שבט סופר חלק ב שכח

לכן אין בו משום חזקה אלא לגבי נפשיה כיון דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא יע"ש ועיין בסדרי טהרה סי' קפ"ה שכבר עמד בכל זה ומפקפק האיך איתחזק כיון דאינו נאמן לשום דבר איך יכול להתחזק ועיין בח"ס א"ע ח"ב סי' ע"ו ובמהרי"ק שורש פ"ז משמע דלבשה בגדי נדה הוי חזקה גרוע מחזקה דשלשים יום וא"ש. ובירושלמי סוף קדושין הביא ראי' ממכה אביו דחייב דלמא לאו אביו אלא משום דסוקלין על חזקה זו ועיין בב"ש סי' י"ט שמתמה על הרמב"ם שהביא ג"כ ראי' זו דסוקלין על חזקה ממכה אביו דאמאי לא יליף הש"ס בחולין דאזלינן בתר חזקה ממכה אביו כמו דילפינן רוב וכבר כל גדולי אחרונים תמהו על הב"ש דאין חזקה זו דומה לחזקה דיליף בחולין דהתם מיירי בחזקה דמעיקרא אלא דלא ידעינן אם הוא עדיין כמקדם זה ילפינן מבית המנוגע דמוקמינן אחזקתו הראשונה דגם עכשיו כן הוא אבל חזקה דלא מתברר לנו מעולם רק אמרינן כיון דנהגו כן שלשים יום כן הוא זה לא ידעינן מנגע ועל חזקה זו כתב הירושלמי דילפינן ממכה אביו ובב"מ שם תמה דהא גם על הרוב דחינן דלמא בחבושין בית איסורין ופשיטא דתו אין שום ראי' על חזקה זו ג"כ יע"ש וצ"ל כינתו אע"ג דדחינן שם דאפ"ה יש לילף רוב משום דאין אפוטרופוס לעריות וא"כ יכול לילף נמי חזקה ממנו אע"ג דחבושים אלא שכבר כתב בהפלא"ה כתובות בסוגי' דראוה מדברת על הא דאמר ר"י לר"ג דאין אפוטרופוס לעריות דמשמע דר"ג לית ליה אין אפוטרופוס לעריות והא פשיטא ליה בש"ס חולין כן וכתב דלא קשי' מידי דודאי אי לא אזלינן בתר רוב אמרינן שפיר דלמא בכל השמירה בחבושין אפ"ה אין אפוטרופוס אבל לאחר שכבר ידעינן דאזלינן בתר רוב תו לא חיישינן למיעוטא דאין אפוטרופוס ושפיר קאמר הב"מ דלא יכול לילף חזקה ממכה אביו לאחר דאזלינן בתר רוב א"א למילף חזקה ממכה אביו דלמא בחבושין וידעינן בודאי שזה אביו והבאתי הכרח דיש חילוק בין שני החזקות אלו ודלא כב"ש דמדמי אותן החזקות להדדי דהא בקדושין דף פ"א סבר ר"ל הא דמהני בבנה כרוך אחריה זה דוקא בקדשי גבול אבל ליוחסין לא וכ"ש שאין סוקלין על חזקה זו ולר"ת הפשט אבל ליוחסין לא היינו ליחס אחר המשפחה לסקול עליו וכי לית ליה לר"ל חזקה דמוכח בכמה מקומות בש"ס דאזלינן גם לענין מיתה בתר חזקה אלא ודאי דלענין חזקה דמעיקרא גם ר"ל מודה אבל חזקה דהשתא מכח המנהג ולא נתברר הדבר לנו מעולם זה לא מהני לסקול עליו לר"ל וכן מוכח דהא לר"ל שורפין תרומה על חזקה דרוב מטפחין אע"ג דסבר דלא מהני ליוחסין איפכא מר"י וע"כ דאין החזקות שוות ועיין בפנ"י שם, ועיין בש"ש שמעתא ו' פ"ז שכתב שהחזקה שהוחזק לפנינו אלימא טפי מחזקה קמא ומשו"ה בהוחזקה נדה בשכנותי' וכהאי דבנה כרוך אחרי' אין אחד נאמן להוציא מחזקה זו אף לשיטות הראשונים דנאמן ע"א נגד חזקה ומה"ט אמר ר' אמי בגיטין דף נ"ד דנאמן אתה להפסיד שכרך ואין אתה נאמן להפסיד ס"ת אמאי אינו נאמן לשיטות דנאמן ע"א נגד חזקה וכ"ש בס"ת דאמר דלא הי' מעיקרא כשר לעולם אלא משום שהוחזק לפנינו בחזקת כשרות כיון דכל הסופרים כותבים ספריהם לשמו ומשו"ה הוחזק הס"ת בחזקת כשר ואלימא טפי מחזקה קמא יע"ש ולר"ל ע"כ צ"ל איפכא דחזקה קמא עדיפא מחזקה דהשתא דלא נתברר לנו מעולם ועיין סדרי טהרה שם שרצה ג"כ לחלק בין חזקה קמא דמהני ברי של בע"ד נגד החזקה כמ"ש הרשב"א בקידושין בסוגי' דתרי ותרי וכן מהרש"א יבמות דף פ"ח ובין חזקה דהשתא שהוחזק לפנינו לא מהני ברי לי ועיין בח"ס שם דפשיטא ליה דגם בחזקה כה"ג מהני ברי ויש להאריך בזה ואכ"מ ועיין. וראיתי בעצי ארזים סי' י"ט שכתב ומדברי הירושלמי קשה לי על דברי הר"י הצרפתי בתשובות הרשב"א סי' כ"ז אהא דאמרינן בח"כ פ' אמר יאמר לאמו מה ת"ל ואביו מה אמו שהיא מתחללת מטמא לה אביו שאינו מתחלל אינו דין שיטמא לו אלו כן הייתי אומר מה אמו בידוע אף אביו בידוע אביו חזקה מניין ת"ל ולאביו, והקשה שם דמאי אצטריך קרא להכי דליטמא ממ"נ דאי לאו אביו הא הוי ממזר ואינו מוזהר על הטומאה ומתרץ דאביו חזקה היינו שידוע לנו ע"י עדים שהוא כהן ובקטנותו הלך אביו ממנו ואח"כ בא אחד ממדינת הים והחזיקו ונוהג בו כאב שבקינן ליה לטמאו לו אע"ג דכהן הוא על פי עדים ואביו אינו אלא חזקה ולסברתו קשה על הירושלמי דאמאי מייתי ממכה אביו דיש לדחותו דלא מיירי מאביו חזקה אלא בנשא אשה והולידה בן לפנינו ולא זזה יד העדים עד שהגדיל הבן והכהו אלא משום דהירושלמי סבר דמסתמא מיירי קרא דגם באביו ע"י חזקה דדוחק לאוקמי הקרא דוקא כה"ג דלא זזו מיד העדים משעת לידה עד שהגדיל ביותר הו"ל להביא ראי' מקרא דטומאת כהנים דע"כ לא איירי אלא מאביו חזקה דאל"כ יאמר לאמו ואל יאמר לאביו דאתי מק"ו וכתב דיש ליישב ולא הביא הישוב לזה וישוב הקושי' נ"ל דהנה ברשב"א שם בתשובה תירץ דאצטריך לאשמעינן משום דחידש בו הכתוב דמצוה לטמא מלה יטמא ובישראל רק רשות וזה חדושו בכהנים ואם לא רצה לטמא מטמאים אותו בע"כ והי"א דוקא בידוע בודאי כאמו אז מצוה לטמא אבל אביו דלא שייך ידוע דאפילו בחבושין בבית אסורים נמי י"ל אין אפוטרופוס לעריות הו"א דאין מצוה לטמא קמ"ל דגם לאביו מצוה לטמא יע"ש וי"ל הא דלא ניחא ליה לר"י צרפתי לתרץ כן היינו משום דעדיין קשה לר' ישמעאל דסבר בסוטה דף ג' דלה יטמא רשות ולא מצוה וא"כ לדידי' קשה למאי צריך לכתוב לאביו ועוד דגם לר"ע דסבר מצוה לא א"ש דא"כ למאי צריך קרא דלה יטמא דמצוה לטמא דזה כבר ידעינן מדכתיב לאביו וע"כ למצוה אתי' דאל"כ הדרי קושי' הר"י הצרפתי דאי רשות ממ"נ יכול לטמא וע"כ דאתי לאשמעינן דמצוה הוא ולמאי צריך לה יטמא דיליף ר"ע דמצוה לטמא ואף שיש לדחות זה מ״מ א"א להעמיס פשט של הרשב"א בת"כ דקאמר אלו כן הייתי אומר מה אמו בידוע אף אביו בידוע אביו חזקה מנין ת"ל ולאביו ולהרשב"א דאפילו בחבושין א"א להיות אביו ידוע כמו באמו א"כ מאי האי דקאמר אף אביו בידוע והא לא משכחת כלל אביו ידוע משום דאין אפוטרופוס לעריות ולא מהני שומר כלל ולאחר שתמהתי ע"ז זמן מה אמרתי נייתי ספר ונחזי וראיתי שהרגיש הרשב"א בזה וכתב והכא ה"ק אלו כן הייתי אומר אמו בידוע אף אביו בידוע וא"א דאביו חזקה הוא לעולם ואין לך אביו בידוע וא"כ אביו דחזקה מנין ת"ל לאביו וכל עין רואה במח"כ שנדחק מאוד בת"כ לומר דאף אביו בידוע וזה א"א להוסיף על דברי ת"כ כל אדם יודע שזה א"א כאשר הוא באמו והול"ל סתם אבל אביו לא מאחר שא"א ומשו"ה פירש הר"י צרפתי פירושו דבאמת גם באביו שייך ידוע ע"י רוב בעילות אחר הבעל כיון שנשא אותה ויש עדים שהוא כהן וזה מקרי ידוע עפ"י הרוב וכ"ש בחבושין וצ"צ באמת שצריך להיות ידוע משום דקרא איירי דמצוה לטמא ודוקא בידוע מצוה לטמא אבל גם באינו ידוע רשאי לטמא משום ממ"נ הנ"ל קמ"ל לאביו דאפילו הוא אביו בחזקה נמי מטמא ומשכחת כמו שכתב הר"י צרפתי וכיון דקרא ע"כ אביו בחזקה איירי והוא כה ע"ח עדים רק דאביו הוא בחזקה שוב יכולין לומר דקמ"ל קרא בזה דלאביו חזקה רשאי לטמא ע"כ שפיר כתב הר"י צרפתי בנוהג עמו כאב ובא לטמא לו שבקינן ליה אבל אי אמרינן מה אמו בידוע אף אביו בידוע צ"ל דקאי לענין דמצוה לטמא דוקא אבל באביו דחזקה גם לענין אי רשאי לטמא איירי וא"ש לאמת גם לר' ישמעאל דסבר רשות הוא לטמא וגם לר"ע צריך לה יטמא למצוה דלא מוכח מאביו דחזקה אבל לרשב"א דת"כ רק למצוה קאי צ"ע כ"ז ועיין. ולפ"ז מיושב שפיר קושי' עצי ארזים על הר"י צרפית דיליף הירושלמי ממכה אביו דלא מוכח כ"כ חזקה ולא יליף מקרא דלאמו ולאביו דמוכרחים אנו לומר דע"כ באביו חזקה איירי דהא באמת י"ל כתירוץ הרשב"א ג"כ דלענין מצוה קמ"ל דאפילו בידוע בידאי שהוא אביו כגון שנשא אשה והוליד בן לפנינו ולא זזה יד העדים עד שהגדיל בן דלא משום חזקה מחזיקין אותו לבנו אלא משום רוב ואפ"ה קמ"ל דמצוה לטמא אע"ג דאינו ידוע בודאי כאמו אלא משום דלא א״ש הלשון של ת"כ לא רצה הר"י צרפתי לתרץ כן ומתרץ באופן אחר יותר נכון אבל מירושלמי אינו קושי' דהא כמו שאין הכרח כן לאוקמי קרא דמכה דוקא כה"ג שבאו ממדינת הים והחזיקו כאב ובנו אלא משום דמסתמא איירי קרא בכל גונא כן י"ל נמי בקרא דלאמו ולאביו דאין הכרח לומר דהקרא איירי באביו חזקה בבא אחד ואמר שהוא אביו ונוהג אמו כאב אלא שידעינן מכח רוב שהוא אב וזה נמי אביו חזקה כמ"ש הרשב"א אלא דהר"י צרפתי לא מפרש כן משום דלא אתי' לשון הת"כ לפי תירוץ הרשב"א ולכן כתב תירוץ אחר אבל מודה שי"ל ג"כ כתירוץ הרשב"א בקרא ונכון ועיין.