שבט סופר חלק ב שמא

ובזה יש ליתן טעם במה שפליג רבא ושמואל אי צריך ג"כ הן קודם ללאו או לא ועיין במקנה קדושין שטרח לתת טעם לשמואל דלא יליף ג"כ הן קודם ללאו וכתב דלא יליף רק מה שהוא סברא ובאמת גם בהן קודם ללאו יש לומר סברא כמ"ש הר"ן דבגמר דבריו נתפס, ולפמ"ש א"ש די"ל דהא דכתב הר"ן דבגמר דבריו מתפיס זה דווקא לאחר שכבר ידעינן שצריך תנאי קודם למעשה וצריך לסיים במעשה שייך לומר בגמר דבריו מתפיס כיון שרוצה שיתקיים התנאי וגם המעשה אבל אם יכול להקדים המעשה לתנאי לא שייך בגמר דבריו מתפיס כיון שמסיים בתנאי ומתפיס בתנאי ולפ"ז לאביי שסבר דרק בלאו צריך תנאי קודם למעשה ולא בהן א"כ יכול להקדים נמי הלאו כיון שבהן יכול לסיים בתנאי וא"א לומר שתורה הקפידה שיסיים דווקא משום דבגמר דבריו נתפס אבל רבא שסבר דגם בהן צריך לסיים במעשה וממילא צריך ג"כ להקדים ההן שלא יסיים בהמעשה או דרבא שסבר דלא ילפינן רק באם הוא כתנאי בני גד א"כ לא ולפינן שתנאי מהני רק כמו שכתב שם ומשו"ה גם לאו קודם להן צריך אבל לשמואל דסבר כאביי דלא ילפינן בתנאי קודם למעשה רק מה שהוא מצד הסברא א"כ הן קודם ללאו לא הוי סברא ומהני אם אקדים לאו להן ואף אם מסיים ים במעשה מ"מ לא אמרינן בגמר דבריו נתפס דהא באמת אינו דומה לגמר דבריו מתפיס דהא אמר בפירוש התנאי רק שיש קצת סברא לומר כן דמשו"ה הקפידה תורה להקדים ההן קודם ועיין בבני אהובה שחולק בזה על הבית שמואל דאם כבר נגמר התנאי לא מזיק אם מסיים בהן וא"כ אף אם תקנו אם מת יהא גט מ"מ לא מזיק ולא אמרינן בגמר דבריו מתפיס כיון שיכול ג"כ לסיים בתנאי וא"א לומר שהתירה הקפידה ויש סברא קצת לילף משם משום דבגמר דבריו מתפיס וא"ש. ורבא אף שלית ליה הסברא בגמר דבריו אדם מתפיס וסבר דא"א למילף רק כמו שכתב בבני גד מ"מ מהני אם הקדים הלאו כמו שכתב במקנה כיון שאמר אח"כ תנאי כפול כהלכתו התנאי מבטל הלאו שאמר קודם עיי"ש. ועוד י"ל דאביי הוכיח דינו דלא צריך בהן תנאי קודם שכבר הקשה הרשב"א קושי' עצומה לפמ"ש תוס' דצריך לומר לר"מ דכל המתניתן דלא קתני תנאי כפול וגם המעשה קודם דלא דק בזה א"כ מאי קאמר ר"מ בברייתא לקמן הרי זה גיטך ע"מ שתניקי את בני ותשמשי את אבא דהרי זה גט משום דלא אמר אם תשמשי ואם לא תשמשי דא"כ עדיין קשה לר"מ דהא אף אי כפליה מ"מ כבר הקדים המעשה קודם ולא שייך לומר דלא דק דהא ר"מ מדייק אפילו הכפל מכ"ש המעשה קודם שנקט בהיפך ומוכח ע"כ או דלא צריך בהן התנאי קודם וסגי בלאו ושפיר קאמר ר"מ משום דלא כפל ובהכפל באמת אמר התנאי קודם ועיין בשעה"מ שרצה להוכיח מהרש"א היפך הכתב או שצ"ל כשיטת הרמב"ם דבדיבור לחוד בלא מעשה ממש לא הוי מעשה קודם לתנאי ושפיר קאמר אביי על הברייתא משום דלא כפל התנאי אבל משום מעשה קודם א"א לומר דהא מוכח מברייתא חדא מתרתי דלא צריך בהן מעשה קודם או דזה לא מקרי מעשה קודם והברייתא לא מיירי ממעשה בפועל כאשר הקשו על הרמב"ם מרבא, ורבא י"ל דאזיל לשיטתו דאתקין בגיטא דשכ"מ הלאו קודם ואח"כ הן ולאו וכבר נסתפק במל"מ אי גם כן במעשה קודם לתנאי סגי אם אמר אח"כ התנאי כהלכתא ומדחה הראיה מרבא לפי שיטת הר"ן אלא באמת בהמקנה האריך דסגי ג"כ במעשה קודם לתנאי אם אמר אח"כ התנאי בתנאי קודם דאתי תנאי כפול ומבטל מה שאמר קודם וא"כ לדידיה אין ראייה מהברייתא די"ל דר"מ קאמר דהרי זה גט משום דלא אמר אם תשמשי ואם לא תשמשי היינו משום דלא אמר אח"כ התנאי וכפליה כהלכתו אבל מ"מ צריך כפילת התנאי עוד הפעם לומר הן ולאו משום דכבר הקדים המעשה וצריך אח"כ תנאי גמור לבטל מה שאמר קודם ולא מוכח מהברייתא לקמן אבל אביי י"ל שסבר דלא מהני אם כבר אמר והקדים המעשה אע"ג דאמר אח"כ עוד הפעם התנאי כהלכתו כמש"כ במל"מ ובני אהובה ואח"כ מוכח מהברייתא דזה לא מקרי מעשה קודם: ובזה י״ל ע"נ מה שיש לכאורה לדקדק בדברי ר"מ שאמר משום דלא אמר אם תשמשי ואם לא תשמשי דזה שפת יתר משום דלא אמר אה תשמשי ולא הי' צריך לומר רק משום דלא אמר אם לא תשמשי ומה צריך ר"מ לומר משום דלא אמר אם תשמשי ואם לא תשמשי, ובאמת ראיתי בתוספ' שמביא הברייתא וגם פלוגת' דר"מ וחכמים ואמר משום דלא אמר אם לא תשושי ולא נקט ג"כ אם תשמשי ולפמ"ש לרבא א"ש דבאמת לא סגי אם אמר אח"כ אם לא תשמשי מפני שכבר אמר המעשה קודם וצריך דווקא ר"מ לומר משום דלא אמר אם ואם לא שאמר אח"כ עוד הפעם כל התנאי והקדים בכל התנאי קודם. אבל בתוספתא לא קאמר הרי זה גיטך רק מתחיל בפלוגת' ר"מ וחכמים ע"מ שתשמשי או תניקי את בני הרי זה גט ר"מ אומר אינו גט משום דלא אמר אם לא תשמשי דהא לא הקדים המעשה קודם רק אמר ע"מ שתשמשי את אבא ומשו"ה לא צריך ר"מ לומר רק משום דלא אמר אם לא תשמשי ולא אמר תנאי כפול וא"ש הכל. ולשיטת הפוסקים דלא מהני במעשה קודם לתנאי אם אח"כ עוד הפעם הכפיל התנאי כמ"ש במל"מ יש ליישב קושי' הרשב"א מהברייתא במה שיש לדקדק לכאורה על דברי ר"מ שאמר אם תשמשי ואם לא תשמשי דהא אמר ע"מ שתשמשי את אבא וע"מ לר"מ כמעשיו דמי כמו שהוכיח הרמב"ן א"כ אמאי משני ר"מ ונקט אח"כ משום דלא אמר אם שתשמשי ולא אמר משום דלא אמר ע"מ כמו שמתחיל אלא שמל"מ כתב דלא מהני אף אם אח"כ אמר תנאי כפול כהלכתו משום דלא הוי זה התנאי ביטול דיבור הראשון כיון שהתחיל בו ואמר המעשה קודם וכן הסכימו עמו כיון שכבר התחיל במעשה לא אתי' תנאי ומבטל מעשה ועיין בני אהובה ואבני מלואים וי"ל שזה דווקא אם לא חזר מדבריו הראשונים וגמר התנאי וגם מה שאמר בראשונה שייך להתנאי אז לא מהני אבל אם חזר מתנאי בוודאי מהני כיון שמהתנאי כפול שהתנה מוכח שחוזר מדבריו הראשונים ולא שייך להתנאי ולפ"ז אם התחיל בע"מ דהוי כמעכשיו ואח"כ אמר תנאי כפול באם זה הוי כמו תנאי חדש דהא ע"מ כאומר מעכשיו דמי והמעשה חל למפרע ובאם לא הוי גט רק משעה שנתקיים התנאי וזה בוודאי מהני אף אם הקדים בע"מ המעשה קודם ושפיר קאמר ר"מ דהרי זה גט אף שלא נתקיים התנאי משום דלא אמר אם תשמשי ואם לא תשמשי אבל אם אמר ע"מ שתשמשי באמת לא מהני כיון שכבר הקדים מהעשה קודם אבל אם הי' אומר אם תש תשמשי דזה הוי תנאי חדש זה בוודאי מהני אם כפל התנאי אח"כ כהלכתו ומיושב שפיר קושי' רשב"א גם לשיטות הפוסקים אלו ומיושבים כל דבר' ר"מ בדקדוק לשונו במה שהכפיל עוד הפעם ומה ששינה בלשונו וגם התוספ' א"ש הכל בעזה"י וזה דבר נאה ומתקבל ע"ד פלפולא חריפתא. אלא אמר רבא משום דמעשה קודם לתנאי כתב רש"י בין לר"מ ובין לרבנן כולהו מודה דצריך תנאי קודם למעשה דלא פליגו רק אתנאי כפול משום שצריך הדבר לאומרו ובתוס' הקשו מש"ס בבא מציעא דף צ"ד ע"א דמשמע בהדי' דפליגו רבנן נמי על ר"מ דמוקי מתניתן דכל תנאי שיש מעשה בתחלתו דווקא כר"מ משמע דרבנן לית להו. ונ"ל ליישב ולומר דהנה פליגו הפוסקים אם גם בע"מ צריך דיני תנאי או לאו, הרמב"ם והרי"ף כתבו דלא צריך דיני תנאי בע"מ דהוי כמעכשיו משום דעדיף כמו שהסביר הראב"ד דלא מתבטל המעשה מכל וכל וחל מיד לאפוקי באם דלא חל רק אם נתקיים התנאי, והר"ן ורא"ש סברו דגם בע"מ צריך תנאי ועיין רמב"ן שמקשה מהברייתא דע"מ שתניקי בני דאמר ר"מ דהרי זה גט משום דלא כפליה לתנאי משמע דגם בע"מ צריך דיני תנאי וברא"ש כתב דלית הלכתא כר"מ בזה ועיין בלחם משנה פ"י מהל' גירושין שכתב דר"מ אפילו בע"מ צריך אבל לדידן מחלקינן בין אם לע"מ משום דמוכח כן מכמה משניות וגם מדברי רבא באתרוג דלא נקט דיני תנאי משום דאיירי בע"מ יע"ש וכן י״ל לדברי רש"י שגם רש"י מהשיטות דלא צריך בע"מ דיני תנאי ועיין במחנה אפרים שרצה ליישב בזה קושי' תוס' על רש"י בכתובות פ' אף על פי במה שפירש רש"י בבבא מציעא דלא מהני בשאר כסות תנאי לר"מ משום דהקדים הרי את מקודשת והתוס' הקשו דהא צריך תנאי קודם ורצה לתרץ דר"מ בע"מ איירי וסבר רש"י דלא צריך בע"מ דיני תנאי אלא שכבר תפסו עליו בשעה"מ דהא רש״י לר"מ קאמר ולר"מ א"א לומר כן אבל מ"מ י"ל דלרבנן גם רש"י סבר דלא צריך