שבט סופר חלק א צב

שוה לכל נפש או שאר טעמים אבל מ"מ גם לדברי הט"א אוכל נפש לא מקרי דא"כ גם כב"ש לא אתי' דיכול להנות שלכדה"נ וע"כ דאוכל נפש לא הוי רק דברי הט"א דצ"ק מיהא הוי וי"ל דזה תלי' בפלוגתא דת"ק ור"ע בפ' אין צדין בשוחט מסוכנת דת"ק סבר דלא יכול לשחוט רק אם יש שהות לאכול כזית צלי אבל ר"ע סבר אפילו כזית חי מבית טביחתה וצ"ל דפליגו דלת"ק אכילה ממש בעינן כדרך אכילה צלי אבל חי דהוי שלכדה"נ כמו שמוכח מתוס' פסחים כ"ד ע"ב מדלא חילקו רק בין צפור לבהמה ולא חילקו בין חלב לבשר משמע דגם בשר חי הוה שלכדה"נ ועיין עוד בתוס' מנחות דף מ"ח בד"ה חטא דאין זה זכות לאכול בשר חי וטעמא משום דלא הוי כדרך הנאתן וכן מבואר בש"ס שבת דשאני בר אווזא דחזי לאומצי משמע בשר בהמה לא חזי לאומצי אבל ר"ע ע"כ דדי לו בכזית חי ולית ליה מתוך ע"כ צ"ל דגם שלכדה"נ הוי אכילה ובכלל אוכל נפש וא"כ משו"ה לר"ע לשיטתו דגם שלכה"נ הוי אכילה לא יכול לאוקמי כוותי' דא"כ מ"ט לוקה דיכול להנות שלכדה"נ והוי אוכל נפש ולא צריכין כלל למתוך אלא שבתי ראיתי דדוחק לומר דלר"ע גם אכילת שלכדה"נ הוי אוכל נפש וי"ל דטעמא דר"ע דמתניתן כמ"ש הצל"ח שם דקשה למ"ד דצריך לבודקן ואסור לשחוט עוף הנדרס א"כ מסוכנת האיך שרי לשחוט דלמא לא תפרכס וכבר עמד בפנ"י ע"ז ולת"ק יש לומר משום מתוך ומשום הפסד התירו אבל לר"ע דלית ליה מתוך קשה דלמא לא תפרכס ותירץ דר"ע סבר אפילו נפש בהמה במשמע והא דמשמע ממתניתן דדוקא האדם צריך לאכול היינו משום מוקצה דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים אבל עכ"פ לא הוי רק דרבנן ומשום הפסד התירו ולפ"ז גם לר"ע לא הוי שלכדה"נ אוכל נפש אלא דשאני מסוכנת משום דמה"ת בלא"ה לכלבים מותר ומשו"ה ג"כ די בכזית חי וא"כ כיון הברייתא במבשל גיד בחלב איירי דאסור בהנאה ואסור להשליך לכלבים א"כ גם לכלבים אינו ראוי והדרי קושי' דלוקי כר"ע ומ"מ נ"ל שיש לקיים דברינו ע"פ מה שראיתי בספר המאירי שהביא בשם י"מ לתרץ קושי' תוס' דהכא מיהא חזי לכלבי' ומדחה דא"א לומר כן דלכם ולא לכלבים כתיב ואת"ל דמדין מלקות מיהא מפיק ליה וכי כלבו לבישול הוא צריך ועוד דהא כיון דבשליה בחלב אסור הוא בהנאה ולמדתי מדברי המאירי שלכם ולא לכלבים נמי הוי לאו הבא מכלל עשה ואין לוקין ולא אמרינן דהדרי לאיסורא קמא וזה דלא כלחם משנה בשיטת הרמב"ם דמשו"ה הוצרך לומר דאין לוקין בבישול לנכרי בשביל הואיל משום דסבר דהדרא לאיסורא קמא ועיין בנוב"י קמא סי' כ"ט באו"ח וכן באבני מלואים בתשובותיו סי' ב' שכתבו ג"כ בלכם ולא לנכרים או לכלבים אין לוקין ובהגה' בא"מ שם חולק וכתב דלוקין ולא דמי למה שכתב תוס' בעולה לב"ה משום דבעולה עדיין שייך מתוך אלא דהתורה אסרה מלכם ולא לגבוה משא"כ בלכם ולא לנכרים כיון שגילתה התורה דאינו בכלל נפש ולא שייך מתוך כלל בודאי אהדרי' לאיסורא קמא ולוקה ע"ש

אבל מדברי המאירי משמע כנוב"י וא"מ דאינו רק עשה ואינו לוקה כיון שיכול ליתן לכלבים ואינו עובר אם נותן רק בעשה שוב אין לוקין אנא שראיתי במאירי שמדייק וכתב מפני שמזונותיו עליו משמע דוקא לכלבים ליכא מלקות משא"כ בנכרי ולכאורה כיון דדרשינן מלכם לא לכלבים ולא לנכרים והוי רק עשה גם לנכרי ליכא מלקות ויש להסביר ולומר דהא באמת לר"ע לכלבים מותר וסבר מפני שמזונתן עליו הוי כצורך נפש דאדם והוא בכלל אשר יאכל לכל נפש אבל רבנן סברו דלא הוי בכלל אוכל נפש דאדם עצמו כיון דסוף כל סוף הוא אינו אוכל אבל בודאי מכל מקום צ"ק הוא כיון דמזונותן עליו ובודאי מסתבר לומר שלא פליגו בפלוגת' רחוקה כ"כ דלר"ע הוי ממש אוכל נפש ולרבנן אפילו צ"ק אינו והא אסור לאכול קודם שיקדים לבהמתו מפני שמזונותן עליו וחזינן דקפדי תורה כ"כ ולפ"ז שפיר יש לחלק בין נכרי לכלבים לענין מלקות לפי מה שהסביר הגהה' של א"מ לחלק בין עולה שעדיין צ"ק הוא אלא שהתורה אסרה ושייך מתוך משא"כ בלכם ולא לנכרים ולפמ"ש דגם לכלבים שמזונתן עליו עכ"פ צ"ק הוא אלא אפ"ה התורה אסרה א"כ דומה שפיר לעולה ואינו לוקה ולא אמרינן דאהדרי' לאיסורא קמא משא"כ בלכם ולא לנכרים דליכא צורך קצת שפיר אמרי' דאהדרי' וליכא ראי' מהמאירי לדברי הנוב"י אלא שהמאירי מדחה דכלב לא צריך לבישול (ובתחילת הרעיון הי' לי דבריו תמוהים וכי דוקא לכלבו צריך ליתן והא גם לנכרי יכול ליתן שצריך לבישול וג"כ אין לוקין דהוי רק עשה לכם ולא לנכרי ודומה ללא לכלבים ולפמ"ש א"ש דוקא בכלב שמזונתן עליו לפי מה שהסברתי אינו לוקה משא"כ בנכרי אמרינן דאהדרי') אלא שאין זה קושי' כ"כ על הי"מ שרוצים לתרץ כן כי שיטת המאירי הוא שיטת בעה"מ בביצה שם דוקא אם אינו עושה מלאכה לכלבים מה שלא נצרכו לכלבים לר"ע מותר משא"כ אם אופה פת שאין צריך אפייה לכלבים גם לר"ע אסור

אבל באמת הרמב"ן והר"ן חולק כיון בכלל לנפש נפש בהמה במשמע כל מלאכות שמותרים לנפש אדם מותרים לנפש בהמה א"כ לא קשה על הי"מ רק עוד מקשה דהא בישל בחלב ואסור בהנאה גם קושי' זו הוא רק אי לוקין על הנאת בשר בחלב אבל אי אין לוקין ממילא ליכא קושי' דהא עכ"פ מלקות ליכא וסבר המאירי בפשיטות דלוקין על הנאה ולא כן שיטת הרמב"ם בהל' מ"א שגם על הנאה בשר בחלב אין לוקין ועיין בלחם משנה שם אבל רוב הפוסקים סברו דלוקין דהא ילפינן מג' פעמים לא תבשל והוי לאו מיוחד על הנאה אבל אי ילפינן איסור הנאה כאיסי בן יהודא מכח ק"ו דערלה בודאי אין לוקין דאין מזהירין מן הדין כמ"ש בפסחים דף כ"ה בד"ה הכל מודים וכן פשיטא לי לר' יוחנן דאמר וכי כעורה זו ששנה רבי לא תאכלנו ויליף הנאה מעם קדוש אתה בודאי אין לוקין רק על אכילה אבל לא על הנאה וא"כ מה"ט לא יכול לומר ר"ע הוא דהא לדידי' מותר ליתנו לכלבים דנפש אפילו נפש בהמה והוי אוכל נפש ממש ואי מצד איסור הנאה הא על הנאה ליכא מלקות לר"י ובברייתא קתני לוקה משו"ה קאמר הא מני ב"ש הוא דלית ליה מתוך כלל וא"כ אפילו נותן לכלבו לוקה דאפילו לפי מה שהעליתו די"ל לצורך כלבו הוי עכ"פ צ"ק ואינו לוקה מ"מ הא ב"ש לית ליה מתוך ואמרינן אהדרי' לב"ש אפילו בנותן לכלבים משו"ה צריך ר"י לאוקמי כב"ש דוקא אי אמרינן הבערה ובישול משנה אבל לב"ה אמרינן מתוך משום שיכול לתנו לכלבו והוי רק עשה ואין לוקין דלא אמרי' אהדרי' משום דאמרינן מתוך דהוי צ"ק בנותן לכלבו ועל הנאה ליכא מלקות לילפותא דר"י וא"ש ועיין בכ"ז

ולפי דברינו אלו יש לישב נמי קושי' כבוד זקני ח"ס ז"ל האיך יכול לאוקמי הברייתא לרבה בפסחים בעצי מוקצה דהא הברייתא כב"ש ולית ליה הכנה די"ל דרבה יליף איסור בשר בחלב מ"ג פעמים לא תבשל כר' ישמאל וא"כ לוקין על הנאתו של בשר בחלב ואינו יכול ליתן לכלבו ולא הוי אפילו צ"ק משא"כ ר' יוחנן לשיטתו שפיר אמר דלא אתי' רק כב"ש ועיין

שוב ראיתי בפנים עוד הפעם בט"א ומשמעות דבריו דאם אוכל שלכדה"נ הוי אוכל נפש ממש אלא כיון שהוא אוכל כדרך הנאתן צריכין לומר מתוך דמ"מ הוי צ"ק כיון שיכול לאכול שלכד"ה משמע מדבריו דלא כמו שכתבתי דשלא כדרך הנאתן הוי רק צ"ק לכל היותר אבל כבר כתבתי שקשה לומר דהוי אוכל נפש ממש רק די"ל כיון דאם בעי אכל הוי צ"ק אלא דלפ"ז צריכין לומר הואיל ומתוך יחד דהא עכשיו אוכל כדרך הנאתן וצ"ל הואיל ויכול לאכול שלכדה"נ וגם מתוך דליכא צ"ק וכבר כתב בשאגת ארי' בסי' ק"ח דלא אמרינן הואיל ומתוך אהדדי ואפילו לתירץ אחד בתוס' בסוגי' דהואיל דאמרינן תרי הואיל היינו משום דשם הואיל חד הוא אבל הואיל ומתוך דתרי מילי נינהו לא אמרינן ומשו"ה הוצרך הט"א לפי תירוצו על קושי' תוס' לומר דשלא כדרך הנאתן הוי אוכל ממש וא"כ אפילו לא אמרינן לפטרו ממלקות מ"מ מצד מתוך פטור דמהני עכ"פ הואיל לומר דהוי צ"ק אבל לפמ"ש דלא הוי שלא כדרך הנאתן רק צ"ק י"ל באמת מה"ט לא רצו תוס' בזה משום דעכשיו אכל כדרך הנאתן ואי משום דהואיל שיכול לאכול שלכדה"נ מ"מ עדיין לא הוי רק ל"ק וצריכין לומר הואיל ומתוך יחד וזה לא אמרינן ועיין.