שבט סופר חלק א צא

וכתב בביצה שם דרבה לטעמו דסבר מוקצה דאורייתא ותלי' באיסור הכנה אבל כבר הקשה התוס' בעירובין דהא חזר הש"ס בפסחים שם דמוקצה לאו דאורייתא וא"כ י"ל אף דהכנה לאו דאורייתא לב"ש מ"מ מוקצה מה"ת כמו מוקצה מחמת איסור וכדומה ועיין בפנ"י ביצה שכתב דעיקר הא דהדר בפסחים היינו משום דרבה סבר דאין חילוק מלאכות דיש לחלק בין מ מוקצה של שה באפר ועצי מוקצה דהוי מוקצה מחמת איסור די"ל דהוא מה"ת א"כ גם הכנה בתרנגולת העומדת לאכילה דלא הוי מוקצה רק משום הכנה י"ל דתוס' סברו דלא דמי לשאר מוקצה וכ"ש מוקצה מחמת איסור דאורייתא דהוי תולש א"כ לתוס' לא קשה ולרש"י דמדמה אהדדא י"ל באמת דרש"י סבר כשאר ראשונים עיין בש"ס דרבה לא הדר וסבר דלא אמרינן מתוך כלל גם לב"ה ואתי' הברייתא לרבה גם לב"ה דסבר הכנה מה"ת ולתוס' י"ל כמ"ש דסבר בהו"א אע"ג דהכנה לאו דאורייתא מ"מ מוקצה דאורייתא ובזה א"ש לישב קושי' כבוד זקני ר"ע איגר ז"ל בדרוש וחידוש שלו שמקשה לתוס' מאי מקשה ואי איסור מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר ומשו"ה אפיק עצי מוקצה דהא מ"מ הכנה דאורייתא ולוקמי בבישל ביו"ט שלאחר שבת בעצים שנשרו מן הדקל בשבת שלפני יו"ט דהוי הכנה משבת ליו"ט ולכמה שיטות הוי דאורייתא הכנה זו עיין בטור או"ח

ולפי דברנו א"ש דלשיטות אלו דגם כה"ג מקרי הכנה כיון דלא הי' ראוים בשבת מחמת איסור ומקורו מתוס' ביצה דף ד' ד"ה אלא בהכנה בתירץ השני י"ל באמת כתוס' דרבה חזר וע"כ הברייתא כב"ש וב"ש לית ליה הכנה כלל מדאורייתא וא"ש נכון. ועוד י"ל לפי מה שכבר העיר בצל"ח ביצה על הא דקאמר ר"י על הך ברייתא ואת"ל משנה הא מני ב"ש דקשה למה לא אוקמי כר"ע דסבר נמי בהבערה דלא אמרינן מתוך ותירץ דמה"ט לא יכול לאוקמי כר"ע משום דדרשינן חילק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט אע"ג דלא דריש ר"ע למעט הבערה ביו"ט מהא דלא תבערו ביום השבת מ"מ יש לומר דממעט חילוק מלאכות ביו"ט ומה"ט גופא לא ממעט איסור הבערה ביו"ט די"ל דהמיעוט אתי' למעט חילוק מלאכות ביו"ט משא"כ בית שמאי לא דריש כלל מיעוטא דיום השבת דהא לא דריש יום השבת בהוצאה יע"ש וא"כ י"ל בהו"א בפסחים עד דלא מקשה מחילוק מלאכות י"ל באמת דאתי' כר"ע ואית ליה מוקצה דאורייתא דדריש והכינו' אשר יביאו כב"ה וא"ש

ועוד אמרתי לישב לפי מה שהקשו בתוס' במבשל גיד מה צורך קצת יש דהא אסור לאכלו ותירצו כיון שהי' בדעתו של זה לאכלו היינו צ"ק וזה דוחק ומה"ט כתבו באמת דרש"י הוכיח מזה דאף בלא צורך קצת אמרינן מתוך ובט"א במגילה באבני מלואים דף ז' כתב כיון דר"י סבר פסחים דף כ"ז דכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן א"כ מדאורייתא יכול לאכלתו שלא כדרך הנאתן כגון שעירב בו דבר מר או כשאוכלו כשהוא חם שנכוה גרונו כמ"ש הרמב"ם בהל' מ"א וכיון דלא אסור רק מדרבנן אבל מה"ת ראוי לאכילה משו"ה אין לוקין דהא ליכא איסור רק מדרבנן יע"ש וצ"ל לדבריו אע"ג דמה"ט אין חייב שלא כדרך הנאתן משום דלאו אכילה הוא מ"מ צורך קצת מיהו איכא שלא כדרך אכילתן ויש לומר עוד אף לאיזה שיטות וכן משמע מתוספת ע"ז דשלא כדרך הנאתן אין לוקין עליו אבל מ"מ מדאורייתא אסור א"כ בודאי אף צ"ק לא הוי כיון דאסור מה"ת לאכול י"ל לפי מה שכתב שם תחילה לר"ל דסבר ח"ש מותר מה"ת בלא"ה א"ש דיכול לאכלו ח"ש ואין לוקין מה"ט ורק מדרבנן אסור וכבר הבאתי בתשובה אחת דאף לשיטות דשלא כדרך אכילתן אסור מה"ת מ"מ בחצי שיעור מותר דהא טעמא דר"י דח"ש אסור הוא משום דחזי לאצטרופי בכזית לענין מלקות משא"כ אם אוכל ח"ש שלא כדרך הנאתן דאף בכזית ליכא מלקות שוב לא שייך טעמא דחזי לאצטרופי ואסור רק מדרבנן א"כ אף לשיטות אלו יש לקיים תירץ הט"א דמקרי צ"ק מה"ת דיכול לאכול גם לר"י ח"ש שלא כדרך הנאתן אלא דט"א הקשה לדבריו דהא אמרינן התם בפסחים לאביי דהכל מודים בכלאי כרם דלוקין עליו אפי' שלכדה"נ משום דלא כתיב אכילה ומה"ט גם בבשר בחלב לוקין שלא כדרך הנאתן לאיסי בן יהודא דיליף איסור הנאה בבשר בחלב מגז"ש דקדש קודש מטרפה וק"ו מערלה וכלאי כרם וא"כ ליכא צורך קצת דהא הברייתא בבשר בחלב איירי וכתב דזה דוקא לאיסי בן יהודה אבל ר"י קאמר חולין דף קט"ו וכי כעורה זו ששנה רבי לא תאכלנה בבב"ח הכתוב מדבר והכא אכילה כתיבה ושוה לשאר איסורין דכתיב אכילה ואין לוקין שלא כדרך הנאתן ע"כ אמר ר"י לילפותי' דידי' שפיר דלא אתי' כב"ה דסבר מתוך יע"ש, וא"כ י"ל אף דרבה חזר וסבר ג"כ מתוך מ"מ יכול לאוקמי הברייתא גם כב"ה דאית ליה מתוך דסבר דילפינן בשר בחלב דאסור מג' פעמים לא תבשל או כאיסי ואסור בשר בחלב אף שלא כדרך הנאתן וא"כ ליכא צורך קצת ושפיר משני הש"ס לרבה דעייל עצי מוקצה אף אי אמרינן אי מוקצה מה"ת בודאי לא ילפינן אלא מהכנה מ"מ רבה אוקמי הברייתא כב"ה ועייל עצי מוקצה דהא ב"ה סבר הכנה משא"כ ר"י לשיטתו מוקי דוקא כב"ש

אלא דעדיין לא א"ש דהא תוס' כתבו והקשו בפסחים שם על אביי אמאי לא אמר הכל מודים בבשר בחלב שלוקין שלא כדרך הנאתן ותרצו משום דאין מזהירין מה"ד יע"ש וכבר העיר במשנה למלך בהל' יסודי תורה מאי הקשו בתוס' דהא רבי וכמה תנאים לא ילפו אלא מקראי דכתיב ג"כ אכילה דר"י יליף לרבי מלא תאכלנה א"כ לאו כ"ע הוא דסברו דלוקין בבב"ח שלכדה"נ ואביי הכל מודים קאמר והעלה דתוס' סברו בפשיטות דכ"ע סברו דלוקין בבב"ח שלא כדרך הנאתן מה"ט גופא דקאמר אביי בפסחים אע"ג דכתיב בטריפה ונבילה דילפינן מיני' לאיסי בגז"ש איסור בבשר בחלב מ"מ מדלא כתיב אכילה גופא בבשר בחלב לוקין שלא כדרך הנאתן ה"נ יש לומר לר"י דיליף מלא תאכלנו מ"מ כיון דלא כתיב רק בפסולי מוקדשין וילפינן מיני' בשר בחלב אבל מדלא כתיב בבשר בחלב גופא משו"ה חייב אף שלא כדרך הנאתן וא"כ הדרי הקושי' מאי קאמר ר"י דאתי' כב"ש דוקא דהא אינו ראוי כלל אף שלא כדרך הנאתן לר"י מדלא כתיב אכילה בהדי' בבשר בחלב ונ"ל דזה דוקא לאביי אבל לרבא שפיר י"ל אי ילפינן מלא תאכלנה אין לוקין דהא רבא משני בפסחים דף כ"ו שאני היכל דלתוכו עשוי ואין זה דרך הנאתו והקשו בתוס' דהא לא כתיב אכילה במעילה ותירצו דילפינן חטא חטא מתרומה ושם כתיב אכילה והקשה במהרש"א שם א"כ דהא בבשר בחלב נמי אע"ג דילפינן מגז"ש דטריפה מ"מ אמרינן כיון דלא כתיב אכילה בגופא לוקין אף שלכדה"נ א"כ במעילה נמי כן הוא וע"כ רבא לית ליה האי סברא אלא כיון דכל האיסור ילפינן מחטא חטא הוי כאלו כתיב אכילה בגופא ומאיסי בן יהודה לא קשה יע"ש היוצא לנו מזה דרבא לית ליה סברא דאביי כיון דלא כתיב אכילה בגופא אלא דדמי ממש להא דילפינן האיסור א"כ בבשר בחלב לרבא נמי כן לר"י ורבי דילפינן מלא תאכלנה דאין לוקין שלא כדרך הנאתן אע"ג דלא כתיב אכילה בגופו וא"כ גם ר"י סבר כרבא ולדידי דילפינן מלא תאכלנו אין לוקין שלא כדרך הנאתן אבל רבה י"ל דסבר דילפינן איסור אכילה מג' פעמים לא תבשל ובודאי אסור שלא כדרך הנאתן ובתוס' דלא תירצו כן י"ל דרוצים לתרץ אף אי ר"י סבר כאביי דכל היכי דלא כתיב בגופו לוקין עליו אף שלא כדרך הנאתן או דסברו כיון דאסור עכ"פ מדרבנן לא מקרי אף צ"ק אי לאו משום דבדעתו של זה לאוכלו או י"ל לפי מה שהעיר בש"מ על תוס' דאף דאמרינן כיון שרוצה לאכלו הוי צ"ק מ"מ הא צריך שוה לכל נפש ותירצו בכתובות שם דמ"מ הדבר שוה לכל נפש רק איסורו דרביעי' עלה ושייך ביה מתוך וזה דוקא אם באמת אוכלו כדרך אכילתן אבל אי אמרינן כט"א משום שלא כדרך הנאתן א"כ זה ודאי אינו שוה לכל נפש להנות שלא כדרך הנאתן ועיין

ויש לישב בזה קושי' הצל"ח הא דלא קאמר ר"י על הברייתא הא מני ר"ע דלית ליה ג"כ מתוך ומנ"ל לומר דהבערה ובישול אינו משנה ונ"ל דכבר כתבנו דטעמא דתוס' דלא ניחא להו משום דיכול לאכול שלא כדרך הנאתן היינו משום דאינו