שבט סופר חלק ב שיח

המחבר מסי' קפ"ה לסי' א' אי מהני אמתלא במעשה אם האמתלא על המעשה גופא ולא הי' די באמירה לחודא גם במעשה מהני אמתלא והרשב"א לא כתב בלבשה בגדי נדה דלא מהני משום מעשה שלבשה זה דוקא משום שלא היתה צריכה לומר רק טמאה אכי וזה כסברת נוב"י ותמוה בעיני שלא הביא ראי' לחילוק שלו מכל המקומות אלו שמבוארים היטב בב"ח וש"ך וכי נעלם ממנו כל זה ובפרט בענין דעסק בו ומצאתי בספר עצי ארזים שמיישב ג"כ דברי הרא"ה כדברי הנוב"י והביא באמת ראי' לסברא זו מהא דלבשה בגדי נזיה דמשו"ה לא מהני כמו שמסביר הב"ח שהרי הי' די שתאמר טמאה אני לך לבד ולא הי' לה ללבוש בגדי נדה וה"נ דכותי' אלו הי' עושה לאיזה סבה ה' לה לומר רק א"א אכי ולא לומר לפלוני ומיישב בזה הא דהביא הרמ"א דין זה בשם "א אע"ג דלא מצינו חולק ולישובו א״ש משום דהטור חילק גם בלבשה בגדי נדה וממילא שחולק ג"כ על דינו דהרא"ה משום דנפקא להו מדין הוחזקה נדה יע"ש ובאמת לא משמע כן מדברי הרא"ה דאי משם נפקא האי דינא מאי הוא שכתב משום שכבר הודית לו ולא מהימנא לחוב והר"ן מפרש יותר לאפוקי נפשה מבעלה ואי להוחזקה נדה מדמית בלא"ה לאו מהימנא כמו בטמאה אני ושאר דברים דלא שייך להפקיע נפשה מבעלה ולא חוב ונוב"י נשמר בדבריו ומסביר נגד זכותו שהודית לית לה אמתלא לכן לא מהני אמתלא שלה גם נגד האיסור גם זה צ"ע דהא אם לא היתה צריכה לומר לפלוני גם לאיסור לא מהני אמתלא כמו בהוחזקה נדה דהוי איסור לחוד דמה לה לומר לפלוני שאינה צריכה ויכול להכחישה גם כן אם לא שנותנת אמתלא ששייך גם נגד פלוני וזה באמת מהני לפי דבריהם ועיין, ומה שכתב הנוב"י והכפיל גם באופן זה מדלא מהני לענין ממון שנוגע לפלוני גם לענין איסור לא מהני כבר כתבתי דמצינו כיוצא בזה ואין להביא ראי' ממתניתן יבמות קט"ז ע"ב דסברו ב"ה דתנשא ולא תטול כתובתה ולא חזרו והודו ב"ה לדברי ב"ש אלא משום דמספר כתובה נלמוד שאם תנשא וכו' דשאני התם כמ"ש רש"י שם ד"ה שאין האחין וכו' ולגבי נישואין דידה הוא דאקילו רבנן משום עיגונא יע"ש והאמנוה רבנן רק משום עיגונא אבל לא לענין כתובה אבל היכי דדנין אי מהימנא מצד הדין אז יש לומר שכיר אי מהימנת לאיסור ולא לענין ממון הוי תרתי דסתרי ע"כ אמרינן להחמיר דגם לענין איסור שלא להאמינה וע"ז שפיר הבאתי ראי' מסימן י"ז דמשום אין אשה מעיזה מצד הדין נאמנת ואפ"ה לא מהימנא להוציא הכתובה מבעלה וראיתי ג"כ בתפארת ישראל מנכד של הפלתי ביו"ד סימן קפ"ה על הא דמחלק שם הב"י והט"ז על סתירת הרא"ש והמחבר בעד מפי עד דסברו הרמב"ן דעד הראשון נאמן יותר וחולק עליו הרא"ש והמחבר א"ע סי' קט"ו וביו"ד שם ובסי' קכ"ז פסק כרמב"ן וחלקו בין איסור שמודה הרא"ש לרמב"ן שהראשון נאמן משא"כ לענין ממון השני נאמן דא"א להוציא ממון או להפסיד עפ"י ע"א ותמה שם דודאי במקום אחר יש חילוק בין איסור לממון אמנם גבי כתם האיך אמרינן תרי הפכים בנושא אחד ממנ"פ נאמן החכם לענין איסור גם כתובה אין לה וזה כדברי הנוב"י וגם עליו התמיה שכתבתי וצ"ע לעת הפנאי ליישב דבריהם ועיין. והנוב"י דן שם אי מהני אמתלא אבל זה פשיטא ליה אי מהני אמתלא גם בנדון שלו כן אע"ג דע"א העיד שנתקדשה והיא הודית לדבריו מ"מ אם אח"כ נותנת אמתלא מהני אם לא משום דאמרה לפלוני אע"ג דלא מצינו רק באמירה שלה לבד ובמעשה פלינו הראשונים מ"מ כה"ג כ"ע מודו דמהני והבאתי ראי' בתשובה אחת מדברי הרמב"ם בפ"ט מהל' אישות הל' ל"א אמר ע"א מקודשת והיא אומרת לא נתקדשתי הרי זו מותרת וכו' ובאותו הלכה כתב ג"כ אמרה מקודשת אני ולאחר זמן עמדה וקדשה את עצמה אם נותנת אמתלא לדבריה הרי זו מותרת לשני וכתבתי שם אע"ג דזה דין אחר לענין אי מהני אמתלא ואין דרכו של הרמב"ם להביא בהלכה אחת שני דינים מחולקים אלא דרצה לומר וללמד לנו בזה דקאי אלעיל מה שכתב באותו הלכה אמר ע"א מקודשת אם מכחשת אותו נאמנת ואח"כ מוסיף והולך אפילו היא אמרה מקודשת אני ומודית מדברי העד מ"מ אם נותנת אמתלא לדבריה נמי מהני והארכתי שם ביישוב כל דברי הרמב"ם באותי הלכה ועוד יותר מצינו ביו"ד סימן קכ"ז דאפילו במקום דע"א נאמן מצד הדין היכי דשיתק הבע"ד אם נותן אח"כ אמתלא על שתיקתו ולא הכחיש העד נמי מהני אמתלא ולאו דוקא בשותק אלא אם אמר ג"כ כדברי העד ונותן אח"כ אמתלא על זה למה אמר כדברי העד נמי מהני אמתלא ועיין בש"ש שמעתתא ו' פרק ח' וט' שהביא שיטת הפוסקים היכי דע"א נאמן מצד הדין אי מהני אמתלא והאריך בזה לברר הדבר ולשיטת דלא מהימן באמתלא נ"ל דמודו לדין שכתב ביו"ד דאם נותן אמתלא על ששתק מהני אמתלא אע"ג דאז נאמן העד מצד הדין דשאני היכי דמעיד העד בעצמו ואח"כ נותן אמתלא לעדותו שהעיד לא מהני אמתלא אבל בשותק או באמירה בעלמא שמודה לדברי העד מהני אמתלא כיון שלא בתורת עדות אמר משא"כ בעד שהעיד בתורת עדות על הדבר שפיר כתבו דלא מצינו דמהני אמתלא רק בשווי' נפשה חתיכה דאיסור' ועיין, – כתבתי פה פ"ב יום ד' לסדר חקת התורה תרס"ב לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל תשובה יא שלום וכל טוב לתלמידי הב' המופלג מורג חרוץ ברק השנון ירא ה' מו"ה משה אהרן עפפלער נ"י יושב על התורה בש"ס חבר' בפעסט את מכתבך קבלתי, והי' לי לנחת, כי הכרתי מתוכו כי אתה עוסק בחוקי חורב בהתמדה ושקידה כאשר עשית בעת יצקת מים על ידינו בביתי, ולמען הראות לך אות אהבה, הנני לעשות לך נחת רוח, כי ידעתי כי שותה אתה בצמא את דברינו, ואשיב לך על ד"ת שהצעת לפנינו בסוגי' דאמתלא כתובות כ"ב ויצאת ליישב הרמב"ם דלא הביא בפ"ד מהל' א"ב הא דשמואל דלא עביד עובדא בנפשי' והרי"ף הביאו ועיין בב"י ס' קפ"ה שהרגיש בזה ואמרת לפמ"ש האחרונים הא דמסופק שמואל אי מועיל אמתלא בטמאה אני היינו משום די"ל דלא מועיל רק באמר' א"א אני דלא נאמנת רק משום דשוי' אנפשה חתיכה דאיסורא כמ"ש רש"י בקדושין ס"ד ע"ב אבל באמרה טמאה אני י"ל דנאמנת משום עד ואפ"ה פשיט לי' רב דמועיל אמתלא. ובאמת זה תלי' אי נאמן ע"א נגד חזקה וכל אשה יש לה חזקת טהרה ואי אמרי' דנאמנת נגד חזקה צריך אמתלא הניכרת ומבוררת דוקא כמו באשה שקפצו עלי' וכו' אבל משום שוי' אנפשה לחוד מהני ג"כ אמתלא גרוע כמו אמתלא שכתבו תוס' בשם ירושלמי דלית בה חילא ודוקא באמתלא פה"ג הי' מחמיר שמואל אבל הרמב"ם סבר דע"א נאמן במקום חזקה כמ"ש הש"ך קכ"ז וא"כ צריך אמתלא טובה דוקא ובאמתלא טובה ל"צ אפי' להחמיר על עצמו וא"ש דשינה הרמב"ם ונקט אמתלא אחרת דלא כמו שהביא בירושלמי משום דהרמב"ם לשיטתו דע"א נאמן במקום חזקה ל"מ אמתלא דירושלמי אלו דבריך ויפה כתבת ע"כ העתקתי אותם כי מצאתי כ"ז בקינטרס של אבא מאוה"ג זצ"ל וכונת לדעתו הקדושה בזה. והנה באמת צריך להבין מאי דפשיט' לרב דמהני אף אמתלא גרוע דהא לכאורה מהמעשה שהביא הבריית' לא מוכח רק אמתלא מבוררת ולא לחנם הביא הבריית' המעשה רק ללמוד ממנה איזו אמתלא מהני ונאסר באמת הי' ספיקת שמואל, ונ"ל לפ"מ שהק' הדרישה א"ע קט"ו על הטור שכ' ביו"ד דגם בלבשה בגדי נדות מהני אמתלא וחולק על הרמב"ן ורשב"א והא הרשב"א הביא ראי' מהא דפ' המדיר דמוקי בחד תירץ הא דיוצאת שלא בכתיבה בשהוחזקה נדה בשכינות' ואי מועיל אמתלא אמאי יוצאת שלא בכתובה דהא יכולה ליתן אמתלא והטור א"ע הביא ג"כ תי' זה, ומחלק בין היכא דכבר עבדה מעשה על דיבורה שבא עלי' בעלה כמו בסי' קט"ו דאז בודאי משקרת להחזיק את המעשה משא"כ בסי' קפ"ה דלא נתעבד עוד מעשה ע״י דיבורה ועיין בט"ז א"ע שם ועיין בפלתי סי' קפ"ה סוף סק"ב שכיון לדברי הדרישה. ובאמת לא משמע כן גבי אשה גדולה שקפצו עלי' שאמר' אמתלא אחר שכבר קבלה קדושין מאחר והוה נמי אחר המעשה אע"ג דלא עבדה אסירה עדיין שלא נבעלה מ"מ הי' לה להודיע לב"ד קודם שנתקדשה ומוכח לכאור' דלא כדרישה דלא שני' בין עבדה כבר מעשה או לא ומצאתי אח"כ בח"ס א"ע ח"ר ע"ו שהרגיש בזה והוא תפס על הפלתי ולא הביא הדרישה אבל באמת חילוק הדרישה נכון מסברא, אלא דמוכח מש"ס דילן בכה"ג