שבט סופר חלק ב שה

דליכא סכנתא הקיל הרמ"א שלא לחוש לשיטות אלו משא"כ בהרג ומת דיש לחוש משום סכנתא דימות גם השלישי י"ל דגם הרמ"א מודה דיש להחמיר משום סכנתא לשיטת רש"י וא"כ בנדון שלנו יש לחוש גם ע"ז שהרג את עצמו כנ"ל להכריע לדינא. אלא שראיתי בס' עצי ארזים שמצדד להקל בנפל ומת או נהרג רק א' מהם וכ' דכה"ג צריך שימותו כולם כעין אותה מיתה משא"כ במיתה טבעית אף דאין המקרים שווים ורצה להוכיח זה מדברי רש"י שכ' דאירסה השלישי דמשמע דרצה לאשמעינן אפי' לא הי' רק א' באירוסין ובהא דנפל מדיקלא לא נקט רש"י רבותא זו אלא ודאי משום דבעינן כה"ג מיתת שניהם שווים ובזה רצה ליישב דברי הרמ"א שם ולפענ"ד קולא גדולה הוא להוכיח מזה דין חדש. וכן משמע לשון הש"ס כגון באירסה ומת ונפל מדיקלא ומת משמע אפי' לא נפל רק א' מדלא קאמר א"נ דנפלו מדיקלא ומתו ובאמת הש"ס רצה לאשמעינן רבותא זו דאפי' רק אחד מת במיתה זו נמי חיישי' ורש"י פ' באירסה רק לשלישי משום דלשון הש"ס משמע כן ועיין. אלא שהי' לנו מקום להקל בנדון זה משום דא' מת קרוב לבן שמונים ובזקן הסכים הב"ש דיש לתלות בזקנה וכ' בח"ס סי' כ"ג דלא מקרי זקנה לענין זה רק בבן שבעים ומכ"ש בהגיע לגבורות ויפה כ' הגאון מחוסט בתשובתו דאפי' היכא דאיפלג נמי תלינן בזקנה דלא אמרינן זה בגיטין כ"ח רק לענין חזקת חי דאפי' רבי מודה כה"ג אבל לענין מיתה בודאי מצו' למות מיתה טבעית דהא גם בשבעים שנה דכ"ע מודה דאוקמי' אחזקת חי אפ"ה תלינן וכן מסתבר, ומצד זה הי' לנו מקום להקל אבל כיון דכתבתי די"ל דבהורג את עצמו אף לרמ"א דמיקל בגירושין בכה"ג מודה א"כ יש להחמיר בשביל שנים אלו רק אם עוד יש צדדים להתיר אז יש להקל כיון דלא הוחזקה ע"י ג' אנשים וכן מוכח מדברי אחרונים דלא סמכינן אצדדי להתיר רק בתרי זימני כיון דרק משום חומרי דסכנתא קיי"ל כרבי משא"כ בג' זימני כמבואר. והנה היית מצדד להקל מטעם שכ' בניב"י כיון שהיא אשה מצלחת וגם אחר שמתו בעלי' היתה מתפרנסת בכבוד ולא שייך מזלה גרם לפמ"ש שהסביר הרא"ש טעם דמזל גרם אבל עיניך שפיר חזו מה שהשיב עליו בח"ס בדברים נכונים ומדחה דבריו כי עיקר הטעם משום שלא תהי' יושבת תחת בעלה ולא יקרא עלי' שם בעלה ואפי' סניף לא רצה לעשות מדברי הנוב"י. ובאמת בלא"ה לא הבנתי דברי נוב"י לפ"מ שכבר העיר בשו"ת חוות יאיר דהא אפי' א' היתה יושבת תחת בעלה השני והי' מפרנס אותה כמה שנים ומת אח"כ אפ"ה אמרינן מזל גרם אע"ג דאמרי' דמת בעלה הראשון משום מזל גרם א"כ איך היתה תחת בעלה שני כמה שנים ובאמת מצדד שם לומר דלא חיישי' רק אם מתו מיד אבל לא מלאו לבו להקל וא"כ בנדון הנוב"י דרצה להקל משום כיון דלאחר מיתת בעלה היתה מצלחת במשא ומתן אז ודאי שאין מזלה גרם מיתת בעלה ולא ע"י הוא אינו מובן לי דהא אפי' אם היתה תחת יד בעלה שני כמה שנים אמרי' מזל גרם אע"ג דאמרי' מחמת רוע מזלה מת בעלה ראשון מכש"כ בנדון שלנו דאין להקל דיש לחוש שיתהפך מזלה אח"כ ליגרום מיתת בעלה ורק אם גם תחת בעלה הראשון היתה היא מפרנסת א"ע אז מקום לקולא זו דהא לא תלי' היא בפרנסת בעלה אבל אם תחת בעלה היא מתפרנסת משל בעלה רק אחר שמת מוצלחת בעצמה יש לפקפק על דבריו דבנדון שלו מיקל גם בכה"ג. ועוד דלא שייך זה רק למ"ד מזל גרם אבל לא למ"ד מעין גורם ומשמע מדבריו דמאן דסבר מזל גורם ל"ל מעין גורם וכן מוכח לכאורה מדלא קאמר רב אשי אף מזל גורם משמע דל"ל מעין גורם אלא דקשה ע"ז אמאי לא אמר בש"ס גם איכא בינייהו להקל למ"ד מזל גרם כגון באשה מוצלחת וכלי זיינה עלי' ומצאתי אח"כ שכן הקשה אאמ"ו מאוה"ג בתשובה והניח בצ"ע ולאחר חיפוש בספרים מצאתי בס' תשובה מאהבה ח"א סי' צ"ב שג"כ הקשה קושי' זו ומתרץ לפמ"ש תוס' בב"ב ה' ד"ה ואפי' וכו' דבכמה מקומות יכול למצוא איכא בינייהו טובא אינו חושש ולומר אלא דבר א' או ב' ובזה א"ש ג"כ קושי' קרבן נתנאל פ' נערה שנתפס לרא"ש דכופין קטלנית וכתב הא דלא חשיב בין שאר כופין ע"כ משום דגם בסהדי אסור וזה דוקא למ"ד מזל גרם וא"כ הל"ל א"ב זו למ"ד מזל גרם אסור אפילו לדור עמו בסהדי משא"כ למ"ד מעין גורם וכו' וכן מצאתי בברכי יוסף אריכות גדול בזה וחקר שם אי גם בשני אחיות שמתו בעליהן חיישינן לקטלנית כמו במילה וכ' דתלי' אי מעין גורם אסורה משא"כ אי אמר' דמזל גורם דהא חזינן לרוב שאחים נפגשים זה בזה ואחד עשיר ואחד עני וכ' ג"כ דלא אמר איכא בנייהו משום שמצינו דלא קאמר כולם, וגם מדבריו משמע דפשיטא ל' דמ"ד מזל גורם ל"ל מעין גורם כנוב"י אבל מצאתי מפורש בריב"ש רל"ג שכ' דמ״ד מזל גורם בודאי אית לי' נמי מעין גורם רק מ"ד מעין גורם לא סבר מזל גורם א"כ אין להקל גם בדין הנוב"י מלבד טעמים אחרים שכ' בח"ס וכאשר הוכחתי בעניי. ומכל הלין טעמא כתבתי לך שלא תכניס את עצמך בדין זה ולא תסדר קדושין בפרט שהיא סבתא וכבר הגיעה בקרוב לגבורות ואין לחוש למה שכ' בתה"ד שמעלימים עין מפני שלפעמים איכא למיחש לקלקול ויכשלו בה רבים וכבר כ' הר"ן בתשובה הובא בבית מאיר סי' ט' וכן בח"ס כ"ג שהי' מיראי הוראה בעניני קטלנית ע"כ ידך תהי' מסולקת מזה וד' ירים קרנך ויגדל כסאך כחפץ אחיך הנאמן כותב בחפזון אישון לילה פה פ"ב אור ליום ו' עש"ק לס' חקת תרל"ח לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל. תשובה ה אעתיק פה מה שכתבתי זה קרוב לארבעים שנין לדרשת בר מצוה. הרמב"ם בפ"ג מהל' אישות הל' י"א כתב האב מקדש בתו קטנה וכו' וכן כשהיא נערה הרשות בידו שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה לאשה וקידושיה לאביה ותמה בלחם משנה דזה נגד הסוגי' דהא בש"ס מקשה ואימא הנ״מ קטנה ויליף אח"כ מאין כסף לאדון זה ויציאה דכיותה ממעט והרמב"ם נקט ילפותא דלא קאי לפי המסקנא עי"ש, ונ"ל דהנה התוס' כתבו הא דילפינן מאין כסף לאדון אע"ג דקרא לא איירי רק לענין כסף קידושין מ"מ ילפינן גם קידושין עצמן דלא יכול לקדשה רק אביה דמסתבר מי שכסף קידושין שלו מקבל גם כן קידושיה כמו שאמרינן אביה מקבל קידושיה ואיהי תשקל כספא א"כ י״ל לפי"מ דמסקינן לקמן דמעשה ידיה דנערה לאביה אע"ג דלא מצי מזבן לה אין לדמות להדדי אע"ג דאמרינן לעיל השתא אביה מקבל קידושיה איהי תשקל כספא מ"מ י"ל אף אם הכסף קידושין שלו מ"מ לא יכול לקדשה א"כ אין למילף ג"כ מקרא דיציאה דכוותה ממעט דאף אם מוכח מקרא דכסף קידושין שלו מ"מ אין להוכיח מכאן שיכול ג"כ לקדשה כקושית התוס' וע"כ לפי המסקנא צ"ל דילפינן קידושין מחופה כקושית התוס' ד"ה זכי לי' רחמנא לאב וכו', והא דלא רצה הש"ס לומר כן מתחילה משום דלכאורה צריך להבין קושי' התוס' לפי"מ דאמרינן בש"ס דמשו"ה לא ילפינן מהפרת נדרים דממונא מאיסורא לא ילפינן וא"כ חופה ג"כ לא זכי בממונא ואדרבה ע"י חופה מוציאה ממנו כל זכות ממון דאית לו בה כדאמר בגמרא והא לא דמי' הא יציאה להא יציאה דהתם גבי אדון נפקה מרשותי' לגמרי ויציאה דאב אכתי מחסרה מסירה לחופה ופירש רש"י ועדיין היא ברשות האב לירושתה ולמעשי ידה וא"כ אדרבה במסירתה לחופה לית ביה ממונא כלל רק איסור לבד משא"כ בקידושין שזכה בקידושיה הוי לי' איסורא דאית בי' ממונא וצ"ל מאחר דילפינן מקרא דיציאה דכוותה ממעט דכסף קידושין שלו אלא דעדיין לא ידעינן שיכול לקבל קידושיה וזה יכולין ללמוד שפיר מחופה מאחר שכסף קידושין שלו ידעינן מקרא אחרינא ולא צריכין למילף מחופה רק איסורא מאיסורא ומה"ט כתב הרמב"ם לפי האמת דילפינן מקרא דאת בתי נתתי לאיש הזה. ודוק בדברי הרמב"ם שכתב תחילה וכן כשהיא נערה רשותה בידו מקרא דאת בתי נתתי וכו' ואח"כ כתב דקידושיה לאביה ואי תרתי מחד קרא יליף למה הביא הרמב"ם הקרא בין שני הדינים אלא ודאי משום דלא יליף מקרא דאת בת' רק דיכול לקדשה לכן הביא על זה לחוד קרא דאת בתי ואח"כ אמר שקידושיה לאביה וזה באמת לפיכן מקרא אחרינא דאין כסף והא דלא הביא פסוק זה ג״כ היינו משום דעיקר