שבט סופר חלק א צג

וגם מה שכתב שם בט"א לר"ל דסבר ח"ש מותר מה"ת הוי אוכל נפש משום דיכול לאכול ח"ש ג"כ צ"ע לכאורה דמשמע דלא הוי אוכל נפש רק אם אוכל כזית ממש כמו שמצינו במתניתן דמסוכנת אלא א"כ יש שהות ביום לאכול כזית צלי משמע דלא קרי אכילה רק כזית אלא לפי מה שחקר בפר"מ בפתיחה ליו"ד דבאכילת רשות לא ניתנו שיעורין כמו בזבחת ואכלת א"כ גם יאכל לכל נפש לא בעי כזית וגם י"ל כיון דכתב יאכל בציר משמע אף פחות מכשיעור כמו דיליף הרמב"ם בפ"א מהל' חמץ מלא יאכל חמץ דח"ש אסור מה"ת דמשמעות לא יאכל משמע ח"ש וכל זה אפשר לדחות ואי אמרינן דברכת המזון לא בעי צירוף כדי אכילת פרס רק לענין איסור א"כ בוודאי אם אוכל כזית ביותר מכדי אכילת פרס מקרי אוכל נפש ממש דהא אפילו ברוכי בעי אבל ממג"א סי' ר"ז משמע דגם ענין ברכת המזון צריך כדי אכילת פרס דוקא א"כ ממ"נ לא מהני ח"ש לר"ל אי כדי אכילת פרס אכל כזית לא מקרי אוכל נפש דאכל איסור מה"ת ואי רק ח"ש או ביותר מכא"פ לא הוי אכילה ג"כ לענין או"נ אלא לפי מה שכתב בפמ"ג שם דזה דוקא לענין אם לא אכל אלא כזית אבל כדי שביעה גם ביותר מכדי אכילת פרס חייב לברוכי גם לענין או"נ כן הוא דאם אכל כדי שביעה ע"י שאכל כמה פעמים ח"ש או"נ הוי ויש להאריך בכל זאת ולא כתבתי רק לעורר ותן לחכם ויחכם עוד ואני בעל טרדות והנני ידידו חותם בברכה. פה פרעסבורג חדש סיון תרנ"ג לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה נז

שלום וכ"ט לידידי הרבני המופלג מורג חרוץ ובקי בע"פ הקצין מו"ה יצחק בנימין שאכטער נ"י בישוב סעניטץ יע"א אחר

אחדש"ה קבלתי מכתבו וראיתי דברי תורתו שמפלפל על דברי אבא מאוה"ג ז"ל בכ"ס או"ח סי' ע"ד וצ"ג שיצא לישב שם דברי הכ"מ בפ"ג מהלכות חו"מ והמג"א בסי' תמ"ו מתרץ רק תירץ הראשון של הכ"מ דאין שורפין חמץ כמו דאין שורפין קדשים די"ל דלא קשה מש"ס פסחים דמשמע גם לענין שריפת חמץ אמרינן מתוך דהיינו דוקא אי תשביתו ביו"ט אבל אי תשביתו מעי"ט לא הוי מצות היום כמו לולב ומילה בזמנו ומשו"ה לא אמרינן מתוך ולתוספות דכתבו בכתובות דאף בביטלו מותר מצד מתוך אי לא משום טלטול צ"ל דוקא במוצא חמץ כיון דלא הי' לו אפשר לעשות קודם יו"ט או משום דאי אפשר לקיים תשביתו רק בפסח והוי כמו עולת ראיה לב"ה דקרב ביו"ט משום דאי עבר הרגל ולא חג אין לו תשלומין עיין בביצה כ' ע"ב אבל טעם השני שכתב הכ"מ משום דצריך הנאה דשוה לכל הגוף ולא אמרינן מתוך אלא בדבר שיש הנאה לגוף וזה אינו הנאה לגוף משמע בהנאת מצוה לא אמרינן מתוך כלל על זה לא מתרץ המג"א כלום וקשה משריפת חמץ דאמר רבא דש"מ דר"ע לית ליה מתוך וגם קשה מלולב וס"ת ועיין בכ"ס שיצא לחלק בין מצוה למצוה ואף שדבריו נכונים מצד הסברא מ"מ בפשיטות דברי הכ"מ שכתב בפירש דצריך הנאת הגוף קשה להעמיס חלוקים אלו

ותמהתי ג"כ על שיטת הפוסקים דהא דרב במוצא חמץ בביתו דכופה עלי' כלי בביטלו דוקא משום דבלא ביטלו אמרינן מתוך אבל במצוה דרבנן לא אמרינן ועיין בש"א סי' ק"ז וק"ח שמסיק כן להלכה דלא אמרינן מתוך במצוה דרבנן דהא בס"ת במתניתן ג"כ רק מצוה דרבנן ואע"ג דמשה תיקן לקרות מ"מ לא הוי כמצוה דאורייתא ואין לחלק בין שאר מצוה דרבנן למצוה קריאת ס"ת וצ"ע ועיין בכ"ס סי' צ"ג שכתב די"ל הא דאמר רבא ש"מ דר"ע לית לי' מתוך היינו כה"ג דוקא במקום מצוה דלא הוי הנאת הגוף וכעין זה כתב הפנ"י שם וכן בביצה לישב קושיות תוספות די"ל דוקא בחמץ משום דאפשר מעיו"ט אבל לא בלולב וס"ת וכדומה יעיי"ש ולדעתי נראה די"ל אי צורך מצוה מקרי צורך קצת או לא תלי' בפלוגתא דר"ע וריה"ג דבאמת מצד הסברא הוא כמו שכתב הכ"מ דאין צורך מצוה מקרי צורך קצת דמהיכי תיתי לומר דגם כה"ג התירה התורה כיון דלא היתר התורה ביו"ט יותר משבת רק במלאכת או"נ לבד וגם בצורך קצת מותר מצד מתוך אבל מנ"ל צורך מצוה דלא שייך הנאת הגוף

אלא ראיתי בספר יראים מר' ר"א ממיץ ז"ל בסי' קי"ג שכתב ואסיקנא טעמא דב"ה מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך הנאת הגוף אך שיהי' הנאה לצורך הנשמה ומתוך אותו מקרא עצמו שאתה לומד היתר הנאת הגוף אתה לומד היתר הנאת נשמה וטעמא דאך אשר יאכל לכל נפש כתיב פי' יהנה לכל נפש והנשמה בלא גוף נקראת נפש כדכתיב שובי נפשי למנוחייכי וכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים אלו דבריו והעתקתי אותם למי שאין הספר במחיצתו והדברים עתיקים וא"כ יש לומר דמה"ט נקט קרא לשון נפש כדי להתיר גם הנאת נפש דהיינו צורך מצוה אבל לר"ע דסבר בביצה כ"א ע"א דאך אשר יאכל לכל נפש אתי לרבות אפילו נפש בהמה משום דמזונותן עליך א"כ לא מוכח מתוך לצורך מצוה די"ל להכי נקט קרא לשון נפש לרבות נפש בהמה ג"כ אבל לריה"ג דלא דריש אפילו נפש בהמה ולכם אתי למעט כלבים ונכרים א"כ י"ל דמה"ט נקט הקרא נפש משום צורך מצוה אבל לר"ע ליכא הוכחה מקרא דגם צורך מצוה מותר ובזה א"ש דלכאורה צריך להבין על ריה"ג כיון דהוא נמי מודה דנפש אפילו נפש בהמה במשמע אלא דממעט מדכתיב לכם א"כ מנ"ל למעט כלבים ונכרים מלכם ולא לדרוש נפש כלל, ועיין בפנ"י שנדחוק ולדברינו א"ש דמשמע לי' דלכם ממעט לגמרי ונפש אתי דאף לצורך מצוה מיהר דמקרי צורך קצת ולכם אוקמינן למיעוטא כלבים ונכרים דליכא בכלל לכם ויש להאריך ולפלפל בזה וא"כ רבא שפיר מדייק לר"ע דלית לי' מתוך כה"ג במקום מצוה דלשיטתו אזיל דדרש נפש לנפש בהמה אבל לדידן דפסקינן כריה"ג דלכם ממעט נכרי וכלבים אתי נפש לרבות דאף צורך מצוה מותר ועיין

ומה שכתב בכ"ס סי' ע"ד לישב דברי הכ"מ די"ל הא דאמר רבא דר"ע ליכא למימר מתוך היינו לפי מש"כ תוספת שם בתירוץ אחד דיכול להנות אחר שריפתן ואע"ג דלא מקרי צורך גמור מ"מ צורך קצת הוא והא דלא כתב תוספ' כן היינו משום דתוספות רוצה לתרץ גם לתירץ האחר דאיירי הקרא באין צורך לגחלתו כבר קדמו בזה ג"כ קדוש זקיני בח"ס סי' ק"נ. ומה שכתב לישב בזה קושיות המג"א בסי' תק"ז סק"ב מהא דמרבה עליה עצים מוכנים דלדידן דאית לן מתוך מותר אע"ג דאינו יכול להנות בתחילת הבערה זה יותר מעשרים שנה שאמרתי זאת לתרץ קושיות המג"א ושמחתי שכונתו לדעתו הגדולה ועיין במחצית השקל בסי' תק"ז שהאריך ומתרץ דברי המג"א ופשט בדברי תוספת על אופן ודרך זה

ומה שכתב בכ"ס דיש להוסיף דברים משום דלא דייק רבא דש"מ מר"ע דזוז"ג אסור לתירץ שני של תוספות ע"כ דרבא אזיל לתירץ ראשון ממילא לא מוכח דל"ל לר"ע מתוך רק משום דהוי צורך קצת דמצוה עיי"ש משום הא לא ארי' דגם לתירץ הראשון קשה דלימא דל"ל לר"ע הואיל דהא באף אין צריך לגחלתו מותר משום דאי מקלעי אורחים וצריכין לגחלתו וצ"ל כיון די"ל שתי תירוצים דאיכא למימר זוז"ג אסור וא"ל דמותר אלא דל"ל הואיל וכיון דלא מסתיימא לא חשיב לי' רבא אבל לא משום דמסתבר לי' כתירץ הראשון וליכא הוכחה רק דסבר רבא די"ל כשני תירוצי תוספ' ומשו"ה הוצרך תוספ' נמי לתירץ דאין צריך לגחלתו דמצוה הוא צורך קצת אלא דגם לתירץ ראשון י"ל אף דמוכח דלא אמרינן הואיל מ"מ מסתבר דליהוי מיהא צ"ק דאי ביני יכול להנות וגם אי מקלעי אורחי' וצ"ק מיהא הוי ולהוי מותר משום מתוך ועיין בתשובת כ"ס סי' ע"ח בד"ה ועיינתי ועיין בצל"ח ביצה שכתב דמה"ט מקדים ר"י הבערה לבישל דאינו משנה משום מתוך משום דבבישל י"ל כקושיות תוספות דלא הוי אכילת איסור אפילו צ"ק אבל הבערה הוי ודאי צ"ק דמשום הואיל אי בעי יכול לבשל גם היתר אע"ג דהשתא מבשל איסור מ"מ יכול לבשל היתר