שבט סופר חלק א צה

אי מזדמן דם צפור ובברייתא תני דחורש בי"ט לוקה ר"י בשם ר' אלי' לא הותרה חרישה כדרכה ודוקא בדקר נעוץ אבל חרישה ממש לא הותר אפילו לצורך כיסוי ומה"ט לא קשה על ר"י דסבר במבשל נבילה דלא לקי משום מתוך ומוכח בפירש מהירושלמי דגם במצוה אמרינן מתוך ולא באו"נ לבד אלא די"ל ולחלק דוקא בכיסוי י"ל דסבר הירושלמי דאמרינן מתוך דהוי כאו"נ דאם לא יכול לכסות לא ישחוט לבטל מ"ע דכיסוי ועי"ז אתי למנוע משמחת יו"ט ודמי למלאכת או"נ דאמרינן מתוך אבל בשאר מלאכות דלא שייכי רק במצוה לא אמרינן בהן מתוך ועיין

ומה שתמה על הכ"ס שכתב בסי' ל"ג דמדברי תוספ' חולין פ"ח ע"ב מוכח דסברו דספק מצוה לא הוי צ"ק עיין בש"א בסי' ק"ג שציין עליו שם וימצא הדבר מבורר. והרבה יש עוד להאריך אבל אין הזמן מספיק וגם נחץ אני לדרכי לצורך הכלל וכתבתי זאת בחפזי והנני ידידו הדש"ת חותם בברכה מרובה. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה נח

שלום וכ"ט לכבוד הרב המופלג בהפלגת חכמים וותיק מלא עתיק בע"פ כש"ת מו"ה שלמה ראזענבערג נ"י רב דק"ק טאשנאד יע"א

ראיתי דברי תורתו ומה שמתמה לפי דברי תוס' בסוגי' דהואיל שכתבו דסמוך לחשיכה לא שייך הואיל ומה"ט כתב המג"א סי' תקכ"ו דסמך לחשיכה אין לבשל מיו"ט לשבת ולא מהני ע"ת דהא פסקינן כרבה דאין צרכי שבת נעשין ביו"ט ורק משום הואיל שרי לבשל לצורך שבת ע"י ע"ת א"כ סמוך לחשיכה דלא שייך הואיל אסור ועיין בפנ"י ר"פ שני דביצה א"כ יהודי שהוא דר יחידי בכפר ואין אורחים תוך התחום איך מותר לבשל מיו"ט לשבת דלא שייך אי מלקעי אורחים הא לא יכולי לבוא חוץ לתחום ואי משום אקלעי אורחים נכרים הא נמי אסור דלכם ולא לנכרים ואף דאינו לוקה מ"מ איסור עשה איכא אלו דבריו בקיצור ומה שכתב בפשיטות דאיסור עשה איכא בנכרים לרמב"ם ולכמה שיטות אינו כן דכתבו הא דלכם ולא לנכרים הוא דוקא במבשל איסור אבל בהיתר הואיל וחזי לצרכו אי מלקעי אורחים אמרינן הואיל אלא דיש מן השיטות שסברו דכמו דלא אמרינן מתוך בנכרי מגזירת הכתוב ואמרינן ג"כ מגזה"כ לכם ולא לגבוה אף בשלמים שיש צורך הדיוט בנדרים ונדבות וכן במילה יש צ"ק כמ"ש תוס' ביצה ומה"ט אין לוקין רק עשה איכא מלכם לא לגבוה כן בנכרי נמי לא אמרינן הואיל מגזה"כ וכן כתב בש"מ דלכם ולא לנכרים אף בבישול היתר איירי וא"כ הדר יחידי יהי' אסור לבשל דלא שייך אי מלקעי אורחים נכרים

ויש לנו לחקור אי אמרינן הואיל דאיסורא והשג"א בתשובה סי' ס"ד וכן בט"א במגילה באבני מלואים כתב דאמרינן הואיל דאיסורא עכ"פ באיסור דרבנן דמקלעי אורחים שיעברו על איסור דרבנן אבל שיעברו על איסור דאורייתא לא שמענו וגם על האיסור דרבנן יש לפקפק כיון דלא שכיח עכ"פ שיעברו על איסור דרבנן א"כ הוא כמו שכתב תוס' דלא אמרינן במלאכת שבת כיון דלא שכיח חולה שיש בו סכנה ועיין בח"ס או"ח סי' ע"ט

וראיתי אח"כ בפרמ"ג בפתיחה להל' יו"ט סי' י"ח שמסופק אם בישל דבר איסור אי אמרינן הואיל דמקלעי אורחים נכרים ואע"ג דמ"מ עשה הוי מ"מ אינו לוקה משום הואיל או דלא אמרינן הואיל דאיסורא וגם חקר אי אמרינן בלכם ולא לנכרים דאהדרה לאיסורא קמא ועיין בנוב"י קמא או"ח סי' כ"ט ובאבני מלואים בתשובה שהעלה דגם בלכם ולא לנכרים לא אמרינן דאהדרי' יע"ש והמשנה למלך בפ"א מהל' שופר כתב דזה תלי' בתירץ ריב"א שפירש הא דמקשה הש"ס על רבה דעל חרישה לא לחייב משום דחזי לכיסוי דם צפור אע"ג דיו"ט הוי עשה ול"ת מ"מ נדחה הל"ת א"כ מוכח דאמרינן הואיל דאיסורא דהא עדיין אסור משום עשה אבל תוס' סבריו בפסחים דלא אמרינן הואיל דאיסורא משו"ה לא תירצו כריב"א יע"ש

ובאמת אי אמרינן הואיל לשעבר ג"כ כמו שמוכח מתוספת פסחים שפירשו אם הי' דם צפור במקום חרישה וכה"ג אם הי' מבקש עפר ינגב הדם וגם אינו יכול לקפלו וליטלו וכן משמע מרש"י שם דפירש אלו הי' דם צפור משמע דגם הואיל לשעבר אמרינן וא"כ גם במיקלעי אורחים י"ל אי הי' אורחים אלא דא"כ גם סמוך לחשיכה שייך הואיל דאילו הי' אורחים וראיתי שכבר עמד על זה בט"א באבני מלואים שלו על חגיגה דלא מצינו רק הואיל להבא דאי מקלעי אורחים עדיין אבל לא לשעבר דאל"כ למאי צריך רבה לטעמא דמיקלעי אורחים יאמר בפשוט הואיל קודם אכילה שרי לאחר אכילה נמי שרי והעלה שם דקושי' הש"ס הוא משום דאמרינן מתוך שהותרה לצורך כיסוי הותר נמי שלא לצורך אלא שצריך צ"ק וכיון דיכול להיות שיתרמי דם צפור אע"ג דלא הוי בעידנא מ"מ צ"ק הוא ומותר מצד מתוך ומוכח דאמרינן הואיל ומתוך יחד יע"ש באריכות ובזה י"ל דברי הרמב"ם שלא הביא האוקימתא דאיירי במתונתא דוקא כמו שמתרץ לרבה דסבר הואיל וכבר עמדו האחרונים על זה וי"ל דמשמעות הרמב"ם בפ"א מהל' יו"ט הוא דסבר דלא אמרינן מתוך רק בהוצאה והבערה והה"מ רצה לומר דאף בשאר מלאכות סבר הרמב"ם דאמרינן מתוך וכ"ש הוא מהוצאה והבערה אבל הפר"ח וכן המג"ש סברו דדוקא בהוצאה והבערה משום דהוצאה מלאכה גרוע הוא וגם מדכתיב בירמי' ביום השבת והבערה נמי ממעטינן מדכתיב ביום השבת ואע"ג דמוכח מר"י בר אבדימי שמוקי הברייתא דשוחט עולת נדבה כב"ש וכן מר"י דאמר הבערה ובישול אינו משנה דגם בשחיטה ובישל אמרינן מתוך מ"מ הרמב"ם הוכיח מסוגי' הש"ס דלא אמרינן מתוך רק בהוצאה והבערה יע"ש בפר"ח שכתב דגם בשנים אלו דוקא בצ"ק דתפסת מרובה לא תפסת וא"כ י"ל דרמב"ם סבר דרבה חזר מכח אתקפתא דר"י כמו שמוכח מתוס' ביצה ג"כ שהקשו על רש"י ג"כ מרבה והארכתי במק"א ורב חסדא דמקשה על על רבה מיש חורש והקושי' הוא מכח מתוך והואיל ע"כ צ"ל דסבר דגם בשאר מלאכות אמרינן מתוך ויש להוכיח דרבה סבר אף בשאר מלאכות דהא רב חסדא ע"כ סבר דהדר רבה וסבר ג"כ מתוך דאל"כ לא הוי מקשה לרבה לפי פירוש של הט"א ומוכח זה מדשתיק רבה ולא השיב לר' יוסף דאתקיף לרבה א"כ לפלגו באבנים ע"כ דהדר וסבר ג"כ הואיל וא"כ מוכח דגם בשאר מלאכות סבר רבה מתוך דאל"כ עדיין הי' יכול לעמוד על הקושי' דמנ"ל לר' יצחק בר אבדימי דבברייתא כב"ש דלמא גם כב"ה ובשחיטה לא אמרינן מתוך וע"כ דר"י ורבה סברו דגם בשאר מלאכות אמרינן מתוך ושפיר מקשה רב חסדא לרבה ממתניתן דיש חורש אבל הרמב"ם דסבר דוקא בהוצאה והבערה אמרינן מתוך לא צריך להביא דחורש ביו"ט חייב דוקא במתונתא ועיין

ועוד י"ל לפי מה שפרשו תוס' בשם רשב"ם הואיל דחזי לכיסוי דם צפור לאו משום דחיה קאמר אלא משום דאז הוי מלאכה שאצל"ג ופטור וע"ז הקשו בתוס' דהא בארעא דילי' חייב שמשביח את השדה ודוקא בבית פטור דמקלקל הוא ועיין במהרש"א שמסביר קושי' תוס' דמנ"ל לר"ח להקשות על רבה דהא מתניתן לטפוי לאוי קאתי א"כ דלמא בארעא דילי' שמחייב ובאמת לא משמע כן מדברי תוס' בד"ה אחרישה שכתבו וכגון דאם הי' מבקש עפר ינגב הדם או יטשטש ע"י מים וגם מיירי שאינו יכול לקפלו וליטלו דאל"כ לא שייך דלדחי ל"ת משום דאפשר לקיים שניהם ומאי מקשה ר"ח דהא לטפוי לאוי קאתי א"כ מתניתן איירי שלא ינגב הדם ומנ"ל להקשות שצריכין כל התנאים אלו שכתבו תוס' וע"כ צ"ל דקושי' תוס' כיון דמתניתן סתמא תנן משמע בכל גווני דחייב א"כ כיון דחרישה בשדה איירי ולא בבית לר"י דסבר משאצל"ג חייב וגם לר"ש דסבר דפטור אין לומר דמקשה רב חסדא משום דמסתמא חורש אדם בארעא דילי' אבל הרשב"ם י"ל דסבר דקושי' רב חסדא לר"ש דסבר משאצל"ג פטור א"כ שפיר מקשה ממתניתן וכן סבר הרמב"ם דקושי' לר"ח לר"ש משו"ה צריך לאוקמי במתונתא אבל להרמב"ם דפסק כר"י דמשאצל"ג חייב ורק בחופר גומא