שבט סופר חלק ב שלו

כיון דבודאי בחיוב פרקונה מודה דהא לטובתה תקנו דרמי' על הבעל עד שעת נתינה א"כ קשה למה תקנו זמן שיפסיד הבעל הפירות וכונת הרי"ף הלכך כל כמה דחייב בפרקונה אית ליה פירות היינו כיון דבפרקונה בודאי חייב עד שעת נתינה א"כ לא הי' להם לרבנן לתקן זמן כדי שיפסיד הבעל הפירות משעת חתימה לר"ל ועיין. ובעה"ט פסק כר"ל מדגרסינן בירושלמי ר"י אמר משום אכילת פירות ש"מ דקמייתי מפכינן והרא"ש מדחה כי מירושלמי אין ראי' כי פליג על גמרא דידן כי אינו מפרש טעמא דבת אחותו ודוחק דעכ"פ מבואר דר"י סבר טעמא דפירי וא"כ י"ל גם בש"ס דילן דאיפך קמייתא ור"י משום פירי ונ"ל לומר להשוות התלמודים דמש"ס דילן דקאמר איפך ולא אמר אלא איפך משמע דאיפך בתרייתא כמ"ש הרא"ש ומירושלמי מבואר דר"י אמר משום פירי וע"כ דסבר איפך קמייתא ונ"ל דהנה הרמב"ם כתב דטעמא דר"ש דמכשיר במוקדם דנכתב ביום ונחתם בלילה לפי שהעיקר אצלנו שתקון זמן בגיטין שמא תזנה תחתיו ויכתוב גט בלא זמן ויתן לה ותאמר שכבר אני גרושה בזה הזמן לפיכך אין בין היום והלילה שיתחדש כמו זה יע"ש ובודאי מלתא בטעמא הוא דלא יתחדש כה"ג בזמן קצר ואין לפסול גט שנכתב בזמנו רק שנחתם לאחר זמן קצר מזמן הכתיבה ובשביל שמא יחפה לא היו פוסלין מוקדם כה"ג כשנכתב בו הזמן ביום הכתיבה ואין שקר בגט אבל אם מוקדם לכמה ימים ג"כ כשר ויש חשש לשמא תזנה ופסלו אותו משום שמא יחכה שוב לא אמרו בו חוץ דמוקדם לזמן מועט כיון דיש חשש נמי לשמא תזנה בנתיים אלא דלא שכיח בזמן קצר לא פלוג רבנן לפסלו ג"כ אבל אי לזמן מרובה בלאו טעמא דשמא יחפה פסול ולא כשר רק מוקדם דיום ולילה מה"ט לחוד לא פסלו כיון שהגט וזמן נכתב בזמנו וזנות בין הכתיבה ונתינה לא שכיח א"כ לש"ס דילן דקאמר ר"י דמכשיר ר״ש אפילו מכאן ועד עשרה ימים דלא חיישינן לשמא פייס וביטל הגט והי' הגט מוקדם כשר לרבנן אפילו לאחר עשרה ימים דלא חיישינן לשמא פייס וא"כ ע"כ צריכין לפסלו משום שמא יחפה משום לא פלוג פסלו ג"כ בנכתב ביום ונחתם בלילה וזה הרבותא דאתי מתניתן לאשמעינן דאף בזמן קצר פסלו רבנן אבל לר"ל לא יכול לומר שמא יחפה דא"כ כיון דהוא סבר דמכאן עד עשרה ימים אף לר"ש דמכשיר מוקדם דמתניתן פסול משום דחיישינן שמא פייס א"כ לרבנן נמי חיישינן שמא פייס ובלא"ה לזמן מרובה פסול ולא הי' צריכין לפסלו רק בנכתב ביום ונחתם בלילה בזמן קצר דלא חיישינן לשמא פייס א"כ מה"ט נמי לא הי' להם לפסול משום שמא תזנה ויחפה דהא בזמן קצר לא שכיח דאין בין יום ובין לילה שיתחדש כמו זה וע"כ מוכח לש"ס דילן דאיפך בתרייתא אבל הירושלמי מביא פלוגתא דר"י ור"ל איפכא מש"ס דילן ר"י אמר לא הכשיר ר״ש אלא בלילה אבל למחר אף ר' שמעון מודה ר"ל אמר לא שנייא הוא לילה הוא ממחר הוא לאחר כמה וכיון דלירושלמי סבר ר"ל אף לזמן מרובה ור"י דוקא בלילה א"א לומר לשיטתו דר"י אמר משום שמא יחפה דהוי זמן קצר וכה"ג לא פסלו במוקדם משום שמא יחפה דלא שכיח כלל שיתחדש שתזנה ומשו"ה קאמר ירושלמי לשיטתו דר"י אמר משום פירי ואין ראיות בעה״ט מירושלמי ראי' דאף לש"ס דילן כן. הרשב"ם ב"ב קמ"א ע"ב כתב כיון דנתן עיניו לגרשה אינו יורשה כדאמרינן בגיטין משנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות ובתוס' הקשה שם גם אי נימא איפך קמייתא ור"י אית ליה משום פירות מ"מ יש לו עד שעת חתימה כרבנן כמו שקאמר הש"ס לר"ל פירי דמשעת כתיבה עד שעת חתימה איכא בינייהו ונ"ל ליישב דברי הרשב"ם בשנקדים דתוס' הקשה על ר"ל דקאמר טעמא משום פירות לרבנן משום דזנות לא שכיח ממתניתן דר"פ כתובות ותירצו בחד תירץ דטפי איכא למיחש לשמא תזנה מלשמא זנתה ובמהרש"ל כתב כמו שמא מת לא חיישינן ולשמא ימות חיישינן יע"ש וכונתו לפי מה שכתב תוס' בקדושין דשמא מת מוציאין אותו מחזקתו אבל לשמא ימות דלא מוציאין אותו מחזקתו חיישינן ה"נ שמא זנתה דמוציאין אותה מחזקת צדקת וכשרות לא חיישינן אבל לשמא תזנה דעדין בחזקתה חיישינן א"כ ל"ע מאי מקשה אלא ר"ל מאי איכא בין ר"ש לרבנן דלמא בגט מוקדם מודה ר"ל דטעמא משום שמא יחפה דהוי הפסול משום שמא תזנה דהא כתב הזמן בגט ביום הכתיבה והחתימה הי' לאחר הזמן ויש לחוש לשמא תזנה בין הכתיבה והחתימה והנתינה ובפרט לפי מה שכתב לקמן בד"ה שמא פייס לר"ת דמפרש שמא פייס שמא ביטל הגט צ"ל דמיירי כשאמר להם לחתום מכאן ועד עשרה ימים בשעת כתיבת הגט וא"כ מה"ט פסלו רבנן משום דהוי חשש שמא תזנה בין הכתיבה והחתימה ופסלו במוקדם משא"כ שיתקנו זמן בגט דהוי משום זנתה כבר לא חיישינן וע"כ טעמו משום פירות וצ"ל דפריך שפיר לר"ל דסבר דלא מכשיר ר"ש דוקא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא א״כ אף דמכשיר מוקדם דוקא לאלתר אבל לזמן מריבה בלא"ה פסול משום פייס ולא צריכין לפסלו מטעם אחר וי"ל לפי מה שכבר כתב הרמב"ם בפירוש משניות דלא שכיח שיתחדש כמו זה בין יום ולילה א"כ י"ל אף דלשמא תזנה חיישינן מ"מ לזמן קצר לא שכיח וכן מחלק תוס' פ' כל הגט כ"ח לענין שמא ימות לזמן מרובה ולזמן מועט דגם שמא ימות לא חיישינן א"כ לר"ל שפיר מקשה מ"ט דרבנן במוקדם דא"ל דמודה רבנן דהוי שמא תזנה כיון דלזמן מרובה בלא"ה פסול משום שמא פייס ודוקא לאלתר לא שכיח נמי שמא תזנה שיפסלו גט מוקדם משום ה"ט וע"כ מתרץ הש"ס פירות דמשעת כתיבה עד שעת נתינה א"ב אבל לר"י דסבר דבמוקדם כשר גם לזמן מרובה ולא חיישינן לשמא פייס שפיר י"ל דטעמא דרבנן דפסלו מוקדם אף לאלתר אע"ג דלשמא תזנה לאלתר נמי לא חיישינן מ"מ כיון שכבר תקנו שיפסול מוקדם לזמן מרובה לא פלוג בתקנתן ופסלו כל מוקדם ולפ"ז אי אמרינן איפך קמייתא ור"י סבר דתקנת הזמן הוי משום פירי ולא רצה לומר משום שמא יחפה דלשמא זנתה לא חיישינן מ"מ לר"י יכולין לומר דטעמא דרבנן דמתניתן דמוקדם פסול אע"ג דסברו דאין לבעל פירות משעת כתיבה מ"מ פסול הגט משום שמא יחפה כיון דלשמא תזנה כ"ע סברו דחיישינן לזמן מרובה ואי לא פסלו גט ה' כשר ג"כ לזמן מרובה ולא צריכין לומר דשעת כתיבה היינו שעת חתימה כמו לר"ל וא"ש שיטת הרשב"ם ומזה ראי' לבע"הט דאיפך קמייתא דאי אמרינן איפך בתרייתא ור"ל קאמר משעת כתיבה צ"ל דהיינו משעת חתימה אבל אי איפך קמייתא ור"י סבר משום פירות לא צריך להגיה ומשעת כתיבה היינו מכתיבה ממש ובזה נתיישב המשך דברי תוס' דכתבו בד"ה איפך ר"ל אמר משעת כתיבה פירוש משעת חתימה ותמוה דהא גם אי ר"י סבר משעת כתיבה צ"ל ג"כ משעת חתימה ולמה הקדימו דר"ל אמר משעת כתיבה פירוש משעת חתימה אלא הוא הדבר אשר כתבתי דאי הוי אמרינן איפך קמייתא ור"י סבר משעת כתיבה לא היינו צריכין לומר דשעת כתיבה היינו חתימה ולזה הקדימו תוס' דאיפך היינו ר"ל סבר שעת כתיבה ומפרשים אח"כ דאז צ"ל היינו שעת חתימה וא"ש שוב ראיתי ומצאתי כדברינו באופן אחר בקונטרס אבא מאו״הג זצ"ל ועיין. ובאופן אחר יש לומר על דרך הראשון לפי מה שתירצו הראשונים על קושי' תוס' על ר"ל דקאמר זנות לא שכיח מהא מתניתן דכתובות דר"ל מחלק דוקא משום זנות דבת אחותו דחיישינן שמא יחפה עליה דלא שכיח לא תקנו אבל תקנה דשייך משום זנות דכל הנשים תקנו וא"כ י"ל דהחשש שהיא יחפה עליה ודוקא בב"א היינו דוקא בגט שאין בו זמן דחששו לאחר שזנתה יכתוב הבעל גט בלא זמן ויגרשה ויחפה עליה אבל במוקדם דכתב גט לא משום שזנתה אלא שאני חוששין שמא זנתה בין כתיבה לחתימה ונתינה א"כ יחפה היא על עצמה ותראה את גיטה המוקדם ושייך בכל הנשים דתחפה על עצמה וי"ל כה"ג גם ר"ל מודה ומאי מקשה לר"ל מרבנן דמתניתן אלא לר"ל דחייש לזמן מרובה לשמא פייס ולא צריכין לפסלו משום שמא יחפה אלא לאלתר וזנות לזמן קצר גם בכל הנשים לא שכיח אבל לר"י שפיר יש לחלק כחילוק הראשונים ויכול לסבור ר"י דתקנת הזמן הוי משום פירות ומשעת כתיבה אין לבעל פירות ובמוקדם טעמא דרבנן משום שמא יחפה וא"ש שיטת הרשב"ם והמשך דברי תוס' כמ"ש באופן הראשון והקצרתי. ובתוס' הרא"ש מחלק בין זנות דנשואה דיושבת תחת בעלה ומשמרתה ובין זנות דארוסה דשכיח ומשו"ה תקנו חכמים שנשאת ליום רביעי שישכים לב"ד וכבר הקשו עליו מש"ס גיטין כ"ו דקאמר קפסיק ותני לא שנא מן האירוסין ול"ש מן הנשואין וכו' אלא מן האירוסין למ"ד שמא יחפה איכא אלא למ"ד