שבט סופר חלק ב שמ

להיות ברשותה דוקא ולא מהני קנין כלל ומזה ראי' לדברי ב"ש דנפקותא בין הני שני טעמים אם נתן לרשותה העציץ וגם. עשתה חזקה דמנתן בידה הוי גט אבל לטעמא דספר לא הוי גט כיון דלא הוי תלוש וכיון דיש חומרא לטעמא דספר קאמר הירושלמי טעמא דספר משא"כ בפרה דהוי תלוש מסופק הירושלמי רק מטעם דכתיב ונתן בידה ועיין. ובדברי הש"ך דלא אמרינן שני קנינים בב"א בחצר אמרתי ליישב קושית הר"ן בגיטין על הא דאמר דף כ"ב ע"א עציץ של אחד וזרעים של אחר וכו' ובתוס' ה"ה דהוי מצי לאשמועינן בעציץ וזרעים של אחד אלא לרבותא אע"ג דבעל עציץ קונה זרעים לא קנה אע"ג שהם בתוך עציץ שלו והקשה הר"ן דזה הרבותא ג"כ ידעינן אם הי' נקט בזרעים ועציץ של אחד דהא העציץ קונה במשיכה והזרעים לא קנה אע"ג דהזרעים בתוך שלו שקנאו במשיכה יע"ש ולפי דברי הש"ך י"ל דלכאורה צ״ע דלמה לא קנה הזרעים במשיכת העציץ לפמ"ש הש"מ בב"מ דף ט' דכלי של אדם קונה מטעם חצר אם עומד בסמטא א"כ גם הזרעים בתוך הכלי לקני מתורת חצר ולמה צריך להחזיק בזרעים דוקא וצ"ל דמחובר לא נקנה מתורת חצר רק מטלטלין ועיין בנתיבות סי' ר"א וצ"ע בב"ק דף י״ב ובתוס' שם דמשמע דאף דעבד כקרקע דמי מ"מ נקנו בחצר ויש לחלק. ועוד י"ל כיון דהזרעים יונקים בעציץ נקוב מהקרקע הוי כמו שמונחים חוץ לחצר דלא קנה ג"כ במטלטלין במה שמונח חוץ לחצר אע"ג דעכ"פ במה שבתוך החצר נקנה מ"מ י"ל הזרעים דינקו כולם מהקרקע לא נקנו מתורת חצר בהכלי וזה חידוש דאשמועינן מהכא וא"כ אילו הוי נקט הכל באחד הזרעים והעציץ ומשך העציץ לא קנה הזרעים לא הוי ידעינן דזרעים לא נקנו בכלי מתורת חצר אלא הטעם כמ"ש הש"ך דבחצר לא אמרינן שני קנינים בב"א ומשו"ה נקט בזרעים של אחר והעציץ כבר שלו ומכר הזרעים לבעל העציץ והו"א כה"ג קנה מתורת חצר הזרעים קמ"ל דלא קנה עד שיחזיק בזרעים וא"ש ע"ד פלפול ועיין. וזה איזה שנים שכתבתי על הגליון ח"ס או"ח סי' קי"ז בד"ה ומ"ש מעלתו שהביא שם דברי הש"ך ודברי הריטב"א דחצירו וקנינו אינם באים כאחד ועיין בב"ק קי"ח ע"א ברש"י ד"ה פרה רבוצה שפירש רש"י שם לר"א דחייב בשטפה נהר היינו משום דסבר דקרקע נגזלת וקונה הפרה ג"כ אגב קרקע ולא פירש מתורת חצר ומוכח מזה כש"ך וריטב"א דהא הפרה רבוצה כבר בשדה ומשו"ה פירש רש"י דהקנין אגב קרקע וזו ראי' ברורה לכאורה לדברי הש"ך ולאחר איזה שנים מצאתי מה שאהבה נפשי בקצותה סי' ער"ה שחקר אם בנכסי הפקר ג"כ שייך קנין אגב והביא מרש"י זו דשייך אגב בנכסי הפקר דהא בגזלן ליכא דעת אחרת מקנה וכתב אח"כ הא דלא פירש רש"י באמת מטעם חצר היינו משום דגזלן אינו קונה רק לענין חיוב אונסין ולא הוי חצר שלו שיקנה מה שבתוכו יע"ש ולדבריו ליכא ראי' מרש"י לשיטת הש"ך אלא דיש להקשות לדברי קצה"ח לפי מה שכתב שם דאגב מהני גם בהפקר זה דוקא לאלו שיטות דבצבורין לא צ"ל אגב וקני והביא ראי' לשיטת הרמב"ם דמחלק בין צבורין דלא צריך אגב וקני דכן מוכח מפירש רש"י ודבריו סותרים למ"ש בא"מ סי' קל"ו בישובו לרש"י דגם בגט מהני קנין אגב דקשה מאי מקשה מחצר מהלכת דלמא משום אגב והעלה דא"כ הי' צ"ל אגב וקני דוקא משא"כ בהזורק דאיירי בש"מ כמו דלא צריך לומר תנו כך לא צ"ל אגב וקני ומיישב דברי רש"י דגם בצבורין צ"ל אגב וקני וסתר את דבריו במ"ש בשיטת רש"י בחו"מ סי' ער"ה ועיין בנתיבות סי' ר"ב שחולק על הקצה"ח דלא נקנה החצר בתורת אגב דמקרא דילפינן אגב במתנה כתוב דדעת אחרת מקנה ואף לשיטות הרמב"ם דבצבורין לא בעי דיאמר אגב מ"מ לא קנה בהפקר דאין לך אלא במה שמצינו בקרא ומפרש דברי רש"י בב"ק יע"ש. וראיתי בח"ס יו"ד סי' ש"י דכתב דלענין מכירת חמץ ימכור לגוי בתורת אגב דאף אי אמרינן אין אגב בעכו"ם יועיל מטעם חצירו ואז צ"ל שיקנה מתחילה החצר ואח"כ המטלטלין שמונחים בתוכו מפני הש"ך שסבר דלא אמרינן בחצר תרי קנינים כאחד יע"ש ומשמע מדברי קדוש זקני דבזה גם הש"ך והריטב"א מודים דאף אם המטלטלים מונחים כבר בחצר יכול לקנות תחילה החצר ואח"כ המטלטלין ובאמת דכן משמע מדברי הש"ך והריטב״א אבל מדברי השיטה מקובצת בב"מ הובא בקצה"ח סי' קצ"ח לא משמע כן דמדייק דלא קני ליה חצירו אלא שכבר הוא שלו קודם שבאו המטלטלין לחצר ומה"ט ניחא הא דבעי אי בעי צבורין באגב משום דמתורת חצר לא קני אלא אם כבר הי' חצר שלו קודם שבאו המטלטלין לתוכו ומשמע מדבריו דאף אם מקנה לו החצר תחלה ואח"כ המטלטים דלא באו שני קנינים בב"א מ"מ לא קנה כיון שכבר המטלטלים בחצר ובקצה"ח כתב שמצא כדברי הש"ך גם כן בשטה מקובצת בב"מ ובאמת לפי הבנת קדוש זקני בדברי הש"ך והריטב"א יש הבדל רב בין ש"ך וש"מ ויש להאריך והדר"ג יעיין בכל הדברים אלו שכתבתי בין הפרקים והנני הדש"ת חיתם בברכה פה פ"ב בשלח תרמ"ה לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל. תשובה יט סוגי' דתנאי כפול גיטין דף ע"ה ע"א שלמדנו בישיבה שנת תרל"ד לפ"ק בזמן הקייץ ת"ר הרי זה גיטך, אמר אביי הא מני ר"מ היא דאמר בעינן תנאי כפול, והנה הר"ן ושאר ראשונים הקשו לרש"י דסבר דגם רבנן דלית להו ת"כ מודה דצריך תנאי קודם למעשה א"כ אמאי לא אוקמי אביי משום האי טעמא וגם צ"ע לפמ"ש הריטב"א דמשו"ה קאמר רבא משום מעשה קודם לתנאי שזה נקט בהדי' אבל לענין תנאי כפול י"ל דלא דייק ובאמת איירי בדכפליה לתנאיה ואמאי לא אמר ג"כ אביי מהאי טעמא ועוד יש לדקדק על רבא דפריך מכדי כל תנאי דהא משנה מפורשת הוא בבא מציעא דכל מעשה קודם לתנאי התנאי בטל. וליישב כל זה נ״ל דכבר מסתפק במשנה למלך בפ"ה מהלי אישות אם גם בכפל התנאי צריך תנאי קודם למעשה וכתב שזה תלי' בשיטה רש"י ותוס' בהנקי כתיב וכן כתב במהרי"ט בפשוט שאצל הלאו לא צריך דיני תנאי ובכפת תמרים בסוכה מסתפק אי רק בחד צד סגי אי הקדים תנאי למעשה ולא חילוק בין לאו להן ועיין בשעה"מ וראיתי במכתב מאלי' שכתב שהמסתבר הוא בהן לא צריך תנאי קודם למעשה כיון שהסברא הוא דלא אתי' דיבור ומבטל מעשה א"כ זה דווקא בלאו כיון שעי"ז שאם לא יתקיים התנאי לא יתקיים המעשה בזה מבטל המעשה אבל בהן שאם באמת נתקיים התנאי לא מבטל המעשה בזה לא צריך תנאי קודם למעשה ולפ"ז יש לומר שאביי סבר דלא גמרינן מתנאי בני גד רק מה שהוא מסתבר ללמוד משם וגם תנאי קודם יש סברא אבל זה רק בלאו אבל לא בהן ומשו"ה אמר הטעם רק משום דלא כפליה אבל אי באמת כפליה מהני דהא בהכפל יכול להקדים תנאי למעשה ולא בטל התנאי ואף שהתחיל הרי זה גיטך מ"מ בכפל יכול להקדים עוד התנאי למעשה ומשו"ה אמר משום דלא כפליה אבל בכפליה לא מוכח שבטל התנאי אבל רבא סבר כמ"ש תוס' בכתובות דכל התנאי שיכול לבטל לא ילפינן רק מתנאי בני גד וא"א לילף משם שתנאי מהני רק כמו שכתב שם ולפ"ז גם בהן צריך תנאי קודם ומשו"ה אמר משום דמעשה קודם לתנאי, ולפ"ז לא יכול להקשות ממתניתן דבבא מציעא די"ל דרק בלאו צריך ומשו"ה מקשה מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן דכל עיקר התנאי דמהני לבטל המעשה לא ילפינן רק משם א"כ מה התם תנאי קודם למעשה אף בהן כן צריך להיות כל תנאי דא"א לילף שתנאי מבטל רק כמי שמצינו שם ובזה א״ש ליישב מה שיש לדקדק בלישניה דרבא דקאמר אף כל תנאי קודם למעשה ורב אדא בר אהבה לא קאמר רק כל וכן רבא כדמקשה על שמואל מהן קודם ללאו נמי לא קאמר רק אף כל והכי נקט אף כל תנאי קודם למעשה הלא דבר הוא אבל לדברינו א"ש דרבא מקשה על אביי דלא די רק אם הקדים בהלאו התנאי רק שגם בהן וכל התנאי הן ולאו צריך להקדים ההנאי כיון דילפינן רק מתנאי בני גד וראובן וזה שאמר אף כל תנאי קודם למעשה שכל התנאי הן ולאו צריך להיות קודם למעשה ועיין.