שבט סופר חלק ב שיא

בחדושיו וכתב לתרץ באופן אחר הא דלא קאמר לאחר הפרק להחזיקה בקטנה כשלא נמצא בה שערות יע"ש. ועוד י"ל הא דנאמנת נשים בלא בעיל למיאון זה דוקא לאחר דמשני דלחליצה צריך בדיקה א"כ ע"כ החזקה לאו חזקה גמורה או דעכ"פ צריך לברר החזקה א"כ יש לומר דנאמנת גם נגד החזקה אבל אי לא צריך בדיקה אע"ג דבכל מקום אף ברוב צריך לברר וצ"ל דחזקה זו עדיפא אף מרוב וא"כ בודאי יש לומר דאין נשים נאמנת נגד חזקה זו דעדיפא משאר חזקה ורובא דעלמא ורק לאמת אמרינן דנשים נאמנת דלא כשיטת ה"ר אלחנן המובא בבית מאיר ג"כ. ובחדושי הר"ן הקשה כיון דס"ד השתא דחזקה דרבא מהני' אפילו לחליצה אלא כודאי משוינן ליה וכיון שכן היכי ניחא לן בדיקה דלפני הפרק משום דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו אדרבא כיון דאית לן חזקה דרבא אית לן למימר דודאי אחר הפרק הביאה סימנים אחרים ונשרו ותירץ דניחא ליה לפום מאי דמסיק דגם לאחר הפרק צריך בדיקה יע"ש ולכאורה תמוהים דבריו דמשמע אי לא צריך בדיקה לחליצה וכודאי משיינן אמרינן ודאי נשרו והא ביוצא דופן דמתרץ הא דרבא דאינו ממאנת וחילצת הוא בבדק ולא אשכח ומשום חשש נשרו וסבר דגם לחליצה אמרינן חזקה ורק למ"ד אין חוששין קאמר כי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה צריך בדיקה משמע דגם אי מהני חזקה גם לחליצה מ"מ נשרו רק ספק הוא ולא ודאי נשרו כמו שמקשה הש"ס שם והא חוששין קאמר דמשמע רק לחומרא אמרינן נשרו ולא לקולא וצע"ג לכאורה ונ"ל ליישב דלכאורה קשה על סוגי' זו דמשמע למ"ד חוששין שמא נשרו לא צריך בדיקה לחליצה והא מהאי ברייתא דלאחר הפרק נשים בודקת מוכח דע"כ דלא אמר רבא רק חזקה למיאון ולא לחליצה ועיין בנו"בי סי' ס"א ונ"ל דודאי אי אמרינן דחזקה דרבא מהני דלא צריך לבדוק כלל לכתחילה אע"ג דבכל שאר רוב צריך לברר וע"כ דחזקה דרבא עדיפא מרוב וכודאי גמור משוינן ליה בודאי מסתבר לומר דאף בבדקה ולא מצא אמרינן ודאי נשרו הסימנים דהא כודאי גמור הוא שהביאה דלא צריך לברר ומהרי"ט כתב אף לפי האמת דצריך בדיקה לחליצה הוא רק חומרא בעלמא לומר שלא נשרו אף שחולקים עליו בזה כיון דלא נמצא ואיתרע החזקה ספק הוא אם נשרו אבל אי אמרינן דלא צריך בדיקה כלל אף לברר לכתחילה בודאי י"ל דאמרינן ודאי נשרו וא"כ י"ל דגם הש"ס ידע בפ' יוצא דופן מהברייתא דלאחר הפרק דמוכח ע"כ דצריך בדיקה לחליצה והא דלא משני מיד כי קאמר חזקה למיאון אבל לחליצה צריך בדיקה היינו משום דלא משמע ליה הא דקאמר רבא מכאן ואילך אינו ממאנת ואינו חולצת אינו חולצת דומי' דאינו ממאנת היא וכמו דלא מהני מיאון אף בליתא לפנינו לבדקה כן בחליצה לא מהני אף בדיעבד וליתא לפנינו והא דצריך בדיקה הוא ע"כ רק משום דהיכא דאפשר לברורי וכן מוכח מדנשים נאמנת לחליצה לאחר הפרק ע"כ דחזקה גמורה כמו שהוכיח ג"כ בנוב"י דאל"ה למה נשים נאמנת נגד חזקת קטנות ומה"ט דדחיק ליה לשנות הא דאמר רבא דאינו חולצת משום דאיכא לברורי לחוד דמשמע בליתא קמן מהני והא לאו דומי' דאינו ממאנת הוא ומשו"ה משני תירץ מורווח יותר דאיירי רבא בבדקו ולא אשכח דחיישינן שמא נשרו למיאון ובחליצה ובמיאון לא מהני אבל לעולם ידע וסבר דצריך עכ"פ בדיקה לכתחילה והא דקאמר רבא דאינו צריך בדיקה היינו למיאון אבל כיון דאיכא חזקה למיאון אלמא דגדולה היא מצד החזקה א"כ תחלוץ נמי ואמאי קאמר רבא דאינו חולצת דמשמע דומ' דאינו ממאנת אבל למ"ד דאין חוששין שמא נשרו ע"כ צריך לדחוק הא דאינו חולצות היינו לכתחילה משום דאיכא לברורי וא"כ שפיר כ' הר"ן לס"ד בפ' בא סימן דלא בעי בדיקה כלל לאחר הפרק ולא צריך לנאמנת הנשים משום דלא צריך לברר א"כ סבר ע"כ דחזקה דרבא כודאי היא א"כ גם לפני הפרק למה אמרינן שומא נינה דאי משתכחי לאחר הפרק דהא אמרינן בודאי נשרו כיון דלא צריך בדיקה אף לברר וא"ש הכל. וביותר מורווח דגם למ"ד אין חוששין שמא נשרו לא צריכין לדחוק הא דאמר רבא דאינו חולצת היינו דוקא לכתחילה די"ל דודאי למ"ד חוששין שמא נשרו ע"כ מוכח דחזקה דרבא חזקה גמורה היא כשאר חזקות דאי לחימרא אמרינן חזקה א"כ בלא מצאו שערות אמאי חוששין שמא נשרו וע"כ מכח חזקה חוששין שמא נשרו אבל למ"ד אין חוששין י"ל דטעמא הוא משום דסבר באמת דחזקה זו לאו כשאר חזקות הוא ולא אמרינן רק להחמיר אבל לא להקל והראשונים אלו דכתבו משום דאינה לברורי צריך בדיקה לחליצה היינו להלכתא דפסקינן שמא נשרי אבל למ"ד אין חוששין הטעם דרק לחומרא אמרינן חזקה וא"כ למ"ד חוששין שמא נשרו לא רצה לשנות משום לחליצה צריך בדיקה דהא אינו חולצת דרבא דומי' דאינו ממאנת והחזקה ע"כ גמורה הוא מדחייש לשמא נשרו ומשו"ה משני באמת דרבא גם בבדיק ולא אשכח איירי אבל למ"ד אין חוששין שפיר משני ר' קאמר רבא חזקה לענין מיאון אבל לחליצה בעי בדיקה כדמשמע בפשטות דלחליצה לא סגי בלא בדיקה דלאו חזקה הוא רק להחמיר ושפיר קאמר רבא דאינו ממאנת ואינו חולצת דגם החליצה לא מהני אפילו בליתא קמן לבדקו ועיין. ומיושב בזה דקדוק של הנוב"י בס"ד דרבא גם לחליצה אמר א"כ למה נקט קטנה ולא קטן ולדברינו א"ש דגם בהו"א ידע דצריך בדיקה לחליצה לברר כמו בכל חזקות אבל מ"מ לא ניחא ליה לתרץ דחזקה למיאון דוקא משום דאינו חולצת משמע אף בדיעבד לא מהני וא"ש והנה המהרש"א כתב על הא דכתב רש"י דלאחר הפרק מהימני משום דאורחא הוא למהוי לה ואי אמרו ליתנהו לא ממאמנת דחיישינן שמא נשרו הלכך אנשים לא סמכינן דכונת רש"י בזה דלא ניחש דאי סמכינן לקולא על נאמנת נשים דבליתנהי נמי נאמין להן ע"ז כתב רש"י דליכא למיחש להא משום דבלא"ה חיישינן שמא נשרו יע"ש וצ"ל ממ"ל לרש"י דיש לגזור גזירה זו עד שצריך למיהב טעמא משום דחיישינן בלא"ה שמא נשרו ונ"ל דרש"י הוכיח זה מהא דקאמר דתוך הפרק אין בודקת אותן ונאמנת רק להחמיר לומר גדולה שלא תמאן וקטנה שלא תחלוץ וכבר אמר במחנה אפרים כיון דלאחר הזמן נאמנת לחליצה משום דחזקה דרבא מסייע להן א"כ בתוך הזמן נמי כיון דיש חזקת קטנות דהוי נמי חזקה גמורה ועיין בש"ש שמאריך בזה להוכיח דהוי חזקה גמורה דלא כמהרי"ט א"כ גם תוך הזמן יהיו נאמנת למיאון דלא הביאו וצ"ל באמת דמשום גזירה אין להאמין אותן דאי סמכינן למיאון להקל יסמכו עליהן ג"כ להקל לחליצה וכיון דליכא חזקה תוך הזמן אין נאמנים לחליצה וגזרינן מיאון אטו חליצה ומזה הוכיח רש"י דיש לגזור ומשו"ה יהיב טעמא לאחר הפרק דנאמנת לחליצה משום דליכא למגזר אטו מיאון דחיישינן בלא"ה שמא נשרו ודוק בדברי רש"י שכתב בד"ה ה"ג קסבר וכו' דקסבר ר' יהוד' תוך הפרק אם הביאה אמרינן סימנים הם וגדולה הלכך אתי למשרי מידי דלאו אורחא על פי נשים דלאו כהלכתא ודבריו באריכות זה אינם מובנים דמשמע רק משום גזירה הוא דאתי למשרי מידי דלא כהלכתא ולמה לא קאמר בקיצור דאינם נאמנת משו"ה אין בודקין אלא דקשי' לרש"י דמ"מ למיאון תהני בדירתן בתוך הפרק כיון דחזקת קטנות מסייע והוי כמו לחליצה לאחר הפרק ע"כ האריך רש"י ליישב זאת וכתב משום דלאו אורחא להביא סימנים בתוך הזמן ולא נאמנת לחליצה ומשו"ה יש לגזור גם במיאון משום דיבואו להתיר גם לחליצה וכו בד"ה אין נשים בודקת כתב רש"י נמי דאתי להתיר ספיקות על פיהן ולומר גדולה היא שתחלוץ ולמה לא כתב רש"י ג"כ דאין להתיר ספיקות לומר קטנה היא למאן אלא משום דלומר קטנה באמת מצד עיקר הדין נאמנת ורק משום דאתי להתיר גם לומר גדילה היא ומשו"ה תוך הפרק אין נשים בודקת אותן אף למראין וא"ש נכון. ויען כי ידעתי כי חביבים עליך דברינו אציג לפניך מה שהעליתי יש"ב לדברי ר"ח שבתוס' והם הי"א שהביא הרי"ף דלא קיימ"ל כרבא דלל"ב ר"ש ל"ל חזקה דרבא וכיון דקיימ"ל כר"ש בתוך הפרק כלפני פרק קיימ"ל נמי כר"ש בהא דל"ל חזקה דרבא והקשו עליו הא ר"י ור"ש הלכה כר"י דאית ליה חזקה דרבא וגם הא רבא גופא סבר תוך הפרק כלפני פרק ולא מצאתי מי שמיישב שיטת ר"ח ולקיים דבריו התמוהים מאוד נ"ל דהנה לכאורה יש להוכיח דגם ר"מ לית ליה חזקה דרבא לפי מה שהקשו בתוס' ר"פ בא סימן לר"מ למה הוזכר סימן עליון כיון דלא סמכינן עליה וי"ל דאיצטריך לענין עונשין וקדושין ומילי טובא וא"כ אי חזינן עליון מסתמא כבר בא התחתון וגדולה היא וצריכה גט לקדושין וגם אסור באחותה ועיין פירושים במהר"ם