שבט סופר חלק א צ

דיו"ט ועיין בפ"י שהרגיש נמי דמאי מדייק ר"ע דלמא גזירת הכתוב הוא לשרפו ביו"ט וכתב כיון דאפשר לשרוף החמץ מעיו"ט בודאי יותר מסתבר לומר דמעיו"ט מלומר דהתיר' התורה לשרוף חמץ ביו"ט וזה לפי האמת אי יו"ט עשה ול"ת הוא ולא דחי מצות שריפה עשה ול"ת אבל אי יו"ט לא הוי בהבערה רק ל"ת כמו בשבת א"כ כמו שבכל מקום אמרינן עשה דוחה ל"ת גם בשריפת חמץ כן הוא ואפשר לקיים שניהם לא מקרי דהא אי תשביתו ביו"ט צריך לשרפו ביו"ט ומשו"ה שפיר הוצרך ג"כ לומר ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה וממילא הוי כשאר מלאכות במיתה ונאמרה ג"כ עשה דשבתון והוי ביו"ט ג"כ עשה ול"ת ומוכח דתשביתו מעיו"ט הוא משא"כ אי ללאו יצאת אע"ג דאסור ביו"ט מ"מ לא הוי רק לאו לחוד וזה ניחה אי ביעור חמץ דוקא שריפה אבל אי גם השבתתו בכל דבר בודאי אפשר לקיים שניהם ע"י ביעור אחר ולא דחי עשה דשריפה לאו דיו"ט ומהיכי תיתי דהתירה תורה גם כן שריפה לומר דגזירת הכתוב אלא ודאי מדקאמר והוצרך ר"ע לומר דאב מלאכה ש"מ דסבר דאין ביעור חמץ אלא שריפה וא"א לקיים אלא ע"י שריפה והי' מותר ביו"ט משום דעשה דוחה ל"ת אי ללאו יצאתה ושפיר מדייק רבא וזה יש להעמיס ג"כ בלשון רש"י מדלא יליף ר"ע אלא מדאסור להבעיר ביו"ט היינו נמי מדקאמר אב מלאכת וכו' ושפיר מסיים רש"י דאי השבתתו בכל דבר ישליכנו לים דאפשר בדבר אחר ובלא"ה לא דחה עשה דשריפה לאו דיו"ט דישליכנו לים ולישובו של צל"ח בדרבי רש"י לא א"ש הסיום של רש"י דיותר הול"ל דאי השבתתו בכל דבר למה לא יליף מביטל ועיין

וראיתי בשאגת ארי' סי' ע"א שהעלה דאף אי אמרינן אין עירוב והוצאה ליו"ט וליו"כ משום די"ל דהוצאה מלאכה גרוע הוא דהא אע"ג דהוי הוצאה במלאכת משכן צריכין קרא דאל יצא איש ממקומו לאסור הוצאה משום דמלאכה גרוע הוא א"כ שפיר י"ל דוקא בשבת נאסר אבל הבערה דודאי מלאכה חשובה הוא והוי בכלל שאר מלאכת שבת אלא דהתורה הוציאה מכלל שאר מלאכות לחייב עליו רק בלאו מ"מ גם ביו"ט אסור יע"ש א"כ י"ל דרשב"א לא כתב רק בלאו דמחמר דלא הוי בכלל מלאכה כלל וצריכין קרא דשביתות בהמה לאסור שפיר י"ל דלא נאמרה על לאו דמחמר עשה דשבתון ג"כ דלא נאמר שבתון רק על הלא תעשה כל מלאכה דהוי מלאכות חשובות משא"כ מחמר אבל בהבערה דהוי מלאכה חשובה גם עשה דשבתון שייך ואי אמרינן כריב"א בתוס' דאין מוזהר כלל ביו"ט בלאווין בלא"ה א"ש בלא דברי הרשב"א בשם מורי ביבמות אבל אי אמרינן דגם לאוין נאסרה ביו"ט שפיר יש לחלק בין מחמר דלא הוי בכלל מלאכה חשובה מעיקרא משא"כ הבערה יש לומר גם עשה דשבתון שייך ועיין. ומה שכתבת לפרש בדברי הרשב"א ששמעת ממנו בעת שיצקת מים על ידינו המכילתא התמוה הובא בחתם סופר או"ח סי' פ"ה והביא מה שכתב בגליון מכילתא שלו בפ' בא דר' יהונתן דרש הקרא ליתן בוקר שני לשריפתו ור' ישמעאל הקשה הא למה לי קרא פשיטא שלא ידחה יו"ט דכתיב לא תעשה כל מלאכה אלא הקרא כשחל יום ט"ז בשבת שלא יודחה שבת ויתן לו בקר שלישי ופליאה דהא אי לא דחי שבת לא דחי יו"ט ואמרת שי"ל דר"י סבר דהבערה ללאו יצאה וא"כ ליכא עשה והו"א דשריפת נותר דוחה ל"ת דהבערה משא"כ ביו"ט י"ל כיון דכל מלאכת יו"ט רק בלאו גם עשה דשבתון נאמרה בהבערה דמאי שנא משאר מלאכות דנמי בלאו וא"כ שפיר קאמר ר' ישמעאל דפשיטא דלא דחי יו"ט דהוי יו"ט עשה ול"ת וצריך קרא בשבת דשאר מלאכות במיתה וע"ז נאמרה העשה משא"כ בהבערה דהוי רק בלאו והו"א דלדחי משום עשה דשריפת נותר אלו דבריך ואף שדבר שכליי הוא מ"מ אינו אמת כאשר כתבתי כיון דכל מלאכות יו"ט ילפינן משבת לא חומר ממלאכת שבת וגם ביו"ט לא הוי עשה ובפרט לפי דברי שג"א י"ל בלאו דהבערה גם הרשב"א מודה ועוד דהא ר' ישמעאל דרש כן ור"י סבר ע"כ דהבערה לחלק יוצאת כמו שהוכיח תוס' ביבמות דף ו' ע"ב בד"ה או אינו דר"י קרא והטה ואמר לשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה אלמא דבהערה יש כרת והש"ס שם בלא"ה פריך שפיר והפירש הנכון כמ"ש בח"ס שם ועיין בפירוש התורה והמצוה להגאון מלבים ז"ל בחומש שלו שפירש ג"כ על דרך זה יע"ש

ועוד רגע אדבר על קושי' שג"א בהל' חמץ סי' פ"א לשיטת ר"י דמשהה ע"מ לבערו אינו עובר ואפילו לכתחילה מותר להשהותו ע"מ לבערו ואם ביערו אפילו למפרע אינו עובר א"כ האיך דייק רבא מר' עקיבא דל"ל מתוך דהא כתבו תוס' אע"ג דבעי צורך קצת הכא מה שמבער הוי צ"ק וכיון דלר"י יכול להשהותו לכתחילה ע"מ לבערו א"כ הא דעבר על בי"י וב"י ועשה דתשביתו היינו דוקא באינו שוהה ע"מ לבערו אבל מ"מ כיון דיכול להשהותו ממילא ליכא צ"ק וכתב דע"כ צ"ל דר"י כרש"י סבר דלא בעי צורך קצת ולדידי נראה דודאי אע"ג דאינו עובר בשוהה ע"מ לבערו בבל יראה ובעשה דתשביתו מ"מ אינו מקיים העשה דתשביתו אלא אם באמת משביתו מקיים המצוה ע"י שריפה או אי השבתתו בכל דבר ע"י זורה לרוח ומטיל לים רק איסור אינו עבר אם משהה ע"מ לבערו וברור וכיון דמוכח דגם צורך מצוה הוי צ"ק כמו שמבואר ממתניתן דביצה דמילה ולולב וס"ת דלא הוי רק מצוה הוי צ"ק א"כ גם כן מצוה דקיים אם שורף החמץ הוי צ"ק דהא מקיים המצוה משא"כ בשוהה ע"מ לבערו וכיון דמצות היום ויומא קגרים לקיים עשה זו הוי המצוה צ"ק וא"ש ולפי מה שמסביר המקור חיים בריש ספרו טעמא דר"י דמותר אף לכתחילה ע"מ להשהותו וכי בכל לאווין שניתקו לעשה יהי' מותר לכתחילה לעבור על הלאו ולקיים אח"כ העשה כאשר תמה כבר במל"מ בהל' חמץ ומצה וכן השאגת ארי' בתשובה שם ומחלק דוקא בעשה שא"א לקיים רק אם עבר על הלאו ודאי אי אפשר לומר דמותר לעבור על הלאו ולקיים העשה דא"כ הו"ל לכתוב גזול והשיב וכיון שלא נכתב העשה רק לתיקן הלאו אסור לקלקל כדי לתקן משא"כ דעשה דתשיבתו דמערב יו"ט הוא אף כשלא עבר עדין על הלאו ולא לתקן הלאו לבד נאמרה רק מצוה בפני עצמה י"ל דה"ק רחמנא תשובתי ולא יראה לך אם לא תרצה להשביתו והדברים קלורין לעניים יע"ש וא"כ זה דוקא אם תשובתו באמת בעי"ט אז י"ל דמותר להשהות לכתחילה ע"מ אבל ר"ע דרצה לדייק דמעי"ט הוא מדאסור להבעיר שפיר הוכיח רבא דל"ל מתוך דאל"כ עדיין י"ל ביו"ט וכיון דתשביתו ביו"ט ולא מעיו"ט ולא הי' מצוה לעצמה דומה תשביתו לשאר לאוי שניתקו לעשה ואסור לקלקל ע"מ לתקן אלא דהשג"א לפי הסברתו בדברי הר"י מקשה שפיר אבל לפי דברי מקור החיים לא קשה קושיתו וגם לדברי מקור חיים יש לחקור אי גם בל יראה ובל ימצא עובר כבר משש שעות למעלה ועיין אריכות בנוב"י קמא על זה ויש להאריך ובין תבין בזה אשר לפניך והנני רבך חפץ בהצלחתך והרמת קרנך. פה פרעסבורג בחודש ניסן. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה נו

שוכ"ט להרב המאוה"ג חו"ב וותיק מלא עתיק בע"פ כש"ת מו"ה אברהם כ"ץ נ"י אב"ד דק"ק נמ"ר יע"א

אחדש"ה מכתבו קבלתי עם שילוח מעות א"י וראיתי שעמד בתמיה על הא דש"ס פסחים בסוגי' דהואיל דמשני תחילה לרבה אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה לפמ"ש תוס' שם דמשמע דאף לב"ש אמרינן הואיל דהא הברייתא אתי' כב"ש א"כ מוכח דרבה חזר ואית ליה ג"כ מתוך לב"ה ובתשובה אחרת הבאתי ראי' מתוס' ביצה בסוגי' דמתוך שהקשו ג"כ לרש"י דאף בלא צ"ק אמרינן מתוך א"כ למאי צריך רבה משום הואיל מוכח דפשיטא להו דרבה חזר א"כ מאי משני עייל עצי מוקצה דהא רבה מוקי מתניתן דביצה שנולדה ביו"ט ביו"ט שחל להיות אחר השבת ומשום הכנה וכיון דב"ש לא דריש והכינו א"כ לית ליה מוקצה דאורייתא וראיתי בחדושי אבא ז"ל שהביא הקושי' בשם קדושת זקני בעל ח"ס זצ"ל, ונ"ל דיש לדחות דזה דוקא לרש"י דמדמה מוקצה להכנה