שבט סופר חלק ב שלא

וספק מוכת עץ וכן באשת ישראל ספק באונס וספק מוכת עץ וכתבו משום דמוכת עץ לא שכיח אין לומר דמוכח דמוכת עץ שכיח ואי אמרינן היכא דאיכא חזקה אפילו ברוב גמור מצרפינן לס"ס א"כ אפילו מוכת עץ לא שכיח נמי הוי ס"ס משום דאיכא חזקת היתר בספק אונס ספק ברצון ולפמ"ש א"ש כיון דרוב רצון עכ"פ רוב מדרבנן א"כ אי מוכת לא שכיח א"א לצרף לספק אונס כיון דלא ספק השקול הוא אבל היכא דאיכא ספק השקול ובספק השני חזקה נגד הרוב גם תוס' מודה דהוי ס"ס וא"ש, והנה מה שהוכיח הפנ"י דע"כ דאין אפוטרופוס לא הוי רוב דאורייתא מספק סוטה וע"כ מדרבנן א"כ עדיין הוי ס"ס נ"ל לפי מה שכבר הקשה מהרי"ק בתשובה דע"כ אפילו למ"ד נסתרה לא יחוד לחוד רק צריך נמי שמדברת עמו דברי זנות דאל"כ כיון שנסתרה לישנא מעליא נקט אמאי נקט מדברת במתניתן ולא נסתרה והא דמקשה מרב תירץ במהרי"ק משום דרב לא אמר מלקין ואין אוסרין על היחיד משמע דמלקין על היחוד אפילו ביחוד לחוד ואין אוסרין על היחוד אפילו במדברת דברי זנות וכן הובא בפנ"י בקונטרס אחרון יע"ש וא"כ יש לומר הא דמתרץ תוס' דאין אפטרופוס לעריות הוי רוב גמור מה"ת היינו במדברת וספק סוטה בנסתרה לחוד בלא מדברת כן הי' סברת רב פפא ומשו"ה מקשה מרב דמשמע במדברת נמי אין אוסרין ולפ"ז למאי דמסקינן מעלה עשו ביוחסין ורב איירי באשת איש י״ל דרב איירי דוקא ביחיד לחוד ולא במדברת דברי זנות ועיין באבני מלואים סימן ז' ולפ"ז יש לישב קושי' הפנ״י דמקשה לפי מה שאמרינן באלמנת עיסה דמכשיר ר"י בס"ס וע"כ לא אמרינן מעלה עשו ביוחסין בס"ס וא"כ לתוס' דקושי' הש"ס מיחיד לחוד ומשום אין אפטרופוס לא הוי ס"ס וע"כ מרב מוכח דוקא ביוחסין והא בס"ס לא אמרינן מעלה ביוחסין יע"ש ולפי שכתבנו א״ש דלפי מה דמסקינן דמעלה עשו ביוחסין א"כ רב לא איירי במדברת כלל ושפיר יש לומר במתניתן דאיירי במדברת הוי רוב דאורייתא ולא משום מעלה לחוד והא דצריך לשנו' מעלה עשו ביחסין היינו משום דסבר דרב בפנוי' נמי איירי וא"כ מוכח אפילו מדברת נמי לא ומשו"ה צריך לשנוי' דמעלה עשו ביוחסיי דלא איירי בפנוי' כלל ואוסרין על היחוד גם בפנוי' משום מעלה ביוחסין היכא דליכא אלא חד ספק כגון שנתיחדה עם פסול ואע"ג דבא"א לא אסור אפילו בחד ספק והיינו משום מעלה אבל במתניתן במדברת דברי זנות אסור אפילו בס"ס משום דאז אין אפטרופוס לעריות הוי רוב גמור ולא הוי ס"ס וא"ש ועיין. וכתב בתוס' דפריך לזעירי בספיק' אחת אסרינן לה והא יחוד באיא נמי רק חד ספק הוא וק"ק דנראה דייחוד אייחוד פריך מדפריך לזעירי ולא לרב אסי ונ"ל לתרץ הא דלא פרכינן לרב אסי דדברי תוס' צריכין עיון וכבר מקשה בפנ"י דהא מתחילה לא רצה תוס' לומר כן משום דלא דמי ספק דיחוד משום דהוי בחזקת שלא נבעלה לספק לכשר דודאי נבעלה וכתב דתוס' חזר עכשיו וכן הקשה בהפלא"ה וכתב דתוס' מדמה נבעלה ברוב כשרים עם יחוד דא"א כיון דמחמיר ר״י אפילו ברוב כשרים גם ביחוד דא"א יש להחמיר אע"ג דהוי חזקת שלא נבעלה יע"ש אלא דלפ"ז קשה עוד יותר קושי' תוס' דפריך לזעירי ולא לרב אסי דאדרבה לרב אסי קשה יותר דלזעירי לא מוכח דפוסל לר״י אפילו ברוב כשרים אבל לרב אסי מוכח ע"כ מברייתא ראוה שנכנסה עם אחד לסתר דקתני תרתי משום דרוב כשרים אצלה וכיון דכל הקושי' מרוב כשרים ביותר יש להקשות לרב אסי ולזעירי לא קשה דסבר דפוסל ר"י דוקא ברוב פסולין ואע"ג דלמאן דפוסל אפילו ברוב כשרין מ"מ לרב אסי מוכח אלא אי אמרינן כסברת הרושלמי דזנות רצה אחר הפסולין גם מרוב כשרים לא קשה כיון דזנות רצה אחר הפסולין והוי כמו רוב פסולין וי"ל דבאמת משו"ה לא מקשה לרב אסי אבל זעירי קאמר בירושלמי דברייתא לא מוכח כן דזנות רצה אחר הפסולין דגם כשרין מזנון ומשו"ה קאמר זעירי נמי נסתרה דפוסל ר"י דבנסתרה בודאי לא שיך זנות רצה אחר הפסולין כיון דיש לומר דלא נתיחדה לזנות רק אח"כ שנתיחדה צרה תקפה וזנתה וכה"ג לא שייך זנות רצה אחר הפסולין ואי כל הטעם דפוסל אפילו ברוב כשרין משום זנות רצה אחר הפסולין לא הי' פוסל ר"י וע"כ לזעירי לית ליה סברא זו ושפיר פריך לזעירי מנבעלה דפוסל ר"י אפילו ברוב כשרים: מיחוד של א"א ועיין והנה בהפלא"ה הוכיח דע"כ הקושי' מרוב כשרים דאי אפילו ברוב פסולין מקשה מנבעלה אייחוד א"כ דמשני מעלה עשו ביוחסין גם בנבעלה משום מעלה אסור א"כ בהאי ארוס וארוסתו דהוי דיעבד גם ר"י מודה ומאי קאמר ועוד הלכה כר"ג אלא ודאי דהקושי' מרוב כשרים ועל זה משני מעלה עשו ביוחסין אבל בארוס דרוב פסולין ר"י מודה דבדיעבד אסור וכן כתבו הראשונים אע"ג בנסתרה מסיק משום מעלה אבל בנבעלה אפילו בדיעבד פוסל ר"י כמו שבוי' ולפ"ז רישא דראוה מדברת רק לכתחילה איירי דלא תנשא לכהן ואם נשאת באיסור כתב בש"מ דתצא אבל אם כבר נשאת לכהן ואח"כ נודע שנסתרה עם אחד לא תצא אבל בנבעלה תצא א"כ לא דמי רישא לסיפא ובזה יש לישב מה שדקדקו הא דלא כתב תוס' נמי לזעירי דנקט תרתי חדא להודיעך כוחו של ר"י וחדא להודיעך כוחו של ר"ג דתא באמת לא דמי דרישא לכתחילה וסיפא דיעבד א"כ אפילו פוסל ר"י בנסתרה זה לכתחילה משא"כ במעוברת אפילו דיעבד ורישא דפירש לזעירי נמי משום רבותא דר"י ור"ג היינו בהוי אמינא דאכתי לא ידעינן דפוסל רק משום מעלה ע"כ גם בדיעבד פוסל ר״י וצריך לומר חדא להודיעך כוחו של ר"י וחדא לר"ג אבל תוס' כתב רק מה שצריכין לפי האמת לומר היינו לרב אסי אבל לזעירי בלא"ה לפי האמת לא קשה תרתי למי לי משום דלא דמי רישא לסיפא וק"ל. בתוס' ד״ה מעלה וכו' וקשה מפ' בתרא דנדרים גבי האי נואף דמשמע דאוסרין על היחוד אפילו בא"א ותירצו דנואף שאני ואח"כ הביאו תירץ דהר"ר יוסף דשליטין דרב איירי באנוסת ומפותת אביו והנה בתוס' זו יש לדקדק הרבה דקושי' זו מש"ס נדרים לא שייך הכא דגם אי אין אוסרין על היחוד איירי בפנוי' מכ"ש דאין אוסרין בא"א וקשה מש"ס נדרים וגם בקדושין שם הי' לתוס' להקשות דהא אין מלקין בא"א מכ"ש דאין אוסרין וכן מה שהביא תוס' תירוץ הר' יוסף בסוף בזה לא מתורץ הקושי' מש"ס נדרים רק קושי' ראשונה של תוס' א"כ הוי לתוס' להביא תירוץ זה מיד לאחר קושי' ראשונה. ונ"ל דלכאורה יש להקשות מאי מקשה תוס' מש"ס נדרים דלמא התם באומרת טמאה אני לך ומשו"ה הוי מהימנא באיכא רגלים לדבר שנתיחדה משא"כ רב איירי ביחוד לחוד ואין אוסרין בא"א ועיין בת"ה שכתב דמוכח ותוס' כאן דאפילו באומרת טמאה אינו נאמנת דלא כמי שכתב תוס' בכתובות דף ס"ד ועיין בפנ"י כאן וי"ל לפ"ז הא דדייק תוס' דאפילו באומרת טמאה אני לך מותר לרב היינו משום דא"כ מאי אתי רב לאשמעינן דהא בכולי ש"ס אמרינן אין אשה נאסרת על בעלה בלא קינוי וסתירה ועיין בתוס' וע"כ דרב רצה לחדש דאין אוסרין על הייחוד אפילו באומרת טמאה אני לך וקשה מש"ס נדרים וזה דוקא כאן דמסיק דרב איירי דע"כ בא"א אבל אי אמרינן דרב איירי בפנוי' לא קשה מנדרים די"ל באמת באומרת טמאה אני לך ורב אתי לאשמעינן דאפילו בפנוי' אין אוסרין ומשו"ה לא יכול תוס' להקשות בקדושין רק כאן וע"ז תירץ ה"ר יוסף דשליטין די"ל דרב איירי נמי בפנוי' וממילא לא קשה מש"ס נדרים די"ל רב דשם בטמאה אני לך ומצאתי אח"כ שכן כתב בקונטרס אאמ"ו מאו״הג ז"ל ונהניתי ובאופן אחר אמרתי לתרץ הכל לפי מה שכבר מקשה הרא"ה למה מקשה רב פפא לזעירי מרב לר"י דהא גם לר"ג קשה דהא ר"ג קאמר נאמנת משמע שצריכה לומר ברי דוקא ומרב משמע דאין אוסרין כלל אפילו בלא טוענת ותירץ משום דר"ג בפנוי' איירי א"כ צריכה לומר לכשר דלמא תאמר באמת שנבעלה אבל רב בא"א ומשו"ה לא צריכין אפילו לשאול אותה משום דאפילו תאמר שנבעלה לא מהימנת משום עיניה נתנה באחר ולפ"ז מוכח מרב דקאמר סתם דאין אוסרין ולא צריכין לשאלה משום דבאמת אינו נאמנת אפילו בטמאה וא"כ קשה מש"ס נדרים דאפילו אי איירי האי מעשה באומרת טמאה מ"מ מוכח דאינו נאמנת דאל"כ הי' צריכין לשאול אותה ומוכח אפילו ברגלים לדבר אינו נאמנת לומר טמאה אני לך אלא שעדיין יש לומר דלפי האמת דמסקינן