שבט סופר חלק ב שכז

נאמנת לומר שהן בדקו יפה דוקא וכן מ"ש תוס' ופוסקים שנאמנת על הניקור היינו נאמנת לומר שהוא מנוקר ולא כשמנקרות בעצמן יע"ש היטב הדק. ובזה יש לפרש דברי הירושלמי וז"ל הכל נאמנים על ביעור חמץ אפילו נשים אפילו עבדים ר' ירמ' בשם ר' זעירה לית כאן אפילו נשים נשים עצמן הן נאמנות מפני שהן עצילות והן בודקת כל שהוא ומפרש בקרבן עדה לית כאן אפילו נשים שהרי הנשים עצמן נאמנין לומר שהן עצמן בדקו ובד"ה שהן עצילות סתמא דש"ס קאמר טעמא דמאן דתני אפילו נשים אבל הנשים עצמן אין נאמנין מפני שהן עצלניות והן בודקין מעט מעט ואין בודקין יפה והביאו בתוספות שלו שם שכן מפרש ג"כ הר"ן דפליגו מ"ד בזה בירושלמי ופירושו נ"ל דהכל נאמנים משמע לאחרי כן כמ"ש רש"י להעיד בי"ד שבדקו בעליו אמש וא"כ אי גם לעצמן נאמנות לומר שהם בעצמן בדקו אע"ג דיש טרחא כ״ש נאמנים לאחרים שבדקו בעליו משום דאין חוטא ולא לו עיין בפנ"י ריש גיטין וע"ז קאמר הירושלמי מפני שנשים עצלניות הן ובודקת רק כל שהוא ובאמת בעצמן אינם נאמנות שבודקות ביתם מחמץ ומשו"ה קאמר הברייתא דהכל נאמנים להעיד על אחרים והך מ"ד סבר דנשים לעצמן אינם נאמנות אף בדרבנן משום דעצלניות הן ודלא כש"ס דילן ושפיר קאמר הר"ן דפליגו בזה בירושלמי כנ"ל לבאר פירושו של קרבן עדה ודברי הר"ן שם ועיין בקרבן נתנאל ובשלום ירושלים מה שכתבו לפרש הירושלמי היוצא לנו מזה דיש חילוק רב בין מעידות שעשאו מעשה התיקון בעצמם או מעידות לאחרים שטיהר או שתיקן דבר זה ולא באתי רק כמעורר ולא להאריך כי אכי מוכן בשעה חדא לנסוע למרחץ לטובה וה' יחזקני ויאמצני למען שמו ותורתו אכי"ר פה פ"ב לחדש תמוז לסדר את בריתי שלום. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל תשובה טז שנית להנ"ל. מכתכך השנית קבלתי בעת שאני טרוד בהכנה לנסוע למרחץ להשיב נפשי ורוחי מתוך טרדות במילי דעלמא ומילי דשמי' בפרט בלימוד שיעורין כסדרן ונפשו בשאלתו אודות אשה שבאה לבית מרחץ ובקשה מהאשה הממונת על המקוה להחם לה חמין שצריכה ללבוש לבנים וביום הששי באתה לבית המרחץ לטבול לנדתה ושאלה האשה הלא עדיין לא עברו שבעה ימים מיום א' שלבשה לבנים ונתנה אמתלא שכבר לבשה לבנים ומה שאמרה לה ביום א' שרוצה לרחוץ בחמין כדי ללבוש לבנים היינו משום שבלא"ה לא יחממו לה בשביל רחיצה לתענוג כאשר הוא האמת שלא יחממו רק לרחיצת מצוה ועי"ז לבשה לבנים ושאל אותי אם נאמין לה באמתלא זו או כיון שעבדה ג"כ מעשה שלבשה לבנים לא מהימנת כמו בלבשה בגדי נדה דלא מהני אמתלא דמעשה לא עבדה ומפלפל בה ובודאי לא להלכה ולמעשה שאירע כן בקהלתו שאל כי לא הייתי משיב ליחיד במקום שיש מרא דאתרא רק שואל כן להלכה ולא למעשה ואען ואומר כי הפשוט כמו שכתב בסוף דבריו דבמעשה לא מהני אמתלא רק היכי שהמעשה מעצמו מוכיח בלי אמירתה כמו בלבשה בגדי נדה שלולי אמירתה טמאה אני ג"כ היינו מחזיקין אותה לנדה אז לא מהני אמתלא אבל היכי דהמעשה לא מוכיח כלל רק עם אמירתה א"כ הוי כאמירה לחוד בלא מעשה כיון דע"י המעשה לבד לא ידעינן בלי אמירתה ויצא ליישב בזה סתירת המחבר מהא דסי' א' בטבח שעשה סימן שיהי' נראה כטרפה וגם אמר שהוא טרפה משום דשם לא ה' ידעינן ע"י הסימן שהוא טרפה רק ע"י אמירתו ג"כ ומשו"ה מהני אמתלא משא"כ בלבשה בגדי נדה ויפה דיבר וכבר קדמו ובזה החילוק בין מעשה למעשה ובישוב סתירת המחבר בתשובת אבא בכ"ס יו"ד והוא מדייק כן מדברי הרשב"ץ עצמו שבהכי איירי שלא ע"י המעשה לבד ידעינן שהוא טרפה יע"ש במתק לשונו וכבר קדמו ג"כ בנוב"י ח"ר א"ע סי' י"א שכתב דבאומרת טמאה אני לך דמהני אמתלא גם לאחר שנתגרשה וקבלה גט והפסידה כתובתה דגם לט"ז דלית ליה חילוק והיכי שצריכה למעשה דוקא ג"כ לא מהני אמתלא היינו דוקא במעשה שמחזיק דבריה אבל באשה שאמרה שזינתה וקיבלה גיטה אין המעשה מורה שזינתה שכמה נשים מתגרשות ויוצאות בגט בלי כתובה רק מפני שבעלה מאוס עליה או שעיניה נותנה באחר יע"ש וא"כ כ"ש בנדון דידן שהדרך כך הוא אם הולכים למרחץ שלובשים ג"כ לבנים אף שרוחצים לתענוג בודאי אין המעשה מוכיח ומחזק דבריה והוי כאמירה לבד ומהני אמתלא וזה פשוט וברור וראיתי בשו"ת שיבת ציון לבנו הגאון ר' שמואל לנדא זצ"ל בסי' ע"ד שכתב אמנם אני אומר שזה שייך לגבי האשה אבל לגבי הבעל אם האמין לה וגרשה אותה בלי כתובה אף אם נתן אמתלא לדבריו אח"כ מפני מה האמין לה לא מהני אמתלא והאי מעשה מוכיח שמאמין שאסורה עליו ונטמאת בזנות ושוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ובזה לא מהני אמתלא לבטל המעשה שעשה הבעל בגירושין עכ"ל ואני אומר שסברא שכתב אביו באשה גם לבעל יש לומר דודאי אי לא הי' יכול לשלחה ואין מצוה לגרשה בלי שנתן לה נאמנת והאמין לדבריה ועי"ז שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא יש לחלק כן כיון דהחזיק הנאמנות שנתן לה ע"י מעשה גירושין שוב לא מהני אמתלא שנתן על הנאמנות אבל כבר כתב הרמב"ם בפ' כ"ד מהל' אישות דגם למשנה אחרונה אף שלא אמר שמאמין לדבריה מ"מ מצוה לגרשה ואין לה כתובה דתקנו כתובה משום שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה וכה"ג מצוה לגרשה כמו בעברה על דת אף שיכול לקיימה אם רוצה מ"מ אין לה כתובה משום דמצוה לגרשה ועיין בבני אהובה מגאון פלת"י בפכ"ד מאישות הלכה י"ח וכיון בלא נאמנות שלו ולא שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ג"כ יכול ומצוה לגרשה בלי כתובה אין הגירושין בלי כתובה מוכיחין על נאמנות שלו וכן איתא בירושלמי סוף נדרים דאף למשנה אחרונה אם הוא חבר יחוש וכיון דאין המעשה מוכיח על הנאמנות שנתן לה הוי ממש דימי' דאשה אם נותנת אמתלא דנאמנת אף לאחר שקיבלה גיטה בלי כתובה כיון דאין הגירושין מוכיחין על שזינתה ואשה והבעל שווין בזה דמועול אמתלא ועיין ובנוב"י בסוף התשובה הנ"ל הביא ג"כ דברי הט"ז בסי' קפ"ה שכתב על תשובות הרמ"א דלא הי' צריך לכל הטעמים היכי דאמרה מתחילה לבעל שלא תלבוש בגדי נדה אלא מטעם שלא יתנו עין בעיבורה דהא מסרה מודעא תחילה על המעשה מפני מה שהיא לבשה בגדי נדה וגם בבנה כרוך אחרי' אם אמרה מתחילה לעדים מפני מה שגדלו אע"פ שאינה בנה בודאי אין הורגין עליה ומפלפל שם ועיין בחו"ד שעמד ג"כ על הט"ז ואני הבאתי ראי' מדברי הרמב"ן עצמו כה"ג דמסרה מודעא תחילה קודם המעשה מהני אמתלא ודוק בדברי הרמב"ן שהביא הטור אבל לבשה בגדי נדה ואח"כ אומרת טהורה אני לא מהני אמתלא ולא כתב סתם בלבשה בגדי נדה לא מהני אמתלא אלא דרצה לדייק במה שכתב ואח"כ אומרת טהורה אני דוקא אם אחר לבישה אומרת טהורה ונותנת אמתלא אח"כ לא מהני אבל קודם הלבישה או בשעת הלבישה אם נתנה אמתלא ומסרה מודעה תחילה למה לובשת הבגדים גם להרמב"ן מהני ודברי ט"ז מוכרחים מדברי הרמב"ן שממנו יוצא הדין שבמעשה לא מהני אמתלא. וראיתי במכתבו שרצה לומר דלבשה בגדי נדה הוי כמו עדים ועדיף יותר משאר חזקות כמו בנה כרוך אחריה אי הוחזקה למ"ד יום מהא דכתב הרמב"ם פ"כ מהל' א"ב מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני וכ' אבל אוסר עצמו בזונה וגרושה ואינו מטמא למתים ואם נשא או נטמא לוקה ובמשנה למלך שם כתב דוקא בהוחזק למ"ד יום דקודם שהוחזק ע"פ עצמו אינו לוקה ודוקא הוא לוקה אבל היא אינה לוקה כמ"ש הה"מ ומשמע אחרים אינם לוקים ע"פ חזקה והא בהוחזקה נדה גם בעלה לוקה ומכח זה יצא לחלק דהוחזקה ע"י מעשה עדיף ולוקה גם אחר על ידה ובזה מיושב ג"כ קושי' הרמ"א בתשובה דמשו"ה נקט בעלה לוקה לרבותא אע"ג דבשאר חזקה בשלשים יום דוקא הוא לוקה שגה בזה דהא הרמב"ם כתב בפ"א מהל' א"ב איש ואשה שבאו ממדינת הים הוא אומר זאת אשתי והיא אומרת זה בעלי אם הוחזקה בעיר שלשים יום הורגין עליה משום אשת איש מוכח דגם בחזקה דשלשים יום הורגין השוכב משום אשת איש ולא היא לבד ועיין בשב שמעתתא שמעתא ו' פרק יו"ד וי"א שכבר עמד בזה וכתב לחלק משום דבזה אשתי וזה בעלי הוחזקה אצל כל העולם בחזקת א"א אבל כהן המחזיק בכהונה כיון שאין מעלין אותו לכהונה ואין קורא בתורה ראשון אדרבה אצל העולם הוא בחזקת ישראל