שבט סופר חלק א פה

אחר להדליק בשבת שמא ידליק וע"ז שפיר כתב כן כיון דכבתה אין זקוק ואין מצוה כלל להדליק ובודאי לא ידליק בשבת ועיין בתוס' ישנים דף כ"א שתירצו בשם ריב"ן דה"ט דגזרינן בשמן מהותך לא משום שמא יטה אלא שמא יכבה וליכא שלום בית ואע"ג דכתבתי דלא הוי ודאי שיכבה מ"מ א"ש לריב"ן דהא לטעמא דידי' משום דליכא שלום בית בודאי דוקא ביש לו שמן אחר אסור משא"כ באין לו דאין ספק חמור מודאי והאי דחלב מהותך ע"כ לכתחילה איירי לריב"ן ולכמה פוסקים גם משום שמא יטה רק לכתחילה אסור עיין בא"ר סי' רס"ד ולכתחילה אף לספיקות הרבה יש לחוש וא"ש

ובכ"ס שם יצא לישב בדברי הטור אלו הרי"ף שכתב מדמדליקין בשבת מכלל דאי כבי' לא מדליק ש"מ כבתה א"ז לה וכבר עמד בפנ"י בזה דהא גם מחול מוכח דכבתה א"ז לה ומתרץ משום דבחול י"ל דלא חייש רב לשמא יפשע ולא ידליק אבל בשבת דלא יכול להדליק מוכח ע"כ דאי כבתה א"ז לה וכבר עמדו על תירץ זה דא"כ קשה מנ"ל דרב חסדא סבר כבתה א"ז לה ומותר להשתמש דלמא זקוק לה ובשבת אסור משום דלא יכול להדליק ואף די"ל דמ"מ יש לדייק מר"ח דמותר להשתמש משום דמשמע דאין מדליקין בשבת אף באין לו מ"מ דסבר דכבתה אין זקוק לא מוכח מחול די"ל דלא חייש לשמא יפשע ולדידי נראה לישב דלכאורה גם משבת אין הוכחה לפי מה שכבר מישב הפנ"י קושי' תוס' דדייק רב הונא דסבר מותר להשתמש לאורה משום די"ל בשבת לכ"ע גם אי כבתה זקוק וחיישינן שמא לא ידליק היינו דוקא בחול שיכול להדליק אבל בשבת דלא יכול ואנוס הוא ונ"ל דרש"י כתב שמא יפשע ולא ידליק ויש לתמוה מהיכי תיתי שיפשע ולא ידליק כיון שצריך להדליק ומסביר בפנ"י דאולי יטה ויסבור בדעתו שלא צריך להדליק וגם זה אין טעם לשבח ודחוק כיון דהדין כבתה זקוק מה יטעה אותו לומר דלא זקוק ע"כ נ"ל דבודאי אי יכול להדליק בשמנים אלו בשבת אף דבשבת לכ"ע כבתה אין זקוק מדהוא אונס ולא יכול להדליק וגם ר"ה מודה דלולי דמותר להשתמש לאורה מטעם כבתה זקוק הי' מותר בשבת מ"מ בודאי אי יכול להדליק בשבת בשמנים אלו יטעה ויאמר דמה"ט יכול להדליק בשבת משום דכבתה אין זקוק לה ולא יעלה בדעתו משום דיהי' אח"כ אונס דמ"מ מתחילה הי' להם לאסור שלא יבוא לידי אונס שלא יכול להדליק ורק אי כבתה אין זקוק לה כלל לא חיישי' אף לכתחילה דלמא יכבה אח"כ כיון דעיקר המצוה הוא הדלקה ולא יותר וזה בודאי קיים אבל אי באמת כבתה זקוק ומצוה דרבנן הוא שידליק דוקא עד שתכלה רגל ואם לא לא קיים המצוה כתקנה וכהלכתה למה יכול להדליק לכתחילה בשמנים אלו ולא חשו אם יהי' אח"כ אונס לכן יטעה ויסבור דכבתה אין זקוק אף בחול וכ"ע מודה בהאי חששא קרובה וא"כ ר"ה חייש לשמא יפשע או ישכח אף בחול אף דסבר דאין מדליקין בשבת משום דמותר להשתמש מ"מ אין מדליקין אף בחול משום חשש דיפשע אף כה"ג ורב דסבר דמדליקין בשבת דאסור להשתמש לאורה וכיון דמדליקין באמת בשבת אף דלא מוכח משבת דכבתה אין זקוק די"ל משום דיהי' אונס לא חיישינן אף אי כבתה מ"מ אי בחול כבתה זקוק בודאי הי' לן לחוש לשמע יפשע בחול כיון דרואה שמדליקין בשבת בשמנים אלו בוודאי יסבור ויטעה דכבתה אין זקוק וע"כ דסבר גם בחול אין זקוק לה וזה כוונת הרי"ף באריכת דבריו ג"כ מדמדליקין בשבת מכלל דאי' כבי' לא מזדקק ליה היינו דמ"מ מוכח דלא אמרינן לאסור בשבת משום דכבתה זקוק דבשבת כ"ע שום אונס דכבתה אין זקוק וכיון דבשבת יכול להדליק ש"מ דכבתה אין זקוק לה אף בחול דהא חשש קרוב הוא לחוש לשמא יטעה ויפשע וע"כ דגם בחול אין זקוק לה וליכא חשש כלל ודברי הרי"ף מזוקקים וזקק לה באריכת לשונו וא"ש נמי שפיר הא דלא קבלה אביי משמי' דר"י והדר קבלוה בשנאמר לו בשם דר' יוחנן והא מוכח מרב דסבר הכי ולא מלתא דתלי' בסברא הוא דודאי לא הי' למשקר ר"י לומר דבר משמי' דרב

ולפמ"ש נכון דבאמת י"ל דבחול זקוק לה ואפ"ה מותר דלא חיישינן ליפשע וגם בשבת מותר משום דיהי' אונס ולא יכול להדליק אלא דר' ירמיה מצד הסברא הי' סבר כה"ג דמותר להדליק בשבת בודאי חיישינן שיטעה ויפשע גם בחול אבל אינו מוכרח ותלי' בסברא הוא על כן לא קבלה אביי משמי' דר' ירמי' אבל משמי' דר' יוחנן קבלה וא"ש ולפי דברינו בישוב הרי"ף גם כן קשה מנ"ל דרב חסדא סבר א"ז לה דלמא כבתה זקוק אלא דלא חייש לפשיעה כיון דסבר דבשבת אין מדלקין משו"ה אין חשש קרוב לחוש שיטעה ויפשע ומצרכי' לומר דלא רצה לומר ג' מחלוקת לענין שמא יפשע דר"ה סבר דגם כה"ג שייך שמא יפשע ור"ח סבר דלא חיישינן וסבר ג"כ כבתה זקוק לה ולרב ע"כ מוכח דסבר אין זקוק לה וכיון דלרב ע"כ מוכח א"ז לה קאמר ג"כ בפשוט דטעמא דר"ח כן שלא לעשות מחלוקה ג"כ לענין חשש שמא יפשע ובזה מיושבים ג"כ דברי פנ"י בישוב הרי"ף כמובן

והנה אי אמרינן כמרדכי בשם הגמי"י דאם יש נר אחד כשר יכול להשתמש בנר פסול בשבת דלא שייך שמא יטה כיון דיש לו היכר בנר כשר וברמ"א סי' רפ"ד סומך בדיעבד ולעת הצורך להקל א"כ לפי דברי פנ"י דהא דדייק דמותר להשתמש משום דפשיטא ליה דבשבת כיון דאנוס לא שייך כבתה זקוק א"כ לפי דברי המרדכי יהי' בשבת מותר להדליק על פתח ביתו אם יש לו שמן אחר לשבת והא דאין מדליקין בשבת ע"כ באין שמן אחר לשבת וכיון דמצי להדליק בשבת כה"ג ביש לו שמן אחר לשבת ואף דיש לו שמן אחר לחנוכה מכל מקום כיון דלא שייך שמא יטה מדליק בשבת דלא שייך כבתה זקוק אם כן גם לרב הונא יש לומר דמהאי טעמא חייש לשמא יפשע בחול כיון דבשבת יכול להדליק ביש לו שמן אחר ויש נפקותא לדינא לשיטת מרדכי להדליק בשבת כשאין לו רק שמן יפה בשביל נר שבת אבל לא לנר חנוכה ונר שבת קודם לנר חנוכה ואין איסור משום יטה דהא יש לו נר יפה ולנר חנוכה אין לו רק משמנים פסולים כה"ג גם בשבת מותר כיון דאין לו לא מבטלינן המצוה מפני ספק ובאין לו גם בחול מותר, והב"י הקשה לשיטת המרדכי מהא דקאמר דקסבר רב אסור להשתמש משו"ה מותר בשבת והא למרדכי גם אי מותר להשתמש לא שייך שמא יטה ועיין בא"ר ותוס' שבת שהקשו גם מר"ה דלמה אסור משום מותר להשתמש בשבת ובפרמ"ג כתב לתרץ כיון דר"ה בהא דאמר אין מדליקין בשבת איסור נוסף אתי לאשמעינן מלבד כבתה כמ"ש בתוס' א"כ ע"כ ר"ה איירי באין לו נר יפה לשבת רק שמן פסול לנר חנוכה והו"א דיכול להדליק קמ"ל דמותר להשתמש ואסור וכן לרב יע"ש. וא"כ ביש לו לנר שבת לחוד ולנר חנוכה רק שמן פסול באמת מותר וזה דוחק דהא אין מדליקין בחול ביש לו איירי ואין מדליקין בשבת דוקא באין לו כלל דהא אי יש לו שמן לשבת ואין לו שמן רק שמן פסול באמת מדליק דטעם שמא יטה לא שייך וגם מטעם כבתה מותר דהא אין לו שמן אחר לחנוכה להדליקו על פתח הבית או חצר וזה בודאי דוחק וגם מר"ח קשה דקאמר אין מדליקין בשבת משום דמותר להשתמש ושמא יטה דהא מדליקין בחול בודאי אפילו ביש לו אתי לאשמעינן דמותר וא"כ למה אין מדליקין בשבת כה"ג וע"כ דלא כמרדכי ומתחילה רציתי לומר דלא קשה דדוקא אם מדליק שתי הנרות לשם שבת ואחד כשר ואחד פסול שפיר סבר המרדכי דיש להכשיר דלא שייך שמא יטה משום דיש לו היכר בנר כשר אבל אי מדליק נר אחד לחנוכה ליכא היכר דיאמרו שהדליק נר אחר משום היכר דנר חנוכה

וראיתי אח"כ בשו"ת שבות יעקב ח"ר סי' ל"ט שרצה לומר כן וכתב דאין זו סברא כלל דהא עכ"פ יש לו נר אחר ולדברינו גם על הבעה"מ קשה דהא כתב דהא דרבא דצריך נר אחרת אתי' אפילו אי מותר להשתמש משום היכרא וא"כ היכי דלית ליה רק שמן פסול לנר חנוכה יהי' מותר גם לר"ה דהא משום כבתה ליכא דהא אין לו שמן כשר וגם משום מותר להשתמש ליכא איסור דהא כה"ג דלית ליה נר כלל הכל מודים דאסור להשתמש משום היכרא ומוכח מזה דגם הבעה"מ לא קאמר רק דלכתחילה צריך נר אחר ג"כ משום היכרא אבל אי לא הדליק נר אחרת בדיעבד יוצא ידי חובתו דכולי האי לא מחמירין דהא באמת מותר להשתמש וליכא ג"כ היכרא כ"כ כקושי' להרשב"א אבל מ"מ דלא יחלוק