שבט סופר חלק ב שכט

ואיידי דאיירי באיתו ענין אעלה על הנייר מה דקשי' לי על הא דאמר ר"י סוקלין ושורפין על החזקות ואין שורפין תרומות על החזקות כגון תינוק שנמצא בצד עיסה וברש"י משום דיש לעיסה חזקת טהרה לפי מה שכתב הצל"ח פסחים בהשמטות לפרק ראשון דגם בדיני נפשות יש לאדם חזקה דלא נתחייב מיתה א"כ גם בדיני נפשות י"ל נגד חזקה דבנה כרוך אחרי' יש לאדם חזקה דלא נתחייב מיתה ומאי שנא מעיסה. ונהנתי שמצאתי קושי' זו בשו"ת שיבת ציון סי' ע"ו ויצא שם לחלוק על אביו נוב"י שלא מצינו חזקה אלא שהוא מצד דרך החיוב כמו שהי' עד עתה שלא נשתנה במקרה ממה שהי' בו הגוף או החפץ מצד החיוב מתחילתו אבל לא מצינו חזקה לומר שלא נשתנה הגוף או החפץ דרך שלילה לומר כמו שלא הי' אפשר בגוף לעשות דבר זה גם עכשיו אינך רשאי לעשות כן כי אין זה מבחינות הגוף עצמו אלא מצד מה שחוצה לו וחזקה שלא היתה חייבת מיתה עד עתה אין זו חזקה מגופה לא בעצם ולא בשם אלא מצד שלילה שעד עתה לא הי' רשאי להרוג אותה וכתב בעצמו שסברה זו דקה מאוד וצריך להחבינו בו שהיא סברה ישרה יע"ש ולא ידעתי ולא אבין בדיני נפשות נמי י"ל דיש לגוף חזקת חיוב כמו שהי' חי עד עתה לא נשתנה במקרה ולעשות מעשה שלא יחיה הגוף עוד ולא יהי' כמקדם שלם ואי ועיין בש"ש שמעתתא ד' פ"ח שהביא בשם אחיו על תוס' פ' המניח דכתבו אע"ג בד"נ אזלינן בתר רוב אפילו ברובא דליתא קמן בממון דקיל לא אזלינן בתר רוב משום דיש חזקת ממון נגד הרוב והקשה דהא גם בנפשות יש חזקה דמסייע ליה חזקת גופיה ואם גופו נדון להרוג ע"י רובא ממוני לא כ"ש והכוונה כמו שכתבתי דיש לכל אדם חזקת גופי' ע"ד חיוב ולא מצד שלילה ועכ"פ מדברי תוס' מוכח דלא אמרינן בדיני נפשות חזקה יהי' מאיזה טעם שיהי' ובצל"ח שם כתב בפשיטות דיש ג"כ בדיני נפשות חזקה ויש להאריך אבל יען כי דיני חזקה ארוכה מארץ מדה וענינים עמוקים וצריכים בקיאות גדול בש"ס ופוסקים ואני לא זכיתי לעמוד על בוריין בעו"ה ואין דעתי נוחה לישא וליתן אלא כשנלמוד בחבורתא א' הסוגי' בפנים ויעמיד איש את חבירו על האמת ולהוציא דעתינו משיבושים ואז אזכה לפלפל יעזרני ה' וזה לשונו הקדוש של זקני בעל ח"ס יו"ד סי' י"ז ואם ארז בלבנון אדם גדול בענקים כותב כן אנן אזובי קיר מה נענין בתרי' ויצאתי מענין לענין באותו ענין כי ידעתיו מעת שיצק מים על ידינו שחביבים עליו דברינו ואסתגר בזה והי' זה לו שלום וברכה וישב בהשקט ובטח על התורה כנפשו היפה וחפץ רבו הטרוד מה פ"ב א' לסדר כי ברוך הוא תרס"ב לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל. סוגי' דראוה מדברת כתובות דף י"ג ע"א שלמדנו בזמן החורף תרל"ח לפ"ק מתניתן ראוה מדברת ברש"י בפנוי' ומשום חששא דפסולין לנתין ולממזר, וראיתי בח"ס א"ע חלק ראשון שמדקדק בכמה תשובות הא דנקט רש"י משום נתין וממזר דהא ברישא דעליה דנין אם מותרת לכהן וגם משום נכרי יש לחוש והא דנקיט נתין וממזר כבר כתב בפנ"י בסיפא משום הולד דאסור לבוא בקהל ואגב סיפא נקט ג"כ ברישא אבל ברש"י משמע דעדות שלה משום נתין וממזר דוקא ומתוך כך העלה שם דלנכרי בודאי בודקת ומזנה משום דחרפה היא לה לבעול עם נכרי ולפי דעתי יש ליישב לפי מה שכבר העיר בש"מ הא דנחיט איש פלוני ולא נקט סתם כשר הוא ותירץ די"ל רבותא לר"י דאפ"ה אינו נאמנת אע"ג דעבידא לגלוי' או דאף לר"ג צריך דוקא איש פלוני משום דיש לחוש אולי לא ידעה אם כשר או פסול הוא וסברה דכשר הוא וראיתי בקונטרס אאמ"ו מאו"הג זצ"ל שכתב די"ל משו"ה נקט רש"י נתין וממזר דאי משום חשש נכרי בודאי א"א לה לטעות דכשר הוא ואמאי נקט איש פלוני אבל בנתין וממזר יש לטעות. ונ"ל דאם רוב פסולין אצלה בודאי אסקה אדעתה וחוששת אולי פסול הוא ובודקת עד שיודעת בודאי שכשר הוא דהא כל הטעם דמכשרינן ברוב פסולין הוא משום בודקת ומזנה א"כ בודאי לא נבעלה עד שיודעת בודאי שכשר הוא משום דרוב פסולין בעיר אבל במיעוט פסולין ורוב כשירין אדרבה אינו בודקת כ"כ וסברת דודאי כשר ואם אמרה סתם יש לומר אולי סברה דודאי כשר הוא משום דרוב כשירין ומשו"ה צריך לומר פלוני וכהן הוא ושפיר כתב רש"י משום חששא דנתין וממזר דהוי מיעוט פסולין דמסתמא אין רוב ממזרין כמ״ש בפנ"י אלא באמת מוכח מדברי הפוסקים דגם ברוב כשרין די באומרת לכשר סתם וכן בסימן ד' וי"ו לא נקט המחבר רק סתם לכשר נבעלה ויצא להם כן דאיש פלוני לאו דוקא מש"ס קדושין דאמר אבא שאול הי' קורא לשתוקי בדוקי ומפרש הש"ס דאי אומרת לכשר נבעלתי נאמנת ולא נקט לאיש פלוני מוכח דסתמא דש"ס סבר דדי בכשר לחוד ויש להביא ראיי' מזה הא דבאמת מהני לאיש כשר סתם ולא חיישינן דלמא סברה דכשר הוא לשיטת בעל המאור דסבר דר"ג מכשיר ברוב כשירין אפילו בשמא דלא כתוס' ושאר ראשונים והרמב"ן הקשה עליו ממתניתן דקאמר נאמנת משמע דצריכה דוקא לטעון בר' וכן מאבא שאול דקורא שתוקי בדוקי משמע דבודקין אפי' ברוב כשרין ובש"ש תירץ לפי מה שכתב הרא"ה כאן שצריכה לומר לכשר ולטעון ברי משום דלמא תאמר לפסול נבעלה א"כ כיון דכל החשש משום דלמא תאמר דלפסול נבעלה א"כ היכי דאומרת לכשר סתם נאמנת כיון דכל הברי שלה הוא רק שלא תאמר לפסול נבעלה אבל מסתמא אנו אומרים ברוב כשרים לכשר נבעלה ולא צריכין לברי דידה א"כ די בכשר לחוד כמובן וק"ל ולפענ"ד נראה דנקט לרבותא איש פלוני לאשמעינן דאפילו הפלוני לפנינו ומידה לדבריה נמי היא בחזקת בעולה לנתין וממזר עד שתביא ראיי' לדבריה והנה בהפלא״ה כתב כאן דאם מודה לדבריה פשיטא מותרת דלא גרע מעד אחד בשבויה דנאמן גם לר"י ואי במכחיש גם לר"ג אינו נאמנת וכתב טעמא דמשו"ה נקט כהן הוא וכבר הרגיש בעצמו דהא הרמב"ם כתב בארוס אע"ג דמכחישה ונאמן הוא לענין בנו מ"מ היא מותרת אח"כ להנשא לכהן אע"ג דהוה ברי וברי וכבר תמה ביש"ש יבמות על זה ובבית מאיר יהיב טעם לשבח הא דאמרינן בש"ס דבברי וברי לא אמר ר"ג היינו דוקא אם הבעל דבר נגד ברי שלה אבל הארוס אם נשאת לאחר אינו בעל דבר והיא נאמנת וקיימתי מדנפשאי א"כ שפיר י"ל אפי' במכחיש איירי מתניתן, אלא שנ"ל מטעם אחר דאפילו במודה אינו נאמנת לפי מה שכבר העיר בפני יהושע מאי מהני שתביא ראיי' לדבריה ניחוש כשה שזינתה עם זה כך זנתה עם אחר ומה שתירץ תמוה ונכתב מזה לקמן וכבר כתב בהפלא"ה די"ל בהיא אומרת לכשר נבעלתי נאמנת גם לר"י אם ידעינן בודאי לכשר נבעלה רק החשש משום שמא זנתה עם אחר ג"כ משא"כ במתניתן יבמות אע"ג דהיא אומרת מכהן מכל מקום לא שייך שם חזקת היתר וגם לא בודקת אבל כאן אם היא אומרת לכשר וידעינן לכשר לא חיישינן כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר וכן העלה בשו"ת הג' ר' עקיבא איגר ז"ל ונ"ל די"ל זה דוקא אי ידעינן בודאי ע"י עדים שזינתה עם כשר אז לא חיישינן כה"ג כשם שזנתה עם זה כך זנתה עם אחר אבל אם רק הוא מידה אע"ג דנאמן מ"מ כיון דיש ג"כ חשש כשם שאפקרה אז מחמרינן ולא מהני הודאתו לחוד והו' כעין ס"ס לחומרא דלמא משקר ודלמא אפקרה ולמדתי כן מתורתו של הדגול מרבבה שכתב כן לתרץ דברי הטור בסימן ד' שכתב דהא דחייש הטור אפילו אם הממזר מודה היינו דוקא אם לא ידעינן שנבעלה לממזר רק על פיו וחיישינן שמא משקר והא דמהני לענין תרומה היינו בידעינן שכהן בא עליה וכן כתב בנוב"י תנינא וא"כ אע"ג דלא חיישינן לר"י כשם שאפקרה אם היא אומרת לכשר זה דוקא אם ידעינן בודאי ע"י עדים שלכשר נבעלה אבל ע"י הודאתי לחוד שפיר חיישינן ולא מהני מה שהיא אומרת לכשר גם לחשש אפקרה וזה רבותא אע"ג דאיש פלוני והוא מודה מ"מ קאמר הרי זו בחזקת נבעלה לנתין וממזר עד שתביא ראיי' לדברי' אבל הודאתו לחוד לא מהני וזה רבותא דאיש פלוני דנקט לר"י וק"ל והנה כבר הבאתי קושי' פנ"י דליחוש שמא אפקרה לר"י ותירץ דא"ש משום דנתין וממזר מיעוט ונקט משום הולד א"כ כיון דאצל הולד רוב כשירין מהני מכח ס"ס יע"ש ודבריו תמוהין מאי מתרץ ברישא דמתניתן דרוב פסולין אצלה ומתניתן אפילו ברוב פסולין דמאן דמכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין