שבט סופר חלק ב שיב

לובלין ולכאורה תמוה דע"כ איירי בהגיע כבר לשנים דאל"ה לא מהני סימן עליון כלל ועיין חדושי הר"ן בשם הרא"ה וא"כ מאי ארי' דצריכה גט ואסורה באחותה משום סימן עליון דבלא"ה חיישינן שמא נשרו ואפילו נבדקה וליתא לא סימן עליון ולא תחתון אמרינן נשרו בספק תורה כמו בבעיל לאחר זמן וע"כ יהי' מוכח דלר"מ לית ליה חשש נשרו וא"כ יש ר"מ ור"ש תרתי נגד ר"י דאית ליה חזקה והלכה כר"מ ור"ש בהא דלית להו נשרו וממילא לא אמרינן חזקה דרבא דהא רק מכח חזקה חיישינן לנשרו כמ"ש בתוס' וראיתי אח"כ בבית מאיר ס' קנ"ה שהרגיש ועמד כבר בזה בדברי תוס' וכתב דאי תוס' לית להו כרשב"א דגם במסופקת בשנים ולא הביאה שתי שערות מחמירין דלא הו' ס"ס י"ל דכה"ג איירי במסופקת בשנים דהוי ס"ס אבל ע"י סימן עליון מחמירין שלא תמאן. והנה אי אמרינן דתוך הפרק כלאחר הפרק ג"כ לא קשה מר"מ די"ל דגם ר"מ סבר חזקה דרבא וחיישינן שמא נשרו אלא דצריך סימן עליון בתוך הפרק דליכא חזקה דרבא ולא חיישינן לנשרו אפי' משום סימן הבוחל מחמרינן אלא כיון דהלכתא תוך הפרק כלפני פרק א"כ לא אוקמינן ר"מ דלא כהלכתא וגם הוא סבר דתוך פרק כלפני פרק וממילא מוכח דע"כ לית ליה חזקה דרבא דהא ר"מ ע"כ לאחר שהגיע לשנים איירי דאז דוקא מהני סימן עליון וזה כוונת ר"ח כיון דקיימ"ל דתוך הזמן כלפני הזמן ומוכח מר"מ דלית ליה חזקה דרבא ולא חייש לנשרו א"כ הלכה כר"ש נגד ר"י דאיכא תרתי נגד יחיד ובזה יש ליישב קושי' תוס' החזקה מהא דרבא גופא דסבר דתוך זמן כלפני זמן ואפ"ה אית ליה חזקה דרבא דכבר הבאתי בשם בית מאיר אי לא אמרינן כרשב"א ובס"ס אזלינן להקל י"ל דבהכי איירי ר"מ ולא מוכח דלית ליה חזקה דרבא דלא חייש לנשרו משום ס״ס אלא לפמ"ש הרשב"א דליכא ס"ס וגם כה"ג חיישינן לנשרו יהי' ע"כ מוכח מר"מ דלית ליה נשרו והנה הא דסבר הרשב"א להחמיר וליכא ס"ס כתב הב"ש משום דשם אונס חד הוא דאיכא רק ספק אחד אי גדולה או קטנה וזה תלי' אי מקרי שם אונס חד אי גם לענין נדרים צריך שנים וסימנים אבל לשיטת הרמב"ם דגדולה בשנים אע"ג דליכא שערות נמי נדריה קיימין ליכא שם אונס חד דהא יש נפקותא בין הספקות דאי לא הגיע לכלל שנים נדריה נבדקין ואי הגיע לכלל שנים אע"ג דליכא שערות מ"מ נדריה קיימים אבל מ"מ קטנה היא לענין מיאון ושאר דברים אלא דכבר הקשו על הרמב"ם מהא דדייק רב המנונא ממתניתן דתוך זמן כלפני זמן משום דהיכי דמי אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא מוכח דגם לנדרים גם כן בשנים ושערות תלי' דאי בלא שערות לא דייק רב המנונא כלום ונ"ל דרבא דלא דייק ממתניתן כן וקאמר רבא קטעי דסבר דרב המנונא ממשנה יתירה קדייק וצריך להבין וכי לא ידע רבא דיש לומר דרב המנונא קדייק מגופא דמתניתן אלא די"ל דבאמת סבר רבא דלא חלי' נדרים בשערות כלל אלא הכל תלי' בשנים לחוד וא"כ ליכא ראיות רב המנונא ממתניתן אבל רב המנונא סבר דגם לענין נדרים תלי' בשנים ושערות שפיר קדייק ורבא קטעי בזה וא"ש וא"כ לרבא לשיטתו כיון דסבר דנדרים תלי' בשנים לחוד שפיר הוי ס"ס במסופקת בשנים א"כ לדידי' לא מוכח מר"מ דלא חייש לשמא נשרו ולא סבר חזקה דרבא וכיון דמר"י דסבר לאחר הפרק נשים בודקות ע"כ משום חזקה דרבא משו"ה פסק כר"י נגד ר"ש אע"ג דאית ליה תוך הפרק כלפני הפרק מ"מ לא מוכח מר"מ די"ל דצריך סימן עליון היכי דיש ס"ס אבל לדידן דעסקינן כרב המנונא ור' זירא דסברו דגם לענין נדרים תלי' בשערות א"כ הוי שם אונס חד וליכא ס"ס וגם הלכתא דתוך הפרק כלפני הפרק וא"א דר"מ כה"ג איירי וע"כ מוכח מר"מ דלא חייש לשמא נשרו כלל ולית ליה חזקה דרבא שפיר כתב ר"ח כיון דפסקינן דתוך זמן כלפני זמן לא אמרינן ג"כ חזקת דרבא דמוכח ג"כ מר"מ דסבר ג"כ כר"ש אבל לרבא לא קשי' די"ל דר"מ צריך סי' עליון במסופקת בשנים ולא הוי שם אונס חד ואף כי א"א להעמיס כל דברינו בלשונו כפי מה שהביאו בתוס' דלא נזכר מר"מ מ"מ יש ליישב השיטה כן ע"ד פלפול התלמידים ויש להאריך. ועוד רגע אדבר להודיע צערי בדבר' הכא״ש קדושין ס"ג שהקשה ג"כ קושי' תוס' דא"כ כל יבם קטן אף שהביא שערות ולא נודע השנים ע"פ עדים לא נסמוך על האב וכתב דאי איכא שערות באמת נאמן האב אף למכות ועונשין כיון דיש שערות לפנינו והכא מיירי דמעיד על מעשה שהי' כבר דמהאי שעתא הי' בן י"ג וגם הביא שה שערות וא"ת כיון שמעיד על השנים והשערות הוה לי' למימר בני זה גדול למה הזכיר שנים ונדחק דקמ"ל אגב אורחא לאפוקו ממאן דתנא איפכא בתינוק י"ב ובתינוקת י"ג יע"ש ותמוה לי טובא דהא b"ל קושי' תוס' ורא"ש מעיקרא הוא משום דמשמע דהאב אינו מעיד רק על השנים לחוד וע"כ בהביאו שערות לפנינו וכמ"ש רש"י ג"כ דשנים בלא סימנים לא מהני וכיון דמעיד על השנים לחוד uzv לא מהני דאף דאמרינן חזקה דרבא מ"n לענין חליצה צריך לבדוק עכ"פ וגם בשני עדים לא מהני למכות ולעונשין ובודקים תחילה משו"ה ע"כ איירי דבאמת בדקו ומצאו סימנים אלא דלא מהני סימנים בלא שנים ומשו"ה מעיד האב על השנים ומוכח מזה דגם בסימנים לפנינו לא מהני עדות האב לעונשין ושפיר הקשה תוס' ורא"ש דא"כ ביבם קטן לא נסמך בסימנים בעדות האב רק בעדים שמעידים על השנים אבל אם היה מיירי דהאב מעיד על סימנים ג"כ לא קשי' כלל קושי' תוס' ואין התחלה לקושייתם ועיין בפנ"י שם שהסביר כן קושייתם וא"כ מאי מתרץ הרא"ש בתירץ השני דמיירי שהאב העיד על מעשה שהי' כבר דקודם שנה או שנתיים הביא סימנים והי' בן י"ג שנים ומכח זה הקשה דהל"ל בני זה הי' גדול סתם דאי מיירי בהעיד על שניהם לא צ"ל עוד במעיד על מעשה שהי' כבר אלא במעשה שהי' עכשיו ואינו נאמן להעיד שהוא בן י"ג וגם הביא שערות למכות ולעונשין אבל אם ידעינן שהביא סימנים לפנינו באמת נאמן האב להעיד על השנים ומה"ט יבם קטן חולץ אם מעיד האב שהוא גדול וידעינן שהביא שערות וע"כ משום דנקט רק בני זה בן י"ג שנים דמשמע דלא העיד רק על שנים לחוד מזה מוכח דע"כ דידעינן דהביא סימנים שבדקנו אותו אבל לפמ"ש בתירץ השני דמיירי שהעיד על השנים וסימנים מעיקרא לא קשי' כלל אלא די"ל עוד דקושי' הרא"ש הוא וכן תוס' שהקשה משום דע"כ איירי דידעינן שהביא סימנים דאל"כ למה צריך לנאמנות האב הא אפשר למבדק בסימנים ואי הביא בודאי גדול ואי לא הביא בודאי קטן הוא ואין צריך נאמנות האב לענין סימנים כלל וע"כ דבאמת ידעינן שהביא סימנים וצריך נאמנות האב לשנים משום דסימנים בלא שנים לא מהני ואפ"ה אינו נאמן למכות ולעונשין וע"ז סובב קושי' הרא"ש אבל אי מעיד האב על מעשה שהי' כבר שפיר י"ל דמעיד על השנים ועל השערות דהא א"א לידע עתה אם הי' לו כבר שערות אם לא ע"י עדות האב אלא דא"כ קשה לפי מה שסבר הרא"ש בתשובה דאם עכשיו הביא שערות אע"ג דלא אמרינן חזקה דרבא לחליצה מ"מ אם כבר הביא אמרינן מכח חזקה דגם כאשר הגיע לי"ג הביא סימנים וכן מוכח מתוס' כאן שכתבו דהי' כבר אז גדול קודם שנה או שנתים ולא מעיד על סימנים ג"כ וע"כ משום דאמרינן כיון דהביא עתה סימנים גם אז כבר הביא סימנים מכח חזקה דרבא ולמאי צריך הרא"ש לומר דמעיד האב על שנים ושערות דהא די בעדות שנים לחוד וצ"ל דכוונת הרא"ש בודאי אי מיירי דמעיד על מעשה דהשתא שפיר קשה אמאי אינו נאמן למכות ולעונשין דהא לענין שערות אפשר לבדקו ולראות אם יש לו שערות אלא דלא ידעינן אם כבר הגיע לשנים וע"ז מעיד האב וע"כ דגם כה"ג אינו נאמן למכות ולעונשין ושפיר הקשה הרא"ש אמאי לא יהי' האב נאמן בזה לענין שנים כיון שחזינן הסימנים לפנינו אבל אי אמרינן דמעיד האב על מעשה דמעיקרא שהי' כבר וא"כ בדיקת סימנים דעכשיו לא מהני מידי וא"כ שפיר י"ל דהאב מעיד גם על הסימנים ואנן לא בדקינן אחרי הסימנים דהא לא אהני הבדיקה מידי אם רואין עכשיו הסימנים כיון דעל מעשה דמעיקרא מעיד אלא דעדיין צ"ע דמאי הקשה הרא"ש דהל"ל בני זה גדול ונדחק דהא י"ל דידעינן שיש לו סימנים עכשיו ולא צריך לנאמנות האב אלא על השנים וכמו שתירץ תוס' דהא הרא"ש בתשובה סבר דמחזיקין אותו לגדול למפרע שהביא סימנים אז כמו שמוכרח לתוס' וע"כ יהי' מוכח מדברי הרא"ש דסבר דגם בהביא שערות לא מחזיקין לגדול למפרע ומשו"ה כתב שמעיד על השנים ועל השערות וכשאר שיטות ראשונים שהביא הב"י אע"ז סי' מ"ג דלא מחזקינן לגדול למפרע וא"כ יהיו דברי הרא"ש סותרים אהדדי וצ"ע ליישב דברי הרא"ש ולא ראיתי מי שהרגיש בזה. ואודות סתירת תוס' מיבמות דף פ' להא דכתבו בפ' יוצא דופן אשר כבר עמד על זה במשנה למלך בפט"ו מהל' סנהדרין ועיין בפנ"י בקונטרס אחרון בקדושין אות צ"ג דוקא היכי דהספק אם הגברא בר חיוב אמרינן איגלאי מלתא