שבט סופר חלק א פז

בליל ח' בביתו שוב אף אם יאכל ביום ח' בסוכה אינו נראה כמוסיף מידי דהוי אאוכל בסוכה באמצע השנה ונראה מדבריהם דאדרבה דעדיף טפי באמצע השנה דלא צריך היכר כלל ובחתם סופר כתב דלא מהני היכר ונראה לי ליישב דבריו הקדושים דוודאי אי אמרינן שלעבור שלא בזמנו בעי כוונה ורק משום דלא ניכר אם יושב לשם מצוה או לא צריך היכר שלא יהיה נראה כמוסיף אז שפיר כתב הה"מ דדווקא ביום השמיני כיון שישב עד עתה בסוכה לשם מצוה נראה כמוסיף גם ביום שמיני שיושב לשם מצוה וע"י היכר מגלה דעתו שאינו לשם מצוה אבל באמצע השנ' מהיכי תיתי לחשוב שיושב בסוכה לשם מצו' ולא וצריך היכר כלל אבל הח"ס כתב דבריו לפי דעת המקשה אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה דהיינו דגם לעבור שלא בזמנו לא בעי כוונה א"כ צריך היכר להיפך כוונה דווקא שיושב לשם מצוה וע"ז שפיר כתב הח"ס כיון דמברך כל שבעה ובשמיני אינו מברך א"כ בוודאי כוונתו שלא לשם מצוה דהא הי' מברך עד עתה אבל באמצע השנה כיון דלא צריך כוונה והברכה אינו מעכבת ולא שייך למצוה אינו ניכרת ע"י שאינו מברך שמכוון שלא לשם מצוה אלא כיושב סתם בלי כוונה ועובר אם לא צריך כוונה אף שלא בזמנו, ועיין בכ"ס או"ח סי' ק"כ והקשה שם מיד בתחילת התשובה לראב"י דיש היכר משום ברכה מהא דדף מ"ח דבעי היכר ע"י שרגא או ע"י מנא דמיכלא מפני מה לא סגי ההיכר שאינו מברך ונדחק דצ"ל דסברו דאינו מברך רק ביום ראשון או דס"ל דברוכי נמי מברכינן וזה הכל דלא כהלכתא דפסקינן דמברך בכל יום ויתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן ואדרבה משם ראי' לשיטת ראב"י דרש"י ס"ל כוותי' דהרא"ש הקשה קושי' עצומה לרש"י דמפרש שם הא לן היינו דגם לבני ח"ל צריך היכר שלא יהי' נראה כמוסיף דהא מש"ס משמע דווקא שאין לו מקום להוריד כליו צריך היכר כלים אבל ביש לו מקום לא צריך היכר דהא בח"ל אף ביש לו מקום בבית צריך לאכול בסוכה משום ספק וצריך היכר, ובב"ח סי' תרס"ו מתרץ דביש לו מקום בבית כיון דאינו ישן בסוכה בליל שמיני ומוריד המצעות והמטה יש היכר משא"כ כשאין לו מקום בבית וצריך לאכול ולישן בסוכה אין היכר וצריך היכר אחר ע"י שרגא או מנא מיכלא וכיון באין לו בית וצריך לישן בסוכה אין היכר בשינה דהא אינו מברך עליו עי"כ צריך היכר אחר ויש ראי' לשיטת הראב"י דאינו ישן בשמיני בסוכה

ובזה א"ש מה שהקשה האלי' רבה על תירוצו של הב"ח דבשעת אכילה לא איכפת לי' ולא הוי בל תוסיף על אכילה דממ"נ יש היכר בשעת אכילה ע"י ברכה יש היכר וכיון דבאית לי' מקום בבית אינו ישן בשמיני לא צריך היכר שרגא רק באין לו בית דצריך לישן גם כן בסוכה צריך היכר שרגא או מנא מיכלא והא דבאמת אינו ישן בספק שמיני אף ביש לו מקום להוריד כלים ע"י שרגא ומאני מיכלי ובכ"ס כ' דלא מהני היכר בשעת שינה ולפמש"כ מוכח דמהני היכר דהא באין לו בית צריך ע"כ לישן בסוכה צ"ל לפמש"כ הרא"ש דאינו נכון להכניס בסוכה דברים כאלו שפוסלין כיון שצריך לישב בה מצד ספק והוי זלזול מצוה וא"כ דווקא באין לו בית שע"כ צריך לישן התירו ע"י היכר משא"כ ביש לו בית כיון דיכול לישן שם לא התירו ע"י שרגא ומאני מיכלי ודוקא אכילה דהוי היכר ע"י ברכה לחוד וא"ש ועין

והנה בכ"ס שם יצא לקיים דברי הראב"י דאין ישנים בסוכה בליל שמיני וכן הוא שיטת הרא"ש לפמ"ש הד"מ דטעמא דיתבינן משום דלפעמים עריבה עליו וזה לא שייך בשינה, ואני אומר שגם לשיטת הריטב"א אין ישנים בסוכה שכתב על הא דסבר ר"י ללישנא בתרא דגם יתובי לא יתבינן דוודאי בזמן שלא היו בקיאין בקביעי דירחא והוי ספק גמור גם ר"י מודה שצריך לישב משום ספק משא"כ עכשיו דבקיאין ורק מנהג אבותינו בידינו לא אזלינן במנהג דידהו בהא כי היכי דלא לזלזלו בח' שהוא יו"ט מה"ת ורב סבר כיון דבלא ברכה יתבינן בה הא מנכרא מלתא שאינה ז' ממש ולא יזלזלו בקדושתו יע"ש, וא"כ בשינה כיון דאינו מברך עליו וליכא היכר שייך שיזלזלו ומשום הכי אינו ישן בשמיני דליכא היכר שלא יזלזלו אלא דנוראות נפלאתי על כל האחרונים שלא הביאו הא דרשב"א בר"ה דף ט"ז שהביא ראי' על הא דכתב דבמה שתקנו חכמים לצורך ליכא בל תוסיף דכבר נאמר ע"פ התורה אשר יורוך וכתב ותדע לך דהא שמיני של סוכה בזמן הזה מצוה של דבריהם ואוכלים וישנים בה למצוה, ואף ע"ג דבקיאין השתא בקביעי דירחא יע"ש וכתב בפירוש ואוכלים וישנים בה משמע דהמנהג לישן ג"כ למצוה ועיין בספר חיי אדם שמביא בשם הגאון ר' אלי' ווילנא זצ"ל שציוה לתלמידיו לישן בסוכה בשמיני עצרת והי' מדקדק בו יותר משאר ימים כדי להורות הלכה לתלמידים ואנן נוהגין כהוראות קדוש זקיני זצ"ל וכאשר נהג ג"כ אבא מאוה"ג זצ"ל

וראיתי בריטב"א שם הא דמברכין על ספירת העומר ול"ח לזילותא דיו"ט היינו משום דבברכה של סוכה אינה אלא מושאלת מדין ספק שביעי בעינן למיעבד גדר שלא לברך כדי שלא יזלזלו בקדושתו של תורה אבל בספירה שיום שני הוא חול גמור מן הדין אין מונעין בשנה הראוי' לו לעצמו מפני שלא יזלזלו בקדושתו שאינו שלו אלא מדין ספק ראשון. והר"ן כ' כיון דספירת העומר דאורייתא וצריך לספור ממילא יברך ג"כ וכתב הריטב"א והלכתא מיתב יתבינן וכו' ואתיא דלא כרב אסי דאמר מבדיל ומקדש מיומא טבא לחברי' ולא חייש לזלזולא דיו"ט שני וקיי"ל דלית הלכתא כרב אסי יע"ש, ועיין בצל"ח ביצה דף ה' שכתב והאריך בזה כיון דאנן פסקינן דנולדה בזה מותרת בזה ובודאי לאו קדושא אריכתא הוא למה אין מבדילין דהא רב אסי הי' מבדיל אע"ג דמספקא ליה אי וודאי קדושה וכ"ש אנן וכתב משום דאנן פסקינן דיתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן משום זלזול משו"ה נמי אין מבדילין יע"ש, וזה ניחא אי אמרינן דמה"ט מברכין על ספירת העומר כיון דליכא בכוס אחד משא"כ לישב בסוכה אבל לתירץ שני של הר"ן והריטב"א לא הביא תירץ זה רק דיש חילוק כיון דספירת העומר הוא וודאי משא"כ סוכה ספק א"כ קשה למה אין מבדילין דהא גם חיוב הבדלה הוא וודאי דהא אנן בקיאין ויו"ט שני וודאי חול הוא והי' לנו להבדיל ג"כ כמו בספירת העומר ולא לחוש לזלזולא דיו"ט. וראיתי בש"מ ביצה שכתב על רש"י שכ' שהי' אומר המבדיל בין קודש לחול דרישא דהבדלה נקט ולא שהי' חותם כן דא"כ אתי לזלזולא ביה אלא היה חותם המבדיל בין קודש לקודש או בין קודש חמור לקודש קל

ולפמ"ש לתירץ שני לא הי' לנו לחוש לזלזול אף אם מסיים ומבדיל כיון דוודאי חול הוא והוא בעצמו הביא שם בשם הריטב"א על הא דמתרץ הש"ס דרב אסי ספוקי מספקא לי' דקשה היכי מחית נפשי' לספק ברכה לבטלה ותירץ באמצע תפלה הי' מבדיל אי נמי כיון דמדאורייתא חול גמור הוא לדברי הכל וחיוב הבדלה דאורייתא בין קודש לחול שפיר יכול לברך דכל ברכות של תורה אם הוא ספק יכול לברך על ספקן ומיהו רב אסי לגרמי' עביד ולית הלכתא כוותי' יע"ש, ולא יהיב נמי טעמא מפני מה לית הלכתא כרב אסי, ולפמ"ש תליא בשני תירוצים אי דווקא בכוס אחד יש זלזול ושאני ספירת העומר י"ל גם הבדלה אין מברכין מה"ט דהוי בכוס אחד משא"כ לתירץ השני, ובאמת לפמ"ש הר"ן דשאני ספירת העומר כיון דהוא דאורייתא ואין לבטל מה"ט גם מברכין עליו די"ל דהבדלה דרבנן דהא לכמה פוסקים אף דקידוש שבת דאורייתא מזכור ושמור מ"מ הבדלה רק דרבנן רק הרמב"ם סבר דגם הבדלה של שבת הוא מה"ת אבל קידוש של יו"ט וכ"ש הבדלה של יו"ט הוי רק דרבנן כמ"ש הה"מ פכ"ט מהלכות שבת ועיין במג"א סי' רע"א סק"א אבל הריטב"א כתב רק דטעמא דספירת העומר מפני שהוא וודאי חול משמע אף אם הוא מדרבנן נמי לא חיישינן כיון דהמצוה הוא וודאי וא"כ גם להבדיל הי' לנו מיו"ט לחברי' בפרט לפמ"ש הש"מ בשמו דגם הבדלה מיו"ט לחול הוא מה"ת אם כן קשה מאי שנא הבדלה מספירת העומר ועלה בדעתי לומר דשאני הבדלה דיש לו תשלומין גם לאחר יו"ט משא"כ ספירת עומר אבל לא מצאתי בשום מקום דגם ליום טוב יש הבדלה תשלומין כמו שמצינו בשבת דלכמה פוסקים עד יום ד' ועיין ברא"ש והר"ן ס"פ מי שאחזו, ואין פנאי להאריך יותר ואסתיים בזה . פ"ב ביום אחר אסרו חג של סוכות תרנ"ה לפ"ק הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.