שבט סופר חלק ב שלה

לאחר דתקנו זמן משום שמא יחפה או פירות ולא כתב זמן דהולד כשר לימא דהדרי לדאורייתא דהגט באין בו זמן בטל מה"ת כיון שע"כ הוצרכו לתקן זמן ותירץ כיון דקודם תקנה לא הוי הולד ממזר דבטל דרישה וחקירה אף לאחר התקנה לא אמרו דהולד ממזר והניחו כמו שהי' קודם התקנה שלא להרבות בפסולי גיטין ימ"ש ובזה יש ליישב קושי' מהר"ם שי"ף דמקשה למה מקשה מהא מתניתן דג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר בפשוט יכול להקשות כיון דהזמן דרבנן אם נשאת הולד כשר ומאי הועילו חכמים בתקנתן ולפי זה א"ש דבלא מתניתן הוי אמינא דלאחר שתקנו זמן באמת בטל הגט באין בו זמן משום דהוי עדות שא"א יכול להזימו והולד ממזר ותצא ומשו"ה מקשה ממתניתן דהולד כשר אף לאחר התקנה מאי הועילו בתקנתן כיון שהניחו לענין הולד כקודם התקנה, שוב מצאתי בקונטרס אבא מאוה"ג כ"ס זצ"ל שכן תירץ והנאני. אלא שבאמת צריך טעם על ר"י ור"ל למה אמרו משום שמא יחפה או משום פירות דלמא לכתחילה צריך זמן עכ"פ שיהי' כשר ג"כ מה"ת ולא יצטרכו להפקיע הקידושין ולעשות לכל מי שיגרש אשתו לעשות בעילתו בעילת זנות אבל אם כבר גרשה ונשאת אמרו הולד כשר משום אפקעינהו ובעילתו בעילת זנות אלא דשפיר כתב הבית מאיר דע"כ דהזמן לא משום דרישה ותקירה ויהי' עדות שאתה יכול להזימו דהא משום ה"ט צריכין לכתוב גם כן שעות בגט וממתניתן משמע דאין כותבין שעות ועיין בריטב"א דמשום ה"ט נקט מתניתן דנכתב בלילה ונחתם ביום כשר דרצה לאשמועינן דאין כותבין שעות אע"ג דאיכא משום בת אחותו שאם נתגרשה בערב והיא זנתה בבוקר שעדיין היתה א"א תוציא גיטה ותאמר בבוקר נתגרשה ולא קטלינן לה דספק נפשות להקל והי' להם לתקן לכתוב שעות כדי לצאת מידי כל החששות או משום פירות לר"ש דאין לבעל פירות משעת כתיבה דפירי משעת כתיבה עד שעת חתימה בערב אינו מפסדא להו דזמן הגט אינו מוכיח אלא מסוף היום קמ"ל מתניתן דלא חשו רבנן להכי ואין כותבין שעות וא"כ א"א לומר לר״י ור"ל משום ה"ט דלכתחילה עכ"פ צריך זמן שלא יצטרכו לעשות בעילת זנות דהא מהאי מתניתן דנכתב בלילה ונחתם ביום כשר דקמ"ל דאין כותבין שעות אף לכתחילה מוכח דאף לכתחילה לא צריך הזמן משום שיהי' עדות שיכול להזימו דהא בלא שעות לא שייך דרישה וחקירה ומשו"ה שאל דוקא על מתניתן דהכא וא"ש. ובתוס' ב״ב דף קל"ד ע"ב בד"ה למפרע וכו' הקשו דמאי קמ"ל דלמפרע אינו נאמן הבעל לומר גרשתי אשתי שאם הי' נאמן מה הועילו חכמים בתקנתן דזמן בגיטין שלא יחפה על ב"א אם תזנה תחתיו דלעולם יחפה שיאמר גרשתיה קודם הזנות ויהי' נאמן והניח בצ"ע ונ״ל לתרץ דכל קושי' תוס' הוא דהטמין את גיטה שכתב בו זמן אם תזנה ויאמר הבעל גרשתי אותה למפרע קודם הזנות דאי הגט לפנינו שכתב בו זמן בודאי אינו נאמן וע"כ קושי' התוס' דתטמין גיטה והנה הפנ"י מקשה בסוגי' דלמ"ד דאשה שאמרה גרשני בעלי נאמן אפילו שלא לפניו מאי הועילו בתקנת זמן דתטמין גיטה ותאמר שנתגרשה וכתב כיון דקבלה עדים והתראה ואמרה אעפ"כ כאלו הידית שלא נתגרשה ולא נאמנת אח"כ לומר שנתגרשה אלא בלא זמן והגט בידה תוכל לומר אחוכי הוא דקמחייכי בהו ואע"ג דקבלה התראה דאגיטה קא סמכה משו"ה תקנו זמן יע"ש. והנה תוס' בד"ה מפני מה וכו' כתבו תוס' ואפילו מכאן ולהבא לא מצינו שיהא נאמן כשאשתו מכחישתו ונראה הא דתוס' מסופק אי נאמן ג"כ כשאשתו מכחישו זה דוקא בלהבא דטעמא משום הואיל ובידו לגרשה ומה"ט כתב הר"ן בקדושין דנאמן אף במקום חזקת אשת איש דבידו עדיף ממגו אף דלא אמרינן מגו במקום חזקה מ"מ מה שבידו עוד לעשות מהימן אפילו במקום חזקה ומשום ה"ט י"ל דגם במכחישתו יהי' נאמן הואיל ובידו לגרשה ומה לו לשקר אבל אי למפרע ג"כ הבעל נאמן היכי דלא שייך בידו בודאי במכחישתו אינו נאמן דהוי כע"א בהכחשה וא"כ י"ל אע"ג דאמרינן דבעל שאמר גרשתי נאמן גם למפרע מ"מ תקנו זמן ולא קשה מה הועילו דתטמין גיטה ויחפה עליה שיאמר שנתגרשה כבר דהא כיון דקבלה התראה ואמרה אעפ"כ הו' כמכחישו ואמרה דלא נתגרשה ובודאי אינו נאמן וע"כ צריכה להראות גיטה שכתב בו הזמן וא"ש אלא שיש להקשות לפי מה שכתבו תוס' דבזה"ז דליכא משום יחפה כותבין זמן בגיטין משום שמא יחפה על בניה ממזרים אי שמא יחזירנה דגרושה שזינתה מותרת לחזור וא"כ עדיין קשה מאי צריך ר"י לאשמעינן דאינו נאמן הבעל למפרע דפשוט דא"כ בזה"ז דליכא עדים והתראה ואינו מכחישו למה כותבין זמן דתטמין גיטה ויאמר גרשתיה קודם הזנות ובאמת גם על הפנ״י קשה כזאת דבזה"ז תקני זמן להני מ"ד דגם שלא לפניו נאמנת דתטמין גיטה ותאמר גרשתני ותהי' נאמנת וא"כ למה כותבין בזה"ז זמן ונ"ל דגם זה יש לתרץ דתוס' כתבו עוד תירוץ אי נמי מהרה יבנה בית המקדש וא"כ שפיר צריך ר"י לאשמעינן דלמפרע אינו נאמן ולא מוכח דאינו נאמן דא"כ למה כותבין זמן בזה: דהא י"ל משום דבמהרה יבנה בהמ"ק ויחפה עליה שלא להרגה ע"י עדים והתראה ולפי האמת דבעל שאמר גרשתי אשתי אינו נאמן למפרע שפיר תירצו תוס' שיש לומר משום שמא יחפה על בניה ממזרים או שלא להחזיר גרושתו שזינתה תחת בעלה אבל מדכותבין זמן בזה"ז אינו מוכח דלמפרע אינו נאמן דיש לומר נמי כאידך תירוץ תוס' משום מהרה יבנה בהמ"ק וא"ש ועיין לענין הלכתא אי הלכה כר"י או כר"ל כתב הרי"ף דאיכא מ"ד דהלכתא כר"ל מדהא דמאימתי מונין לגט דהלכתא משעת כתיבה ודחי זה וכתב דהל' כר"י דהא תקנו פירוק תחת פרקונה וקי"ל דלא פקע פרקונה מינ' עד דמטי גיטה לידה הלכך כל כמה דחייב בפרקונה יש לבעל פירות וש"מ דהלכתא כר"י דיש לבעל פירות עד שעת נתינה יע"ש וכבר תמה עליו הראשונים מנ"ל לרי"ף לדייק מזה דהל' כר"י דלמא לר"ל דסבר משעת חתימה אין לבעל פירות ה"ל פקע פרקונה מיני' משעת חתימה כיון דפרקונה בפירות תלי' ונלענ"ד ליישב דברי הרי"ף לפי מה דפסקינן כרב הונא דיכולה אשה לומר איני נזונת ואיני עושה משום דסבר דעיקר תקנה מזונות שתקנו לה חכמים ואח"כ תקנו לו חכמים מעשה ידה וכתבו תוס' פרק נערה שנתפתתה דעיקר תקנה פירות תחת פרקונה הוא בשביל דידה כדדייקו התם ומ"מ אינו יכולה לומר איני נותנת פירות ואינה נפדית יע"ש מ"מ מדברי תוס' משמע דעיקר תקנה הי' שצריך לפדותה ואח"כ תקנו לבעל פירות וא"כ לכאורה יש להקשות על דברי הרי"ף שכתב דתלי' חיוב פירות בפרקינה וכיון דחייב בפרקונה עד דמטי גט לידה א"כ גם החיוב פירות עד שעת נתינה דהא הי' מחייב בפרקינה אף קודם שזכו לו חכמים פירותי' ואף אם אין לה פירות מ"מ חייב בפרקינה א"כ כיון שנתן עיניו לגרשה לר"ש או לחכמים ע"י עדי חתימה דיש לו קול ע"י עדים בדין מפסיד פירות אף קודם נתינה כיון דהוא הגורם לזה ויש להסביר דברי הרי"ף לפי מה שכבר העיר בפנ״י וכן תמה באבני מלואים לפי מה שכתב תוס' דבעבד לא תקנו זמן בשטר שחרור משום מעשי ידיו דיכול לבוא לב"ד בשטר שחרור שלו דאפילו למ"ד עדיו בחתומין זכין לו אינו זוכה במעשה ידיה מיום הכתיבה כיון דאין בו זמן ולא מוכח מתוכו מתי נכתב יע״ש וא"כ קשה לר"ל אמאי תקנו זמן בשביל פירות שלא תפסיד דהא מצד הדין אין לה פירות כיון דלא מוכח מתוך הגוט מתי נכתב ותירץ כיון דאין לבעל פירות רק מדרבנן הם אמרו והם אמרו דמשעת חתימה אין לבעל פירות אע"ג דלא שייך בגט אשה עדיו בחותמים זכין לה כיון דחוב היא לה כר"ש בב"מ ומשו"ה תקנו זמן כדי שיהא מוכח מתוכו משא"כ מעשי ידי עבד דמה"ת המה לאדון כיון דגופי' קנוי לאדון למה יתקנו זמן כדי להפסיד לאדון מע"י עבד יע"ש וא"כ זה סברת הרי"ף כיון דמ"מ מחייב הבעל בפרקונה עד דמטי גיטא לידה א"כ למה תקני חכמים זמן בגט כדי שיהא מוכח מתוכו ויפסיד הבטל משעת חתימה מוטב שלא יתקנו כיון דמ״מ החיוב דפרקונה עליו רמי' עד שעת נתינה בשלמא אם כתב בו זמן ואמרו חכמים דמפסיד משעת חתימה כיון דיש לו קול ול"ש אף משעת כתיבה כיון דראוי לגרש בו ומה"ט עשאו חכמים גט אשה כשאר שטרות דעדיו בחתומין זכין לה ג"כ מפני שראו כיון דיצא הקיל דרוצה לגרשה בדין הוא שיפסיד פירות אבל באין בו זמן דגם בשאר שטרות וגט שחרור נמי מעשי ידי עבד לאדון וגם לא יצא קול באין בו זמן עיין בא"מ קכ"ז אות י"ב א"כ בדין הוא שלא יפסיד הבעל הפירות למה תקנו זמן שיפסיד כיון דחיוב פרקונה עדיין עליו עד שעת נתינה ומזה הוכיח הרי"ף דהלכתא הר"י דזמן משום שמא יחפה אבל לר"ל קשה