שבט סופר חלק א פד

ובין בשבת משום דבשבת פשוט יותר להתיר כיון דהטעם שמא יפשע ובשבת לא שייך וגם מסתבר אסור להשתמש לאורה ולגרסת תוס' קשה

וראיתי בכתב סופר או"ח שכתב דלרש"י בלאו הכי אין הוכחה מדלא נקט סתם אין מדליקין משום די"ל דלא זו אף זו קתני לפי גרסתנו משא"כ תוס' שפיר דייקו משום דלפי גרסתם הוי זו ואצ"ל זו ולפמ"ש אדרבה היכי דקתני בין ובין לרוב הוא זו ואצ"ל והשני פשוט יותר ועיין בפנ"י שכתב דעיקר הוכחת תוס' מדלא קתני סתם אין מדליקין או מדליקן לרב דמנקט שניהם אין ראי' די"ל זו ואצ"ל זו כדמצינו בכמה מקומות דנקט ג"כ זו ואצ"ל זו אלא דעיקר הוכחתם מדלא קתני סתם כונתו דדוקא היכי דצריך לנקוט עכ"פ דבר אחד מפורש ולא יכול לנקוט סתם אז רגיל התנא לשנות גם בזו ואצ"ל זו או זו אף זו אבל היכי דיכול לנקוט סתם והכל בכלל בודאי לא מפרש אף בדרך זו ואצ"ל זו וגם לא בזו אף זו דהא יכול לקצר בלשונו סתם ולא לפרש שום דבר כמו אין מדליקין דמשמע בחול ובשבת ומדפרש ע"כ דרצה לאשמועינן דיש באחד נוסף מה שאינו בחבירו ואין לדייק כלל מהא דנקט זו ואצ"ל זו כמ"ש בכ"ס שם ולפמ"ש אף אי אמרינן דלית ליה לרש"י מה שכתב תוס' דדייק מדלא נקט סתם ועיקר דיוק רש"י משום שמא יפשע מדקתני בין ובין דהשני פשוט יותר כמ"ש ג"כ אין דיוק כ"כ דהא הסמ"ע לא כתב רק על הרוב השני פשוט יותר והבאת' משני משניות סמוכות אהדדי דבאחת נקט דשני פשוט יותר ובאחת דהראשון פשוט יותר ורק על הרוב דיבר הסמ"ע ומה"ט כתב נקט המחבר בין הלוהו מעות ובין הלוהו פירות בין משכנו בשעת הלואתו ובין שלא בשעת הלואתו משום דרוב פעמים כן הוא אבל אין לעשות דיוק מזה ולחדש מדברי ר"ה דסבר מותר להשתמש לאורה כמו שכתב הפנ"י דאין לדייק מדקתני זו ואצ"ל זו דמצינו דנקט כך אף דרוב פעמים אינו כך ותמוה לי מה שראיתי בחדושי כבוד זקני שיצא עכשיו מחדש על מס' שבת דלפמ"ש הסמ"ע דהיכי דנקט בין ובין לעולם השני פשוט יותר מן הראשון דקשה לפ"ז דברי רב דנקט בין בחול ובין בשבת ובאמת הסמ"ע לא כתב רק רוב פעמים הוא כן וכאשר הבאתי ג"כ ממתניתן אלו וצ"ע

ולתרץ קושי' מהרש"א על תוס' שכתבו דעיקר הוכחת הש"ס דר"ה סבר דמותר להשתמש לאורה מדלא נקט אין מדליקין סתם א"כ לפמ"ש באו"ד דמשו"ה לא נקט רב סתם מדליקין דהו"א דוקא בחול אבל בשבת אין מדליקין דבסתמא לא הייתי אומר ששום אדם יחמיר לאסור להשתמש לאורה א"כ ר"ה לא הי' צ"ל לומר בין בשבת דיש טעם נוסף בשבת לאסור דהא ממילא ידעינן דהא שום אדם לא יחמיר לומר דאסור להשתמש ונ"ל דהנה הבעה"מ כתב הא דאמר רבא דצריך נר אחת להשתמש לאורה אתי' אפילו כמ"ד מותר להשתמש לאורה דאי ליכא נר אחרת הרואה אומר לצרכו הוא דאדלקי' ורשב"א חולק דודאי דמותר להשתמש לאורה כל צרכו קאמר ואמאי ניחוש לנכנסין ויוצאין דיאמרו לצרכו הוא דאדלקיה והנה רש"י והרמב"ן במלחמות כתבו דטעמא דאסור להשתמש לאורה הוא משום שיהי' היכר לנר חנוכה ופרסומי ניסא דאי משתמש ליכא היכר ופעמים שאדם מדליק כמה נירות לצרכו

ולפ"ז יש לומר דאי טעמא דאסור להשתמש מה"ט הוא ולא משום דומי' דמנורה או מטעם ביזוי מצוה יש לחלק ולומר בודאי מצד הסברא חיצונה בליכא נר אחרת רק נר חנוכה מסתבר יותר לומר כבעל המאור דיש לאסור להשתמש לאורה דהא ליכא אחר רק זו משא"כ ביש גם כן נר אחרת בביתו על שלחנו ליכא חשש כ"כ דיאמר לצרכו אדלקי' כיון דיש לו נר אחר בביתו להשתמש מהיכי תיתי שיאמרו שנר חנוכה שמדליק על פתח ביתו וכ"ש אי אמרינן כרש"י בפתח חצירו לצרכו אדלקי' ובודאי לא היה אדם אומר דאף כה"ג אסור להשתמש לאורה ולפ"ז א"ש דר"ה דרצה לאשמועינן רבותא בהא דקאמר בין בשבת ולא סתם ע"כ אתי לאשמעינן אף במקום דסברא חיצונה דאסור להשתמש היינו בליכא נר אחרת ומשו"ה קאמר בין בשבת דגם כה"ג מותר להשתמש אף דליכא רק נר חנוכה לחוד דמסתבר דאסור להשתמש כמ"ש בעל המאור קמ"ל בין בשבת דאפילו בלית ליה שמן רק נר אחד נמי מותר להשתמש ועיין בפנ"י שכתב דהא בין בשבת איירי ע"כ דלית ליה שמן אחר ורב דנקט דמדליקין בין בשבת היינו אפילו אית ליה שמן אחר דהא דמדליקין בחול ע"כ באית ליה שמן אחר דאי בלית ליה גם רב הונא מודה וא"כ כה"ג הוי הסברא דמותר להשתמש לאורה כיון דאית ליה שמן אחר להדליק נר שבת הו"א דמותר קמ"ל רב רבותא דמדליקין בשבת אף כה"ג דאסור להשתמש לאורה וכן י"ל לרב חסדא מדקאמר אין מדליקין בשבת ואי ביש לו שמן אחר פשיטא דאסור דמהיכי תיתי לומר דבכה"ג אסור להשתמש לאורה וע"כ באין לו רק לנר חנוכה ואין לו שמן אחר כלל והו"א דאסור להשתמש קמ"ל דאין מדליקין בשבת אף באין לו שמן אחר דאף כה"ג מותר להשתמש כמ"ש הרשב"א דאי מותר לא צריך נר אחר להשתמש בביתו וא"ש

וראיתי בכ"ס סי' קל"ב שהביא קושי' בשם אחי הגדול מו"ה יעקב עקיבא נ"י לפי מה שכתב הטור דלא חיישינן שמא ידליק בשבת משום דגם בחול אי כבתה אין זקוק לה א"כ מנ"ל לרבה דר"ה סבר מותר להשתמש דלמא אסור להשתמש ומה"ט אפילו באין לו שמן אחר בשבת אסור משום חשש שידליק עוד הפעם יע"ש ואני אוסיף מיא וקמחא לקושי' זו דהנה הטור מחדש הדבר מעצמו מה שלא נאמר ולא נשנה בגמרא וראשונים וראיתי בפרמ"ג במשבצות תרע"ג שמתוך שמצוה י"ל שיחזור וידליק דומה לשמן שריפה כ"ג ע"ב מתוך שמצוה לבערו חיישינן שמא יטה אבל מפני שכבתה אין זקוק לה ליכא מצוה ולא ידליק ולפ"ז לפמ"ש הפנ"י דאין מדלקין בשמן שריפה ג"כ בכלל דברי ר"ה דהא אין בהם מדליקין בשבת וטעמא דביש לו שמן אחר איירי ואסור להנות אף בחול וא"כ אי גרסינן רבה כמ"ש בפנ"י דסבר דטעמא דאין מדליקין בשמן שריפה הוא משום שמתוך דמצוה עליו לבערו יטה בשבת חיישינן ג"כ שמא ידליק ואסור אפי' באין לו שמן אחר בשבת ואפי' אי אמרינן כרב חסדא דאמר שם לשמא יטה לא חיישינן ותני' כוותי' דרב חסדא וממלא לגרסא דידן לא קשה דהא לרב חסדא לא חיישינן וכן להלכתא לשמא יטה בשמן שריפה רק דאיירי מתניתן דשמן שריפה ביו"ט שחל להיות ערב שבת מ"מ יש לומר רק משום כדי שיתבער מהר לא חיישי' לשמא ישכח ויטה דהא סוף כל סוף ישרף השמן ולא שייך בהילות המצוה בזה דהא אינו עוסק בידים במצוה רק שורף ממילא משא"כ דאם שיכבה הנר חנוכה וכבתה זקוק שפיר יש לחוש שמא ידליק ומשא"כ בשמן שריפה דאינו אלא חשש שמא יטה לחוד דהא בשמנים שנמשכים איירי אבל מ"מ נ"ל דאין קשי' דבאמת צריך להבין הא דאוסר ר"ה אפי' באין לו להדליק בשבת דהא יש ס"ס שמא לא יכבה ושמא לא יפשע ואין לומר משום דרוב פעמים יכבה דאי הוי רוב גמור בודאי אף אי כבתה אין זקוק לה לא הי' מתירין להדליק בהם דהא אי העמיד ברוח מצויה כתב המג"א דכבתה זקוק לה והוי כאלו לא נתן שמן כשיעור וגם ברוח מצוי' לא ודאי הוא אלא דמצויה שיכבה וע"כ דשמנים שאינם נמשכים לא הוי רובא שיכבה אלא דספק הוא ומ"מ בחול יש לאסור ביש לו שמן אחר משום דאין לעשות ס"ס לכתחילה כמבואר במג"א סי' תס"ז ומשו"ה אין מדליקין לר"ה אע"ג דהוי ס"ס שמא יכבה ושמא לא ישכח ויפשג אבל באין לו למה יתבטל ממצוה ביש ס"ס אע"כ דהחשש יטה הוא קרוב לודאי כיון דאין אור הנר יפה להשתמש בו בודאי וקרוב שיטה וכן כתבו תוס' כ"ג בד"ה גזירה וכו' דמה"ט גזרינן בחלב מהותך אטו שאינו מהותך ושאינו מהותך שמא יטה משום דלא חשוב גזל"ג דבשאינו מהותך בודאי יטה והא דגזר רבה בשמן שריפה שמא יטה אע"ג דלית לן למימר משום מצוה דבודאי יטה דסבר דיו"ט ושבת כי הדדי נינהו יע"ש, וא" מה"ט באין לו יש לגזור דוקא אי הטעם משום שמא יטה דמותר להשתמש לאורה ובודאי ישתמש ויטה משא"כ אי הטעם שמא יחזור וידליק משום המצוה לא עדיף למאן דחייש לשמא יטה בשמן שריפה דלא הוי רק ספק יטה כמ"ש תוס' וכ"ש שי"ל כן בהדלקה דלא הוי רק ספק אבל אינו ודאי שידליק ובאין לו אין לאסור בשבת מטעם זה רק משום דמותר להשתמש ובודאי יטה אבל הטור יפה כתב דמ"מ לכתחילה לא הי' לנו להתיר בשבת אף ביש שמן