שבט סופר חלק ב שלב

דמענה עשו ביוחסין לא הצריך ר"ג אפילו בנסתרה לשאול רק דוקא משום מעלה ביוחסין כמו שלא הלכו אחר רוב כשרים אם טוענת שמא וכן אחר סברת בודקת ומזנה רק אם טוענת ברי וזה הכל משום מעלה ביוחסין אבל רב אמר שפיר דאין אוסרין על היחוד ולא צריך לשאול ואין להוכיח מרב דאפילו אומרת אינו נאמנת ולא קשה מנדרים אלא שזה ליתא דאם באמת אי באומרת טמאה נאמנת א"כ הא רב איירי נמי באשת כהן דג"כ שייך משום מעלה ביוחסין ועיין ברשב"א ובש"מ ואמאי לא צריך לשאול ע"כ באשת כהן וע"כ בא"א אינו נאמנת כלל אפילו אומרת טמאה ושפיר פריך תוס' מסוגי' דנדרים ומשו"ה מקשה תוס' כאן דהא מהכא דמקשה רק מר"י ולא מקשה מר"ג כקושי' הרא"ה ע"כ מוכח דגם באומרת טמאה אינו נאמנת אבל בקדושין לא הי' יכול תוס' להקשות די"ל באמת דרב באינו אומרת טמאה ובנדרים באומרת טמאה. וע"ז שפיר מתרץ ה"ר יוסף דשליטין דאיירי לענין אנוסת ומפותת אביו ואפילו בפנוי' ולא קשה קושי' הרא"ה דהא צריך טוענת ואומרת ברי די"ל באמת הא דהחמיר ר"ג לשאול אף ביחוד לחוד זה דוקא משום מעלה ביוחסין אבל לא באנוסת אביו אפילו לשאול לא צריך וממילא מיושב נמי הקושי' מנדרים די"ל באמת באומרת טמאה נאמנת והא דמשמע מרג דאינו צריך לשאול וע"כ גם באומרת אינו נאמנת זה אינו דהא רב בפנוי' איירי משו"ה לא צריך לשאול משום דלא שייך מעלה וא"ש כנ"ל נכון בעז"ה. חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה והרמב"ם פסק דנאמנת להכשיר הולד אבל לא לפסלו ויהיב הה"ז הטעם משום דבלא"ה שחלקו מותר לבוא בקהל משא"כ לפסול ולהתיר בממזר הוי ספק מה"ת וכבר תמה בב"ש דהא לממזר נמי מה"ת מותר קהל ודאי הוא דלא יבוא אבל ספק יבוא ושפיר אשר דיבר בזה הב"מ לפמ"ש הריטב"א בקדושין דרבא סבר דשתוקי אסור לממזר מה"ת אלא שב"ש כתב עוד ברוב פסולים לא תהא נאמנת ועיין בב"מ ובש"ש שהקשו דא"כ כיון שכל הטעם דנאמנת על הולד משום דלא הוי רק מדרבנן האיך נאמנת על גופה להנשא לכהן דאסורה מה"ת וע"כ צ"ל דה"ה סבר דלענין הולד אינו נאמנת משום דלית לולד חזקת כשרות משא"כ בהאם אלא דא"כ קשה משבוי' דנמי יש לה חזקת כשרות ואפ"ה אינו נאמנת וע"כ צ"ל סברת תוס' משום בודקת ומזנה וה"ה ע"כ לית ליה סברה דבודקת דא"כ בלא"ה הי' יכול לחלק בין נאמנת לכשר משום בודקת משא"כ לממזר ועיין בפנ"י קדושין, ונ"ל לתרץ דברי ה"ה לפי מה שכבר העירו באחרונים דשמא נאנסה ולא שייך בודקת כמ"ש תוס' בתנוקת ואע"ג דרוב רצון הא כבר כתב תוס' דרוב רצון הוי רוב גרוע ורק מדרבנן וא"כ א"א לסמוך על סברת בודקת דלמא נאנסה וראיתי בקונטרס אבא זצ"ל שמתרץ דהא דרוב רצון הוי רוב גרוע ורק מדרבנן היינו כמ"ש בפנ"י משום דיש לה חזקת צדקת וא"כ היכא דאומרת לכשר נבעלתי וחיישינן דמשקרת אבדה חזקת צדקת וממילא אמרינן דרוב רצון כיון שכל הטעם דאמרינן באונס משום חזקת צדקת וכיון שחיישינן דמשקרת להנשא לכהן לא אמרינן חזקת צדקת ואמרינן רוב רצון ולפ"ז זה ניחא אם אנו דנין על דידה וובדה איסורא אי נשאת לכהן שפיר יש לומר ממ"נ בודקת ומזנה אי אמרינן חזקת צדקת בלא"ה נאמנת שלא תנשא באיסור לכהן ואי חיישינן דמשקרת ע"כ אמרינן רוב רצון מה"ת ואמרינן בודקת ומזנה משא"כ בולד דלא עבדה איסור כמ"ש תוס' בחגיגה י"ד ע"ב א"כ שפיר חיישינן דנאנסה ולא שייך בודקת ומזנה ומשו"ה מחלק ה"ה וכתב דנאמנת על הולד משום דהוי רק דרבנן דשתוקי כשר מן התורה ועיין סוגי' דחזקה שליח עושה שליחותו גיטין דף ס"ד ע"א שהתחלתי ללמוד עם בני הישיבה בתוך שלשים של אבילת אבא מאו הג זצ"ל בשנת תרל"ב לפ"ק אמר ר' יצחק האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת אסור וכו' וראיתי בחדושו אבא מאו"הג זצ"ל הכ"מ בקונטרסו על סוגי' זו שכתב דמש"ה נקט מת דאי לא מת השליח בוודאי הי' חוזר השליח אצל משלחו להגיד לו האשה אשר קדשה בשבילו דהא לא אמר לו איזה אשה שיקדש בשבילו ואי לא חזר בוודאי אמרינן שלא עשה שליחותו ומשו"ה נקט ומת ומשו"ה לא הי' חוזר השליח וכתב לפ"ז לשיטת הריב"ש דאפילו אמר לו לקדש אשה פלונית נמי אסור אפילו לא מת השליח דהא השליח לא צריך לחזור כיון שידוע למשלח איזה אשה שקידש לו ומסתמ' קידש השליח אשה זאת משום חזקה שליח עושה שליחותו ואסור לקרובי אשה זאת ונכון. ולענ"ד נראה לומר דנקט מת לפי מה שכתב המקנה בק"א להל' קדושין סימן ל"ה סוף סעיף ו' ומביא ראייה לשיטת של כת האומרים דאפילו אי אמרינן בשליח קדושין שאינו יכול לעשות שליח אחר משום מילי לא מימסרן לשליח כמו שכתב הקדוש מרדוש הובא בר"ן ר"פ איש מקדש זה דווקא אם לא מסר לו הכסף ביד השליח רק ששליח יקדש בכסף של עצמו אבל אם מסר לו הבעל לשליח כסף שלו יכול גם כן לעשות שליח אחר ולא מקרי מילי יע"ש דמסוגי' זו מוכח דאמר סתם דאסור בכל הנשים שבעולם ומשמע אפילו אי ידעינן שלא בא השליח למדינה זו מ"מ אסור דחיישינן שמא עשה השליח שליח אחר במקומו וזה השליח אחר הלך למדינות אחרות ומוכח דיכול לעשות שליח אחר אם מקדש בכסף של הבעל ובשטר קדושין א"א לאוקמ' הא דר' יצחק דבשטר צריך לכתוב לשמה לשם האשה שרוצה לקדש ולא שייך אסור בכל הנשים שבעולם יע"ש ומוסף עוד שע"כ צריך לומר דהבעל נתן לו רשות לעשות שליח אחר דאל"ה לא יכול לעשות שליח אחר משום אין רצונו שיהי' פקדונו ביד אחר כדאיתא בגיטין דף כ"ט ע"ש היטיב ובאמת זה דוחק לומר דמיירי דווקא שנתן לו בפירוש רשות לעשות שליח אחר דהא סתמא אמר ר' יצחק דאסור בכל הנשים ומשמע אפילו לא נתן לו רשות ואפ"ה אסור בכל הנשים וחיישינן דלמא עשה שליח אחר, אלא שלפ"ז קשה היכא יכול לעשות שליח אחר דהא שייך אין רצונו שיהי' פקדונו וכו' ונ"ל דמשו"ה נקט ר' יצחק מת, דאי לא מת השליח בוודאי לא יכול לעשות שליח אחר משום אין רצינו וכו' אבל אי מת השליח בדרך בוודאי לא שייך דהא ע"כ צריך ליתן לאחר הכסף ולמסור המעות ליד אחר א"כ שפיר חיישינן שמא קודם מותו מסר הכסף לשליח אחר שיקדש אשה בשביל משלחו ולא שייך אין רצונו שיהי' פקדונו ביד אחר ואין חילוק אם מסר הכסף לאחר להחזיר למשלחו או שמסר הכסף לקדש אשה כיון שע"כ צריך להוציא הכסף מידו ליד אחר ניחא לבעלים שיתן לאחר לקדש אשה כנ"ל נכון בעזה"י. אלא שראיתי בס' אורח מישור על נזיר שמדקדק בסוגי' דבנזיר דף י"ב לא נקט ומת השליח ומשנה מלשון דגיטין וכתב דצ"ל לאו דוקא מת יע"ש ודוחק הוא ובוודאי לא לחנם הוי שינוי הסוגי' ונלענ"ד ליישב על נכון בשנדקדק עוד דהכא בגיטין קאמר ר' יצחק האומר לשלוחו וכו' ובסוגי' דנזיר קאמר ר' יוחנן האומר לשלוחי שאסור בכל הנשים שבעולם ונ"ל דר"י צ"ל מת ולר' יוחנן לא צריך למנקט ומת השליח. דהנה הבני אהובה בהל' אישות פ"ט הל' ו' כתב והאריך לפרש דברי הרב המגיד שמוכיח מר' יוחנן דאסור בכל הנשים שבעולם דיכול אדם לקדש קרובתו לאחר דאל"ה יאמר דמותר לקרובה של שליח המקדש יע"ש וכן כתב ג"כ הר"ן בפ' האיש מקדש על הרי"ף שמביא הא דר' יוחנן יע"ש וכתב לפרש דהוי אמינא שלא יכול לקדש קרובתו משום דחיישינן כיון דפסקינן כרב דשליח נעשה עד א"כ חיישינן דלמא יצרף גם השליח שמקדש קרובתו לאחר לעד השני וקרוב פסול לעדות כמו שפליגו ר"י ור' חנינא בגיטין דף ה' בפני כמה נותנה לה יע"ש ולהלכתא פסקינן כר' חנינא דחיישינן שיצרף כמו שפסק בתשובת רי"ף להחמיר שצריך ליתן גט בפני ג' ומש"ה אסור וכתב לפ"ז אינו ראייה מר"י דר"י לשיטתו אזיל בגיטין דלא חייש דלמא יצרף אבל לדידן להלכתא שפיר יש לחוש שלא יקדש שליח קרובתו לאחר דלמא יצרפו אותו לעד יע"ש אלא לפי מה שכתבנו לעיל דגם השליח יכול לעשות שליח אחר א"כ אפילו אי לא פסקינן כר"י וחיישינן דלמא יצרפו להשליח אם יקדש קרובתו לאחר ומשו"ה לא יכול השליח לקדש קרובתו לאחר מ"מ נראה לי שיש לחוש דלמא עשה השליח שליח אחר והשליח השני קידש קרובה של שליח הראשון