שבט סופר חלק ב שז

ד״ה עבר זמנו וכו' שהקשו לרש"י דקמ"ל בעבר זמנו אסור בהנאתו דאפילו בתחלת שש דהא זה מוכח נמי מהא דתני ולא יסיק בו תנור וכריים וקאמר לא נצרכא אלא לר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה וזה לרש"י דוקא בתחילת שש א"כ כבר ידעינן מזה דאף בתחילת שש אסור אלא לדברי פנ"י א"ש דהוי אמינא דוקא בלאחר שש אבל לר"י דעיקר מצותו בשריפה הוי בהדי דקשריף יתהני קמ"ל משו״ה צריך לומר עבר זמנו אסור בהנאתו דהיינו בתחילת שש ואין לומר דהא דמוקי הסיפא רבותא לר"י היינו משום דכבר קתני עבר זמנו אסור בהנאתו והיינו אפילו בתחלת שש ומאי קמ"ל דלא יסיק ומוכרח לתרץ ל"צ לר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה אבל אי לאו דתני תחילה עבר זמנו אסור בהנאתו אמרינן האי דלא יסיק אתי' כרבנן ואתי לאשמעינן ע"כ דאפילו בשעות דרבנן וכן מוכח לכאורה מלשון רש"י דפירש על הא דפריך פשיטא הא אמרת דאסור בהנאתו דזה איני דע"כ הא דקתני דלא יסיק תנור וכריים ולא קתני סתם דלאחר זמנו אסור בהנאתו ע"כ משום רבותא לר"י וא"כ הדרי הקושי' דלתני רק תנור וכריים וידעינן ממילא לשיטת רש"י דאפילו בתחילת שש אסור ולמה לו עבר זמנו אסור בהנאתו וע"כ מוכח כדברי פנ"י דגם לאחר זמנו עיקר מצותי בשריפה ולר"י אפרן מותר ורש"י פירש פשיטא משום דכבר קתני דאסור בהנאה היינו משום באמת קתני במתניתן בע"כ דעבר זמנו אסור בהנאתו א"כ ביותר קשה פשיטא וע"כ דאתי לאשמעינן לר"י דלא יסיק אבל גם בלא"ה היינו צריכין לומר משום דלא קתני סתם ונקט לא יסיק גם כן מוכח דרצה לאשמעינן רבותא לר״י דלא יסיק וא"ש הכל וראיתי אח"כ בצל"ח שהרגיש ע"פ דרכו שכתב ליישב דחד ממיני הנאה קנקט ובאמת זה דוחק כמו שכתבתי ועיין. ונבוא ליישב דברי הרמב"ם דעמדנו עליו למה לא נקט דינו ג"כ כמו ר"ג בלאחר שש וחמץ דרבנן לפי שיטת הה"מ דסבר כר"ת דדוקא בחד דאורייתא לפמ"ש דרצה לאשמעינן דאפילו אפרן מותר מ"מ אין חוששין לקדושיו ולשיטת תוס' דשלא בשעת ביעורו היינו לאחר זמנו ושעת ביעורו תיינו תחילת שש ולתוס' דוקא לאחר זמנו אפר מותר וא"כ י"ל דהרמב"ם הי' לו הגרסא ג"כ בר"פ כל שעה ר"ג אמר רב כמ"ש ברא"ש ובעל העיטור והוי רבותא דוקא לאחר שש ואף שכתב בפנ"י בד"ה לא צריכא לר"י וכו' הא דלא יסיק יש לאוקמי לשיטת תוס' אפילו בשעות דרבנן אף דאז מהנקברין מ"מ לא נחמיר יותר קודם זמן איסורו מלאחר זמן איסורו מ"מ אינו מוכרח והצל"ח לא סובר כן יע"ש אבל אי הוי נקט רב קודם שש לא הוי ידעינן רבותא זו דהא אפרן אסור והר"ן הקשה למה לא נקט רב באמת קודם שש דקדים זמנו ונדחק דרצה לאשמעינן דאז אפילו בכל חמץ אפילו דרבנן אינו מקודשת ודוחק אבל לפי דברינו א"ש דנקט כה"ג לאשמעינן אפילו דאפרן מותר מ"מ אין חוששין לקדושין וזה לרב דסבר ג"כ כר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה אבל להלכתא דפסק הרמב"ם כחכמים דחמץ מן הנקברין ואין חילוק בין קודם או לאחר זמן איסורו נקט בתחילת שש כקושי' הר"ן וא"ש. ועוד אמרתי באופן אחר ליישב דקדוקו של צל"ח הא דלא כתב רש"י הכרח דר"ג ע"כ בתחילת שש כמו שכתב ר"פ כל שעה לפי מה שתירץ תרשב"א על קושי' תוס' דהא יכולה להנות בתאפר משום דהשתא מיהא לית להו דמים ואפרן אינו בעולם והוי כגופא אחרינא ואע"ג דבידו לאו כמחוסר מעשה דמי כמו לאחר שאתגייר התם אין הגוף משתנה אבל כאן שהגוף משתנה לגמרי לא ועוד דהתם נמי דוקא כשאמר לכשיהי' כדתני פירות ערוגה זו וכו' כשאמר לכשיתלשו דבריו קיימין יע"ש ולתירץ ראשון גרע אפר משאר דשלב"לע משום דאין זה שקדשה בו והוי כגופא אחרינא לגמרי ויש לומר דלמ"ד אדם מקנה דשלב"לע גם באמר מקודשת אלא לענין בידו מחלק הרשב"א דלא מקרי בידו כיון דהגוף משתנה לגמרי ועיין בפנ"י במשנה קדושין דלרשב"א דמתרץ משום דהוי כגופא אחרינא האפר משום דסבר דגם היא ידעה מסתמא שהוא איסור הנאה מדעתה על האפר משי"ה צריך לתרץ דלא כתוס' משום דלא סמכה דעתה יע"ש וא"כ צ"ל דמתניתן אתי' כתנא דאין אדם מקנה דשלב"לע אבל לר"מ ולהני תנאי ואמוראי דסברו דמקנה דשלר"לע יכול לקדש ג"כ בהאפר וא"כ לרב דסבר כר"מ דאדם מקנה דשלב"לע איכא רבותא אפילו בחמץ דאורייתא ושעות דאורייתא דממתניתין אינו מוכח די"ל דאתי' כתנא דאין אדם מקנה דשלב"לע ומשו"ה אינו מקודשת אף בהני איסורי הנאה דאפרן מותר אבל לרב דסבר כר"מ הו"א דמקודשת משום האפר קמ"ל דאינו מקודשת וע"כ כתירוץ הריטב"א אי כמ"ש תוס' בר״פ השוכר וליכא הכרח לרב אבל לר"י דסבר בכמה מקומות דאין אדם מקנה דשלב״לע לע ליכא רבותא באפר דהוי. דשלב"לע ושפיר יש הכרח דע"כ בתחילת שש וא"ש. וראיתי מה שיצאת לתרץ דברי המחבר בש"ע אהע״ז סי' כ"ח דפסק בין בשעות דאורייתא וחמץ דרבנן ובין בשעות דרבנן וחמץ דאורייתא הוי ספק מקודשות ואין להם שחר כלל דוק ותשכח בעצמך ועיין בב"ש שם ובחו"י סי' תמ"ג ורצה לומר ע"פ דרכו בשיטת רש"י דגם חיטי קירדנייתא דאורייתא ורק בחד צד דאורייתא לרש"י אינו מקודשת וגם דוקא בשעות דרבני משום דבסוף אתי ג"כ לצד דאורייתא אבל בשעות דאורייתא וחמץ דרבנן דלא אתי' לבסוף לידי דאורייתא לעולם הוי קדושין יע"ש ובאמת כבר כתבתי דזה לא כדעת כל הפוסקים הראשונים דכתבו כולם דרש"י בתרתי דרבנן נמי סבר אינו מקודשת ונ"ל באופן זה אבל מטעם אחר דסברתו נכונה דשאני שעות דרבנן משום דגם יש בצד זה דאורייתא ג"כ דלבסוף אתי לידי דאורייתא משא"כ בחמץ דרבנן ואף דלכל הראשונים חיטי קורדנייתא הוי רק נוקשה מדרבנן וכן מפורש בירושלמי דקאמר מידי טבין אינון במועד מ"מ יש לומר דדוקא בתרתי דרבנן דיש חד צד דלבסוף יבוא לידי דאורייתא כמו שעות דרבנן אבל בעיקר דרבנן דליכא שום צד דאורייתא ולא יבוא לידי דאורייתא גם רש"י מודה ובזה מיושב קושי' תוס' בקדושין מהא דקאמר הש"ס שם דר"ש סבר מקודשת משום דחולין שנשחטה בעזרה לאו דאוריי' דהא לרש"י אפילו בדרבנן שאין צד דאורייתא נמי אינו מקודשת ולפ"ז לא קשה דשאני חולין בעזרה דליכא צד שיכול לבוא לידי דאורייתא משא"כ בשעות דרבנן. ולפ"ז י"ל נמי אף לר"ת ושאר ראשונים דרב גידל דוקא בחד צד דאורייתא כמו חיטי קורדנייתא דהוי דרבנן ושעות דאורייתא או שעות דרבנן וחמץ דאורייתא י"ל דוקא בחמץ נוקשה שיבוא ג"כ לידי דאורייתא לפי מה שהאריך בנוב"י קמא סי' כ"א דלתנא דנוקשה דרבנן ליכא איסור כלל קודם פסח ור"ג סבר דנוקשה דאורייתא כר"מ אבל זה דוקא בתוך הפסח אבל לפני פסח ולאחר פסח לא אפילו לר"י כמ"ש תוס' ר"פ דפסחים וברא"ש ר"פ כל שעה דמקשה לשיטת ר"ת דרבנן א"ש לר"ג משום דלפני פסח לכ"ע רק דרבנן ומדברי הרא"ש ראי' לדברי נוב"י מדלא כתב דנוקשה דרבנן לר"ת ור"ג דאמר אפילו בחיטי קורדנייתא משום דסבר דנוקשה דרבנן אלא דא"כ לא הוי איסור כלל קודם פסח וע"כ דר"ג סבר דנוקשה דאורייתא ומביא ראי' משום דקודם פסח לכ"ע דרבנן וראי' מוכרחת מדברי הרא"ש לדברי נוב"י ולפ"ז י"ל נמי הא דאינו מקודשת לשיטת הראשונים אף בחד צד דאורייתא מהא דר"ג אינו מוכח רק בשעות דאורייתא וחמץ נוקשה דבתור הפסח נמי אתי' לידי דאורייתא דהא ר"ג ע"כ סבר דנוקשה מה"ת אסור בתוך הפסח וה"ה בשעות דרבנן וחמץ דאורייתא דאיני מקודשת דהוי בתרתי חד צד דאורייתא וגם צד האחר יבוא לידי דאורייתא וזה דוקא בחמץ נוקשה אבל בשאר חמץ דרבנן י"ל דמקודשת ועיין בנוב"י בתרא או"ח סי' נ"ד שיישב שם דבריו במה שהעלה דאי חמץ נוקשה דרבנן בער"פ מותר לגמרי דלא קשה מכל הראשונים שהביאו הא דחמץ דרבנן ושעות דאורייתא דלא איירי בנוקשה רק בשאר איסורי חמץ דרבנן כגון לח בלח מין במיני פחות מס' והדומה ומדייק כן משום דלא כתבו ונקטו חמץ נוקשה כר"ג יע"ש וא"כ יש לומר בכה"ג חושש ומסתפק הש"ע די"ל כיון דלא אתי' לבסוף לידי דאורייתא כמו נוקשה לר"ג דמקודשת כיון דהוי חד צד רק איסור דרבנן לגמרי ומה"ט הוי ספק קדושין בשעות דאורייתא וחמץ דרבנן ובשעות דרבנן וחמץ דאורייתא אע"ג דגם צד דרבנן יכול לבוא לידי דאורייתא י"ל כמ"ש הב"ש דחייש לשיטת הרמב"ם משום דשעת ביעורו מחלף בשעה ה' כן י"ל לפי חומר הקושי' ליישב דברי הש"ע ועיין. ובדברינו אלו יש לנו מקום ליישב דברי הראב"ד בפ"ת מהל' נדרים הל' ט"ז דכתב המקדש בגדולין של איסור צריך לחזור ולקדש ומדייק בכ"מ מדלא קאמר אינה מקודשת מוכח דסבר דגדולין אינן אלא מדרבנן משו"ה לא כתב רק דצריך לחזור ולקדש ומתמה במשנת למלך שם דהא עכ"פ בגידולין כיון דעיקרן הפירות מה"ת הוי כחמץ דרבנן ושעות דאורייתא דלכל