שבט סופר חלק ב שלז

משום פירי ארוסה מי אית לה פירי ולתוס' הרא"ש מאי מקשה דהא בארוסה גם למ"ד משום פירי מודה דזנות שכיח וכמה תירוצים נאמרו ע"ז ועיין בח"ס וכ"ס ולדידי נראה ליישב דהרשב"א בחדושיו הקשה על הא דמתרץ הש"ס כתבי' ואותבי' בכיסתי' מאי לא מקדים אינש פורעניתי' לנפשי' דא"כ לר"ל אמאי תקנו זמן דהא לאחר הנתינה אין לחוש שתפסיד הפירות כמ"ש תוס' דיכולה לבוא לב"ד ולהראות גיטה וכל החשש הוא דלמא יאחר הנתינה מהחתימה ובעל אין לו פירות משעת חתימה ולהא ליכא למיחש דלא מקדים פורענות' לנפשי' ולא תפסיד כלל וראיתי בחדושי הרמב"ן והר"ן די"ל דסברת לא מקדים פורענותי' לא הוי משום דלא ירצה לאותבי' בכיסתי' קודם גירושין כיון דלא ניחא ליה בגירושין כמו שפירש רש"י אלא ה"ט דלא מקדים משום הפירות דאם יכתוב הזמן ויאחר הנתינה תוציא הפירות ממנו מזמן הכתוב בגט ואינו סומך שיכול להביא עידי מסירה שנתאחר הנתינה מן הכתיבה וזה פורענות הוא לגביה שיכול לבוא לידי הפסד פירות משא"כ לר"ל דבאמת אין לבעל פירות משעת חתימה יע"ש אלא לפי דבריהם יש להקשות מאי קאמר לר"י דאמר משום בת אחותו ניחא בארוסה דהא קשה קושי' הש"ס כותבי' ואותבי' בכיסתי' מאי ולא שייך תירץ הש"ס משום דלא מקדים אינש פורענות' לנפשי' דהא ארוסה לית לה פירי וממילא לא שייך לא מקדים לפי פירושו של הרמב"ן והר"ן וצ"ל כיון דיכולין לומר ג"כ לא מקדים כרש"י אלא דקושי' הרשב"א דהא חזינן לר"ל דתקנו משום פירי שמא יאחר הנתינה משו"ה מוכרחים לפרש דלא מקדים לר"י משום פירות ומהני בתקנתן דזמן דלא יקדים לפ"ז י"ל לר"י דסבר משום ב"א שתקנו בנשואין דלא שכיח כלל שיקדים משום שלא יפסיד הפירות גם בארוסה לית ליה פירות מ"מ אמרו לא פלוג אע"ג דמתחילה לא הי' מתקנין בארוסה משום ב"א כיון דלא הועילו בתקנתן משום כתבי' ואותבי' בכיסתי' ולא שייך דלא מקדים מ"מ כיון דכבר תקנו בנשואין וגם בארוסה שייך ב"א ולא אמרו חוץ בגט ארוסה אבל לר"ל דלא תקנו זמן בנשואה כלל משום ב"א דלא שכיח זנות אלא משום פירות וכיון דארוסה ליה לה פירות קשה למה תקנו ואין לומר דכה"ג סבר גם ר"ל משום ב"א דשכיח זנות דהדרי קושי' הש"ס כותבי' ואותבי' מאי הועילו בתקנתן ואין לומר משום דלא מקדים דהא לפירושו של הרמב"ן והר"ן דפירושו משום הפירות א"כ ארוסה דלית לה פירות קשה מאי הועילו בתקנתן וא"ש. ועוד י"ל דברי תוס' ראש בשנקדים לתרץ קושי' תוס' בזה"ז למה תקנו זמן דלא שייך שמא יחפה על ב"א ע"פ מה שכבר העיר בפנ"י דר"י סבר דלא תקנו זמן משום פירות דקסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה ופירשו בתוס' משום דיכולה לבוא לב"ד להראות גיטה ומה בכך דלמא תקנו זמן שלא תצטרכה לבוא לב"ד ולכתוב לה כתב מיוחד שנתגרשה באותו יום עכ"פ שהביאה הגט לפני ב"ד ביותר טוב לכתוב הזמן בגט גופה ותירץ מפני שלא הי' רוצים להרבות פסולי גיטין שגם הזמן יהי' מתורף הגט ובקל יכול לפסול וגם יש לחוש דלמא לא ימסור ביום הכתיבה ויפסידו הלקוחות ולא יאמרו אייתי ראי' יע"ש וי"ל לפ"ז דודאי מתחילה לא רצה ר"י לומר דתקינו זמן משום ה"ט כמ"ש בפנ"י אבל לאחר שכבר תקנו זמן משום שמא יחפה גם בזה"ז לא עקרו כדי שלא יצטרכה לבוא לב"ד ולכתוב לה כתב מיוחד וכן צ"ל לפי תירוצי תוס' ועיין ברא"ש אלא שקשה לפ"ז מלקמן דמקשה רק לר"ל דגם לר"י קשה מארוסה דבזה"ז למה תקנו זמן בארוסה דאין לה פירות וי"ל כיון דתחילת תקנת הזמן ה' בין בנשואה ובין בארוסה משום חד טעמא דשמא יחפה ואם אח"כ לא יכתוב זמן בגט ארוסה גם בנשואה לא יכתבו זמן דיאמרו כמו דתחילה הי' צריכין הזמן בנשואה וארוסה מחדא טעמא שמא יחפה בזה"ז כי היכי דלא כתבינן בארוסה גם בנשואה לא כתבינן בזה"ז אבל לר"ל דתחילת תקנת זמן לא הי' בנשואה משום שמא יחפה ורק משום פירות מה דלא שייך בארוסה כלל אע"ג דשייך בארוסה לתוס' רא"ש שמא יחפה משום דשכיח זנות בארוסה מ״מ עדיין קשה לר"ל בזה"ז למה תקנו זמן בארוסה ואין לומר משום נשואה דהא בנשואה מצד פירות תקנו זמן ולא ידמו ארוסה לנשואה ואין לחוש שלא יכתבו זמן בנשואה ג"כ והקושי' לר"ל מזה״ז דכותבין זמן בגט ארוסה וא"ש. ובדברינו אלו עלה בידינו ליישב קושי' מהר"ם שיף ופנ"י דמנ"ל לר"י דפליגו רבנן על ר"ש וסברו דאין לבעל פירות משעת נתינה דהא גם רבנן י"ל דסברו כר"ש דמשעת כתיבה אין לבעל פירות ומוקדם דמתניתן פסול משום שמא יחפה ומנ"ל דר"ש ורבנן בתרתי פליגו ולפמ"ש ניחא דקשי' ליה לר"י למה כותבין זמן בזה"ז בגט ארוסה וע"כ משום דחששו דלא יכתבו זמן בנשיאה ג"כ וזה ניחא אי שייך רק חדא טעמא בנשיאה וארוסה משום ב"א לחוד אבל אי בנשואה שייך ג"כ משום פירי ולא משום ב"א לחוד קשה בארוסה למה תקנו זמן בזה"ז ואין לחוש דיאמרו מדארוסה לא צריך זמן בנשואה ג"כ זה אינו דהא בנשואה תקנו ג"כ משום פירות מה דלא שייך בארוסה וע"כ דרבנן סברו דיש לבעל פירות עד הנתינה ולא צריך זמן דיכולה להראות גיטה לב"ד ובזה מיושב נמי דמאי מקשה ר"י מ"ט לא אמר כר"ל דלמא משום דקשי' ליה א"כ בארוסה למה תקנו זמן ומשום תקנת הולד לית ליה הא דעולא שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ולפמ"ש א"ש דע"כ ר"י לית ליה טעם דפירות גם בנשואה דאל"כ קשה לדידי' כיון דלית ליה תקנת ולד מ"ט תקנו זמן בארוסה וע"כ מתרץ דסבר דיש לבעל פירות עד שעת נתינה ובנשיאה שייך טעמא דב"א לחוד ולא ג"כ טעם דפירי ועיין. וראיתי ביש"ש שהקשה לר"י מנ"ל לומר דטעמא דרבנן משום שמא יחפה ולא משום פירות דיש לבעל פירות עד שעת נתינה כיון דגם ר"י צ"ל ע"כ לר"ש דלא חייש לשמא יחפה כדקאמר אליבא דר"ש לא קאמינא וע"כ דתקנו זמן לר"ש משום פירות א"כ גם לרבנן כן הוא דתקנו משום פירות ופסלו במוקדם משום דסברו דאין לבעל פירות משעת חתימה כר"ל ונ"ל כשנקדים ליישב פירוש המשניות לרמב"ם דכתב דטעמא דר"ש משום דאין בין יום ולילה שיתחדש כמו זה ונ"ל שהרמב"ם הכריח לפרש טעמא דר"ש משום דלא שכיח זנות בזמן קצר משום דקשי' ליה קושי' היש"ש דמנ"ל לר"י לומר לרבנן דהוי טעמא משום ב"א כיון דע"כ לר"ש לית האי טעמא ולדידי' תקנו משום פירות י"ל גם לרבנן כן וכמו לר"ל וע"כ מפרש הרמב"ם די"ל לר"י ג"כ דר"ש הי' סובר טעמא דב"א אלא דלא שייך בנכתב ביום ונחתם בלילה משום דלא שכיח שיתחדש כמו זה אלא שכבר הקשו א"כ אמאי קאמר ר"י לר"ש לא קאמינא דלמא דוקא במוקדם לית ליה משום ב"א אבל באין בו זמן גם ר"ש אית ליה דתקנו זמן משום ב"א ונ"ל דלכאורה צ"ל לר"י במאי פליגו רבנן ור"ש דדוחק לומר דפליגו אי זנות שכיח או לא שכיח או פליגו אי תקנו בשביל לא שכיח ג"כ או לא וכ"ש לפי מה שהסביר הרמב"ם טעמא דר"ש א"כ קשה מאי טעמא דרבנן דודאי מצד השכל והסברא אין לחוש בין יום ולילה שיתחדש כמו זה ונ"ל ליישב הכל בשנקדים מה שכבר העיר הפנ"י בסוגי' על דברי תוס' דמשום ה"ט לא אוקמינן אחזקת א"א משום דהרי גרושה לפניך וגם משום חזקת צדקת דלר"ש דסבר רפ"ק דנדה דגם במקוה שנמדד ונמצא חסר דלא הוי ודאי טמא כרבנן משום דאוקמי אדם בחזקת טמא וגם חזקה דהשתא דהרי חסר לפניך ולר"ש הוי רק ספק טמא דסבר דחזקה דהשתא וגם חזקת טמא דאדם לא הוי כתרתי נגד חדא כמו שסברו רבנן אלא הוי כחדא לגבי חדא והוי ספק טמא וה"נ לר"ש הני תרתי גרושה לפניך וגם חזקת צדקת הוי נגד חזקת א"א כפלגא ופלגא והוי ספק ולא קטלינן ליה מספיקא יע"ש. אלא שעדיין צ"ע לפמ״ש תוס' דבזה"ז דכותבין זמן היינו משום דמשום דיכול לחפות על ממזרים או משום שמא יחזור אותה לאחר גירושין וברא"ש מפרש דודאי משום הכי טעמא לא הי' מתקנים זמן וגם משום שמא יחפה לחוד לא הי' מתקנים זמן אלא משום כל הני טעמא יחד אבל לאחר שכבר תקנו זמן אע"ג דלא שייך עוד טעמא דיחפה על ב"א שלא תהרג בזה"ז מ"מ הניחו על תקנתם משום אידך טעמא דג"כ משום הכי טעמא תקנו מעיקרא ג"כ א"כ לר"ש דסבר דהוי ספקא לא יכול לחפות על בניה ממזרים ולא להחזיר גרושתו דקשה קושי' תוס' דלוקי אחזקת א"א ותירוצם לא שייך רק לרבנן משום דסברו דהוי כמו ודאי תרתי נגד חדא אבל לר"ש דעדיין ספק הוא אע"ג דלא קטלינן מספיקא מ"מ אסרינן מספיקא ומחמירין לענין ממזרים ולהחזירה וצ"ל דקושי' הש"ס על ר"ש ממתניתן דמכשיר מוקדם והתם לא שייך לאוקמי אחזקת א"א דהא כתב בו זמן דמוכח עליה אבל באין בו זמן כלל לא שייך לר"ש לשיטתו בלא"ה טעמא דר״י משום דסבר דהוי ספק ואע"ג דלא קטלינן מחמת ספק מ"מ לפי