שבט סופר חלק ב של

ומאי מהני עד שתביא ראיה וברוב פסולין ליכא ס"ס וצ"ל דסבר כשיטת הראשונים שהביא הרא"ה וריטב"א בהאי ארוס וארוסתו דלא תלינן החשש דאפקרה רק בולד אבל לא בדידה והטעם נ"ל דסברו משום דולד לית ליה חזקת כשרות וחזקה דאם לא מהני לולד משא"כ בדידה דאית לה חזקת כשרות ובמתניתן דיבמות אע"ג דאיירי בדידה מ"מ שם ליכא חזקת כשרות לתרומה ואדרבה כמעט חזקת איסור יש לה וא"כ דוקא בסיפא דאיירי בולד למאן דמכשיר בבתה מקשה בפנ"י משא"כ ברישא בלא"ה לא קשה, אלא שעדיין קשה לפי מה שהביא הרמב"ן היש מפרשים הא דאמר ועוד הא אמר רב יהודא אמר שמואל היינו כי ליכא טעמא דמודה משום דחשינן דאפקרה וכן כתב בתוס' ישנים בשם ר"י א"כ משמע אפילו בדידה חיישינן א"כ קשה ממתניתן מאי מהני עד שתביא ראיי' לדבריה וכן ראיתי שתמה בשו"ת רע"א זצ"ל ורצה לומר מכח זה דאף ברוב פסולין איכא ס"ס משא"כ בארוס כל פסולין אצלה מלבד הארים ועיין בש"מ כאן וזה דוחק, ונלענ"ד לישב ונראה דהנה באמת טעמא דר"ג דאשה מזנה בודקת ומזנה שלא נבעלה לפסול אבל ר"י לית ליה סברא זו כמו שאמר אשה מזנה בודקת מזנה בלשון בתמי' ור"י סבר דאולי לא בודקת דהא לא ידעינן דתרצה להנשא לכהן דוקא וכש"כ לפי הטעם שנתן בירושלמי דאדרבה הזנות הלך אחר רוב פסולין א"כ י"ל זה דוקא אי לא ידעינן דאי לפסול או לכשר נבעלה לא אמרינן בודקת ומזנה אבל אי כבר הביאה ראייה שלכשר נבעלה וא"כ כיון דרוב פסולין אצלה ובודאי אי לא היתה בודקת היתה נבעלת לפסול משום דאזלינן בתר רוב אע"ג דאיכא דאזיל איהי לגבייהו הוי כמחצה על מחצה זה רק מגזירת הכתוב וחידש הוא כמו שכתב הר"ן בחולין פרק גיד הנשה ומכש"כ ברישא דמתניתן דראוה שנבעלה דאזיל איהו לגבה א"כ בודאי אי לא היתה בודקת היתה נבעלת לפסול ועכשיו שחזינן שכשר הוא נגד הרוב אמרינן בודאי משום דבודקת ומזנה הוא וא"כ ליכא חשש עוד כשם שאפקרה כיון שבודקת גם אם זנתה עם אחר נמי כשר הוא וזה ניחא רק ברוב פסולין אבל ברוב כשרים אין הוכחה שהיתה בודקת כיון דאזלינן בתר רוב אע"ג דלענין יוחסין לא אזלינן בתר רוב כשרים היינו משום גזירה אבל אין להקל מכח זה לומר שיש ראיי' שהיתה בודקת אלא ברוב כשרים אתי שפיר תירץ הפנ"י דהוי ס"ס ולטעם הירושלמי אפילו ברוב כשרים יש לומר כיון שהזנית הלך אחר הפסולים ועכשיו חזינן לכשר נבעלה בודאי הטעם משום שהיתה בודקת א"כ ליכא חשש כשם שאפקרי' ובמתניתן יבמות שפיר חיישינן משום דשם ליכא טעמא דבודקת ומזנה כיון דיש לחוש לישראל כשר וכן בארוס אע"ג דהכל פסולין ליכא ראיי' אם נבעלה לארוס משום דארוס מצוי אצלה יותר וכמו שכתב הרשב"א קדושין אע"ג ברוב פסולין הוי הולד ממזר ודאי מ"מ בארוס הוי רק ספק משום דיש לתלות יותר בארוס א"כ ליכא ראיי' דבודקת ובהא חיישינן מדאפקרה משא"כ ברוב פסולין ולפ"ז הא דכתב הב"ש סימן ו' דאם הוא מודה אע"ג דמחמרינן באיסור דאורייתא לחוש כשם שאפקרה מ"מ ברוב כשרים יש להכשיר ובדג"מ מיקל אפילו במחצה כשרים מצד ס"ס אבל לא ברוב פסולין ולפי מה שכתבתי בהא כ"ע מודה דלא חיישינן דאפקרי' משום דחזינן דבודקת א"כ אפילו ברוב פסולין יש להכשיר משום בפה"ג גם לר"י כשר כנ"ל נכון מסברא ישרה בעזה"י. בתוס' ד״ה לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ומעוברת דנקט משום לישנא מעלי' ונ"ל דיש לומר לפמ"ש תוס' בחגיגה דף ז' על הא דבן זומא הא דלא מהימנא לר"י היינו משום דאיהי לא עבדה איסור ועיין בח"ס א"ע מה שמבאר דברי תוס' דלא קשה מרישא דלא מהימנא אף לדידה אע"ג דגם היא מוזהרת וכן תמה בטורי אבן שם על התוס' ובשעה"מ הל' א"ב יע"ש וכתב משום דבמעוברת י"ל דנאנסה ולא אבדה חזקת כשרות שלה ומשו"ה כתב תוס' בסיפא לא עבדה איסורא משום דסיפא איירי להכשיר ולד משא"כ ברישא שנסתרה דלית לה עוד חזקת כשרות בל"ה לא מקשה תוס' וכן בבתולה שעיברה נאמנת משום די"ל שנאנסה וכן כתב בכמה תשובות יע"ש וזה א"ש למאן דמכשיר גם בבתה א"כ סיפא לענין ולד איירי אבל מאן דפוסל בבתה לא א״ש תירץ תוס' וצ"ל דבן זומא ששאל בתולה שעברה מהו לכ"ג דמשמע ששאל אליבא דכ"ע סבר כרב אסי א"כ יש לומר למ"ד דפוסל בבתה נקט מעוברת לרבותא אע"ג די"ל דנאנסה מכ"מ אינו נאמנת לר"י ולאו משום לישנא מעלי' ולפי דברי תוס' אלו צ"ל הא דקאמר במתניתן דתינוקת דנאנסה דר"י פוסל אפילו ברוב כשרים אע"ג דנאנסה מ"מ יש לומר בתינוקת לא שייך לומר סברת תוס' חגיגה דלא היתה נשאת באיסור כיון דקטנה היא וכן בשבוי' דלא מהימנת אע"ג דודאי נאנסה ואפ"ה לא נאמנת לינשא לכהן צ"ל דשבוי' גרע יותר דמיעוטא דמיעוטא דאין פרוצין בעריות כמו שכתב בפנ"י כאן אלא דלפ"ז יש להקשות מאי פריך לרב אסי תרתי למה לי דלמא סיפא רבותא לר"י אע"ג די"ל נאנסה מ"מ אינו נאמנת ולא מהני חזקת כשרות שלה ורישא רבותא לר"ג אע"ג דלית לה חזקת כשרות אפ"ה נאמנת וצ"ע. ויש לדחוק ולומר משום דר"ג אמר נאמנת סתם משמע אפילו ידעינן שנבעלה ברצון נמי נאמנת ותוס' בחגיגה מקשה שפיר דמשמע לר״י אפילו בסתם מעוברת דלא ידעינן אי באונס או ברצון נמי אינו נאמנת א"כ הי' די בסיפא היתה מעוברת דמוכח לר"ג אפילו ברצון דנקט סתם נאמנת וכן לר"י אפילו היכא די"ל אונס ושפיר מקשה תרתי למה לי דלנקיט רק סיפא ובזה יש לישב דברי הרמב"ם בפ' בפי"ח מהל' א"ב שכתב ראוה שנבעלה עם אחד והלך לו וכו' ולא עוד אפילו מעוברת וכבר תמה בפני משה בירושלמי הא דנקט הרמב"ם תרתי כיון דלא מיירי לענין ולד שם כלל רק בדידה יע"ש, ולפי מה שכתבנו דבמעוברת יש סברא יותר להכשיר משום חזקת כשרות די"ל דנאנסה א"כ הרמב"ם שם כתב בהלכה אח"כ במה דברים אמורים אם נבעלה בפרשת דרכים דהוי תרי רובא ואז מותרת להנשא לכתחילה אפילו בטוענת ברי א"כ י"ל דמשו״ה נקט מעוברת לרבותא אע״ג די"ל דנאנסה מ"מ צריך תרי רובא דוקא ולא סגי בחד רוב וזה רבותא מנבעלה אלא בלשון הרמב"ם דחוק קצת ועיין בתוס' ד"ה ואין אוסרין וכו' מקשה דע"כ לזעירי נמי דוקא בנבעלה דאי בלא נבעלה הוי ס"ס ור"י מכשיר בס"ס ועיין בפנ"י מה שמתמה על דברי תוס' דהא בהוי אמינא דלא ידעינן ממעלה עשו ביוחסין ע"כ ברוב פסולין א"כ כפי מה שכתב תוס' בסוגי' דפ"פ אי רוב רצון רוב גמור מן התירה ליכא ס"ס לא מקשה כאן כלום ונלפענ"ד לפי מה שכבר העיר בהפלא״ה לעיל בסוגי' דפ"פ בתוס' ד"ה ואי בעית וכו' דמקשה תוס' א"כ דרוב רצון בס"ס נמי תיאסר דספק אונס כמאן דליתא ובהא לא שייך לאוקמי בחזקת היתר דלכאורה שפת יתר הוא אלא שבאמת כבר תמה בפנ"י שם דאפילו אם יש רוב נגד ספק אחד מ"מ אי ס"ס מטעם רוב מצרפינן המיעוט לספק אחר והוי רוב יע"ש שהאריך וצ"ל דסבר תוס' דמיעוט נגד רוב לא נחשב ולא כלום ואין ראוי לצרף נגד רוב וזה דוקא אי ליכא חזקה גם כן נגד רוב אבל אי איכא חזקה אע"ג דרוב עדיף מחזקה בכל זאת לא עדיף כ"כ דלא מצרפינן לס"ס החזקה לספק האחר ושם ליכא חזקת היתר משום דיש חזקת הגוף נגד חזקת היתר ולא נשאר רק המיעוט לחוד בלא חזקה והסברא נכונה וכן ראיתי בנב"י תנינא שכתב סברא ולפ"ז לא קשה קושי' פנ"י כיון דהכי איכא חזקת כשרות לכהונה נגד רוב פסולין אפילו תוס' מודה דהו' ס"ס נגד רוב פסולין אע"ג דלא אמרינן סמוך מיעוט לחזקה מ"מ ראוי לצרף לספק אחר והו' רוב וא״ש ובזה א"ש נמי הקושי' אחרת שמקשה הפנ'י על תירץ תוס' דאין אפטרופוס לעריות ולא הו' ס"ס דע"כ אין אפטרופוס לעריות לא הו' רוב גמור דא"כ ספק סוטה האיך משכחת וע"כ מדרבנן וא"כ לפי מה שכתב תוס' בסוגי' דפ"פ משום דרוב רצון רוב גמור מצרפינן לס"ס א"כ עדיין הוי ס"ס וקושי' חדא מתורצת בחברתה דהא בהוי אמינא ע"כ ברוב פסולין א"כ בל"ה לא הוי ס"ס וצריך לומר כמ"ש משום דיש גם חזקה נגד הרוב וא"כ הא דמצרפינן רוב דרבנן לס"ס זה דוקא אם הספק האחד שקול כמו התם שמא תחתיו או אינו תחתיו אבל כאן דספק לשמא כשר נבעלה לא הו' ספק השקול משום דרוב פסולין רק ראוי לצרף לספק שקול אחר אבל כיון שגם האחר אינו שקול משום דאין אפטרופוס לעריות אע"ג דהוי דרבנן לא הוי ס״ס כיון שגם ספק האחר אינ' ספק השקול וא"ש ובזה נדחה נמי הא שכתב הנוב"י שם שנדחה סברתו היכא דאיכא חזקה נגד הרוב דאורייתא גם תוס' מודה מהא שכתב התוס' עוד שם דאפילו באשת כהן יש ס"ס ספק תחתיו