שבט סופר חלק ב שלד

לגלוי' ומרתת בשביל האב דלמא יכיר אותי שהוא בוודאי לא קדשה ומשו"ה כתב הר״ן דלא דמי עכ"פ למה בעלה דהא דהאמינו חכמים שם היינו מטעמא דדייקא ומנסבא אבל משום מלתא דעביד' לגלוי' לחוד לא האמינו ועיין בתוס' יבמות בסוגי' דעד אחד ביבמה דמסתפק הגמרא שם אי הוי טעמא משום דייקא ומנסבא או משום מלתא דעביד' לגלוי' היינו דאיזה משני טעמים היא עיקר דייחא ומנסבא או מלתא דעביד' לגלוי' אבל בוודאי בטעם אחד לחוד לא סגי להתיר אשה ע"י ע"א ע"ש ושני טעמים צריכין ושפיר כתב הר"ן דהא דמתירין במת בעלה היינו משום דשייך גם כן דייקא ומנסבא אבל משום מרתת לחוד לא התירו אע"ג דבמת בעלה בוודאי לא יכול להכחיש את הבעל אם יבוא והכא לא הוי מלתא דעביד' לגלוי' כ"כ ולא מרתת כולי האי ועל זה מחלק הר"ן שפיר דבמת בעלה אתחזיק איסורא דאשת איש ומשו"ה לא סגי במרתת לחוד וצריך נמי טעמא משום דייקא אבל הכא דלא התחזיק נאמן אע"ג דהוי דבר שבערוה משום דלא אתחזיק ויש להסביר יותר לפי מה שכתב תוס' בכתובות בסוגי' דתרי ותרי וגם ביבמות בכמה מקומות דסברא דדייקא ומנסבא מרעא לחזקה דא"א ולא הוי רק דבר שבערוה בלי אתחזיק ולזה מהני סברא דמרתת דנאמן ע"א אע"ג דהוי שבערוה אבל היכא דלא מרתת לא נאמן ע"א בדבר שבערוה אע"ג דלא אתחזיק איסור' כנ"ל נכון מסברא. ולפי"ז לאחר דברים אלו מיושבים שפיר דברי הר"ן ולא סתרו כלל דבקדושין שפיר כתב הר"ן דנאמן ע"א בלא אתחזיק אע"ג דהוי דבר שבערוה משום דשייך דע"א המעיד מרתת בשביל האב שיכיר אותו שלא קדשה אבל בגיטין דלא שייך מרתת כלל דהא איירי דמת השליח ואפילו לא מת השליח מ"מ לא שייך מרתת דיכולין להכחיש השליח גם אם יאמרו שקר דדוקא באב שייך מרתת כמו שכתב במקנה בקדושין שם ע"ש א"כ לא נאמנים הקרובים אפילו בלא אתחזיק משום דהוי דבר שבערוה ועל העדים שצריכים לעמוד בשעת הקדושין אין להם לחוש דהא לא צריכין העדים להכיר את המשלח וגם את האשה ויכולין להכחיש השליח אפילו בלא מת ולא נאמנים הקרובים לומר שלא נתקדשה ושפיר חולק הר"ן על הרמב"ן ודברי הר"ן עלו כהוגן בלי סתירה כנ"ל נכון בעזה"י בט"ז הקשה דלמה צריך טעמא לחזקה שליח עושה שליחותו דהא מספק נמי אסור' ותירץ משום דהוי ס"ס דלמא לא קדש כלל ודלמא לא זו היא שקדשה ועיין בב"ש סימן ל"ו שמקשה עליו דהוי ספק אחד בגופו ותערובות ולא מקרי ס"ס, ועיין במגיה בט"ז שם שכתב דס"ס דט"ז הוא דלמא זו היא שקדשה שליח מה שרוצה המשלח עכשיו לקדשה, וראיתי בחדושי אבא מאו״הג זצ"ל שמביא בשם אאמו"ז זצ"ל שתמה על המגיה דהא אין זה יכולין לומר דלמא קדשה אשה זו דהא כתב תוס' דאם איתא דנתקדשה לא היתה חוזרת ומתקדשת ובוודאי היתה אומרת אם כבר נתקדשה, וכתב אאמ"ו זצ"ל דלפ"ז עכ"פ קטנה שלא ידעה אם נתקדשה כבר היתה מותרת להתקדש לו דלא שייך דלא היתה חוזרת ומתקדשת דלא ידעת אם קבלה אביה קדושין בשבילה ומשו"ה צריכין לחזקה דאפילו בקטנה נמי אסור והדברים נכונים, אלא שבלא"ה יש לי לפקפק על דברי המגיה אלו דהיכא יכולין לומר ס"ס דלמא זו היא שקדשה דהא אזלינן בתר רוב ומשום רוב אמרינן דבוודאי לא זו הוא שקדשה וקידש אשה מרובה דעלמא, ולפי דברי הרמב"ן שמוכח דסבר דהא דאמרינן בגמרא דנזיר דאשה אסור' משום דהדרא לניחותא והוי קבוע דאורייתא אע"ג דאינו ניכר עיין בפלתי סימן ק"י א"כ שפיר יש לומר משום דהוי קבועה א"כ גם לקולא אמרינן קבוע כמו שאמרינן להחמיר ושפיר י"ל דלמא זו היא שקדשה אע"ג כנגד הרוב הוא מ"מ אשה הוי קבוע ומשום זה אנו אוסרים אותה לקדש, אבל לשיטת תוס' שכתב דלא הוי קבוע דאורייתא משום דהוי קבוע שאינו ניכר רק דהגמרא בנזיר קאמר כיון דדומה לקבועה ומשו"ה אסור בכל הנשים שבעולם וזה תינח לחימרא אבל להקל לומר ס"ס דלמא זו היא שקדשה לא יכולין לומר כיון דהוי כנגד הרוב וקבוע לא מקרי כיון דאינו ניכר אלא שי"ל לפי מה שכתב הפנ"י בכתובות בסוגי' דפתח פתוח דלס״ס יכולין לצרף הספק השני אע"ג דהוי הספק השני כנגד הרוב כיון דהספק הראשון הוי ספק השקול א"כ אם מצרפינן המיעוט לספק ולצד המתיר הוי רוב אי אמרינן ס"ס מטעם רוב ע״ש היטב ומדברי תוס' לא משמע הכי דצריכין שני ספקות להיות שקולים ביחד ולתוס' קשה קושי' הט"ז דלא יכולין לומר ס"ס זו דלמא זו היא שקדשה כיון דלא הוי קבוע וגם הספק השני נגד הרוב, אם לא שנוכל לדחוק ולומר כיון שכל האיסור דאסור בכל הנשים משום דעשאו חכמים כקבוע מצד קנס א"א לומר דלאיסור הוי קבוע ולהיתר לא הוי קבוע, אלא שתוס' באמת כתב בגיטין דף ס"ה ע"א ד"ה התקבל וכו' דלא הי' איסרי' האשה אי לאו משום דחזקת שליח עושה שליחותו כיון דהאשה בחזקת היתר היא לו וגם אין בידו לקדש אבל משום חזקת שליח עושה שליחותו החמירו, אבל מצד ספק לא אסור בכל הנשים כיון דיש להאשה חזקת היתר להמשלח יע"ש והי' זה בהעלמת העין מט"ז וכבר תמה על זה אאמו״ז זצ"ל בגליון הש"ס שלו ויעיין גם כן בתשובות אבא מאוה"ג זצ"ל שהאריך לפרש כל הסוגי' וכל חלוקי דינים באר רחובות על נכון יע"ש. אין זה לקט אלא שכחה דלפי מה שכתב הנוב"י שיכול לקדש אשה ע"י שליח דלא הוי תופס לב"ח משום דתלי' ברצונה אמרתי לתרץ קושי' תוס' רפ"ק דקדושין דקאמר הגמרא דמשו"ה נקט האשה נקנית ולא האיש קונה משום דהוי אמינא אפילו בע"כ ומשו"ה קתני נקנית דווקא מדעתה, והקשה בתוס' דקשה עוד למה קתני האיש מקדש ולא אשה מתקדשת יע"ש ובזה מיושב שפיר דהא אם באמת יכול לקדש אשה בע"כ הוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרינא ואז לא יכול לקדש ע"י שליח ואם הי' קתני האיש קונה הוי אמינא אפילו בע"כ ובאמת ע"י שליח לא יכול לקדש אבל הכא כיון דקתני האיש מקדש בו ובשלוחו משמע דומי' דבו כמו שהוא יכול לקדש כל הנשים שמותרים אליו גם ע"י שליח יכול לקדש א"כ ממילא מוכח ממתניתן דלא אפשר לומר האיש מקדש בע"כ דא"כ היכא קתני במתניתן ע"י שלוחו כיון דהוי תופס לב"ח אלא ע"כ רק מדעתה ולא יכולין לטעות דבע"כ נמי ומשו"ה קתני האיש מקדש כמו דפריך הגמרא דלתני האיש קונה דזה הלשון מורווח יותר אלא דאפ"ה התם לא קתני משום דיש לטעות אבל הכא במתניתן דהאיש מקדש דא"א לטעות נקט האיש מקדש כנ"ל נכון בעזה"י. תשובה יז שלום וברכה מאלקי המערכה לתלמידי חביבי הרבני המיפלג בהפלגת חכמים מורג חרוץ ובקי הקצין נכבד ושוע מו"ה יקותיאל וויים נ"י בק"ק ט' פירעד יע"א. מכתבך קבלתי ע"נ עם מעט צרי בשולי המכתב ואם תעיין יותר הדק היטב תראה שיש להשיב עליהם ויען כ' ידעתי כי שותה אתה בצמא את דברינו מאז שיצקת מים על ידינו בישיבתינו ע"כ אציע לפניך מה שאתרתי אני בסוגיא דשמא יחפה גיטין י״ז ע"א אתמר מפני מה תקנו זמן בגיטין בריטב"א כתב דקאי על מתניתן דכאן כיון דמוקדם פסול ע"כ דתקנו זמן דאי לא תקנו זמן א"כ מוקדם דמתניתן שלא הקדימו זמן הכתיבה ואין שקר בדבר אלא יום שנכתב על זה חתמו העדים מפני מה פסול או דקאי על מתניתן דלקמן ג' גיטין פסולין ואם נשאת הילד כשר וחד מנייהו אין בו זמן והר"ן כתב ממתניתן דג' גיטין פסולין וכו' ילפינן דתיקנו זמן אבל ממתניתן דהכא דפסל גט מוקדם ליכא למידק דתקנו זמן משום דאיכא למימר דבאין בו זמן כשר דלא נפיק מיני' חורבא דכי בעי לאפוקי פירי אמרינן לה אייתי ראי' לאימת מטי גיטא לידך אבל במוקדם הזמן מפקא פירות מזמנו של גט שלא כדין יע"ש ודברי הר"ן וריטב"א בתירוצו השני צ"ע דאי על מתניתן דלקמן קאי א"כ אמאי שאל על המתניתן דהכא כיון דלא מוכח ממתניתן דכאן דתקנו זמן כלל ונ"ל דהנה הנמוקי יוסף בסנהדרין פ' דיני ממונות כתב דגם בגט בטלו דרישה וחקירה כמו בשאר דיני ממונות משום דשכיחי דהא משמע דרק החכמים תקנו זמן אח"כ והא מה"ת באין בו זמן הו' עדות שאי אתה יכול להזימה וע"כ דבטלו וצ"ל אע"ג דמה"ת אינו גט אפקעינהו רבנן לקדושין מיני' ובעילתו בעילת זנות יע"ש ובתומים סי' ל״ד הקשה דא"כ