שבט סופר חלק א צו

בבית פטור משום דמקלקל לא צריך להביא תירץ הש"ס במתונתא דוקא ועיין ובקונטרס של אבא מאוה"ג ז"ל ראיתי שכתב לתרץ לפמ"ש תוס' יבמות ה' הא דלא ילפינן מלבדו או מנותר דאין דעשה דוחה ל"ת בכ"מ די"ל כיון דאפשר למחר ועיין ברשב"א שבת וא"כ י"ל ר"ח סבר ג"כ יו"ט לא הוי רק ל"ת ולא קשה קושי' לתוס' דאין יו"ט נדחה מפני עשה משום דיליף מקראי די"ל דוקא התם משום דאפשר למחר משא"כ כיסוי דכתב תוס' דאיירי שינגב הדם אבל להלכתא דפסק הרמב"ם בהל' יו"ט דיו"ט הוי עשה ול"ת לא צריכין לאוקמי במתנתא וש"י, וראיתי במהר"ם לובלין שבת דף כ"ד בתוס' ד"ה ולא מילה שלא בזמנה שעמד בזה וכתב שצ"ל משום שהי' יכול לשחוט ולנסות מערב יו"ט וזה דוחק כמובן

ואציע לפניו מה שכתבתי בחדושי בסוגי' דמתוך לתרץ קושי' תוספת דלא מוקי ר"י בר אבדימי הברייתא דשוחט עולת נדבה ביו"ט כר"ע דסבר בפסחים דג"כ לא אמרינן מתוך ונדחקו ונראה לישב ע"ד פלפול לפי מה שכבר העיר בט"א חגיגה דף ז' לרבה דסבר דאמרינן הואיל אי בעי מתשל עלה א"כ ונדבות אמאי אין קריבין ביו"ט דהא יכול לתשול עלה והדרי לחולין וכתב דלמ"ד דחולין שנשחטה בעזרה דאורייתא א"ש אבל למ"ד דלאו דאורייתא אמאי יהי' אסור להקריב נדרים ונדבות דיכול לתשול עלה יע"ש באריכות ונ"ל דאפילו אי אמרינן חולין שנשחטה בעזרה דאורייתא נמי יש להקשות דאמאי לוקין על השוחט עולת נדבה דהא חולין שנשחטה בעזרה לא הוי אלא לאו מכלל עשה דדרשינן מכי ירחק ממך המקום ועיין ברמב"ם ובנושאי כליו בהל' שחיטה א"כ לימא הואיל ולא ילקה כמו שאמרינן לריב"א מה"ט דלא לקי על החרישה משום דלא נשאר רק עשה ואי אמרינן חולין שנשחטה לאו דאורייתא בודאי קשה דנימא הואיל ונ"ל דבאמת הא דאסור מה"ת לשחוט נדרים ונדבות לכ"ע ה"ט כמ"ש הרשב"א לענין לכם ולא לנכרים כמו דלא אמרינן מתוך לרש"י מצד גזה"כ ה"נ לא אמרינן הואיל בלכם ולא לגבוה וגילתה התורה דלא נימא הואיל ואף להרמב"ם דסבר בלכם ולא לנכרים אמרינן הואיל בבישל היתר היינו משום דאפשר לאוקמי בבישול איסור אבל בלכם ולא לגבוה גילתה התורה דלא אמרינן הואיל והוי' עשה מלכם ולא לגבוה אבל עדיין קשה אמאי ילקה בעולת נדבה לב"ש דהא גם ב"ש סבר הואיל אע"ג דלית ליה מתוך כמו שהוכיח תוס' בפסחים מהא דמקשה על רבה אהבערה לא לחייב דהא הברייתא מוקי בביצה כב"ש דלית ליה מתוך וע"כ דאף לב"ש אמרינן הואיל א"כ אמאי ינקה דהא כתב תוספות דמה"ט לא לקי לב"ה משום דאמרינן מתוך ולא אמרינן אהדריה לאיסורא קמא ולא הוי רק לאו הבא מכלל עשה הוא ה"נ לב"ש נימא דלא לקי משום דאמרינן הואיל ובעי ומתשל ולא הוי רק עשה דלכם ולא בגבוה דלא אמרינן הואיל

והנה אי אמרינן חשב"ע דאורייתא י"ל דלקי לפמ"ש תוס' דאכילת איסור לא הוי או"נ רק צ"ק הוא א"כ לב"ש בודאי לקי ויש להאריך אבל אי אמרינן לאו דאורייתא בודאי אינו לוקה אלא לב"ש בלא"ה א"ש דהא סבר בכמה מקומות בש"ס דאין שאלה בהקדש דהקדש בטעות שמי' הקדש א"כ לא שייך בהא הואיל אבל לר"ע דאף דלא סבר מתוך מ"מ סבר הואיל ובכ"מ דנשאלין על ההקדש ומשו"ה מוקי הברייתא כב"ש דוקא דלא סבר מתוך וגם הואיל לא שייך בהקדש אבל כר"ע לא אתי' די"ל דלא לקי משום הואיל דיכול לשאול והא דלא קאמר אי כב"ה הא אמרינן הואיל היינו משום דרצה לומר במורווח דכב"ה בשום אופן לא אתי' הברייתא משום דאף דלא אמרינן כר"ח ואף אי אמרינן חשב"ע דאורייתא מ"מ לא אתי' כב"ה משום מתוך ואי הוי מוקי הברייתא כר"ע הי' צ"ל דלית ליה לר"ע הואיל או דסבר חשב"ע דאורייתא ומשו"ה אמר בפשוט כב"ש דלב"ש אתי' הברייתא בכל אופן אף אי אמרינן הואיל בשאר מקום וגם אי חשב"ע לאו דאורייתא מ"מ כיון דמתוך לית ליה והואיל לא שייך דהא סבר דאין שאלה להקדש ועיין בתוס' שכתבו דמשו"ה מוקי כב"ש משום דסבירא להו בהדי' טפי וכבר עמד בפנ"י וצל"ח על דבריהם אבל לדברנו בודאי א"ש דאתי שפיר טפי בהדי' כב"ש דלא צריכין לומר דר"ע סבר לא אמרינן הואיל או חשב"ע דאורייתא. ובזה יש לישב קושי' צל"ח פסחים שריב"א דמוקי הברייתא כב"ש א"כ צריכין לומר דסבר דאם שחט יזרוק הדם דאל"ה לא הוי צורך קצת דשלחן רבך ריקן אמאי לא נקט רבותי' המקטיר איברי נדרים ונדבות דזה מקרי צ"ק בודאי שבזה שלחן רבך מלא יע"ש שנדחק ולדברינו א"ש לפמ"ש הט"א שם דבהקטרת אימורין של נונ"ד בודאי לא שייך הואיל אלא שאין לומר דכל הטעם של נדרים ונדבות דאין קרבין ביו"ט הוא משום הקטרה ולא משום שחיטה דהא מבואר דגם בשחיטה איכא איסור יע"ש וא"כ י"ל דמה"ט נקט שחיטה ולא בהקטרה דהו"א דוקא בהקטרה לוקה משום דלא שייך הואיל בהקטרת איברים אבל בשחיטה באמת אינו לוקה משום הואיל קמ"ל דגם בשחיטה לוקה ואתי' כב"ש דוקא ועיין

הדרן לדברינו אי לא אמרינן הואיל דאיסורא כמסתבר ג"כ דהא מ"מ לא שכיח שיעברו אורחים על איסור דאורייתא ורק בדרבנן כתב השג"א די"ל הואיל א"כ במי שדר יחידי יהי' אסור לבשל מיו"ט לשבת אם לא באו אורחים תוך התחום אלא שזה תלי' אי איסור תחומין דרבנן או דאורייתא ולרוב השיטות איסור תחומין מדרבנן ואף לרמב"ם וסיעתו די"ב מיל דאורייתא מ"מ לא שכיח שידע אדם שלא שבתו אורחים תוך י"ב מיל שהוא מרחק רב משא"כ בתוך אלפים אמה שיכול לידע אלא בתוך אלפים לכל השיטות רק דרבנן ואמרינן הואיל וגם אי י"ב מיל דאורייתא עדיין יש לומר דוקא בשבת אבל ביו"ט אף י"ב מיל דרבנן ועיין בט"א חגיגה דף י"ז ע"ב בד"ה ופנית בבקר באריכות וכן ביום תרועה ר"ה על מתניתן דף ל"ב ע"ב שהאריכו בזה, ומה"ט לא שמענו דמי שהוא דר יחידי בישוב יהי' לו אסור לאפות ולבשל ביו"ט לצורך שבת שוב לאחר חיפוש בספרים ראיתי בשו"ת זקני ר"ע איגר סי' ה' שעמד בזה וכתב די"ל משום דאפשר ע"י בורגין או מחיצות בני אדם יע"ש והנח להם לישראל ואסתבר בזה מפני טרדות שונות פרעסבורג יום ה' חיי תר"נ לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

ולאחר חתימת מכתבי נפל בדעתי די"ל דברי הרמב"ם דודאי הואיל לשעבר לא מצינו ולא אמרינן ותוס' ורש"י שכתבו הואיל דלשעבר דאל"כ דאמרי להבא דחזי לדם צפור אם ישחוט אח"כ לא דחי דהא לא הוי בעידנא אלא די"ל דמקשה לרבה לשיטתו דלא סבר דצריך להיות בעידנא דוקא ועיין בשבת דף קל"ג ע"ב דרב אשי אמר דצריך להיות בעידנא ומה"ט עבודה נדחית מפני צרעת משום דלא הוי בעידנא דנא ולא משום חומרא דצרעת אבל רבה סבר שם דלא צריך להיות בעידנא ועיין בתוס' שם ד"ה הדר אמר וכו' ורבה לשיטתו הקשה שפיר דלימא הואיל דלהבא אם יהי' דם צפור משום דלא צריך להיות בעידנא אבל להלכתא דפסקינן כרב אשי דלא דחי רק בעידנא משו"ה לא הביא הרמב"ם הא מתכותא ונכון

תשובה נט

שלום וברכה לאהובי תלמידי ב"א המופלג בתורה ויראה חרוץ ברק השנון יפ"ת מו"ה שמעון דייטש שי' בעיר אנטווערפען יע"א

ראיתי ד"ת ועמדת על דברי מהרש"א בסוגי' דזו"זג פסחים דף כ"ו ע"ב שכתב לפי מאי דמסיק דפליגו רבי ורבנן בשבח עצים ע"כ אפה בו את הפת בחדש קאי בהיסק ראשון א"כ מאי קאמר עלה בישלה ע"ג גחלים ד"ה מותר דהא אע"ג דליכא עצים דאיסורא מ"מ ע"י בישול התנור נאסר הפת כיון שהוא חדש ונגמר באיסור ונדחק דאפה בו הפת על גבי קרקע קאי ולא בתנור יע"ש מלבד מה שהקשה הצל"ח על מהרש"א דהא י"ל כיון דהגחלים מותר הוי זוז"ג וגם בחדש מותר קשי' לך דא"כ כיון דע"כ המהרש"א סבר דגחלים נאסרו ולא דמי לאפר די"ל דגחלים גרע ועכ"פ מדרבנן אסור א"כ למה בשלה ע"ג גחלים מותר בלא תנור