שבט סופר חלק ב שלח

מה שכתב הרא"ש דגם לאינך טעמא צריכין לתקנת הזמן מעיקרא ולר"ש לא שיישכי הכי טעמא א"א לפרש טעמא משום ב"א ולפי"ז י"ל דגם רבנן סברו דמשום זמן קצר לא הי' פוסלים גט משום שמא יחפה אלא כיון שכבר הי' צריכין לתקן זמן בכל הגיטין ממילא פסלו ג"כ מוקדם בזמן משום ב"א אע"ג דלא שכיח לא פליג בתקנתן ובפסולין אבל לר"ש כיון דלשיטתו לא ה' צריכין לתקן זמן בגיטין משום ב"א כיון דסבר דתרווייהו נגד חדא רק ספקא הוא ובלא"ה לא יכול לחפות על ממזרים ורק במוקדם שייך ג"כ לדידי' בזה אמרינן כיון דלא שכיח לא תקנו ומשו"ה מכשיר גם במוקדם וזה דקמשני ר"י אליבא דר"ש לא קאמינא היינו ר"ש לשיטתו א"א לומר טעמא דשמא יחפה אע"ג דסבר ג"כ דזנות שכיח מ"מ לשיטתי' לא יכול לומר טעמא ובמוקדם לחוד לא שכיח אבל לרבנן דסברו דתרתי נגד חדא ודאי הוי י"ל שפיר דטעמא משום ב"א ולא מוכח מר"ש דסבר דלא חיישינן לב"א משום דלא שכיח ומיושב שפיר פירוש המשניות וקושי' יש"ש על נכון ועיין. ועוד רגע אדבר מילין לחבר בשיטת הראב"ד בגט מאוחר דסבר דמתגרשת מיד ומ"מ אין הבעל מפסיד פירות עד זמן הכתוב בגט ותוס' תירצו מהקושי' דיש לחוש לפירות דבאמת בגט מאוחר לא נתגרשה עד הזמן הכתוב בגט ותוס' לא הקשו אלא שיש לפסול מאוחר משום הפסד פירות ולא כתבו משום שמא יחפה על ב"א ועיין בפנ"י והר"ן באמת מקשה גם לר"י דהא מאוחר הוי כאין בו זמן דהא זמנו של גט אינו מוכיח מתי נתגרשה דהא מביאה הגט בידה עכשיו והזמן מאוחר א"כ תאמר ג"כ שלפני הזנות נתגרשה ולפי תירוצם של תוס' א"ש ג"כ לר״י דהא אינו מגורשת אלא מזמן הגט שכתוב בתוכו אבל על הראב"ד דסבר דמגורשת מיד אלא דיש לבעל פירות עד הזמן מאוחר קשה להראב"ד דעדיין יש חשש שמא יחפה וכמו שהקשה הר"ן ונלענ"ד דהנה התוס' הקשה רק לר"ל אבל הרא"ש מקשה דגם לר"י שייך חשש פירות אף דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ועיין במהר"ם שי"ף שכתב דהרא"ש סבר דלא שייך כאן שתביא גיטה לב"ד ויכתבו לה מתי נתגרשה כיון דהזמן מאוחר חיישינן שמא התנה הבעל באמת דלא יהי' מגורשת עד זמן המאוחר ולא יכתבו לה ב"ד ולא יאמינו לה כיון שנכתב הזמן בגט מאוחר והנה בתוס' הקשה לר"י דנוקמי בחזקת א"א ותירצו דהרי גרושה לפנינו וחזקת צדקת וכבר פי' הפנ"י דתרווייהו צריכי בהדדי נגד חדא דא"א וא"כ זה שפיר באין בו זמן דאמרינן הרי גרושה לפנינו ודאי אבל בגט מאוחר דלא שייך הרי גרושה לפנינו דהא חיישינן לתנאי א"כ באמת קטלינן דאוקמינן בחזקה א"א ומה"ט לא הקשה תוס' משום שמא יחפה וגם הראב"ד א"ש דשפיר מתרץ לענין פירות שלא תפסיד ממ"נ דאם באמת התנה שלא תתגרש עד הזמן מאוחר לא מפסידה הפירות ואם לא התנה ומגורשת מיד זה דוקא לענין גירושין אבל פירות יש לו עד שעת הזמן אבל משום ב"א אין לחוש כיון דבאמת חיישינן שמא התנה שלא תתגרש עד זמן המאוחר כיון דאיתיליד ריעותא לא שייך הרי גרושה לפניך ושפיר קיים חזקת א"א ותהרג וא"ש. והנה תוס' כתבו בשם ר"י דבמאוחר אין הבעל מפסיד פירות כיון דאין ראוי לגרש בו עד הזמן מאוחר ולר"ש מה"ט מפסיד משעת כתיבה דראוי לגרש בו מיד ע"י עידי מסירה ולרבנן אע"ג דראוי לגרש בו צריך נמי קול ע"י עידי חתימה והקשו על זה מלקמן באמר לעשרה כתבו גט לאשתי וחתים בו בי תרי ביומא ואינך מכאן עד עשרה ימים דלר"ל דאמר כולם משום עדים פסול משום מוקדם דהא כיון דחתים בי תרי ביומא יש לו קול וראוי לגרש בו אם לא הי' הבעל מקפיד ותירצו בדוחק כיון שהבעל מקפיד על' אין לו קול ג"כ עד שיחתמו כולם ועיין ברשב"א שהניח בצ"ע ובדברי תוס' אלו נתתי טעם לשבח לשיטת איכא מאן דאמר שהביא רב האי הובא ברא"ש לקמן דהא דאמר ריב"ל כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק היינו דוקא באמר לעשרה כתבו גט וחתים בי תרי ביומא ואינך עד עשרה ימים אע"ג דהוי מוקדם לר"ל בזה אמרינן כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו דאין לבעל פירות משעת כתיבה ולא הוי מוקדם אבל במתניתן בנכתב ביום ונחתם בלילה לית הלכתא כר"ש והרא"ש כתב דליכא חילוק ואפילו במוקדם דמתניתן נמי כשר בשעת הדחק כר"ש יע"ש ולכאורה צ"ע על איכא מ"ד אלו דמחלקי בין מוקדם למוקדם כיון דבחתים תרי מנייהו ביומא ואינך מכאן עשרה ימים נמי מקרי מוקדם להני שיטות דהלכה כר"ל כיון דריב"ל סבר כותי' או גם לדידן ל"מ אי אמר בפירש כולם משום עדים א"כ אמאי סברי דוקא במוקדם כה"ג מכשיר ריב"ל אע"ג דקאמר על הא דאמר לעשרה כתבו דלמא מעשה שהי' כך הי' אבל באמת גם על מתניתן י"ל כן ולפמ"ש תוס' א״ש דהא באמת גם בחתים בי תרי יש לו קול כמו גט דעלמא וגם לרבנן לא דמי למוקדם דעלמא וצריכין לדחוק כמ"ש תוס' כיון דהבעל מקפיד לא דמי לגיטין דעלמא דיש להם קול גמור אבל היכי שהבעל מקפיד שצריכין לחתום דוקא עשרה אין לו קול ובודאי א"א לומר דאין לו קול כלל אלא דאין לו קול כמו בשאר גיטין וא"כ סברו הני איכא מ"ד דוקא כה"ג סבר ריב"ל דסמכינן על ר"ש בשעת הדחק כיון דעכ"פ יש לו קול קצת גם לרבנן משום הני תרי דחתימי ביומא אבל במוקדם דמתניתן גם ריב"ל לא מכשיר אף בשעת הדחק דלא חתמו כלל עדים ביום שנכתב וא"ש הצעתי לפניך חדשים וגם ישנים ששמעת בעת שיצקת מים על ידינו ובין תבין אשר לפניך והנני רבך חפץ בהצלחתך והרמת קרנך בכבוד פ"ב לסדר ויגש הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל תשובה יח לכבוד דרב הגאון חו"ב בע"פ עדני העצני כש"ת מו"ה מרדכי הלוי הורוויץ נ"י אב"ד דק"ק שאמלויא יע"א. ראיתי דברי תורתו מגלה עפה מזה ומזה כתובה והאריך בפלפול בש"ס גיטין דף כ' וכ"א ויען כי דבריו אין נוגעין להלכה לא אשיב על דבריו אשר ברוב נאמרים בהשכל ודעת ולנצח אין פנאי ואכתוב להדר"ג נ"י מה שחדשתי בענינים אלו ובתוכו ימצא גם תשובה לאיזה מחידושיו ראשית דבר אדבר על תמיה רבתא שנאמר בחדושי אבא מאוה"ג זצ״ל בחדושיו וכן בתשובותיו על הא דלח"מ שמפרש כונת הה"מ על דברי הרמב"ם בפ"ה מהל' גירושין שכתב דישן פסול מדרבנן היינו משום דמפרש הא דמקשה הש"ס על רבא דישן הר' זה גט היינו משום דנגזר ישן אטו אינו ישן דדוקא בכפות דלא שכיח לא גזרינן וכתב הלח"מ בכונתו הא דהביא הא דאמר רבא כל דמהלך לא קנה עומד ויושב נמי לא קנה היינו משום דבלא"ה הו"א דעומד רק מדרבנן פסול ולא גזרינן ישן אטו שאינו ישן אבל כיון דעומד דינו כמהלך ולא קנה מדאורייתא א"כ לגזור נמי ישן אטו שאינו ישן יע"ש. ותמה בכ"ס וכן מצאתי קושי' זו גם בספר שער המלך על הרמב"ם ונדחק מאוד דאכתי למאי צריך דהא בניעור אינו גט מה"ת משום דהוי חצר דמשתמרת שלא מדעתה א״כ שפיר יש לגזור ישן אטו שאינו ישן דפסול הגט מה"ת ועיין בכ"ס שם מה שמתרץ ולדידי נראה בדרך יותר קרוב לפי מה שכבר העליתי זה שנים ומצאתיו ג"כ בפנ"י שכתב על דברי תוס' שם שהקשו על הא דמקשה אביי לרבא מכדי חצר משום יד אתרבאי מה יד בין מדעתה ובע"כ כן חצר נמי דהא אמרינן בב"מ דלא גרע משליחות ובמציאה דזכות הוא קנה החצר אף דלא עומד על צדו משום שליחות דזכין לאדם שלא בפניו וה"נ דכתב לה שטר מתנה על העבד אע"ג דלא קנה מטעם יד מ"מ מתורת שליחות תתגרש כיון דמתנה ליכא בע"כ ותירצו בתוס' דוקא לענין משתמרת דהוי מתורת זכיה אז אמרינן דאף שלא בפניו קנה מתירת שליחות אבל לשאר דברים צריך דוקא להיות דומי' לדיד דאל"כ חצר מהלכת אמאי לא קנה תקנה מטעם שליחות כמו שליח מהלך יע"ש ומשמע מדברי תוס' אלו אם מגרש מרצונה דזכות הוא לה באמת לענין שלא בפניו ומשתמרת אמרינן חצר משליחות אתרבאי ולא בעי משתמרת דוקא לדעתה ומהני אף לדעת השליח כמו בכל שליח גט א"כ י"ל דלא צריכין למה שכתב תוס' דכפות וישן בעינן וכמו שכתבו הראשונים דהלכתא בכפות ולא נקט נמי ישן משום דסמוך על הא דרבא בפ' מי שאחזו דדוחק הוא אלא כיון דאיירי בעבד שכתב לה שטר מתנה עליו וע"כ ברצונה דאל"ה לא תזכה במתנה וממילא לא' הוי גט וכיון דזכות הוא לה וקני מצד שליחות צריך דוקא כפות ולא ישן אבל בפ' מי שאחזו דקאמר ונתן ביד עבדה שיכול לגרש ג"כ בע"כ ע"י עבדה שהי' לה כבר שפיר קאמר רבא דניעור אינו גט משום דהוי