שבט סופר חלק ב שיז

תשובה י עוררני אהיבי בנ' המופלג חו"ב מו"ה עקיבא שי' בלמדנו בישיבה סוגי' דאמתלא כתובות כ"ב ע"א לעיין בתשובת אבא כ"ס ז״ל א״ע ס' מ"ד מה שהביא לתרץ וליתן טעם לדברי הרא"ה כשאמרה מקודשת אני לפלוני לא מהני אמתלא ומשמע ליה לח"מ מסתימת לשונו דאפילו תוך כדי דיבור לא נאמנת הא בכל מקום כדיבור דמי ויכולה לחזור כמבואר בשו"ע סי' מ"ז וב"ש כתב מה"ט דהרא"ה דוקא לאחר כדי דיבור והביא שם בשם אחי שהוא עכשיו חותנך הגאון מו"ה יצחק ליב נ״י דהא דמהני חזרה תכ"ד אע"ג דבקדושין לאו כד"ד דמי היינו די"ל לפי מה תיהיב בר"ן נדרים טעמא משום דהני תלתא דלאו כד"ד דמי חמירא ואין אדם עושה אותן אלא בהסכמה גמורה ומשו"ה חזרה אפילו תכ"ד לא מהני וי"ל באמרה א"א אני דאמתלא מהני י"ל דסמכה דתאמר אח"כ אמתלא והי' מדעתה תחילה לחזור ע"י אמתלא ולא הסכימה דעתה כ"כ בשעת אמירתה אבל לפלוני דלא מהני אמתלא ולא נוכל לומר דסמכה על אמתלא ממילא גם תכ"ד לא מהני חזרה כמו בשאר עניני קידושין וקלסוהו אבא מאוה"ג ז"ל וצריך אני להוסיף מיא וקמחא דבפשוט אין הדברים מובנים ומרפסין איגרי' דהא אי אמרינן משום דמתני חזרה לא הסכימה בדעתה דסמכה על חזרה א"כ מעיקרא דדינא פריכא אמאי אמרינן בקדושין דלאו כדי דיבור דמ' משום דאין אדם עושה אלא בהסכמה גמורה דהא כיון דבכל מקום יכולה לחזור תכ"ד גם בקדושין לא הסכימה בדעתה כ"כ משום דסמכה דעתה שיכולה לחזור תכ"ד והי' מדעתה מתחילה לחזור בה ועיין בר"ן שם שכתב דבשאר מילי לא בגמר דעתו עושה אלא דעתו שיכול לחזור בו תוך כדי דיבור אבל הני כיון דחמירי אין אדם עושה אלא בהסכמה גמורה יע"ש ואי משום דיכולה לחזור ע"י אמתלא לא הסכימה בדעתה משום דסמכה דעתה שיכולה לחזור ע"י אמתלא מפני מה לא תסמוך דעתה שיכולה לחזור תוך כדי דיבור כמו בשאר מילי דסמך דעתו על זה ומשו"ה אינו עושה אותו בגמר דעתו ולקיים מילי דאבוה שהסכים בגוף הסברא צריכין אנו למשכונא נפשי' ולישבם ולומר דבשאר מילי דלא חמירי סומך נמי על שיכול לחזור תכ"ד לחוד משא"פ בקדושין דחמור לא סמכה דעתו על שיכולה לחזור תכ"ד לחוד כיון דחמירי ואולי לא יעלה בידה לחזור תכ"ד ואם לא תוכל לחזור גם לאחר תכ"ד לא היתה סמכה דעתה ע"ז ועושה אותה בהסכמה גמורה מתחילה כנ"ל והאמת כמו שמדחה בכ"ס שם דאי מהני רק משום דיכולה ליתן אמתלא הי' לה לומר מיד אמתלא ועוד אוסיף אי לא יכולה לחזור באמת רק ביש לה אמתלא אף אם חיזרת כדי דיבור צריכין לשאול אותה על אמתלא דאי לא יכולה ליתן אמתלא לא מהני חזרתה כלל אפילו תכ"ד כמו בשאר עניני קדושין וא"כ אין נפקותא כלל בין תוך כדי דיבור או לאח"כ דלעולם צריכה לומר אמתלא ועל קושי' הש"מ על קושי' הש"ס והא שווי' אנפשה חתיכה דאיסור' דלמא הברייתא בחוזרת תכ"ד תירץ בש"מ משום דזה פשיטא ועוד דחוזרת משמע לאחר כ"ד יע"ש ועל תירץ ראשון יש לפקפק דמאי פשיטות הוא זה דאדרבה דקשה קושי' הדרישה דהא בקדושין תכ"ד לאו כדיבור דמי וצריכין לתרץ כמ"ש ב"ש וב"ח בק"א וקמ"ל ברייתא דכה"ג אמרינן גם בקדושין כד"ד ותירץ שני דחוזרת משמע לאחר כדי דיבור ראיתי בלחם משנה פי"ב מהל' גירושין הלכה א' שהקשה גם כן קושי' זו ובדבריו יש ט"ס דמוכחין ומתרץ ג"כ דחזרה ואמרה משמע דעבר זמן בין דיבור ראשון ובין דיבור אחרון דאל"כ הל"ל א"א אני ופנוי' אני כמו במתניתן דא"א אני וגרושה אני דמשמע בדיבור ראשון ומדקאמר וחזרה ואמרה משמע שהוא לאחר כדי דיבור וזה תירוץ הש"מ בהסבר והעתקת דברים יותר אלא שיש להקשות דעדיין לא מוכח מלשון חזרה ואמרה דאיירי לאחר כד"ד לפי מה שהקשה הטור סי' ל"ח על הרמב"ם דמעשה קודם לתנאי היינו דוקא מעשה בפועל ממש ולא בדיבור לחוד והקשה דזה פשיטות שאם נתן בידה בלא תנאי דלא מהני אח"כ התנאי דבקדושין תכ"ד לאו כדיבור דמי ומתרץ הב"י בדברים אחדים בלי הפסק ראשי דבריו עדיף מתוך כ"ד ועיין במקנה בקונטרס אחרון שם שהביא ראי' לדברי ב"י וא"כ י"ל הא דנקט וחוזרת ואומרת דקמ"ל בזה דאפילו הפסיק בדיבורו תוך כ"ד נמי מהני בקדושין כמ"ש ב"ש וב"ח משא"כ אי הוי אומרה א"א אני ופנו' אכי הו"א דוקא כה"ג דמשמע בדיבור אחד בלא הפסק כלל דאמרינן גם בקדושין כדי דיבור דמי ומשו"ה נאמנת אבל לא בחוזרת ואומרת דמשמע ודאי דיש הפסק בין א"א לפנוי' אכי הו"א דלא מהני תכ"ד קמ"ל אפילו בחוזרת ואומרת נמי נאמנת דאפילו ביש הפסק בין הדברים נמי מהני בקדושין ומנ"ל למידק מלשון חוזרת אפילו לאחר כדי דיבור וצ"ע: וראיתי שם באותו תשובה שמתמה על הב"מ שכתב על קושי' הלח"מ למה לא תאומן במגו דגרשתני די"ל דלא תרצה לאסור עצמה על קרובותיו ולא מתרץ משום דאינה רוצית לאסיר נפשה לכהינה מלבד די"ל דחדא מתרתי נקט גם י״ל דא"כ כשהיתה כבר גרושה דכבר נאסרה לכהונה נאמנת במגו וצריכין לחלק בין גרושה כבר או פנויה וזה א"א לומר מדלא חילקו ע"כ כתב הב"מ תירץ דשייך גם בשנתגרשה כבר משום דלא תרצה לאסור על קרוביו וראיתי בעצי ארזים שעדהם משום דלא ניחא לה להיפסל מכהונה וכאשר כתבתי דנפקא מיני' חילוק דין דאם נתנרשה כבר נאמנת במגו ולא משמע כן והנכון כמו שכתב בבית מאיר וכן צ"ל בתוס' כתובות כ"ב ע"ב בד"ה תרוויהו שהקשו דמה צריכין לאותו עד שאומר לא נתגרשה דהא אין דבר שבערוה פחות משנים ותירצו שלא היינו יודעים שהיא א״א אלא על פיהם והא דלא מהימן שאומר נתגרשה במגו דבעי שתיק דשמא רוצה להעיד כדי לפוסלה לכהונה יע"ש בתוס' ישנים וא"כ לפי תירוצם אם כבר היתה גרושה מאיש אחר והוחזקה עתה לפנויה באמת נאמן העד שאומר שנתגרשה ולא אמרינן דתרוויהו בא"א קמסהדי ולא תצא ואפילו לכתחילה נמי תינשא וברייתא קתני סתמא דתצא וע"כ צ"ל נמי לתוס' דלאו דוקא נקטו דרצה להעיד משום לפוסלה לכהונה ה"ה נמי כדי לאוסרה לקרוביו אלא שעדיין לא יתיישב שפיר דלא נקט גם כן הטעם משום לאוסרה לקרוביו מאחר דזה הטעם שייך אף לגרושת כבר וצ"ע ועיין ובינותי בספרים וראיתי בנוב"י ח"א א"ע ס' סמ"ך שהביא דברי הרא"ה וטרח מאוד לפרש דבריו וטעמו וכל רואה יראה שדחוקים המה במחכ"ת תחילה מה שרצה לפרש דבריו משום דלענין ממון לא מהני אמתלא רק לענין איסור אף שיכולין לפרש כן דברי הרא"ה אבל מהר"ן נראה כי לענין איסור ג"כ לא מהני דמסיים ולא מהימנא לחוב לו להוציאה נפשה מבעלה וכן הביאו הרמ"א מהאי טעמא ובאמת בארוסה ליכא דררא דממונא כלל אם לא על צד רחוק מאוד כאשר כתב הנוב"י בעצמו וטרח עד שמצא הדררא דממונא בארוסה ואף שבדברי הרא"ה יש לפרש כן בדוחק שכתב הטעם שכבר הודית לו ולא מהימנא לחוב לו אבל הוא בעצמו כתב שם דהר"ן הי' בק' טפי בדברי הרא"ה וכתב דלא מהימנא לחוב לו ולהפקיע עצמו ממנו משמע דזה עיקר טעמו ולא משום ממון ומה שכתב עוד שם והרי אין בידינו בנושא אחד לפסוק תרתי דסתרי להאמינה לענין איסור ולהכחישה לענין ממון לכן צריכין אנו להחמיר גם לענין איסור משמע מדבריו דא"א לומר כן בשום אופן ואני אומר דכבר מצינו כיוצא בזה בסימן י"ז בסע' ב' שהביא רמ"א י"א דאינו נאמנת לענין ממון ועיין בח"מ וב"ש דחידוש בי"א אלו דאף דנאמנת משום דאין אשה מעיזה בפני בעלה בתובעת כתובתה נאמנת רק להנשא לאחר ולא לגבות כתובתה והוא מתוס' שדקדק כן מהרי"ק מדבריהם חזינן דיש סוברים לענין ממון לא נאמנת ולענין איסור נאמנת אף דסתרי אהדדי ואין זה פשיטות דא"א לומר כן והדרך השני שרוצה לומר דלא קאי הרא"ה רק באומרת בפני ב"ד או באתם עדים דאל"כ אף לענין ממון מהני אמתלא שהרי הודה לחבירו יכול אח"כ לומר משטה הייתי בך או שלא להשביע כמבואר בח"מ סי' פ"א גם זה דוחק גדול במח"כ מה שאין רמז ורמיזא בדבריו דאיירי דוקא בכה"ג וההכרח מכח אמתלא משטה או שלא להשביע כבר עמדו על זה בב"מ ובהפלא״ה דטענות אלו עדיף טפי כיון דאפילו אי לא טען טענינן ליה אבל שאר אמתלא לא מהני לחוב לחבירו ושניהם לדבר אחד נתכונו אבל מה שכתב בנוב"י ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דלא קאי אלא אמתלא שאמרו בגמרא כה"ג לא מהני אי אמרה לפלוני משום דלא הי' צריכה לומר לפלוני והי' די באומרת נתקדשה סתם אבל אמתלא לומר לפלוני דוקא מפני טעמים שנתנה מודה הרא"ה דמהני בה וכן מצינו חילוק זה ביו"ד סי' קפ"ה בש"ך שם בשם ב"ח ליישב סתירת