שבט סופר חלק א פו

רבא סבר דמ"מ לכתחילה צריך נר אחר להיכרא דלא יאמרו רק לצרכו אדליק אבל בדיעבד יצא אי לא אדליק ג"כ נר אחר ובזה א"ש קושי' הרשב"א על הרז"ה מה דאמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום בית ואם איתא דמותר להשתמש לאורה יעשה נר אחד ועולה לכאן ולכאן ומניחו על שלחנו ודיו כדרך שאמרו בשעת סכנה ולכאורה תמוה מאי דפשיטא ליה לרשב"א להקשות להרז"ה דהא כיון דליכא פרסומא ניסא וליכא היכרא לא יוצא ידי חובתו כלל דאנן פרסומא ניסא בעינן וא"כ כיון דאין לו אלא נר אחד לא יצא ידי חובתו ושפיר קאמר רבא דאי אין לו נר אחד נר ביתו עדיף וע"כ דרשב"א סבר בפשיטות דוקא לכתחילה צריך נר אחרת אבל בדיעבד יצא אם אין לו רק נר אחד וממילא בשבת יכול לצאת ידי שניהם אם אין לו א"כ יניח בביתו ועולה לכאן ולכאן והוכיח הרשב"א זה דאל"כ יקשה מהא דרב דהא באין לו נר כלל בביתו ליכא היכרא ואי אסור להשתמש יהי' מותר דהא בודאי אי אסור להשתמש גם הבעה"מ מודה דלא צריך עוד היכרא דהא היכרא הוי בהא דאסור להשתמש וע"כ דרק לכתחילה אבל בדיעבד יצא וא"כ בשבת דמותר להשתמש משום שלום ביתי שפיר יש לגזור שמא ישתמש משום כבוד שבת ועוד יש להאריך ותן לחכם וכו' וה' ירים קרנך וראשך בכבוד וצלח ורחב ע"ד אמת הכ"ד רבך חפץ בהצלחתו. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה נב

עוד להנ"ל

קבלתי מגילות שניות ואני טרידנא טובא ואין פנאי לדברי פלפולא אבל יען כי חביבים על מע"כ דברינו אשיב על מה שעמד על דברי הר"ן שבת שלכך נעשה הנס ח' ימים שהיה להם שמן טהור רחוק ד' ימים ולכך הי' צריכין ח' ימים על הליכה וחזרה מה נעשה בשבת בנתיים אי אמרינן י"ב מיל לכולי עלמא דאורייתא, הנה לא קשי' דיש לומר דבתוך תחילת ד' ימים הראשונים ה' שבת או שלא הליכה דרך ר"ה או פחות פחות מד' אמות וגם עוד י"ל דבאמת לא הולך אחד בשבת כל היום רק עד י"ב מיל משם הלך אחר מקומות אחרות וכל אחד הלך עד תחומו ובלא"ה אין תמיה דהר"ן יהיב טעמא לרוב ראשונים דסברו דאין תחומין כלל לדידן אף יותר מי"ב מיל כאשר הביאו ראי' מכמה מקומות מש"ס ועיין רמב"ן במלחמות ספ"ק דעירובין

ומש"כ די"ל לפי מה שכתב הרשב"א בשם מורי בסוגיא דעשה דוחה ל"ת דבלאו דמחמר ליכא עשה דשבתון דלא נאמר רק על מלאכה שחייב עליו כרת אבל לא מחמר דהוא רק בלאו ולאו בכלל מלאכה הוא א"כ י"ל דעשה דוחה ל"ת וצריכין לומר ג"כ דעשה דמקדש דוחה ל"ת דעלמא שאינו במקדש ועיין בט"א בסוגי' דמצות צריכין כוונה שהוכיח כן עש"ס שבת ועיין בשעה"מ בהלכות נדרים שהאריך בזה ומה דלא הוי בעידנא כ' לפמ"ש הרנב"ר במס' ב"מ דהכשר מצוה בעידנא הוא לא דמי כלל דדווקא גבי השבת אבידה דווקא דנטילתו והבאתו בביתו בכלל מצות השבה דהא אי אפשר לו להשיבו אם לא שנוטלו והביאו לביתו וע"ז אמרה והשיב את אבידה ואפילו על זה חולק הנמוק"י שם דמ"מ עיקר גוף המצוה הוא השבה בבית בעלים משא"כ במילה שכל שנעשה הוא מגוף המצוה עצמה ואם לא גמרה לא נעשה רק חצי מצוה אבל לילך בעד שמן בוודאי אין זה הכשר מצוה כלל שיהי' בעידנא ותדע דהא הר"ן כ' בר"ה שלא הי' צ"ל דמה"ט אין מעבירין עליו את התחום משום עשה אינו דוחה עשה ול"ת דלא הוי בעידנא ואע"ג דהוי נמי המשך מצוה ועיין בנומק"י שהבאתי שכתב דהשבת אבידה דומה יותר למכשירי שאר מצות שאף שצריך לעיקר מצות נטילת לולב לעקרו מן הדקל מ"מ העיקר הוא הנטילה ואע"פ שמתחילה מתעסק הוא לקיים המצוה יע"ש

וגם הרנב"ר לא כתב רק באבידה אבל לא לענין שאר הכשר מצוה ויותר הי' יכול לומר דמשום דהוי מצוה דרבים לא צריך בעידנא אלא שגם זה לית ליה לר"ן דהא הר"ן כתב דהי' יכול לומר דמה"ט אין מעבירין על התחום בשופר משום דלא הוי' בעידני' מוכח דר"ן לית לי' הא דשבלי לקט בשם ר"ת דשופר הוי עשה דרבים ולא בעי בעידנא, והנה לדברי מורי ברשב"א צריך לומר דלית לי' כרמב"ם דלכ"ע תחומין י"ב מיל הוי דאורייתא דא"כ לא הוי תחומין עשה ול"ת דהא ילפינן מאל יצא איש ממקומו ולא הוי בכלל מלאכה בשבת וממילא לא הוי בעשה דשבתון ג"כ כמו בלאו דמחמר והש"ס דקאמר דטעמא דאין מפקחין את הגל ואין מעבירין עליו התחום משום עשה ולא תעשה צ"ל דקאי למ"ד תחומין דרבנן דאז כיון דתחומין אין לו עיקר מה"ת כלל הוי תחומין כמו שאר כל השבותים דגזרו חכמים משום מלאכה והוי עשה ול"ת אבל אי אמרינן תחומין י"ב מיל הוי דאורייתא ולוקין משום אל יצא איש ממקומו ואם כן חכמים שהוסיפו לאסור אף באלפים אמה היינו משום גזירה שלא יצא חוץ לי"ב מיל וכיון די"ב מיל גופא לא הוי עשה וכ"ש באלפים אמה דלא הוי עשה ואם כן לרמב"ם צריכין לומר דלית ליה כמורי רק כתוס' ורשב"א יבמות שם דגם במחמר איכא עשה דשבתון אע"ג דלא הוי בכלל מלאכת שבת, ועיין בח"ס או"ח סי' קמ"ט שכתב ופשיטא לי' דתחומין לא הוי רק לאו אלא דלפ"ז בוודאי קשה למה לא יהיב הש"ס טעמא משום דלא הוי בעידנא דהא למ"ד תחומין דאורייתא לא הוי ל"ת ועשה לפי שיטת מורי ברשב"א רק לאו וצ"ל דטעמא דקאמר משום עשה ולא תעשה הוא רק אי אמרינן דתחומין דרבנן וביותר הי' למיהב טעמא דבעידנא דא"ש לכ"ע דעלמא אף אי תחומין דאורייתא וביותר דהא סתם מתניתן ר"מ וסבר בעירובין דף ל"ח דאף תחומין דאלפים הוא מה"ת כר"ע דתחומין דאורייתא ומה"ט הי' נ"ל לומר דבתחומין לכ"ע עשה ול"ת הוא דהא תחומין ילפינן מקרא דומדותם מחוץ לעיר אלפים אמה גבי לוים וא"כ הלאו ילפינן מאל יצא ועשה הוא הא דומדותם מחוץ לעיר אלפים דהוי עשה שימדוד שלא יצא חוץ לתחום ובוודאי הא דשבו איש תחתיו לא הוי עשה דמהא ילפינן אם כבר יצא חוץ לתחום דאין לו רק ד' אמות אבל לא על תחילת יציאתו אבל מהא דומדותם שפיר יש לומר דהוי נמי עשה, ולפ"ז גם אי לא ילפינן דתחומין מה"ת מהאי קרא ורק י"ב מיל דאורייתא מאל יצא מ"מ דהא דאסרו חכמים אלפים אמה היינו משום דאסמכינהו על קרא דומדותם כמבואר בש"ס עירובין דף נ"א וא"כ גם אי אמרינן דמה"ת דווקא י"ב מיל מ"מ י"ל כיון דאסמכינהו אלפים על קרא דומדותם הוי עשה ול"ת ואינו דומה למחמר וכבר הארכתי בדברי מורי במקום אחר ואין פנאי להאריך עוד ונזכה בקרוב למורה צדק ידידו הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

, תשובה נג

ביום יארצייט של קדושת זקיני בעל ח"ס זצ"ל זי"ע שדרכי לדרוש ברבים כאשר נהג אבא מאוה"ג בעל כ"ס זצ"ל זי"ע עמדנו על דברי הח"ס בקונטרסים על סוגי' הש"ס שנדפסו בירושלים בסוגי' דמצות צריכין כוונה דף ל"ג כתב הא דמקשה הש"ס אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה ולא קאמר האוכל די"ל משום דאכילה מינכר ע"י שאינו מברך משא"כ שינה שאין היכר ונ"ל דוודאי האוכל בסוכה באמצע השנה לא יועיל לו מה שאינו מברך אם לא משום דשלא בזמנו אינו עובר עליו אבל במה שאינו מברך אין תועלת דכל המצות אין הברכות מעכבות ואך בשמיני שהי' יושב בו כל הימים הללו ובירך בכל יום ועכשיו יושב בלי ברכה בזה יש היכר כן נ"ל אלו דבריו הקדושים

ותמוהים דלכאורה הה"מ פ"ו מהלכות סוכה והובא בד"מ סי' תרס"ו כתב להיפך דווקא ביום השמיני צריך היכר אבל בשאר ימים ל"צ היכר ומה"ט כתב ג"כ הב"ח בסי' תרס"ח ליישב המנהג שאין אוכלין בליל שמיני בסוכה שנהגו כן כדי לעשות הפסקה בין ז' לח' דכיון שאכל