שבט סופר חלק ב שיג

למפרע ולא הוי התראת ספק משא"כ אם הספק אם החתיכה אסורה או לא כמו במופלא סמוך לאיש דיש ספק עבשיו אם נדרו נדר וכבר הוזכר חילוק זה בשע"המ בפ"ב מהל' אישות ע״ש ולפי החילוק זה ראיתי בחדושי זקני ר"ע איגר זצ"ל שהקשה ביבמות שם לרב איך קתני בברייתא דאין לה דין נערה מאורסה משום דמקטנותה יצאתה לבגר הא בלא"ה הו' התראת ספק דדוקא באכל חלב דהאיסור חלב ודאי אמרינן אגלאי מלתא וא"כ הכא דהוי הספק אם היא נערה מאורסה מקרי התראת ספק וצ"ל דהברייתא ס״ל דהתראת ספק שמה התראה אלו דבריו ולפענ"ד יש ליישב לפי מה שמבואר בסנהדרין דף פ' ע"ב דלא צריכין להתרות באיזה מיתה רק בהתרו בו סתם שהוא חייב מיתה נמי סגי וכן פסק הרמב"ם פי"ב מהל' סנהדרין וא"כ הברייתא איירי כגון שקבל אביה קדושין בעודה קטנה דהוי אשת איש בודאי וגדול שבא חייב עליה מיתת ב"ד וכיון דלא צריכין להתרות באיזה מיתה רק התראה סתם א"כ הוי נמי התראת ודאי לאחר שאיגלאי מלתא למפרע כיון שאגלאי מלתא למפרע שהיתה גדולה אי לאו משום דמקטנותה יצאתה לבגר והו' ממש כמו אכל חלב דהוי האיסור ודאי אלא דהספק אם היא בת עונשין ולא קשה לרב ולא צריכין לדחוקי דהברייתא סברה התראת ספק שמה התראה ועיין, ובח"ס יו"ד ס' ט' כתב ג"כ יישוב לסתירת תוס' והארכתי בדבריו להקשות ולתרץ וראיתי אח"כ בחלק הששי ס' ס"ב בסופו ששם האריך והרחיב הדיבור יותר ומתוך דבריו נראה שהרגיש בכל מה שעוררתי ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר ועיין ג"כ בח"ס ח"ב סי' קכ"ד ישוב לדברי הרמב"ם שפסק כשמואל דלא נעשה סריס למפרע וגם אני ישבתי בקונטרס שלי ואכ"מ להאריך עוד, והנני רבך חפץ בהצלחתך פ"ב חדש השרי תרנ"א לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל חשובה ט שלום לך תלמידי המופלג חרוץ ברק השנון בע"פ מו״ה עזריאל מייזנער נ"י בק"ק סיקס יע"א מכתבך קבלתי ע"ל ושמחתי בדברי תורתך בסוגי' עמוקה דמקדיש מעשה ידי אשתו כתובות כ"ח ע"ב ונפשך חשקה ואיותה לדעת מה ששמעת ממני בעת שיצקת מים על ידינו בישוב דברי הרמב"ם פ"ז הכ"ח מהל' ערכין שכתב וכן המקדיש מעשה ידי אשתו הרי זה עושה ואוכלת והמותר חולין אמר לה יקדשו ידיך לעושיהן הואיל והן משועבדים לו כל מעשה ידיה הקדש ותמה הר"ן דהא מסוגי' דאמרינן ופליגו דר"ל דאמר מתוך שיכול לכופה למעש"י נעשה כאומר לה יקדשו ידיך לעושיהן מוכח דלר"ה דקיימ"ל דיכולה אשה לומר א"כ ואיני עושה אינו יכול לומר יקדשו ידיך דאין הידים שלו להקדישם כיון דיכולה להפקיע מעשה ידיה ממנו ע"י א"נ וא"ע ועיין בכ"מ שם שנדחק בחד תירוץ אף דלא צריך לזה ר"ל לומר מתוך שיכול לכופה מ"מ כיון דסבר כן באמת אמר אע"ג דאין צריך יע"ש ולענ״ד נראה ליישב בשנקדים דהנה הש"מ וכן הפנ"י בסוג' הקשו דאמר על רב הונא אמר רב דקסבר מזונו עיקר ומע"' משום איבה ומקשה מהברייתא דתקנו מזונות תחת מע"י וצריך להפך הברייתא דלמא קסבר ר"ה דמזונות דאורייתא ובודאי מזונות עיקר ומשו"ה יכולה לומר א"נ וא"ע אבל אי מזונות דרבנן גם ר"ה סבר די"ל דתקנה דמע"י עיקר ולא יכולה לומר א"נ וא"ע וא"ש הברייתא דסבר מזונות דרבנן אבל ר"ה סבר כהני תנאי דמזונות דאורייתא ואי אמרינן איפכא דלמ"ד מזונות דאוריתא לא יכולה לומר א"נ וא"ע כשיטת רש"י בפ' נערה דלא שייך איבה אי מזונות דאורייתא א"כ קשה מאי דקאמר ופליגו דר"ל דלמא ר"ל סבר מזונות דאורייתא ובפרט דאזיל לר"מ דמשמע דסבר מזונות דאורייתא דהא בע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה דסבר ר"מ דתנאי בטל משום מתנה עמ"ש בתורה וא"כ גם רב מודה למ"ד דאורייתא ומאי קאמר ופליגי על ר"ל ונ״ל ליישב דהנה תוס' דף מ"ז ע"ב בד"ה זימנין כתבו אע"ג דמשמע מסוגי' שם דפרקינה עיקר מ"מ אינה יכולה לומר אינו ניפדת ואינו נותנת פירות דדוקא א"נ וא"ע יכולה לומר משום דאינה מפקעת לגמרי החזקה שאם אמרה היום א"נ וא"ע למחר יכולה לחזור ולומר שתפשה ותהא ניזונית אבל אם אמרה איני נפדית ואיני נותנת פירות הרי מפקעת לגמרי תקנת פירות דהא פירות של כל ימיה הם תחת פרקונה יע"ש ובהפלאה שם כתב דדברי תוס' הם מוכרחים מצד הסברא דהא קיימ"ל כר' יהודא דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ולא מהני מחילה בכתובה וכיון דק דקיימ"ל מזונות דרבנן לא מהני מחילה וממילא יכולה לחזור והא דמהני מחילה כל זמן שאינו חוזרת היינו משום דלא שייך חיזוק כל זמן שלא תרצה במזונות יע"ש ועיין בתוס' ר"פ הכותב דאינו נזונת בודאי יכולה לומר דא"א להאכילה בע"כ וממילא אינו נוטלת מע"י אבל הא דיכולה לחזור ולומר נזונת ועושה היינו משום דא"א לה למחול משום דחכמים עשו חיזוק לדבריהם ולא מהני מחילה וא"כ י"ל מה"ט הוכיח הש"ס דקסבר רב מזונות דרבנן דהא אמרינן בש"ס בפ' הזהב דרב אמר אנא דאמרי אפילו כר"י דבדאורייתא תנאי קיים בדבר שבממון ומ"מ שאין לך עלי אונאה לא מהני משום דלא ידע דקמחיל וא"כ כיון דתנאי קיים בדאורייתא ואינו יכולה לחזור ומיעקר תקנתא דרבנן לגמרי ומשו"ה לא יכולה לומר א"נ וא"ע דהא מפקעת לגמרי תקנת מזונות ומשו"ה קאמר הש"ס דרב סבר מזונות דרבנן ולא מהני מחילה ויכולה לחזור דהא רב סבר ר"פ הכותב דבירושה לא מהני תנאי משום דחכמים עשו חיזוק לדבריהם ומשו״ה כיון דיכולה לחזור יכולה לומר א"נ וא"ע ושפיר הוכיח הש"ס לרב לשינותו דע"כ סבר מזונות דרבנן ובזה א"ש הא דלכאורה יש לדקדק הא דאמר ומאריך בטעמא דרב קסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר ומעשה ידיה משום איבה וכי אמרה אינו ניזונת וא"ע הרשות בידה דזה שפת יתר ולאיזה צורך הכפיל עוד הפעם וכי אמרה א"נ וא"ע הרשות בידה וזה דקדוק עצום לכאורה ולפי דברינו מיושב כמין חימר דהא משו"ה קאמר דרב סבר מזונות דרבנן משום דאז יכולה לחזור ולומר דניזונית ועושה ולא מיעקר תקנתא לגמרי אבל אי לא הי' לה רשות לאחר אמירתה א"נ וא"ע לחזור דנזונית ועושה באמת לא הי' יכולה לומר א"נ וא"ע וזה שמסיים וכי אמרה איני ניזונת ואיני עושה הרשות בידה היינו דעדיין רשות בידה לחזור מדבריה ולומר דנזונית ועושה ומשו"ה יכולה לומר א"נ וא"ע וצריך זה לנתינת טעם דיכולה לומר א"כ וא"ע וא"ש ולפ"ז אי אמרינן מזונות דאורייתא ותנאי קיים באמת אינו יכולה לומר א"נ וא"ע ולכאורה קשה דא"כ מאי קאמר מאי לאו בנזונת דהא מתניתן לר"מ ור"מ סבר מזונות דאורייתא אלא דלא קשה דהא ר"מ סבר בדאורייתא תנאי בטל וא"כ שפיר יכולה לחזיר דהא מחילתה לא מהני לדידיה אף אי מזונות דאורייתא דהא סבר תנאי בטל בדאורייתא ולפ"ז מיושב קושי' הפנ"י מאי קאמר ופליגי דר"ל דהא ר"מ סבר מזונות דאורייתא ורב מזונות דרבנן דהא לר"מ מזונות דאורייתא דסבר תנאי בטל הוי כמו לרב מזונות דרבנן דעשו חיזוק ותנאי בטל ואפ"ה קאמר ר"ל מתוך שיכול לכופה אע"ג דתנאי בטל ויכולה לחזור ש"מ דפליגי רב ור"ל בסברתם וא"ש הכל. אלא דעדיין יש להקשות מנ"ל דפליגי דלמא במזונות דאורייתא גם ר"מ סבר דיכולה לומר א"נ וא"ע אבל בדרבנן סבר ר"מ דאינו יכולה לומר דהא ר"מ סבר בדרבנן תנאי קיים ועיין בתוס' ר"פ אע"פ בד"ה ושמעינן ליה לר"מ דש"ס הוכיח דר"מ סבר בדרבנן תנאי קיים ולא עשו חיזוק כלל וא"כ י"ל הא דהוכיח תוס' דר"ל סבר כרב אדא דמזונות תחת מותר היינו אי רישא איירי באיני נזונית וכיון דלא שכיח דלא תהי' נזונת ויעלה לה מעות כסף ע"כ דסבר מזונות תחת מותר כן פירשו המפרשים אבל אי אמרינן במזונות יכולה לומר ובמותר לא יכולה אינו נוטל מעה כסף א"כ יש לאוקמי שפיר במעלה ומעלה אלא ברישא יכולה לומר א"נ וא"ע ובסיפא לא יכולה לומר ומשו"ה קדיש מחיים וא"כ עדיין מנ"ל דפליגי על ר"ל די"ל דסבר ג"כ מזונות תחת מעשה ידיה ומעה כסף תחת מותר וכיון דמזונות דאורייתא לר"מ ותנאי בטל יכולה לומר א"כ וא"ע אבל במותר נגד מעה כסף דהוא דרבנן ור"מ סבר דלא עשו חיזוק בדרבנן ומשו"ה לא יכולה לומר כיון דתנאי קיים לא יכולה לחזור וממילא לא יכולה לומר אינו נותנת מותר ומשום דמיעקר התקנתא לגמרי וצ"ל כתירוץ של מהר"ם לובלין על קושיתו לשיטת הרבינו יונה כיון דאמר דיכול לכופה למעשה ידיה ולא למותר מע"י משמע דאף למעשה ידיה יכול לכופה ומוכח דפליגי על ר"ל דאפילו במזונות דאורייתא נמי יכול לכופה אע"ג דלר"מ התנאי בטל