שבט סופר חלק ב שטז

והה"מ נדחק דאע"ג דר"פ מיבעי לר"ע מ"מ הלכתא כוותי' דת"ק לריב"נ כמו שפסק שמואל יע"ש ונ"ל ליישב דלכאורה צ"ע מאי בעי רב פפא דאי יש העדפה שע"י דחק שהוא לאשה א"כ מפני מה לת"ק לא צריך להפר ולריב"נ רק משום שמא יגרשנה ולא חיישו ג"כ שמא תעדיף עליו במלאכות דלא שכיחי כ"כ וכמו לר"ע דחישינן שמא תעדיף ע״י דחק כן יש לחוש אף לת"ק בהעדפה ע״י דחק ביותר דהוי לאשה אף דלא חיישי לשמא תאער א"נ וא"ע י"ל דזה לא שכיח כלל או די"ל משום דאז לא הוי דברים שבינו לבינה וכבר האריכו בזה אבל אי יש העדפה לאשה דודא יש מקום לחוש לשמא תעדיף ויש ליישב לפי מה שכבר רצה הפלא"ה להוכיח בסוג' דמוכח מר' יוחנן דסבר יבמות צ"ג דטעמא דר"ע משום אדם מקדיש דשלב"ל ולא אוקמי באומרת יקדשו ידי לעושיהן דע"כ העדפה ע"י דחק עבידי דאתי דהא קאמר ר"מ כר"ע ור"מ מודה בלא עבידי דאתי וא"כ י"ל אע"ג דהעדפה ע״י דחק עבידי דאתי מ"מ העדפה כה"ג בב' או ג' מלאכות בודאי לא ה' עבידי דאתי דהא מה"ט מסופק ר"פ אי גם העדפה כזו תקנו לבעל וא"כ י"ל דמה"ט לא חיישו ת"ק וריב"נ משום העדפה זו משום דלא חל הנדר הכלל דלא הוי עבידי דאתי משא"כ ר"ע דסבר דכל העדפה ע"י דחק לאשה והוי עבידא דאתי ורב פפא אזיל על ר"י דאמר בהעדפה ע"י דחק פליגו ומסופק רב פפא לדידי' אי ב' או ג' מלאכות נמי בכלל וגם רב פפא יכול לסבור כר' יוחנן דר"ע ות"ק כולם סברו אדם מקדיש דשלב"ל דבמקדיש מע"י איירי אבל הרמב"ם ורי"ף הוכיחו שפיר דע"כ גם העדפה זו לבעל דהא ר"ה בדר"י דמוקי מתניתן ביקדשו ידי לעושיהן והוי בא לעולם א"כ קשה למה לא צריך להפר משום העדפה זו וע"כ מוכח דגם העדפה דב' וג' מלאכות נמי לבעל ואף דלר"י יש למיבעי ולא מוכח מ"מ כיון דלמאן דמוקי במקדיש ידיה ממש מיפשט פשיטא ליה ע"כ דהעדפה לבעל פסקו דהעדפה לבעל אף בב' וג' מלאכות ולרייף בודאי א"ש דהא להלכתא ע"כ צריכין לאוקמי מתניתן ביקדשי ידי דהא דאל"ה לא חייל משום דהוי דשלב"ל אלא אף להרמב"ם דסבר דקונמות חל על דבר שלא בא לעולם ולא צריכין לאוקמי ביקשו ידי דוקא רק דאיירי מתניתן כפשוטה במקדיש מע"י מ"מ כבר כתבתי כיון דעכ"פ ר"ה בדר"י מוקי מתניתן באומרת יקדשו ידי מוכח דפשיטא ליה מה דבעי רב פפא וביותר יש לומר דגם לרמב"ם מוכח אף דמתניתן איירי בקינם מעשה ידיה דידוע שיטת הפוסקים בחו"מ סי' ר"ט דהקונה דשלב"ל עם דבר שבא לעולם קנה שניהם וא"כ י"ל גם לר"מ אף דלא יכול להקנות דשלב"ל בלא עבידי דאתי מ"מ אם מקנה עם דבר שעבידי דאתי בודאי קונה שניהם וכ"ש הוא ג"כ כיון דלדידן דלא יכול להקנות כלל דשלב"ל קנה שניהם וכ"ש בלא עבידא דאתי עם עבידא דאתי והנה הר"ן כתב וכן הרא"ש הא דלא הוי דשלב"ל לאחר שיגרשנה אע"ג דמ"מ עכשיו לא חל משום כיון דמעיקר הדין חל רק דחכמים אלמוה תו לא הוי דשלב"ל והוי כמו דחל ההקדש מיד אף דלהרמב"ם דסבר דקונמות חל על דבר שלא בא לעולם לא צריכין לסברא זו וי"ל באמת כיון דאלמוה הוי לאחר גירושין דשלב"ל ואפ"ה חל משום דקונמות חל על דבר שלא בא לעולם מ"מ י"ל דגם לרמב"ם מסתבר לומר כן דלא אלמוהו רק שלא תוכל להפקיע זכותי' אבל לענין שאר דברים חל ההקדש מ"ד וא"כ י"ל אף דהעדפה זו הוי דשלב"ל ולא עבידי דאתי מ"מ חל כיון דמצד עיקר הדין חל אף במעשה ידיה דעבידי דאתי אלא דאלמוה אבל מ"מ לענין זה מ"מ חל לומר דקנה שניהם כיון דמ"מ מצד עיקר הדין חל הקונם אף על מעשה ידיה ממילא חל ג"כ אף על העדפה דלא עבידא דאתי ומוכח ע"כ דאף העדפה זו לבעל אבל לר' יוחנן שפיר איכא לספיקי כן דהא להרמב"ם דקונמת חל על דבר שלא בא לעולם כמו דאמרינן קונמות מפקיע מידי שיעבוד א"כ ר"י דאמר דמוכח מר"ע דסבר אדם מקדיש דבר שלב"ל ע"כ סבר דקונמות אינו מפקיע מידי שיעבוד ג"כ ולא חל על עיקר מעשה ידיה כלל א"כ שפיר י"ל דמה"ט אין צריך להפר אף דהעדפה דב' או ג' מלאכות לבעל כיון דלא הוי עבידי דאתי משא"כ להלכתא דפסקינן כרבא דקונמות מפקיע הוכיח הרמב"ם דגם העדפה זו ע"י ב' מלאכות נמי לבעל כיון דלא צריך להפר בשביל העדפה זו. ויש להוסיף דגם להרמב"ם מוכח לומר הסברא כיון דמעיקר הדין חל מה"ט מקרי חל מיד כיון דלא חל רק משום אלמוה דהא אנן פסקינן כשמואל דהלכה כריב"נ דצריך להפר משום שמא יגרשנה וא"כ אף דקונמות חל על דבר שלא בא לעולם ולא צרכין עוד לאוקימתא דקדשו ידי לעושיהן דמהני נמי בקונם מע"י על פיך מ"מ עדיין קשה למה צריך להפר משום יגרשנה דהא גירושין לא עבידי דאתי ולא מהני אף למ"ד אדם מקדיש דשלב"ל ועכצ"ל דאמרינן קונמות מפקיע מידי שיעבוד וכיון דחל מיד אע"ג דאלמוה מ"מ לא הוי דבר שלב"ל לאחר שיגרשנה דהא מדינא חל מיד וא"כ שפיר אמרינן קנה שניהם אבל ר' יוחנן דע"כ לא סבר דקונמות מפקיע מידי שיעבוד שפיר איכא לספוקי בב' וג' מלאכות אי לדידה ואפ"ה אין צריך להפר משום דלא חל דלא עבידא דאתי אלא דקשי' עוד דהא ריב"נ לר"י ע"כ סבר דגם בלא עבידי דאתי חל דהא אמר דצריך להפר משום יגרשנה אע"ג דלא עבידי דאתי ומה"ט באמת לא קחשיב ביבמות שם גם ריב"נ דסבר כר"מ משום דר"מ דוקא בעבידא דאתי וריב"כ ע"כ סבר אדם מקדיש אף בלא עבידי דאתי וא"כ עדיין קשה דלפשוט גם לר' יוחנן דהעדפה דב' מלאכות גם כן לבעל דאל"כ למאי צריך ריב"נ לומר שמא יגרשנה דהא הוא ע"כ גם בלא עבידא דאתי סבר דחל אלא דיש ליישב לפי מה שכתב רש"י אם רביי"נ סבר דהעדפה לאשה הא דקאמר משום שמא יגרשנה היינו משום דמה"ט אף בלא הקדיש העדפה ורק עיקר מע"י נמי צריך הפרה וא"כ יש לומר שפיר דלריב"נ באמת גם משום העדפה זו צריך הפרה אי העדפה זו לאשה אבל נקט שמא יגרשנה משום עיקר מע"י ולא מוכח מריב"נ מידי אבל הרמב"ם פסק כת"ק נגד ר"ע דהעדפה לבעל וממילא מוכח דע"כ לת"ק גם כל העדפות לבעל דאל"כ אמאי לא צריך להפר משום העדפה זו משא"כ לר"י לא מוכח משום די"ל דלא חל משום לא עבידי דאתי ועיין בכ"ז כי דברים נכונים המה בישוב דברי הרי״ף והרמב"ם בעזה"י ודוק. ועל דרך זה יש ליישב ג"פ דברי רש"י דפירש ר"ע אומר יפר שמא תעדיף יותר ממשקל ה' סלעים וכבר עמד בשיור ומהר"ם שי"ף דהוא נגד הסוגי' ר"פ מציאת האשה דהעדפה ע״י דחק פליגו די"ל בהר״א הי' רש"י מוכרח לזה דכבר הבאתי דיש לומר דהעדפה ע"י הדחק כיון דלא שכיח שתעשה יוסר ממשקל ה' סלעים הוי כמו לא עבידי דאתי וגם הא לא יכול לכופה שתעשה מותר רק אם עשתה המותר שלו הוא אבל לא שכיח שתעשה מותר ועיין ברא"ה וש"מ וא"כ י"ל דרש"י סבר מצד הסברא דהעדפה ע"י דחק הוי כמו לא עבידי דאתי ועיין בתוס' לקמן שכתבו דהעדפה ע"י דחק הוא מה שהיא עושית בשעה שבני אדם ישנים ובודאי מסתבר לומר דהוי לא עבידי דאתי וכה"ג כ"ע מודו דלא מהני בדשלב"ל וא"כ בהו"א דלא ידע עוד מאומרת יקדשו ידיך לעושיהן וע"כ ר"ע סבר אדם מקדיש דשלב"ל א"א לאוקמי בהעדפה ע"י דחק דהא לא הוי עבידא דאתי משא"כ לאמת דמשני באומרת יקדשו ידי לעושיהן שפיר י"ל דבהעדפה ע"י דחק פליגי דהא הידים הוי בעולם והש"ס ר"פ מציאת האשה אזיל למסקנא דכאן אלא דעדיין קשה דהא ר' יוחנן קאמר לקמן דפליגו בהעדפה ע"י דחק והוא סבר ביבמות שם דר״ע סבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם וע"כ דלא מוקי ביקדשו ידי לעושיהן וקשה האיך אמר בע"י דחק פליגו דהא לא הוי עבידי דאתי וע"כ מזכח דמקרי עבידי דאתי א"כ הדרא הקושי' לרש"י דפירש יותר מה' סלעים דמשמע דפליגו בהעדפה שלא ע"י דחק ולפמ"ש א״ש דיש לומר דרש"י סבר דכ"ע סברו קונמות מפקיע מידי שיעבוד כהלכתא דהקדש חמץ ושתחור מפקיעין מידי שיעבוד וא"כ כיון דמעיקר הדין חל על גוף מע״י של ה' סלעים דהוי עבידא דאתי חל ג"כ על לא עבידא דאתי ורק להרמב"ם דסבר דקונמת חל על דשלב"ל מוכח דר"י דאמר ר"ע סבר אדם מקדיש דשלב"ל ע"כ סבר דאין קונמות מפקיע משא"כ לרוב הפוסקים י"ל דגם ר״ע סבר קונמות מפקיע וא"כ שפיר י״ל אע"ג דהעדפה ע"י דחק הוי לא עבידא דאתי מ״מ חל כיון דמדינא חל גם על שאר מע"י וקנה שניהם אבל בהו"א דעדיין לא אסיק דקונמת מפקיע מידי שיעבוד הוכרח רש"י לפרש שמא תעדיף יותר מה' סלעים העדפה שלא ע"י דחק דאל"כ לא הוי עבידא דאתי ולא חל ההקדש כלל ומיושבים דברי רש"י ע"ד פלפול והדברים יפים ונכונים בעזרת התינן לאדם דעת ועוד יש דברים בסוגי' זו ותרווה צמאונך בזה והנני רבך חפץ בהצלחתך הכ"ד פה פ"ב חדש כסליו תרנ"א לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל