שבט סופר חלק ב שח

הפוסקים אינו מקודשת כר"ג ורק בתרתי דרבנן פליגו ונדחק די"ל דהראב"ד סבר דלא כר"ג דבאיסור דרבנן מקודשת שמוכח מסוגי' דקדושין בחולין שנשחטה בעזרה דמשמע קס"ד דלר"ש מקודשת משום דהוי דרבנן מדראה הך דחיטי קורדייתא ולא מחלק בין חד ותרתי דרבנן יע"ש וכל רואה יראה כמה גדול הדוחק ליישב דברי הראב"ד ולפמ"ש א״ש יותר דהראב"ד סבר דר"ג דוקא בחיטי קורדנייתא כיון לבסוף יבוא לידי דאורייתא בתוך הפסח כמו שהארכתי אבל בגדולין אף דעיקרן דאורייתא הפירות עצמן מ״מ לא יבואו לידי דאורייתא ממילא כמו חמץ נוקשה ומה"ט סברי דהוי קדושין וצריך לחזור ולקדש כיון דמ"מ מדרבנן אסור אבל חוששין לקדושין ולא פליגי על ר"ג דנקטו כל הפוסקים להלכה והשתא דאתי' להכא א"ש מורווח יותר ישובי בדברי המחבר די"ל דמצא לו חבר וחושש לשיטת הראב"ד באיסור דרבנן שלא יבוא לבסוף לידי דאורייתא דחוששין לקדושין והנאני בעזה"י ואציג לפניך חביבי מה שתמהתי מאז על דברי הפנ"י בקדושין שיצא ליישב קושי' תוס' אמאי לא חשיב חמץ בפסח די"ל דמתניתן רצה לאשמעינן אע"ג דיכולה להנות שלכד"הכ אינו מקודשת וזה דוקא בשאר איסורי הנאה אבל לא באלו איסורין שמצותן בשריפה דוקא ואסור לשהותן כמו חמץ ופגול ונותר דגם שלכד״הכ אסורין יע"ש ותמוה דהא חשיב במתניתן כלאי כרם ואמר אביי פסחים כ"ד ע"ב הכל מודים בכלאי כרם שלוקין אפילו שלא כדרך הנאתן ועיין שם במהרש"א בתוס' ד"ה שאני היכל וכו' וצ"ע והארכתי קצת יען כי ידעתי כ' חביבים עליך דברינו בעת שיצקת מים על ידינו רכב וצלח ע"ד אמת הכ"ד חפץ בהצלחתך וטובך כ"ב בחדש סיון תרמ"ז לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל. תשובה ז שלום וכ"ט וגמח"ט לכבוד ידידי הרב המופלג בהפלגת חכמים מורג חרוץ וותיק מלא עתיק בע"פ כש"ת מו"ה דוד ליב זאלצער נ"י רב דק"ק באטארקעם יע"א (כעת הוא הגאון ראב"ד דק"ק האמאנא יע"א). את מכתבו עם שאלתו קבלתי היום בעת שכל העולם טרודים בהכנסת ובהכנת ליום הקדוש והנורא ומחר יהי' האות הזה לחיים טובים ולכל טוב ומע"כ נ"י דחק עלי להשיבו בלי איחור על הנידן שבא לפניו באחד הדר בגבולו שאחות אשתו היתה תמיד בביתו ואירע מקרה לא טהור שנתעברה וילדה ויצא עליו קלא דלא פסיק שנתעברה אחות אשתו ממנו ועכשיו מתה עליו אשתו ורוצה לכונסה ויען כי טפלי' תלוי' ביה רוצה לקרב הנשואין ומע"כ לא רצה להתיר מפני שנטען מאחות אשתו בחייה והוי כמו נטען מן השפחה ונכרית יבמות דף כ"ד דלא ישא לכתחילה וכמבואר בא"ע סי' י"א, והנה רש"י פירש על הא דרב אסי משום לזות שפתים דע"י נשואין אתי לאחזוקי קלא קמא ולפ"ז לכאורה אם יש עדים שבא עליה בודאי דבלא"ה כבר נפגמה בבירור היתה מותרת לינשא אלא דהראשונים דייקו מרש"י לפי גירסתם דמשום רננא לא מפקינן דאדרבה דאם יש עדים שבא עליה אפילו כנס יוצא ולא ידעתי טעם וסברא לפירוש רש"י וצריך לדחוק משום קנס דבא עליה באיסור או משום דאם ישאנה לא יופסק הקול לעולם שזינה עמה באיסור ומצינו כדומה ברובע ונרבע שהתורה צותה להרוג הבהמה משום דבא תקלה על ידה ולחוס על כבוד האדם, ובתוספתא מפורש דאפילו בא על השפחה ונכרות לא תנשא לכתחילה לו וי"ל דבאמת מהינו נדו הראשונים מפירוש רש"י משום אחזוקי קלא דא"כ בודאי בא עליה תהי' מותרת לו וע"כ כתבו דלזות שפתים הוא שיאמרו שנתגיירה רק בשביל כן אע"ג דמעיקר הדין מפני הגירות מ"מ לזות שפתים איכא ולפירוש זה דוקא בשפחה ונכרית שייך דין הנטען ולא בשאר איסור וכה"ג סי' י"א כתב דהעיקר כפירוש זה אלא מתוס' ורא"ש שחלקו בפנוי' שזנתה אי יכול לנשאה משמע דסברו דעיקר כפירוש רש"י משום אחזוקי קלא קמא והמחבר סי' קע"ז סעי' ה' הביא שיטת תוס' ורא"ש והרמ"א בהגה' כתב דהעיקר כהסברא ראשונה מוכח דנקטו לעיקר כשיטות רש"י ותוס' ורא"ש דלא כפירוש הרשב"א וראשונים וא"כ גם באחות אשתו אין להקל כלל לכנסה לכתחילה, אלא שיש לצדד להקל לפי מה שראיתי אח"כ במהרי"ק סי' קכ"ט בנידן שלו בנטען על הפנוי' שכתב שיש להקל לפי שכל הטעם הוא שלא להחזיק את הקול אבל זו שכריסה בין שיניה וא"א להפסיק הקול וכבר נפגמה או מדידי' או מאחר וגם יש כמה הוכחות ואמתלאות שממנו הוא וא"כ יש לסמוך על שיטות המתירין בפנוי' יעי"ש וא"כ גם כאן בנידון דידן דנתעברה וילדה וכבר נפגמה או מדידי' או מאחר ואע"ג דאם אחר בא עליה לא נפגמה באיסור כרת מ"מ כבר כתב היש"ש יבמות שם דאם הגיעה לעונת הוסת כיון דמסתמא לא טבלה לנידתה הוי נידון על נדה דאורייתא שהוא בכרת וא"כ בכל אופן כבר נפגמה מאיסור כרת וגם הוכחה ויש אמתלאות דממנו הוא דהא יושבת ושהתה בביתו כמה שנים ויש ג"כ לצדד להתיר ולסמוך ג"כ על הרשב"א וריטב"א והרמב"ן החולקים על רש"י ולית להו דין הנטען רק בשפחה ונכרית ובפרט אם יש לחוש גם לשם חששות ותקלות דשכיחי האידנא דיש לסמוך ולהקל כמבואר בהרמ"א בהג"ה סי' קע"ו, ועוד אני אומר לולי דמסתפינא כיון דכל החשש דאחזוקי קלא קמא הוא משום דכנסה ועי"ז אלומי אלמי' לקול הראשון וזה דוקא בשאר אשה אבל באחות אשתו דשכיח ורגיל דנושא ומקדים אחות אשתו אם יש לו בנים משום דמרחמי עליהם יותר א"כ לא יתלו העולם דבשביל כך נשאה משום דזינה עמה מקודם רק משום דמרחמת על בני אחותה כדאשכחן ביוסף הכהן שמתה אשתו ואמר לאחותה בבית הקברות לכי ופרנסי בני אחותך ועיי' ביו"ד סי' שצ"ב ברמ"א סעי' ג' דאם יש לו בנים קטנים ונתרצה לאחות אשתו מותר לכונסה משום דמרחמת ביותר כן עלה לפום רהיטא דאתי לצדד להתיר אבל למעשה איני רוצה לסמוך להתיר והחכם עיניו בראשו וה' יסיר כל מכשול ויטהר לבב עמו והנני חותם בברכת נמח״ט שנת גאולה וישועה בב"י ידידו הדש"ת פ"ב יום ו' ז' עשי"ת תרמ"ג לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל. תשובה ח שלום וכ"ט לתלמידי חביבי הרבני המופלג מורג חרוץ ובקי מו"ה יצחק קארפעל נ"י יושב על התורה בק"ק פאקש יע"א ראיתי דבריך בסוגי' דתוך זמן כלפני זמן וגם מה שעמד על דברי קדוש אבא בכ"ס או"ח סי' ח' במה שיצא לחדש דלא אמרינן ספק מה"ת להחמיר רק במי שהוא גדול בודאי אז מחויב להחמיר בספיקא ג"כ אבל אי אנו דנין על הגברא אי בר חיובא הוא או לא אז לא אמרינן ספק מה"ת להחמיר דהא יש להסתפק אי בר חיובא הוא כלל להחמיר בספיקא הנה מאז תמהתי שלא הביא דברי תה"ד הובא ברמ"א הל' יו"כ סי' תרט"ז סעי' ב' דאפילו היא רך וכחוש צריך להתענות דחיישינן שמא נשנו ועיין בט"ז דהוי ספיקא דאורייתא שמא נשרו משמע דמצד ספק דאורייתא מחויבים להתענות וכן כתוב בפירוש בתה"ד דמצד ספק מה"ת צריך להתענות משמע דאף בספק אי גברא בר חיובא חייב להחמיר מצד ספק מה"ת לחומרא כך צריך להחמיר בספק גדול ספק קטן והא דכתב הרמב"ם וכן הש"ע בלא מצאו שערות דמשלים מדברי סופרים כתב בתה"ד דהיינו בזמן שהיו בקיאים בבדיקה כגון דאשלימו ליה לקטן דכה"ג ליכא למיחש שמא נשרו וכמ"ש ג"כ חדושי הר"ן נדה דף מ"ח דמשכחת בהתחילו לבדוק באותה שעה שהתחילו ליכנס בזמן גדלות ולא פרשו מהן כלל איזה זמן או דמשכחת דליכא חשש נשרו לפי מה שכתב הב"ש אהע"ז סי' קנ"ה בהביאה שערות קודם ימי גדלות דהוו שומא וליכא חשש נשרו דגם אלו שהביאו קודם גדלות היו נושרים ובאמת לרמב"ם דכתב מדברי סופרים בלא"ה א״ש דהא הוא סבר ספק מה"ת רק מדרבנן להחמיר ואף באיסור כרת י"ל כן ועיין בהל' שגגות וא"כ מה"ט כתב רק מדברי סופרים מחויב להתענות אבל לדידן דאורייתא כמו שכתב התה"ד והרמ"א אלא שצ"ע מהא דא"ח סי' ל"ז ברמ"א שם שכתב די"א הא דאב חייב לחנך להניח תפילין הוא דוקא בקטן שהוא בן י"ג שנים ויום אחד והא מדאורייתא נמי יהי' מחויב הקטן מצד עצמו ולא מצד חינוך דאב וצ"ל ולדחוק דאיירי כה"ג שהבאתי בשם חדושי הר"ן שבדקו אותו בשנכנס לזמן גדלות או כמ"ש הב"ש.