שבט סופר חלק ב שכו

קאמר אלא דוקא בחמאה שקל יותר משאר איסור דרבנן כתב הרמ"א די"ל דגם הרמב"ן מודה דשני נאמן ובאמת תמהתי על הב"ש בזה דהמעיין בפנים בתשובת הרמ"א יראה הא דמצדד להקל באיסור דרבנן היינו משום דשאר ראשונים חולקים על הרמב״ן וסברו דגם בדאורייתא עד שני נאמן וא"כ באיסור רבנן יש להקל דסומכין על שאר ראשונים אבל לא דהרמב"ן גופא מודה באיסור דרבנן ובפרט שהרמב"ן הביא ראיתו מהא דטיהר לי כתם וגרס כתם ולא טיהר לי הדם אלא דיש להקל בדרבנן ולסמיך על שאר ראשונים ולא קשה כלום על הרמ"א בתשובה במח"כ אלא דמ"מ צריכין אנו לומר דהעיקר משום דחמאה קיל משאר איסור דרבנן דהא בסי' קפ"ה כתב ברמ"א דגם בפלוני חכם טיהר לי כתם החכם נאמן שהיא משקרת ובתשובה מיקיל לדינא בחמאה וע"כ דנקט לעיקר כמ"ש גם כן בתשובה ואפשר בחמאה אף איסור דרבנן ליכא ואמרו בספיקא דרבנן להקל וכ"ש בחמאה ועיין ובזה א״ש הא דרמב"ן הביא ראי' מהא דפלוני חכם טיהר לי כתם ולא הביא ראי' מהא דמתרץ תחילה דפלוני סיקן לי הכרי אלא דהרמב"ן מביא ראי' לדינו דלאו דוקא בדאורייתא כמו במעשר די"ל מה"ת כמ"ש הה"מ אלא אפילו בכתם שהוא מדרבנן ג"כ החכם נאמן עד הראשון וזה לא מוכח מהא דכרי וא"ש. והנה בח"מ סק"ד יצא לתרץ סתירת הרא"ש דבשבועות מסכים לרמב"ן דעד הראשון נאמן בעד מפי מד ובכתובות כתב כירושלמי דכולהן בערים שצריכין ג"כ עדים להכחיש האשה ומחלק בין אם אמרה בשם החכם דהוא אמר לה כן וכיון דמפיו היא חי' והוא מכחיש עד הראשון נאמן משא"כ כשאמרה פלוני תיקן לי שאני ראיתי שבפני תיקן היא נאמנת שאין זה עד מפי עד שהרי היא אמרה שראתה שתיקן והחילוק נכון מסברא ומסתבר לומר כן לולי שמשמעות הראשונים לא כן הוא וגס כה"ג סברו דהראשון נאמן ועיין ברמ"א יו"ד סימן קכ"ז פלוני חכם הכשיר לי זה משמע לאו דוקא בכתם נאמן כמ"ש בח"מ שהיא אינה יודעת והכל מפי חכם ומשו"ה נאמן החכם אלא גם בשאר איסורים הוא והטעם כמ"ש הריטב"א כיון דתלתה בדידי' הא הימנא אותו ולפ"ז דוקא אם היא אמרה שהוא יתקן הכרי וצוה אותו לתקן אז החכם נאמן משום דהיא האמינתו אותו אבל אם אמרה שהחכם תיקן הכרי והוא מכחש אותה שלא תיקן אע"ג שתלתה התיקון בהחכם לא נאמן להכחישה דלא שייך האמינתו דהא לא צותה אותו לתקן כנ"ל ברור ובזה מדויק שפיר לשון הש"ס באומרת פלוני חכם תיקן לי הכרי ולכאורה שפת יתר הוא הא דאמרה לי והול"ל בקצרה באומרת פלוני חכם תיקן הכרי אלא דרצה לדייק דוקא באמרה לי שיתקן בשליחותה אז החכם נאמן אבל לא באופן דלא שייך דהא הימנא כנ"ל נכון וברור לדינא, ומזה ראיי' לרמב"ן דאי בעדים איירי א"כ אמאי אוקמי באומרת פלוני חכם תיקן לי ולא קאמר סתם פלוני חכם תיקן הכרי דהא עדים מכחישים אותה אלא משום דבלא עדים איירי והחכם לבד נאמן להכחיש אותה וזה דוקא באומרת תיקן לי הכרי ולא בסתם ונכון. והשתא דאתית להכי עלה לן כמין חומר לפרש הירושלמי דאמר וכולהון בעדים שהביאו כל הראשונים שהוא נגד הרמב"ן והר"ן נדחק ליישב דלרמב"ן הא דאמר הירושלמי וכולהון בעדים קאי רק באמירה לבעלה אם מכחשת אותו אבל לא נגד החכם וכל הרואה בירושלמי יבין שדוחק הוא לומר כן דלא נזכר שם מזה כלום ודוק בדברי הירושלמי שקאמר וכולהון בעדים פלוני עישר פלוני ראה כתמי פלוני קצה חלתי והשמיט לי רק נקט בכל הנ' תלתא סתמא ולא קאמר נמי תיבת לי כבש"ס דידן ולפי דברינו א"ש דוקא באמרה לי שהוא עישר או ראה כתם בשליחותה דשייך דהימנתו קאמר הרמב"ן דינו ומשו"ה לא הזכיר הש"ס דילן וכולהן בעדים ואדרבה מלשון לי דייק הרמב"ן דבלא עדים איירי אבל הירושלמי דהקנו פלוני עישר פלוני ראה כתמי ולא בשליחותה רק דראתה שתיקן כרי של בעלה או לקח חלה בלי שצותה אותו והאמינתו והח"מ נדחק דבכתם כיון שהיא אינה יודעת רק מפי חכם נאמן החכם לומר לא טהרתי וזה דוחק דמ"מ לא שייך שהיא האמינתו וכ"ש דלא הוי כאמירה בשמו ורק אם אומרת נויתר לי הכתם יש לומר כיון שהראתה הכתם לו האמינתו לחכם זה ושפיר כתב הירושלמי וכולהון בעדים דכה"ג אינו נאמן החכם להכחיש אותה ואינו נאמן יותר ממנה אף לרמב"ן כנלע"ד ישוב נכון לאחר שיגעתי ומצאתי בעזה"י. והא דהירושלמי לא מוקי כה"ג באומרת תיקן לי דלא צריך לעדים משום דגם בתיקן לי עוד צריך עדים דאמרה לי וגם דהאכילתו כמו שכתב הש"ע קט"ו וכיון דלא סגי' בלא עדים משו"ה אמר הירושלמי דגם נגד החכם איירי בעדים. וראיתי ברא"ש שהביא בירושלמי הגירסא פלוני עישר לי פלוני ראה כתמי פלוני קץ לי חלתי ולפי גרסתו שפיר הביאו ראי' שצריך עדים גם כה"ג ואין החכם נאמן להכחיש אותה אבל לפי הגרסא שלפנינו לא קשה מירושלמי על הרמב"ן ועיין ומלתא דתמיה לי מדכיר דכירנא בירושלמי שם הוסיף ג"כ פלוני התיר את נדרה בדקין כולהון ולא אשכחין משמע דגם בנדרים לא משכחת אופן דשכיח אלא כה"ג דאומרת פלוני התיר את נדרה ובש"ס דילן לא מקשה על הנודרת ואינה מקיימת ומדמקשה ש"ס דילן על תלתא קמייתא שנשנו במתניתן אע"ג דכבר תירץ על מאכילתו שאינו מעושר מ"מ הכפיל להקשות ולתרץ עוד גם בנידרת ואינה מקיימת הי' להש"ס להקשות ולתרץ כמו שתירץ בירושלמי ותמוה שלא הרגיש אחד בזה ויש להאריך. וראיתי בכ"ס א"ע ס' מ' שרצה לומר וליישב תשובות הרמ"א דכתב דבעלים נאמנים אף נגד העד הראשון אם הכרי שלה ותמה בחו"ד דהא בפלוני טיהר לי על עצמה מעידה ומתרץ משום דבכתם דיש כמה צדרים להקל ולא היתה נאמנת כמו בבדיקת חמץ ואף דמכ"מ נאמנת משום דהוי דרבנן והמנוה רבנן בדרבנן כש"ס פסחים מ"מ אם מכחיש אותה החכם נאמן ודי להאמינה אם אינו מכחיש יע"ש ומדבריו הקדושים נראה דאם מעידה על דאורייתא כה"ג אין אשה נאמנת ביש לה צד לתלות אף שמעידה על אחר ודבר זה צ"ע כי לפי מה שמשמע מתוס' וראשונים דוקא אם מעידה שבעצמה עשתה כן כמו בדיקת חמץ או שאר דברים שיש טרחה או יש לה צדדים לתלותי להקל אז אמרינן דמקילה ולא טריחה את עצמה לעשות ולבדוק בעצמה אבל אם אמרה ומעידה שאחר עשה כן אף בדבר שיש צדדים לתלות להקל נאמנת שאחר עשה ותקן לה דלא משקרת בדבר שיודעת בודאי שמשקרת דפלוני טיהר לה מה שלא הי' דברים מעולם. ובסי' קכ"ז כתב הרמ"א דבדבר שיש טרחא יתירה או צדדים להקל אין האשה נאמנת לומר תקנתיו ובסי' פ"ד בש"ך ס"ק ל"ה הביא בשם ת"ח דאשה נאמנת לבדוק ירקים וקטניות וכן המנהג משום דלא איתחזק איסורא או משום כי יש הרבה צדדים להקל ועיין במנחת יעקב דהא אדרבה דמבואר בסי' קכ"ז דכל דאיכא צדדים להקל יותר אין להאמין לנשים ואפשר לחלק בין צדדים ובין הרבה צדדים יע"ש ובמח"כ רצה לתרץ ואינו מובן כמו שהקשה בעצמו דהא ביש צדדים גרע יותר וכ"ש כשיש הרבה צדדים להקל עוד יותר גרוע וכל מה דאפשר לה לתלות להתיר מקילה עוד יותר לפי כונתו אלא שהאמת דהר"ן לא כתב ביש צדדים אין להאמין לנשים אלא כמו בדיקת חמץ משום דלא טריחא עצמה לבדוק גם בחורין וסדקין שסוברת כי בודאי אין חמץ בחורין וסדקין וכה"ג כל שיש לה עוד צדדים יותר לתלות מגרע גרע לענין נאמנות שלה אבל אם הצדדים להקל הוא משום ספיקות דדינא כמו בתולעים של ירקים ופירות דיש להקל משום דכמה פוסקים חולקים ולא ברור האיסור משום ספיקא דדינא כמו בתולעים ואטו נשי דינא גמירא להקל ולא לבדוק משום מחלוקת הפוסקים בזה יפה כתב הת"ח משום דיש עוד הרבה צדדים להקל וכה"ג בודאי כל שיש יותר צדדים להקל מהפוסקים עדיף עדיפא ואינו דומה לחמץ כלל כנ"ל נכון וברור ולאחר שישבתי בעיון אם מצינו בדבר שיש לה לתלות אי אין נאמנת גם במעידה שאחר תיקן לה מצאתי מה שאהבה נפשי במהרש"ל פ"ב דחולין בסי' א' וסי' ב' שכתב כן בפירוש למאן דס"ל בירושלמי שהן עצלניות ואין בודקת יפה אין