שבט סופר חלק ב שמב

בע"מ דיני תנאי, והנה במתניתן בבא מציעא נקט תחלה מתנה עמ"ש בתורה ואח"כ כל תנאי שהמעשה בתחלתו וכן תנאי שא"א לקיימו בסופו ובתנאי שא"א לקיימו וכן במתנה עמ"ש בתורה כתב הרמב"ם בפירוש שאפילו בע"מ לא מהני בזה משום דא"א לקיים והוי כהפליג בדברים בעלמא ולפ"ז אי מתניתן כחכמים צריך לומר שמתנה עמ"ש בתורה איירי אפילו בע"מ וכן אפשר לקיימו אפילו בע"מ איירי והתנאי שהמעשה בתחלתו איירי דווקא בתנאי דאם ולא בע"מ וזה דוחק לומר במתניתן דהא כחדא חשוב הני ג' תנאים וע"כ צריך לומר דגם בתנאי שהמעשה בתחלתו בע"מ איירי ולחכמים באמת בע"מ לא צריך ולא מזיק אם הקדים המעשה קודם ומשו"ה א"ש דאמר ומוקי מתניתן כר"מ דהוא סבר דגם בע"מ צריך דיני תנאים ושפיר כ' המתניתן בע"מ איירי ומשו"ה לא מצי לאוקמי כחכמים אף שמודה בתנאי קודם מ"מ בע"מ לא צריך ומיושב שפיר רש"י דלא אוקמי גם כן כרבנן ועיין. ועוד י"ל דיש לדקדק על מתניתן דנקט איזה תנאים שהתנאי בטל ולא נקט נמי הן קודם ללאו ושאר דיני תנאים דילפינן מבני גד דתנאי בטל ומצאתי שכבר הרגיש בזה בספר מהשש"ך וצריך לומר ע"כ דהמתניתן לא קחשיב כאן רק מה שהיא מצד הסברא דהתנאי בטל ומתנה עמ"ש בתורה וכן א"א לקיים בסופו מצד הסברא התנאי בטל משום דהוי כמפליג בדברים וכן מעשה קודם לתנאי סברא הוא משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה והנה במקנה כתב ומפרש דברי תוס' בקדושין שכתבו דרחב"ג אכולה פליג אף דלא קאמר טעמא רק אתנאי כפול ומנ"ל לחלוק נמי על תנאי קודם למעשה כיון שהקדים משה התנאי וכתב שזה תלי' בזה דא"א למילף רק מה שהוא מסברא והתנאי קודם צריך משום דלא אתי' דיבור ומבטל המעשה דהא אם צריך כפל התנאי הוא לאחר כדי דיבור ולא אמרינן כדיבור דמי ולא יכול לבטל המעשה אבל אם לא צריך כפל ואמר התנאי כדי דיבור מבטל המעשה שפיר יע"ש ולרש"י צ"ל כיון דלא ילפינן כל תנאי מבני גד ולא מצינו רק בתנאי קודם רחב"ג מודה שצריך תנאי קודם אלא שלא הוי סברא רק משום דקלא ילפינן משום דתנאי מהני צריך להיות דווקא כתנאי זה ואין לך בו אלא חדושו אבל לר"מ באמת סברא הוא כיון שצריך כפל ולפ"ז שפיר מוקי מתניתן דווקא כר"מ דכפל לא צריך למתני שם דכבר תני בפירוש במתניתן קדושין ולא תני שם רק מה שלא מהני מצד הסברא וגם התנאי קודם סברא הוא וזה דווקא לר"מ דצריך כפל תנאי אבל לרחב"ג לא הוי סברא וא"כ קשה מפני מה לא תני נמי שאר דיני תנאים כמו תנאי ומעשה ובזה מיושב דקדוק לשון הש"ס דקאמר מאן שמעת ליה האי סברא ר"מ ולמה קראו סברא ולא קאמר מאן אית ליה תנאי קודם למעשה אלא משום דמוכח דלא תני רק מה שהוא מצד סברא ושפיר קאמר מאן שמעת ליה דגם תנאי קודם סברא הוא זה דווקא לר"מ וא"ש. ובאופן אחר נ"ל ליישב דברי רש"י דהנה התוס' מקשה על רש"י שפירש על הא דמתרץ ר"ח הנקי כתיב דדרשינן הנקי ואת כ' שטית דהא הוי מעשה קודם לתנאי ונדחק בתוס' דמתחיל וכופל ואת כי שטית הנקי והנה הריטב"א ורשב"א מתרץ דלא צריך בסוטה תנאו קודם למעשה דכל הסברא הוא משום דלא אתי' דיבור ומבטל מעשה וזה דווקא אם נותן לה גט או קדושין ועשה מעשה אח"כ אז צריכין אנו לכל דיני תנאים אבל בסוטה דהשקאת סוטה הוא לברר הדבר אם טמאה או טהורה היא ורק המעשה חנקי או הנקי בדיבור הוא לזה לא צריך שאר דינ' תנאים רק כפל צריך משום דליה ליה לר"מ באיסור שיש בו ממין מכלל לאו אתה שומע הן וצריך לכפול משום חנקי אבל שאר דיני תנאים לא צריך והנה זה מוכח רק לר"מ דכבר העיר המל"מ אם גם בתנאי לשעבר צריך דיני תנאים די"ל דהוי כמו מעכשיו כיון שאם נתקיים התנאי המעשה גם כן חל מיד ומצדד שם די"ל ג"כ להיפך ואם אמרינן דתנאי לשעבר הוי כמו מעכשיו לא קשה מסוטה דהו' מעשה קודם לתנאי וי"ל דגם במעשה כחנקי צריך תנאי קודם כסברת תוס' וכן שיטות הר"ן ושאר ראשונים דמקשו ממתניתן דאם לא אבוא עד י"ב חודש כתבו ותנו גט לאשתי דגם שם לא נתן הגט ועיין במכתב מאלי' אלא לר"מ שסבר דגם בע"מ ומעכשיו צריך דיני תנאים וקשה מסוטה וע"כ צריכין אנו לחלק כמו שכתב בריטב"א דווקא אם עשה מעשה ממש אבל לדידן אינו מוכח והנה במקנה בקונטרס אחרון הוכיח ממתניתן דבבא מציעא דקאמר כל תנאי שיש מעשה ולא קאמר תנאי שהמעשה מתחילתו רק שיש מעשה מתחילתו משמע שעכ"פ צריך להיות מעשה רק שהרמב"ם הוכיח משם שמעשה צריך להיות מתחלתו כמו שכתב הכ"מ אבל לדידן דלית לן כהרמב"ם עכ"פ מוכח שצריך להיות מעשה כמו נתינת גט וקדושין אבל לא בדיבור לבד וזה דווקא מוכח לר"מ אבל לדידן באמת גם בדיבור מקרי מעשה קודם לתנאי ומשו"ה מוקי מתניתן כר"מ וא"ש. ועל ארבעה אשיבנה ליישב דבר' רש"י מקושי' תוס' על דרך שכתבתי דלרחב"ג משני הש"ס דהוי אמינא לא הנקי ולא חנקי ונ״ל דלרחב"ג לא צריך אף הכפל לא תנאי קודם למעשה כיון שכבר אמר אם לא שטית תנקי ושמעינן דאם שטית לא הנקי ורק הוי אמינא לא חנקי וכיון שאמר חנקי אם כי שטית א"א לומר דהתנאי בטל ואף אם לא שטית חנקי דהא אמר מקודם אם לא שטית תנאי וזה הוי תנאי לרחב"ג וא"א לומר לדידיה דגם אם לא שטית חנקי כנ"ל ברור ואח"כ הראוני שכן כבר נאמר בספר מגדולי אחרונים וא"כ לרחב"ג לא מוכח מסוטה שלא צריך גם בדיבור תנאי קודם למעשה ורק לר"מ שצריך חנקי משום תנאי כפול מוכח ע"כ מסוטה שבזה לא קפדינן אתנאי קודם למעשה ומשו"ה מוקי המתניתן שם דמשמע רק אם יש מעשה בהתנאי כר"מ ולא כרחב"ג ועיין. הרמב"ם כתב הא דתנאי קודם למעשה הוא דווקא מעשה ממש אם נותן הגט קודם ואח"כ מתנה אבל אם רק בדיבור מקדים המעשה מהני ועיין בכ"מ שהוכיח דינו ממתניתן דס"פ שוכר הפועל וכן מכמה מתניתן דהקדים המעשה לתנאי, ובטור כתב שזה פשיטא דאם עשה המעשה קודם דלא מהני התנאי ולא צריך ללמוד מתנאי בני גד וראובן, ותמיה על הטור דלא מקשה רק דהוי פשיטות ולא צריך למילף דהא יותר הי' לו להקשות מע"מ שכתב הרמב"ם בפירוש דגם אם הקדים המעשה מהני שלא צריך לדיני תנאים למה מהני להתנות לאחר המעשה וכן ראיתי בקונטרס של אבא מאוה"ג זצ"ל שהרגיש בזה והניח בצ"ע. ולענ"ד נראה לומר דהנה כבר פירשו כל האחרונים וכן בב"ח שקושי' הטור משום דבקדושין וגירושין לא אמרינן תוך כדי דיבור כדיבור דמ' ותנאי דומה לחזרה וא"א להתנות והכ"מ רצה לומר דשאני תנאי משום דלא הפסיק בין המעשה לדיבור ואמר בהמשך המעשה ובזה מהני גם בקדושין ועיין בב"ח שחולק על זה ומחלק בין חזרה ממש לתנאי כיון שאינו חוזר מכל רק תלוי התנאי במעשה ואם מקיים התנאי לא הוי חזרה בזה מהני גם במקדש ומגרש ונ"ל שגם הטור סבר כשיטת הב"ח דבתנאי כיון שאם מקיים התנאי לבסוף המעשה קיים וכאלו לא התנה זה לא מקרי חזרה ויכול להתנות אף אם הפסיק בדיבורי וא"כ זה תינח במעכשיו או ע"מ דהוי כמעכשיו והמעשה חל למפרע א"כ לא חזרה כלל אם נתקיים התנאי לבסוף אבל באם דלא חל המעשה רק אם נתקיים התנאי לבסוף ובשעה זו המעשה חל וזה שפיר מקרי חזרת כיון אם לא התנה כלל הוי המעשה חל מיד והיתה מגורשת משעה שנתן לה הגט ועכשיו ע"י תנאי אם חזר שלא יהי' הגירושין חלין רק לאחר זמן זה הוי חזרה ממש ומשו"ה לא הקשה הטור מל הרמב"ם במעכשיו רק בתנאי אם וזה נכון מסברא ולא קשה על הטור וא"ש וק"ל. והנה כל הראשונים וכן הראב"ד הקשו על הרמב"ם מש"ס דגיטין שמקשה רבא טעמא דלא כפליה דהא הוי מעשה קודם לתנאי ומסיק דטעמא דברייתא משום דמעשה קודם לתנאי ומנ"ל להקשות על אביי דלמא הברייתא בלא נתן הגט מיד קודם שהתנה וביותר קשה משמואל דאתקין בגט שכ"מ אם לא מת משום דבעינן תנאי קודם למעשה והא התם קודם שנתן לה אמר התנאי, ולפמ"ש לעיל יש ראיה להרמב"ם מהברייתא דהרי זה גיטך אם תשמשי דקאמר ר"מ משום דלא כפליה ואע"ג דהוי מעשה קודם לתנאי ושם א"א לומר דלא דק כמו שהקשה הרשב"א וע"כ צריך לומר משום דלא מקרי מעשה קודם לתנאי רק אם נתן הגט קודם שהתנה אבל קודם המעשה לא איכפת לן בזה. ומה שנ״ל בישובו של הרמב"ם מהא דאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ דלכאורה יש לומר שזה תלי' אי גם בע"מ ומעכשיו