שבט סופר חלק ב שלט

חצר משתמרת שלא מדעתה ולא שייך שליחות כיון דחוב הוא לה כן העליתי בחדושי גיטין זה שנים רבות ונהניתי שכונתי לדעת פנ"י שכתב ג"כ כן ותמה על התוס' שכתב דכפות וישן בעינן ולפי"ז יש לומר דלא שייך לגזור ישן אטו אינו ישן משום דניעור פסול מה"ת דממ"נ אי בע"כ דניעור פסול מה"ת משום דאינו משתמרת לדעתה לפי מה דלא גזרינן כפות אינו כפות משום דלא שכיח כן י"ל גט בע"כ נמי לא שכיח ועיין בטור וא"ע סימן קי"ט סעי' ב' ובב"ש שם ס"ק ב' דמוכח מדבריהם דגם בע"כ לא שכיח כלל וא"כ מה"ט לא גזרינן ישן אטו שאינו ישן ואי מגרש ברצונה דלא שייך הא דסי' קי"ט כמו שכתב הרמ"א שם ודוקא בימיהם שהי' מגרשים בע"כ אבל מרצונה מותר בלא"ה לא צריך משתמרת משום דאז שפיר י"ל דחצר לענין זה משום שליחות אתרבאי ורק חצר שאינה מהלכת צריך כמ"ש תוס' דלא אמרינן לענין שאר דברים דלא גרע משליחות אף בזכות וא"כ שפיר כתב הלח"מ לפרש דברי הה"מ דע"כ גזירה ישן אטו שאינו ישן לא הוי רק משום חצר מהלכת דשייך אף במגרש מרצונה ושפיר צריך להביא הא דרבא דמוכח דעומד פסול משום חצר מהלכת אף מה"ת ושוב יש לגזור ישן אטו שאינו ישן ורבא סתמא קאמר ונתנו ביד עבדה דתרווייהו משמע בע"כ ומרצונה. ועוד י"ל כיון דעכ"פ במגרש מרצונה שייך לגזור אטו אינו ישן משום חצר מהלכת גם במגרש בע"כ אע"ג דלא שכיח נמי גזרו כיון דרוב פעמים דמגרש מרצונה יש לגזור אבל משום משתמרת כיון דמרצונה דשכיח לא יכולין לגזור משום דבאמת לא צריך כה"ג להיות משתמרת משום בע"כ לחיד לא גזרו דלא שכיח וא"ש נכון, ועיין בפנ"י שם שכתב בסוף דבריו שבזה עלו דברי הרמב"ם כהוגן למעיין שם וכינתו לפי הגירסא שלנו דבנתן ביד עבדה כתב הרמב"ם וניעור והיא משמרתו הרי זה גט וכתב תו דכונת הרמב"ם בזה דאיירי בכפות גם בידיו דכתב הריצב"א הובא ברא"ש וכן בטור קל"ו דמהני ובהלכה הסמוכה כתב בנתן ביד עבדו וכתב שטר מתנה דמהני כפות לחוד ולא כתב ג"כ והיא משמרתו וביותר לפי גרסת הטור דביד עבדה כתב דאינו גט ובעבדו שנתן לה במתנה כתב דאף בכפות לחוד הרי זה גט ונראה בעליל דסובר הרמב"ם החילוק לענין משתמרת בין נתן ליד עבדה דמתגרשה ג"כ בע"כ ובין ליד עבדו דאינה מתגרשת רק מרצונה וכיון דמוכח דכן הוא שיטות הרמב"ם בודאי עלו דברינו בדברי הלח"מ שמפרש דברי הרמב"ם כהוגן. ומהא דנתן ביד עבדו וכתב שטר מתנה עליו דמתגרשת שת בו ופירש רש"י מטעם דגיטה וחצירה באים כאחד משמע דמתורת חצר קנאה הגט אע"ג דשני קנינים באים כאחד מ"מ החצר קונה וזה דלא כש"ך סי' ר"ב דכתב הא דילפינן אגב אי בעי צבורים דלמא מטעם חצר והעלה דחצר דוקא קונה המטלטלים אלא אם כבר הי' החצר שלו אבל לא בבת אחת וכן כתב בריטב"א קדושין מפורש עיין בח"ס או"ח וע"כ מטעם חצר קונה העבד הגט כמוכח מקושי' הש"ס ואמאי חצר מהלכת וכן מקושי' אביי דחצר מטעם ידה אתרבאי וראיתי בקצה"ח שתמה על הש"ך מהא דפ' הזורק דקאמר רבא על הקושי' הש"ס מה שקנתה אשה קנה בעלה דאמרינן גיטה וידה באים כאחד ומתרץ דיש לחלק בין אי חצר מטעם שליחות דלא אמרינן באים כאחד או מטעם ידו ובח"ס ביו"ד ואו"ח וכן בחידושיו מחלק כיון דעיקר החצר שלה ולא צריך רק סילוק יד הבעל אמרינן שפיר באים כאחד דאינו אלא סילוק אלא דקשה מכאן דכתב שטר מתנה עליו דצריכה לקנות ג"כ החצר ואפ"ה קנתה הגט ג"כ. ואני אמרתי לפי מה שכתב הקצה"ח ס' ר' וכן בא"מ קל"ט אע"ג דאמרינן גיטה וחצירה באים כאחד וע"י הגט קנתה החצר והחצר קונה את הגט מ"מ מי שכתב שטר מתנה לחבירו ונתנו לחצירו שיקנה ע"י שטר מתנה החצר ל' קנה דהא תחילה צריך לקנות החצר כדי שיקנה השטר וקודם שיקנה השטר לא קנה החצר כה"ג לא אמרינן דשטר מתנה וחצירו באים כאחד ולא דמי לגיטה וחצירה באים כאחד דשאני גט דלא צריך זכיה וקנין כלל אלא שיבוא לרשותה דהא בגט בע"כ נמי מגורשת וכי יש זכיה וקנין בע"כ אלא שצריך שיבוא הגט לרשותה לבד מה"ט אמרינן נמי גיטה וחצירה באים כאחד יע"ש והדברים קלורין לעינים א"כ לא ידעתי מה שהקשו על הש"ך בסי' קצ"ח די"ל נמי דגט שאני דלא בעי קנין כלל ודוקא בשאר מטלטלים דבעי קנין כה"ג דוקא כתב הש"ך דלא אמרינן שני קנינים באים כאחד אבל גט שאני דלא צריך קנין כלל רק נתינה לרשותה ועיין בפנ"י כתובות דף ל"א בתוס' ד"ה דאי בעי גחין וכן בהפלא"ה כתובות דף פ"י בתוס' ד״ה האומר לחבירו וכו' שכתבו דגט שאני דלא צריך קנין רק שיבוא לרשותה לבד דהא גט איתא נמי בע"כ יע"ש אלא שמדברי תוס' גיטין כ"א ד״ה יצא וכו' לא משמע כן מדברי ר"י שכתב דמסתבר דאין האשה קונה הגט במשיכה העציץ או בהגבהתו כל זמן שלא פסקה היניקה דאכתי חשיב מחוברין בשעת משיכה ועיין בב"ש סי' קכ"ד דאם באמת החזיקה הזרעים קנתה הגט ומתגרשת בו משום דקרינן ונתן בידה וגם קנתה הזרעים ע"י חזקה משמע דצריך גם בגט קנין דאל"כ תתגרש במשיכה או בהגבהתה דהוי נתן בידה ולרשותה וגם קנין לבד בלא רשותה לא מהני לשיטת תוס' כדדייק בשו"ת זקני ר״ע איגר ז"ל סי' רכ"א אות ז' מדכתבו דצריך לאביי דוקא להיות במקום שפסקה היניקה והאיכא קנין שטר וחזקה דמועיל אף במחובר וע"כ דפשיטא ליה לתוס' דלא מהני קנין בגט כשיטת הר״ן דלא מהני אגב בגט רק צריך להיות הגבהה או משיכה משום דצריך להיות ברשותה יע"ש. אלא נ״ל דלא מוכח מתוס' דצריך קנין בגט דהא הוכיח שפיר מגט בע"כ דלא רצתה לקנות ואין זכי' בע"כ ושאני מחובר דלא מהני קנין משיכה והגבהה רק חזקה ושטר וכסף וסברו תוס' לחלק בין בע"כ אע"ג דלא רצתה לזכות בו מ"מ כיון דנותן לה הגט לרשותה דאם רצתה יכולה לזכות בגט ג"כ מחמת קנין ע"כ אמרה תורה שמהני נמי בע"כ כיון דעכ"פ אי מגרשת מרצונה שייך בו קנין וע"כ אמרה התורה שגם בע"כ תקנה הגט אבל במחובר דאף אם תרצה לקנות הגט לא קנתה כלל דהא מחובר אינו נקנית במשיכה ובהגבהה שפיר כתבו תוס' אף שנתנו לרשותה לא מהני אם לא ע"י חזקה נמי שהוי קנין אף במחובר ועיין בא"מ סי' קל"ו שתמה על רש"י דמהני קנין אגב ולא צריך נתינה לידה דוקא א"כ אמאי אין כותבין במחובר דהא יכולה לקנות ע"י חזקה ובמחכ"ת נעלם ממנו לפי שעה דרשב"א במשנה כתב שני טעמים דאין כותבין במחובר או משום דכתיב ונתן בידה ובירושלמי כתב דצריך דומי' דספר דהוי תלוש יע"ש וב״בש שם כתב דיש נפקותא בין שני טעמים בזרעים בעציץ נקוב היכא דלא פסקה היניקה ונתן לה במשיכה לידה וגם עשתה קנין חזקה משום ונתן בידה מהני אבל משום טעמא דירושלמי לא מהני דצריך דוקא תלוש דומי' דספר וא"כ לרש״י דלא צריך ליתן הגט דוקא לרשותה דאגב מהני צריך לומר דסבר דמה"ט אין כותבין במחובר משום טעמא דירושלמי ומוכח נמי מרש"י דגם לטעם הירושלמי משום ספר לא פסול במחובר משום דלא נכתב בתלוש רק אי תלשו אח"כ נמי לא פסול רק משום מחוסר קציצה אבל בזרעים דלא שייך מחוסר קציצה משום דלא מנכרי פסיקת היניקה בנקיטת העציץ למקום דפסקה יניקתו כשר אף לירושלמי וכן ראיתי בספר תורת גיטין שכתב בפשיטות כן כדמוכח מש"ס דילן מהא דאביי מכשיר בעלה של עציץ נקוב ובריטב"א כתב דע"כ דש"ס דילן לית ליה האי טעמא דירושלמי דספר מדשרי אביי וגם לרבא לא פסול רק משום גזירה שמא יקטום משמע דריטב"א דסבר דמטמא דספר לא משום נתינה הוא רק אף בשעת כתיבה צריך להיות תלוש ומרש"י דהוכחתי דע"כ אית ליה טעמא דירושלמי דאין כותבין במחובר משום ספר צ"ל כתורת גיטין דגם משום ספר לא פסול רק משום נתינה כדמוכח מש"ס דילן דמכשיר אביי בעלה של עציץ נקוב ועיין ולכאורה יש לעיין לפי מה דמיבעי ר"ז בירושלמי פ"ב דגיטין הל' ג' מסר לה פרה במסירה מדת הדין אתה אומר נקנה המקח והכא אתה אומר הכין או שני' הכא דכתב ונתן בידה והאיבעי הוי אי מהני קנין בגט או דצריך דוקא נתינה לידה ממש ועיין בשו"ת ר״ע איגר שם בתשובה הסמוכה סי' רכ"ב אות כ"ג בפירוש ספיקת הירושלמי ולחד פירוש שם צריך הירושלמי בודאי נתינה לרשותה אלא הספק אי די במקצת הגט בידה א"כ צ"ע לכאורה למאי צריך הירושלמי ליתן טעם דאין כותבין במחובר משום ספר וצ"ל אף דרבנן דרשו ספר לספירת דברים בעלמא מ"מ תלוש גם חכמים מודים דילפינן מספר עיין ברשב"א שם דהא מוכח מהאיבעי דדרש הירושלמי נמי ונתן בידה שצריך