שבט סופר חלק ב שו

דינו בכאן שיכול לקדשה ומדויקים דברי הרמב"ם אלא דעדיין צריך ישוב לפימ"ש התוס' בד"ה זכי ל' רחמנא לאב וכו' דע"כ בנערה איירי מאחר דשמעינן כבר לעיל דיכול לקבל קידושיה בנערה י"ל ג"כ דיכול למסרה לחופה, ולפי דעת הרמב״ם דעיקר דינא שיכול לקדשה מחופה גמרינן א"כ עדיין קשה דלמא דוקא בקטנה וגם מה שכתבו לפי פירש הקונטרס דבזנתה לאחר החופה לא הוי בסקילה מוכח דחופה הי' בנערות ודנסקלת על זנות בית אביה היינו דוקא לשיטת רש"י ותוס' אבל לרמב"ם דכתב בפ"ג מהלכות איסורי ביאה כשיטת הרשב"א דאפילו לאחר שנשאת אם זנתה נמי בסקילה א"כ אין ראיה כלל דחופה בנערות: לכן נ"ל לישב לפימ"ש בתוס' ישנים כתובות דף כ"ב ע"א ד"ה מניין לאב וכו' דדוקא בנערה נאמן האב לאוסרה אבל כשהיא בוגרת דלא הוי' בידו כלל אינו נאמן ולא האמינתו תורה רק משום דיכול לקדשה אף דלא הוי בידו לגמרי משו"ה צריך קרא אבל אם אין בידו כלל מנ"ל להאמינו והא דאמרינן כאן ואימא ה"מ קטנה צ"ל דהוי אמינא דגזרת הכתוב הוא שיהי' נאמן אף דאין בידו אבל לפי המסקנא אינו נאמן ולפ"ז הא דמקשה ואימא ה"מ קטנה ולא משני משום דלא מקרי בידו ולמה יהי' נאמן בנערה ומהא גופא נילף דבאמת יכול לקדשה וצ"ל משום דלא מסתבר לי' כלל שיהי' כסף הקידושין שלי וביותר הי' סברא לומר שהאמינתו תורה אע"ג דלא הוי בידו מלומר שיהי' הכסף שלו כמ"ש התוס' בד"ה ואימא לדידה ופ' דמיתור' דקרא לא הוי אמרינן דכסף קידושין שלו משום דלא מסתבר כלל אם לא שיש לנו דיוק בפירש וזה דוקא אם לא ידעינן כלל שיש לו זכות בקידושיה אבל לאחר דילפינן מקרא דכסף קידושין שלו אע"ג דעדיין י"ל דלמא דוקא כסף קידושין מ"מ כיון שכבר התורה נתן לו כסף קידושיה מסתבר לן יותר לומר שגם קידושיה יכול לקבל מלומר שיהי' האב נאמן אע"ג דלא הוי בידו כלל וסיון אם אמרינן ואימא ה"מ קטנה היינו שקידשה כבר בעודה קטנה ועכשיו נערה יהי' מוכח דנאמן אע"ג דאינו בידו ביותר יש לנו למילף משם שיכול לקדשה כשהיא נערה ומשו"ה נאמן כיון דהו' בידו דילפינן כבר דכסף קידושין שלו מויצאה חכם וקרא דבתי נתתי ע"כ בנערה ולא בקטנה ונאמן מצד משום דבידו כנ"ל ליישב דברי הרמב"ם ועיין. פה פ"ב בחודש ניסן תרס"ה לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל. תשובה ו שלום לך תלמידי חביבי הרבני המופלג מורג חרוץ ברק השנון וותיק מלא עתיק מו"ה אפרים גרינפעלד נ"י יושב עה"ת בעיר הבירה פעסט יע"א מכתב עם ד"ת בסוגי' דהמקדש באיסורי הנאה קבלתי ע"כ ושמחתי בדבריך אף שכמה מהם יש להם פירכא מ"מ פלפולך נאמר כשורה ובתוך דברינו תמצא ג"כ תשובה כהלכה ועיקרן של הדברים נאמרו על שיטות רש"י ותוס' ושאר ראשונים בהא דרב גידל דמקדש משש שעותו למעלה בחיטי קרדניית' דאיירי בסוף שש כשיטת ר"ת ודוקא בחד דרבנן אינו מקודשת או כשיטת רש"י דאיירי בתחילת שש ואפילו בתרתי דרבנן ורוב ראשונים כתבו לרש"י אפילו בתרתי דרבנן נמי אין חוששין לקדושין ובשיטת הרמב"ם בפ״ה מהל' אישות נחלקו הה"מ דמפרש דברי הרמב"ם כשיטת רש"י דכתב דחמץ בשש שעות והכ"מ כתב דהרמב"ם כשיטת ר"ת דוקא בחד דרבנן ומשש שעות היינו בחמץ דאורייתא ומדייק מדפרט הרמב"ם כגון חמץ משש שעות נשמע דוקא חמץ דאוריתא בשש שעות יע"ש אלא שתמהתי על דברי הרמב"ם דא"כ דסבר כר"ת דרב גידל דאמר אפילו בחיטי קורדניית' משש שעות ולמעלה איירי וילפינן מזה ה"ה בחמץ דאורייתא ושעות דרבנן א"כ קשה אמאי שביק הא דרב גידל דאיירי משש שעות ולמעלה ונקט הרמב"ם מתחילת שש מה שנלמד מדברי רב גידל דה"ה חמץ דאורייתא ושעות דרבנן ולא ראיתי מנושאי כליו שעמד על זה ומצאתי וראיתי אח"כ בספר כפות תמרים בסוגי' אתרוג של ערלה שממד ג"כ על זה ורצה להוכיח מזה כשיטת הה"מ בדברי הרמב"ם דסבר כרש"י בדברי רב גידל ועיין בחו"י או"ח סי' תמ"ג שכתב בשיטת רש"י דסבר דחיטי' קורדנייתא חמץ גמור הוא וכתב דכן הוא שיטת הרמב"ם ודוקא בחד דרבנן אלא שכבר כתב הבית מאיר דא"א לומר כן דהא רש"י כתב דרבותא דח"ק מפני שהן קשות ואפ"ה אם באו עליהם מים חשש חמץ ולא הוי רק ספק חמץ וכל ספק דיש לו חזקת היתר אינו אסור אלא מדרבנן ומוכח ג"כ מרש"י כשיטת תוס' וראשונים ברש"י דאפילו תרתי דרבנן נמי אין חוששין לקדושין, וגם מה שכתב בחו"י דסבר דנוקשה מה"ת כבר כתב תוס' בר"פ דפסחים וגם ברא"ש בר"פ כל שעה דאפילו נוקשה מה"ת בלפני זמנו אינו אלא מדרבנן דליכא רק חד קרא דכל מחמצת ועיין נוב"י קמא או"ח סי' כ"א שהאריך בזה ונלענ"ד בשנקדים ג"כ ליישב דקדוקו של הצל"ח דבר"פ כל שעה הכריח רש"י פירושו דע"כ בתחלת שש דאי לאחר שש מאי קמ״ל פשיטא דאינו מקודשת ולעיל בדף ז' פירש רש"י נמי בתחלת שש ולא כתב לשון ע"כ ולא סיים ההוכחה דאל"כ פשיטא ונ"ל דתוס' הקשו דהא יכולה להנות מאפרן למ"ד חמץ בשריפה ותירצו משום דלא סמכה דעתה אלא שיש להקשות על זה דא"כ אמאי נקט מתניתן איסורי הנאה דאורייתא דהא אפילו באיסור אכילה נמי בדלא ידעה שהוא אסור באכילה כמו שצריכין לומר במתניתן דהמקדש בערלה ע"כ בדלא ידעה דלא סמכה דעתה א"כ באיסור אכילה נמי דשוה יותר היתר מאיסור ולא סמכה דעתה ועיין באבני מלואים ובמקנה קדושין בתוך ד"ה המקדש בערלה אלא שי"ל דנקט איסור הנאה משום סיפא דמכרן וקידש בדמיהן מקודשת דלא תפסי הדמים אבל לרב גידל קשה מאי ארי' בשעה שאסור בהנאה ולא קאמר אפילו בשעה ה' דאסור באכילה נמי אינו מקודשת בדלא ידעה לתוס' וע"כ צ"ל דר"ג איירי ביודעת א"כ ליכא ראי' ממתניתן דקידושין די"ל דר"ג אתי לאשמיעינן דאפילו ביודעת אע"ג דיכול להנות נמי מהאפר נמי אינו מקודשת וע"כ כתירוץ תוס' בר"פ שוכר הפועל משום דילפינן קיחה מקיחה משדה עפרון או כמו שמתרץ הריטב"א דאיסור הנאה אין לו בעלים והאפר הפקר או כמו שמתרץ הרשב"א קדושין דהאפר הוי כגופא אחרינא שלא הי' עוד בעולם וטובא אתי לאשמעינן אלא הא דאפרן מותר או אסור תלי' בפלוגתא דר"י ורבנן אי מצותו בשריפה כר"י אז אפרן מותר כדין הנשרפין אבל לחכמים דהשבתתו בכל דבר דהוי מן הנקברין אפרן אסור. והנה הרמב"ם ושאר ראשונים פסקו דהלכה כחכמים דהוי מהנקברין ובתוס' דף כ"ח הקשו בשם הרשב"א לדבריהם דרבנן דאמרי חטאת העוף ואשם תלוי' בשריפה א"כ קשה אמאי לא ילפ' מנותר דחמץ בשריפה וראיתי בש"א הל' חו"מ וכן בפנ"י שניהם כאחד יצאו לתרץ דחכמים סברו כר"ש דחמץ לאחר זמנו מותר בלא"ה א"א למילף מנותר דשאני חמץ דיש היתר לאיסורו משא"כ נותר דאין היתר משו"ה בשריפה אבל חמץ דיש היתר וקיל השבתתו בכל דבר אבל ר"י דסבר דגם לאחר זמנו איסורו בלאו וגם חמץ אין היתר לאיסורו שפיר יליף מנותר ושפיר השיבי מחטאת ואשם תלוי' אבל לדבריהם בלא"ה א' לילף מנותר ודבריהם נכונים מאוד לפי"ז לרב דסבר לקמן דף כ״ט ע"ב דחמץ שלא בזמנו במינו אסור וכן קדרות בפסח ישברו כר"י עיין ברש"י שם א"כ לדידי' שפיר ילפינן חמץ מנותר והוי בשריפה כר"י שפיר י"ל דאתי לאשמעינן אע"ג דידעה ויכולה ליהנות מאפרן אפ"ה אינו מקודשת אבל לר' יוחנן דסבר שלא בזמנו דחמץ מותר כר"ש אין למילף כלל מנותר וע"כ מנקברין ואפרן אסור א"כ בר"פ כל שעה דהביא הא דר"ג בשם ר"י שפיר כתב רש"י הכרח לזה דע"כ תחילת שש אתי לאשמעינן דאל"כ פשיטא ואי משום אפרן דהא לר"י אפרן אסור דהו' מנקברין אבל בדף ז' דאמר בשם רב דסבר כר"י בלאחר זמנו וחמץ בשריפה כנותר אין הכרח כלל לזה די"ל לאחר ששה וקמ"ל אע"ג דאפרן מותר מ"מ אינו מקודשת ומיושב שפיר דקדוקו של הצל"ח אלא שעדיין יש לומר דהא לשיטת רש"י דף י"ב דבשעת ביעורו השבתתו בכל דבר היינו לאחר שש א"כ גם לרב גם אי סבר כר"י דחמץ מהנשרפין עדיין יש הכרח דע"כ בתחילת שש דאי לאחר שש לכ"ע מהנקברין ואפרן אסור ומאי אתי לאשמעינן וע"כ בתחילת שש אלא שכבר כתב הפנ"י דאף לרש"י דבזמן הביעור השבתתו בכל דבר מ"מ לר"י גם לאחר זמנו עיקר מצותו בשריפה אלא שאם אין אש מוכן מיד אין צריך להמתין דעובר על בל יראה משא"כ קודם זמן ביעורו מצותו דוקא בשריפה וצריך להמתין וכיון דעיקר מצותו גם לאחר זמנו בשריפה משו"ה לר"י אפרן מותר וא"ש ובדברי פנ"י אתי נמי שפיר מה שראיתי באחרונים ועיין ג"כ בצל"ח ברש"י