עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryשבט סופר חלק ב

שבט סופר חלק ב שכ

Shevet Sofer part 2 320 · שבט סופר חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

וסתה גם בלא אמרה טמאה אני אסורה לו יע"ש והנה מה שכתב לשון שעת וסתה לאו דוקא בשעת וסתה ממש דכל ימי משך זמן ראייתה אפילו אמרה נמי טהורה אני אסורה כל העונה הסמוך לוסתה משום דעלולה לראות אלא כונתו לאחר שעבר זמן וסתה ואפ"ה אסור לבוא עליה מבלי לשאול אותה תחילה אם טהורה או טמאה וע"כ דשמואל דבעי לאזדקוקי מבלי לשאלה תחילה ע"כ קודם זמן הוסתה שלה שהיא בחזקת טהרה ואין צריך לשאלה אלא שאומר אני עדיין י"ל דלאחר שעברה הוסתה שלה הי' המעשה משו"ה החמיר אף באמתלא אבל קודם וסתה לא צריך להחמיר כמצדד בכ"ס בתשובה משום דמסייע לה חזקת טהרה והא דשמואל בעי לאזדקוקי לה היינו לאחר שעבר זמן שתוכל לספור ולטבול כמבואר בש"ע יו"ד סי' קפ"ד דלא צריך לשאלה מצד ס"ס כמ"ש נדה דף ט"ו בתוס' דלמא לא ראתה ודלמא טבלה וא"כ שפיר היתה צריכה לומר טמאה אני דבלא אמירתה הי' יכול לאזדקוקי לה אף שלא אמרה קודם טהורה אני אלא שי"ל זה דוקא לדידן למאי דקיימ"ל וסתות דרבנן ויש ספק אולי לא ראתה ואולי טבלה אבל למ"ד וסתות דאורייתא דלא הוי ס"ס לא יכול לבוא עליה אף לאחר זמן שתוכל לספור ולטבול כמבואר בתוס' שם דדלמא לא ראתה לא הוי ספק כלל למ"ד וסתות דאורייתא וא"כ שמואל לשיטתו דסבר וסתות דאורייתא כמבואר בנדה דף ט"ז ע"א שפיר מוכח מדידי' דבעי לאזדקוקי מבלי לשאלה תחילה ע"כ קודם זמן וסת הי' ושפיר הוכיח בס"ס שם דאפילו קודם וסתה יש להחמיר על עצמו וא"ש. וכל זה כתבתי לפי מה שנקטו המהרש"א דהספק אם צריכה אמתלא היינו משום דיש לה מיגו דטבלתי ועיין בעצי ארזים ובחות דעת שהוכיחו דגם במקום מגו יש לפשוט מהברייתא דא"א אני וכו' דהא יש לה מגו דמת בעלה ועיין במקנה בקונטרס אחרון וכן מהר"ם שיף כתב דמשו"ה הביא תוס' מעשה דירושלמי להורות דאף בזה האופן דאיכא מגו לא עביד שמואל דהיינו בב' ימים דאיכא למימר היום כלו ימי נדה וכ"ש כשהכל ביום אחד דליכא מיגו י"ל דאף ביום אחד שייך מגו דאי בע' אמרה טהורה שטבלתי ובכ"ס שם כתב דאף לדברי הר"ן דהספק משום דמיא בנהרא זיל טבולא לא יועיל אמתלא צריך נמי לומר לאחר שעברו ימי ספירה וטבילה וכן כתב בח"ס בתשובה שם ובמח"כ לדעתי א"א לומר כן דמעשה דשמואל ביש לה מגו לומר טבלתי דהא כשאמרה לו למחר טהורה אני אמר לה אתמול טמאה יומא דין טהורה ואי בזמן שהיתה יכולה לטבול ויש לה מגו מה שאל אותה דהא התורה אמרה וספרה לה לעצמה ונאמנת בכל דבריה א"כ למה שאל אותה כמתמיה והי' לה להאמין באומרת טהורה אני דמסתמא כן הוא שטבלה ומשו"ה אומרת אתמול טמאה שלא טבלה עדיין ועכשיו טהורה מפני שטבלה ומה זו תמיה ששאל אותה ולא צריכה לומר שטבלה דוקא אלא די באומרת טהורה אני ואפילו היתה בחזקת טמאה ודאי די באומרת טהורה אני והא דכתב הטור מי שהיתה בחזקת טמאה אסור לבוא עליה עד שתאמר טבלתי כבר כתב הב"י סי' קפ"ה הא דנקט הטור טבלתי לאפוקי אם אומרת טהורה לא הייתי טמאה דצריך כה"ג דוקא אמתלא אבל באומרת טהורה אני לבד מבלי שלא היתה טמאה נמי נאמנת ולא צ"ל טבלתי דוקא וא"כ בודאי קשה כיון דאומרת לשמואל טהורה אני סתם מה שאל אותה אתמול טמאה עכשיו טהורה וע"כ מוכרח דהמעשה הי' שלא הגיע הזמן שאפשר לה לטבול כגון דאמרה חזיתי דם היום וע"כ כונה באמירתה טהורה אני דלא היתה טמאה ע"כ שאל אותה ותמה אני על כל הגדולים אלו שהי' נעלם מהם הכרח זה שע"כ שמואל לא איירי במקום מגו, שוב ראיתי בהפלא״ה כתובות שם בסוף ד"ה בגמרא שכתב לבסוף דאין לומר דאינו באמתלא אלא במגו ובפנוי' יש לה מגו דתנאי ובטמאה אני יש לה מגו שספרה וטבלה דהא מעובדא דשמואל שאמר לה אתמול טמאה יומא דין טהורה משמע שלא הי' לה שיעור ספירה וטבליה ואפ"ה אמר רב דמהני אמתלא יע"ש ולא הביא הא דמהרש"א ופשיטא ליה דע"כ בלית לה מגו והראי' שאמר לה אתמול טמאה יומא דין טהורה והכונה כמו שכתבתי וסמוך על המעיין ומקצר בדבריו כדרכו בקודש ואף לדברינו דמדשמואל מוכח דלא איירי בשעה שתוכל לספור ולטבול יש לפרש ג"כ הספק אי מועיל או צריכה כמ"ש בש"מ שם דאי מועיל הספק משום דיש לה תקנה לאחר שבעה ולמה לן לסמוך על אמתלא ואי הספק אי צריכה הספק דלמה לה לשקר הא יש לה תקנה להמתין עד לאחר שבעה ולטבול ומה לה לשקר ולא משום מגי דיכולה לומר טבלתי כבר ומשום ה"ט לא מפרש בש"מ כן משום דמוכח מעובדא דשמואל דלאו בכה"ג איירי כדהוכחתי ולא צריכין נמי לומר להר"ן כמ"ש בח"ס באותו יום שתוכל לטבול איירי יע"ש. ולפי דברינו שהוכחנו דע"כ דשמואל במקום דליכא מגו איירי א"כ י"ל להיפך ממהרים שי"ף וי"ל דמש"ה הביא תוס' מעשה דירושלמי להונות דהא דהחמיר שמואל ולא עבד עובדא היינו דוקא כמו בדנפשי' דליכא מגו משו"ה החמיר אבל בדאיכא מגו ואיכא אמתלא דתרתי לטיבותא בכה"ג בודאי לא צריך להחמיר כלל כנ"ל לכאורה להכריע לדינא שהרמב"ם וש"ע לא הביאו דיש להחמיר לעצמו ממידת חסידות והרמ"א הוסיף זה על ש"ע והביאו כמ"ש הרי"ף ע"כ יש להכריע בין השיטות דבמקים מגו לא צריך להחמיר ובדליכא מגו נכון להחמיר ממידת חסידות ועיין. ובכ"ס שם כתב מסתימת הפוסקים דלא חילקי משמע אפילו לאחר זמן הוסית נמי מהני אמתלא אף שבחזקת טמאה היא ואני מצאתי בפלתי על נדה המכונה בשם תפארת ישראל בסי' קפ"ה שרצה לומר בדברי הרשב"א ת"ה דבהוחזקה נדה בשכונותי' דלא מהני אמתלא משום דמעשה לא עבדה היינו דוקא לאחר שעברה זמן וסתה וא"כ בלי אמירה שלה היא בחזקת טמאה דאורח בזמנו בא ואפילו למ"ד וסתות דרבנן בעי בדיקה ואמירה טהורה אני והיא שהחזיקה עצמה ע"י לבישת בגדי נדה אף דתאמר אמתלא אינו מועיל דהואיל ועבדה מעשה ויש ספק על מי נסמוך אמרינן דהרי הוא כאלו לא אמרה דבר הן לטומאה והן לטהרה והרי היא בחזקת טמאה משא"כ בשלא הגיע זמן וסתה אי אמרינן נוקי אמתלא שלה נגד המעשה דלבישת בגדים הרי היא בחזקת טהרה ובזה מישב סתימת המחבר דהביא מעשה דרשב״ץ בסי' א' יו"ד אשר כבר עמדו עליו דשאני התם דהרי הבהמה בחזקת היתר ודבריו קלורין לעינים ומצאתי לו חבר מדברי ש"מ בכתובות שהביא בשם רש"י במהדורא קמא הוחזקה נדה בשכונותי' שיודעים יום וסתה וראוה לובשת בגד נידותה והחזיקוה נדה בעלה לוקה עליה אע"פ שאמרה לבעלה טהורה אני וכגון שהתרה בו ולאו התראת ספק הוא כיון שהוחזקה נדה לשכנותי' כודאי נדה חשבינן לה אע"ג דוסת עשוי' להשתנות והכא נמי אם הוחזקה נדה ואמרה טהורה אני יוצאה שלא בכתובה ע"כ והעתקתי דבריו דכמה מלתא מעליתא איכא למילף מהם מ"מ מוכח מדברים אלו דהא דהוחזקה נדה בזמן וסתה היא ומשו"ה לא מהני אמירתה ואף כה"ג יש רבות' כמ"ש אע"ג דוסת עשוי' להשתנות הוא ולא הי' לנו להחזיקה כודאי נדה מ"מ מדלבשה מחזקינן לה כודאי נדה, אבל שלא בזמן וסתה לא מחזקינן ע"י שלבשה בגדי נדה כודאי נדה וכמו שכתב הפלתי מדנפשי' ושמחתי שמצאתי לו סייעתא לחילוקו אשר נכון וברור מ"מ למדנו מדברי הפלתי לאחר זמן וסתה ואמרה טמאה ולא לבשה בגדי נדה פשיטא ליה דמהני אמתלא וע"י מעשה ג"כ לא מהני אמתלא רק לאחר זמן וסתה ולא קודם לזה וכן משמע ג"כ מסתימת הפוסקים כאשר כתב בכ"ס ולהלכה לית דין צריך בשש דאף לאחר זמן וסתה מהני אמתלא ועיין. ובכ"ס שם יצא ליתן טעם הא דהשמיט הרמב"ם הא דשמואל והרי"ף הביאו ויהיב טעם לשבח ע"ד פלפול ואני בנו ותלמידו אומר בישוב השמטת הרמב"ם דלא הביא הא דלא עביד שמואל עובדא בדנפשי' דתלי' בשני פירושים בספיקת שמואל אי דשאלתו הי' אי מהני או צריך אמתלא ועיין במהרש"א דמפרש דספיקא אי מהני אמתלא היינו משום דמהא דפנויה אני ליכא למפשט דהתם אפשר לברורי אמתלא שלה כמעשה שהי' דמייתי משא"כ בטהורה דליכא לברורי אמתלא שלה יע"ש וי"ל לדבריו דמשו"ה הביא תוס' מעשה דירושלמי משום דכתבו דאיבעי הוי אי מהני אמתלא ומשום אמתלא דשמואל לית בי חילי' ליכא לברורי ומשו"ה השאלה לרב אי גם אמתלא כזו מהני אלא שעדיין צ"ל כיון דשאלת שמואל משו"ה הוי ומברייתא מוכח רק אמתלא דאפשר לברורי מנ"ל לרב לפשוט בפשיטות גם אמתלא דליכא לברורי מהני דהא מברייתא מוכח להיפך ומשום האי טעמא מסופק שמואל ונ"ל לפי מה שהביא הט"ז בשם מהנ"ל מפראג דהוחזקה נדה