שבט סופר חלק ב שד

והוי רובא וחזקה רובא עדיף ויש לעיין קצת אי אמרינן דתרי מיעוטא איתרעו רובא כמ"ש הר"ן גבי לוקחין ביצים דלמא עוף טמא דסמוך תרי מיעוטא ועיין בפלתי ס' ט"ו וסי' א' ס"ק י"ד שמשתמש בזו וא"כ גם כאן יש תרי מיעוטא דלמא באונס ואת"ל ברצון דלמא לא ידעה שיש איסור ויש להאריך ואכ"מ אבל מהרי"ק שעור כתב דלהוי ס"ס דלמא ברצון ובעודה קטנה וקטנה מסתמא לא יודעת שיש איסור ומכח זה הוכיח שפיר דגם תוס' סברו באומר מותר שאסורה לבעלה אי אמרינן דטעמא דתוס' משום דשם אונס חד משום דהיתר אונס חד הוא ולא משום שיכול להתהפך דאז אינו מוכח ראיתו אלא שבאמת מתוס' בד"ה למיתב לה כתובה דף ט' ע"ב דהקשו שם אמאי מפסידה כתובתה דהוי ס"ס אי הוי בקי בפתח פתוח ואת"ל פ"פ דלמא באונס ותוס' ישנים תירצו דלא הוי מתהפך משמע דתוס' לא צריך שיהי' מתהפך וכן רלה לדייק הפנ"י שם ממה שהקשו תוס' דהוי ס"ס דלמא מוכת עץ ודלמא באונס משמע דלא צריך מתהפך אלא דאינו מוכח לפי מה שכתב הש"ך בסי' ק"י בשם מנחם עזרי' דכייל לנו כלל רבתא בענין מה דצריך להיות מתהפך דוקא אם שני הספקות שוות אבל אם יש לנו טעם שספק אחד בא לפנינו תחילה אז לא צריך להיות מתהפך וא"כ בספק דלמא אינו בקי בפ"פ ולא נבעלה כלל על זה צריכין אנו לדין תחילה דלמה לא נבעלה כלל כי עומדת בחזקת היתר שלא נבעלה כלל וכן במוכת עץ כן הוא דלמא לא נבעלה כלל אבל בשאר ספיקות יש לומר דמודה תוס' דצריך להיות מתהפך דוקא אלא מטעם אחר מוכח דלא סבר תוס' דצריך מההפך דהא הקשה בכ"מ בפ"ג מהל' איסורי ביאה וכן בש"מ כתובות דלמה צריך לאוקמי דקדשה בפחות מג' שנים ויום אחד אפילו אי קידשה בעודה קטנה נמי לא הוי ס"ס דהא אי אמרינן דלמא אינו תחתיו ממילא היה הזנות בעודה קטנה ושם אונס חד הוא ותירץ דאי אינו תחתיו לא צריכין לשם אונס כלל דאפילו אי פיתוי קטנה רצון הוא אפ"ה שרי' יע"ש וזה ניחא אי אמרינן דסברת תוס' משום כיון דכל ההיתר מצד אונס שם אונס חד הוא שפיר יש לתרץ כן דאי אמרינן שמא אינו תחתיו לא צריכין לשם אונס כלל דהא גם ברצון מותרת ויש נפקותא ג"כ לענין אלמנה לכהן דאי אינו תחתיו מותרת ואי משום אונס אסורה לכהן אבל אי אמרינן דטעמא דתוס' משום דאינו מתהפך א"כ הדרי הקושי' למה מתרץ בקדשה בפחות אפילו קדשה בעודה קטנה נמי לא הוי ס"ס דאין לומר דלמא אינו תחתיו דא"כ היתה קטנה ופיתוי קטנה אונס וא"א לומר כלל דלמא ברצון וע"כ הוכיח מהרי"ק שפיר דע"כ אין כונת תוס' משום דאינו מתהפך רק משום דבכל שני הספיקות מצד אונס הוא ולשיטות דאמרינן דצריך להיות מתהפך צ"ל הא דמשני דוקא בקדשה בפחות מג' שנים ויום א' היינו משום דסברו דפתוי קטנה לאו אונס כשיטת הרמב"ם וא"כ שפיר י"ל דלמא אינו תחתיו אף בעודה קטנה דהא בקטנה ג"כ רצון שייך וי"ל ס"ס כמו בגדולה או דסברו דגם בס"ס שמא תחתיו ושמא אינו תחתיו יש סברא להתחיל ולומר תחילה דלמא לא נבעלה תחתיו כלל דבחזקת היתר מותרת אף לכהונה ועוד דבאינו תחתיו שכיח יותר מזנות דאשת איש וכיון שיש טעם וסברא להתחיל בספק זה תחילה לא בעינן מתהפך ויש להאריך עוד ואין הזמן מספיק ולא רציתי רק לשעשע קצת בד"ת והנני הדש"ת כותב בחפזון פ"ב פ' וירא רכ"ת לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל. תשובה ד שוכ"ט לכבוד אהובי אחי הרב המופלג בהפלגת חכמים מורג חרוץ ברק השנון בעל פיפיות ז"ר יפ"ת שלשלת חיחוסין כש"ת מו"ה שלמה סופר נ"י רב בק"ק דערעטשקע יע"א. מכתבד קבלתי וראיתי ששואל אתה כהלכה אודות מה שאירע בקהילתך ע"ד האי סבתא שהיתה לה כבר חמש אנשים שני פעמים נתגרשה מבעלה ושלשה מתו א' מהם זקן ושבע ימים וא' מהם איבד עצמו לדעת בתפיסה אשר הי' אסור שם וא' ע"י מקרה לא טהור ע"י חולי שלאג ר"ל ולא נודע לך הדבר עד יום חתונה ולא רצית לסדר הקדושין מפני חשש קטלניר לאתר שמתו לה ג' אנשים ומשנים נתגרשה. וכבר כתבתי לך בקיצור את דעתי שיפה עשית שהיית מנעת את עצמך מזה ואז מפני טרדות לא יכולתי לגלות לך דעתי בדעת תורה ודעת נוטה ועכשיו שמצאתי איזה שעות פנוים מרוב מלאכתי אמרתי לכתוב לך על מה דברי בנוים. והנה ראשון תחילה מה שנוגע לגרושין כבר הכריע הרמ"א בא"ע סי' ט' שאין לחוש בגירושין דלא כשיטת רש"י סופ"ב דיבמות דגם בגירושין לא תנשא לשלישי וכן הסכים שם הנמוק"י והרשב"א בתשובה הובא בב"י שם ר"ל דגם הרמב"ם סבר דבנתגרשה לא תנשא ומשו"ה דימה הרמב"ם מיתה לגירושין כמו בגירושין בודאי לא תצא אם נשאת ה"נ במיתה יעיי"ש ורוב פוסקים חולקים על רש"י וכ' בריב"ש וכן בש"מ ריש פ' נערה שנתפתתה הטעם כיון שתלי' בבחירתו אם רצוני לגרש לא שייך הוחזקה אצלה ומזה נצמח לנו עוד קולא אף שבנהרג ג"כ חיישי' משום דמזל גרם זה דוקא בנהרג משא"כ בהורג את עצמו שתלי' בבחירתו לאבד עצמו לדעת משא"כ לשיטת רש"י דגם בגירושין חיישי' וזה שנים אמרתי לישב בזה דברי רש"י נדה דף ס"ו כ"א בד"ה ותנשא לאחר שכ' דתלתא זמני הוי חזקה כרשב"ג וכן כתבו בד"ה רבי דהך מלתא קאמר רבי משא"כ בריית' כולה כרשב"ג ותוס' בד"ה ונאמנת חולק על רש"י דגם כל הבריית' אתי' כרבי דרבי מודה כה"ג דהוי חזקה רק בג' פעמים ואמרתי דטעמא דרש"י לא מפני הוסת כ' רש"י דלא אתי' כרבי רק מפני שכבר נתגרשה שני פעמים ולא תנשא לשלישי כשיטת רש"י ביבמות משא"כ לשיטת תוס' שם דלא שייך בגירושין כלל שפיר כתבו דכולה בריית' כרבי וי"ל עוד דאף לשיטת החולקים על רש"י י"ל זה דוקא אם תלי' בבחירת בעלה לגרשה או לא כמ"ש הריב"ש וש"מ משא"כ אם כופין אותו לגרשה אז כ"ע מודה לשיטת רש"י כיון דמן השמים גרמו לו זאת שמוכרח לגרשה ולפ"ז בנדה שם שצריך לגרשה מפני שראתה דם מחמת תשמיש ולא יכול לדור עמה עיין בא"ע קי"ז י"ל דכ"ע מודה לשיטת רש"י דגם בגירושין לא תנשא לשלישי אלא מתוס' לא משמע כן דהא אוקמי הברייתא אפי' כרבי ויש הוכחה למה שכתבתי דטעמא דרש"י לא משום וסת רק משום שכבר נתגרשה שני פעמים דרש"י כ' זאת על הא דתנשא לאחר דע"כ לא אתי כרבי מפני מה המתין רש"י עד כה ולא מפרש מיד בתחילת הבריית' על הא דאמר משמשת פעם ראשונה ושני' ושלישית דהא לרבי דתרי זימני הוי כבר אסורה לשמש שלישית וע"כ כרשב"ג דתלתא זימני הוי חזקה ולפמ"ש מיושב ומדויק שפיר דגם רש"י מודה לתוס' בזה דלענין וסת גם רבי מודה דהוי רק בג' זימני כמו שמוכיח תוס' מהא דאמר לימים ב' ולמה שלא מנו חכמים ג' הואיל ואינו וסת גמור אבל רק על הא דתנשא לג' כ' רש"י דלא אתי' כרבי וא"ש ובזה קיימתי דברי עצי ארזים סי' נו' שכ' ישוב על דברי רש"י התמוהים ביבמות ס״ד ע"ב שכ' דאירסה הג' ומת דהא קיי"ל כרבי ולמה נקנו הג' שהוא אליבא דרשב"ג וכן ראיתי בתשובת אבינו מאוה"ג זצ"ל שטרח לישב דברי רש"י ו' דרש"י סבר דלא פליגו אי מעין גורם או מזל גורם רק אליבא דרשב"ג דסבר בג' הוי חזקה משא"כ לרבי כ"ע מודה דסבר דמזל גורם דאילו הוי הטעם משום דמעין גורם לא הוי סבר בתרי זימני ומביא ראי' מהא דכ' תוס' נדה שם דגם רבי מודה לענין וסת קפיצה או ברואה דם מחמת תשמיש דצריך גם לרבי ג"פ וכן מעין כיון דבא רק מחמת חולשת גופה גם לרבי לא הוי חזקה בתרי זימני וע"כ סבר מזל גרם וכ"ע מודים לרבי דמזל גרם יע"ש. ואף שיישובו עולה יפה אבל לרש"י לכאורה אא"ל כן דהא רש"י חולק על תוס' בזה וסבר דגם לענין רואה דם מ"ת רבי סבר בתרי זימני הוי חזקה ולפמ"ש ליישב דברי רש"י וטעמא דרש"י משום גירושין והוכחתי מלשונו של רש"י דסבר ג"כ כתוס' לענין וסת עולה תירוצו יפה ומיני' ומיני' עולים דברי רש"י כהוגן ועיין. ונ"ל לומר אף שכ' הרמ"א עיקר להלכה דלא חיישי' לגירושין וממילא ה"ה בהרג את עצמו כיון דחד טעמא דתלי בבחירתו מ"מ הא דהכריע הרמ״א להקל אף דרש"י ונמוק"י וגם להרשב"א בתשובה הרמב״ם בחדא שיטה אזלו י"ל זה דוקא בגירושין משום דבלא״ה ליכא סכנתא ורק לכתחלה לא תנשא ואפי' לשיטות הסוברים דבמתו תצא אבל בגרושין רק לכתחילה כמעובר וכיון