שבט סופר חלק ב שכא

בשכונותי' לא מהני אמתלא משום דהוחזקה אצל רבים ולא יהי' יודעים מאמתלא ועל מה סמכה ומשו"ה לא מהימנא ובט"ז כתב שם דלדבריו לא צריך למעשה אלא אפילו שאמרה לרבים נמי לא מהני וכבר עמדו בחו"ד ופלת״י שם וכן המנחת יעקב מהא מעשה שקפצו עליה בני אדם ואמרה א"א אני והא ברבים לא מהני אמתלא וע"כ צ"ל דברבים נמי מהני אמתלא אבל מ"מ י"ל משום דלא רגיל לומר ברבים ולסמוך על אמתלא צריך עכ"פ אמתלא מבוררת ביותר שגם אנו יכולין לברר ולא לסמוך עליה לבד אבל בלא אמירתה לרבים מהני אפילו אמתלא שאינו מבוררת ומשו"ה אמר הברייתא סתם ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת אמתלא אפילו אינו מביררת והביא נמי המעשה לאשמועינן דכה"ג דאמרה ברבים צריך דוקא אמתלא מבוררת ומשו"ה פשיטא לי' לרב דבאמרה טמאה אני ג"כ מהני ומה"ט י"ל נמי דהביא תוס' הא דירושלמי משום דשמואל נקט סתם אמרה טמאה אני ולא נקט אמרה לבעלה טמאה כמו דנקט בטור אמרה לבעלה דהוי משמע דגם באמרה טמאה לרבים נמי מהני אינו ובוררת כאשר פשט ליה רב לשמואל והביאו הא דירושלמי דאמרה רק לשמואל ולא לרבים ומשו"ה פשט רב לשמואל דמהני אף שאינו מבוררת כמו לית בי חילי' ועוד יש לומר לפי מה שתירץ הח"ר דברי מהר"ל לפי מה שכתב הב"ח והש"ך דאף לדברי הרשב"א לא מהני במעשה אמתלא היינו אי הי' די באמירה לבד אבל היכי דצריכה למעשה נ"כ ועל המעשה גופא אמרה אמתלא וטעם שצריכה לעשות כך מהני ובמעשה דקפצה עליה בני אדם שאינם מהוגנים שהיתה צריכה לומר להם לרבים מהני וכן משמע לי מרש"י והר"ן כסברת מהר"ל מפראג באמירה לרבים לא מהני אמתלא היכי דאפשר בלא זה רט"ז מדייק מדנקט הטור הדין באמרה לבעלה משמע באמרה לבעלה לבד ומנחת יעקב דחה ראי' זו מש״ס דרגילה לומר כן לבעלה ומה לה לומר לאחרים ג"כ ומשו"ה נקט הטור אמרה לבעלה וזה ניחא להטור די"ל כשהביא הדין דמהני אמתלא קאמר באמרה לבעלה משום שהדרך כך הוא אבל רש"י והר"ן דמפרשים הא דבעי שמואל אמרה טמאה אני אמרה לבעלה נדה אני מה צריכין להוסיף אמרה לבעלה כיון שנקט שמואל סתם אמרה טמאה אני דמשמע בין לבעלה ובין לאחרים ג"כ ומה הכרח לפרש שאמרה לבעלה כן מה שלא נזכר אלא משום דבאמרה טמאה אני גם לאחרים לא מהני אמתלא כשיטת מהר"ל מפראג משו"ה כתב רש"י והר"ן אמרה לבעלה נדה אני כה"ג דוקא נאמנת באמתלא אך לא אם אמרה לרבים טמאה אני והא דלא נקט שמואל אמרה לבעלה י"ל דסמוך משום דסתמא כן הוא שאמרה ורגילה לומר לבעלה לבד כנ"ל נכון ליתן פנים מסבירות לשיטת מהר"ל מרש"י ור"ן דדייקו בפירושם שאמרה לבעלה דוקא ועיין. ואם ספיקת שמואל אי צריכת אמתלא כבר הבאתי בשם מהרש"א משום דאית לה מגו דאי בעי אמרה טבלתי מלבד שהוכיחו אחרונים דמוכח מברייתא דאף במקום מגו צריכה אמתלא כבר הוכחתי דא"א לומר דבאיכא מגו ממעשה דירושלמי וגם מה שמפרשים בחו"ד ובהפלא"ה דהספק הוי משום דלא שייך שווי' אנפשי' חתיכה דאיסור' כמ"ש הר"ן סוף נדרים כיון דמשועבדת לו לא יכולה לאוסרה עליו ג"כ מן הדוחק דלא אמרינן הכי אלא היכי דמפקיע עצמה לגמרי ממנו ואין לנו תירץ מורווח אלא כמ"ש בש"מ דהספק הוא דכיון דיש לה תקנה לטבול אי לאו דקושטא קאמרה לא עברה אדאורייתא כולי האי במידי דיש לה תקנה לטבול לאחר ז' אלא דהוא דחה פירוש זה חדא מדלא קאמר אף היא צריכה אמתלא ועוד אמאי לא עביד שמואל עובדא בדנפשי' ואין לומר משום דלא נתנה אמתלא לדבריה דהא מירושלמי מוכח בהדיא דבנתנה אמתלא יע"ש ולא ניחא ליה בתירוץ ראשון שהוא הוכחת תוס' ג"כ מדקאמר אף בזו ופירוש דברי תוס' דאין הדיוק מדקאמר אף בזו דאף אי הספק הוי אי צריכה אמתלא שייך נמי אף בזו לא לבד בפנויה אני צריכה אמתלא אלא אף בזו צריכה ואדרבה מלשון אם נתנה משמע יותר דאיבעי אי צריכה מדלא אמר כיון שנתנה אמתלא כדדייק ג"כ בהפלא״ה ועיקר כונת תוס' משום דמסיים אם נתנה אמתלא נאמנת והא דנאמנת לא הי' ספיקת שמואל דזה פשיטא ליה דנאמנת באמתלא אלא אי צריכה אמתלא והי' לו לומר אף בזו צריכה אמתלא כיון דהספין לא לענין נאמנת הי' כמ"ש בש"מ אלא דעדיין לא א״ש הדיוק דהא מלבד דמלשון אם משמע יותר דרצה לומר דצריכה אמתלא גם מלשון נאמנת אין הוכחה דאף אי הספק הוי אי מועיל אמתלא לא ה' ל"ל גם כן נאמנת רק אף בזו מהני או מועיל אמתלא הכלל שקשה להסביר תירוץ תוס' מאי ההכרח לפרש דהספק אי מועיל אמתלא ע"כ העיקר כמ"ש בש"מ משום דאמאי לא עביד עובדא בדנפשי' וכמ"ש הר"ן דמשום דעדיין לא ברירא ליה לשמואל הספק אף לאחר דשמעה מרב משו"ה החמיר וזה ניחא בלא אמתלא אבל לאחר שע"כ לא עבד עובדי' בדנפשי' באמתלא איירי ובאמתלא דמועיל לא הוי ספק אצלו כלל ואמאי לא עביד עובדא וע"כ דהספק אי מועיל אמתלא ויש לומר שפיר דמשום דמספקא לשמואל לא עביד עובדא וממילא לדידן דהלכתא כרב באיסורא ליכא להחמיר כלל אלא די"ל ג"כ דמשום חסידות החמיר שמואל בדנפשי' כמ"ש בב"י אלא אי משום ה"ט יש לפקפק דאי שלא בשעת עונתה אדרבה ראוי לכל אדם להחמיר אף באומרת טהורה אני ואי בשעה עונתה אין מן הראו' להחמיר ולבטל עינה דאוריית' אלא אי האיבעי דשמואל הוי אי צריכה אמתלא אין לנו תירוץ אחר אלא כמ"ש בב"י דמצד חסידות החמיר על עצמו דאין לומר משום דלא ברירא ליה דהא באמתלא ליכא ספק כלל אבל אי איבעי הי' אי מהני אמתלא לא צריכין לדחוק משום מדת חסידות החמיר מה שיש לפקפק עליו ביותר י"ל כדאשכחן כמה פעמים דהחמיר משום שהי' ספק אצלו לא רצה לסמוך על הא דרב רמיעיל וזה שכתבתי דתלי' מה הי' ספיקת שמואל אי מועיל או צריכה והרמב"ם דפשיטא לי' דאיבעי הוי אי מועיל אמתלא ויש לומר שפיר דלא עביד שמואל בדנפשי' משום שהחמיר על עצמו דלא ברירא ליה אי מהני אמתלא ומש"ה דהלכה לדידן דהלכה כרב לא הביא הא דשמואל אבל הרי"ף סבר דאיבעי' אי צריכה אמתלא דא"א לומר מכמה טעמים דספיקא הוי אי מהני וא"א לומר דהחמיר על עצמו אף באמתלא כמ"ש בש"מ וע"כ משום חסידות דיכול לנהוג כל אחד ואחד לעצמו ומש"ה הביאו ג"כ הא דשמואל וא"ש ליתן טעם לשבח ופנים מסבירות להרי"ף ולהרמב"ם ועיין, לאחר זאת ראיתי ומצאתי עוד תשובה בענין זה בכ"ס סי' ק"ב ובמה שכתבתי ימצא מהדברים שמעורר עליהם והארכתי קצת מפני שבו כמה דברים להלכה ואסתגר בזה הכ"ד פה פ"ב תרמ"ט לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל תשובה יג שלום וכל טוב להרבני המופלג מלא פלג הרוץ ובקי בע"פ ז"ר יפ"ת נכבד ושוע, כש"ת מו"ה מרדכי לעוויא נ״י בקהל פעטראוואזעלא יע"א מכתבו קבלתי ועתה באתי לקיים מה שהבטחתי למעלתו נ"י לעיין בדבריו החביבי' עלי, ויען כי הענין עמוק ואין הזמן מסכים עמדי ע"כ לא יכולתי רק לשום עיוני קצת על דבריו שרצה לתרץ קושי' אאזמ"ו בתוספות ר"ע ביבמות פ' י' משנה ד' שהניח בצ"ע, ויען כי הקושי' וגם איזה דברי' מתירוצו כבר נאמרה ונשנה ביש"ש על יבמות וכאשר נראה אין ספר זה תחת ידו ע"כ אמרתי להעתיק לו את דבריו הקדושים והוא בסי' ל"א וז"ל ואפ"ה יש להקשות ס"ס מנ"ל לשמואל דפליג ר' יוסי את"ק דקנסו אשה לאסרה על בעלה בלא טעמא דגט שמא אף ר' יוסי סבר כן אלא דפליג וחייש נמי לשמא יאמרו גירש זה וכו' וזימנין דאתי גיסו ברישא וא"כ יבמה אפי' מן הנשואין תיאסר ליבם משום קנסא ונ"ל דס"ל לשמואל דאם א איתא דאף ר' יוסי סבר כדברי ת"ק וכטעמי' דילי' אלא שמוסיף עליו בא ואמר שצריכה גט משום זימנן דאתי גיסו ברישא א"כ לא הול"ל אלא ר' יוסי אמר אשתו נמי אסורה משום דהוי אחות גרושתו או יאמר אשת גיסו נמי צריכה גט וממילא ידעינן דאשתו אסורה אלא וודאי שה"ק ר"י לת"ק לא כדברך שאתה אוסר אשת גיסו משום קנסא לחוד ומשו"ה אשתו שרי אינו כן כי הפסול ע"י אחרי' היכא דבעי גט פוסל נמי ע"י עצמו כי תלי' חדא באידך וממילא שניהם אסורים אלו דבריו ז״ל. ומבואר מדברי היש"ש דשמואל הוכיח דינו דלר' יוסי אפי' לבעלה נמי אינה נאסרת אם לא משום גט ועיקר החשש שמא יאמרו גירש זה ונשא זה אבל משום קנסא לחוד