שבט סופר חלק א פג

ניתנו כמבואר בס"פ כיסוי דם מה"ט לא יכול מהרש"א לתרץ בכיסוי משום תשמיש מוקצה והוכרח לתרץ משום דאינו צורך או"נ ואסור משום טלטול לבד ויש עוד להאריך או מפני טרדות והפסקות ע"י יוצאים ובאים כל היום כרגיל צריך אני לקצר והנני רבך חפץ בהצלחתך והרמת קרנך פרעסבורג יום א' לסדר תרומה תרנ"ג לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה נ

שלום וברכה לכבוד ידידי הרבני המופלג חריף ובקי בע"פ כש"ת מו"ה יצחק שוויגער נ"י בק"ק טאפאלשאן יע"א

מכתבו קבלתי ובשולי מכתבו קושי' על הרמב"ן במלחמות ריש ביצה שהביא ראי' לדברי הרי"ף דפסק כר"נ ביו"ט לענין מוקצה כר"י ובשבת כר"ש מהא דביצה דף כ"ח ע"ב דקאמר רבינא בשפוד שצלו בו בשר דאע"פ שאין בו בשר מותר לטלטלו מידי דהוי אקוץ בר"ה והקשה בתוס' שם דהא רבינא בשבת קנ"ז לית ליה מוקצה ולמאי צריך לטעמא דקוץ יע"ש ולרי"ף א"ש דדוקא בשבת פסק רבינא כר"ש דלית ליה מוקצה אבל ביום טוב גם רבינא אית ליה מוקצה כר"נ וכתב מע"כ נ"י דנוראות נפלא על דברי הרמב"ן דהא ר"א בר אהבה אמר דשומטו ומכיחא בקרן זויות וראב"א סבר בשבת כ"ח נכרי שחקק קב בבקעת מסיקו ביו"ט אף דהוי נולד א"כ דברי ראב"א סתרי וע"כ כתירץ תוס' והניח בצע"ג ואני לא אדע לא פליאה ולא צ"ע דהא כתב תוס' תחילה דלרבינא לא קשה די"ל דהכא קאמר רבינא אליבא דשמואל אבל איהו ס"ל בלא"ה שרי ואם תוס' כ' כן לרבינא אע"ג דלא נזכר שמואל ולא קאמר רבינא משמי' מו"מ י"ל דקאי לשמואל כ"ש שי"ל כן לראב"א דהא רב אדא אמר רב מלכיו קתני א"כ ראב"א בשם מלכיו קאמר וליה לא ס"ל דבלא"ה שרי דלית ליה מוקצה כלל וכן משני הש"ס בשבת שם דמתרץ אליבא דר"א ור"ע קאמר ליה וליה לא סבירא ליה וכ"ש הכא דאמר בשם רב מלכיו וכן קאמר רב חנינא ברי' דרב איקא שפוד וכו' רב מלכיו משום דראב"א בשם רב מלכיו אמרה אבל ראיתי ברי"ף שגרס רב מלכיו ואיתימ' רב אדא בר אהבה אמר משמע לגירסא זו דרב אדא בר אהבה אמר משמי' ולא בשם רב מלכיו א"כ שפיר יש מקום לקושיתו דהא גם ביו"ט מתיר ראב"א אפילו נולד ולפי מה שכתב הפנ"י שם דהאי נולד דבקעת עדיף טובא ולא הוי נולד ממש דהא עומד להסקה הבקעת אלא משום דגם ר"י גם כה"ג אוסר כדמוכח מפ' כל הכלים סבר הש"ס דמתרץ אליבא ר"י לגמרי סבר כר"י אבל לפי האמת דלית ליה כר"י א"כ שפיר יש לחלק דהאי מוקצה דבקעת לא דמי לשאר מוקצה דהא הבקעת עומד להסקה משא"כ בשפוד שנרצף ובמוקצה כה"ג גם ראב"א אית ליה דחמור דמוקצה ממש הוא ודוק בדברי הרמב"ן במלחמות שם שכתב מדשמואל לא קשי' דלית ליה מוקצה גבי כרכי וזוזי די"ל דמוקצה מחמת מיאוס חמור וגם שמואל אית ליה ואין ראי' להרי"ף לחלק משמואל בין יו"ט לשבת אבל מרבינא קשה דהא אמר בשבת שם דפליגו רב אחא ורבינא בנר ישן דהוי מוקצה מחמת מיאוס ובכל מקום רבינא מיקל א"כ רבינא גם מוקצה מחמת מיאוס לית ליה וקשה משפוד דלמה צריך לטעמא דקוץ ומזה ראי' להרי"ף אבל משמואל אין ראי' דיש לחלק בין מחמת מיאוס דחמור משאר מוקצה וא"כ גם לראב"א ל"ק אע"ג דל"ל מוקצה בבקעת מ"מ מוקצה כזה חמור ובמח"כ אלו הי' מדייק טפי בדברי הרמב"ן לא הו' כתב נוראות נפלא עליו כי דבריו ברורים אלא דיש להקשות לדברי מהרש"ל ביש"ש בסי' כ"ד שמפקפק על תירוץ תוס' משום דלא הוי כלי נהי דלא הוי כלי סוף סוף לא הוי אלא מוקצה בעלמא וא"ל דהוי כבקעת דמודה ר"ש בעצים רטובים שאין ראוין להסקה כשיטת תוס' דהא בודאי זה השפוד שצלו בו כבר קבל כח האש ונתיבש וראוי להסקה יע"ש וכתב מאחר שבטל מתורת כלי שהי' עליו כבר א"כ הוא כאחד שנשבר דאסור משום נולד וא"ש להני שיטות דמחלקין בין מוקצה לנולד ולרי"ף דאינו מחלק א"ש דמחלק בין יו"ט לשבת ולדבריו דטעמא משום נולד ומודה שמואל ורבינא עדיין קשה מהראב"א דהא גם בנולד מתיר בקב בבקעת וע"כ צ"ל לדבריו כמ"ש תחילה דראב"א בשם מלכיו אמר וליה לא סבירא לי' או דיש לחלק כמ"ש בפנ"י דקב בבקעת לא הוי נולד ממש דעמד מתחילה להסקה ג"כ וכתבתי זה בחפזי להפיס דעתו והנני ידידו הדש"ת, פה פרעסבורג י"ב טבת תרנ"ה לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה נא

שלום וכ"ט לאהובי תלמידי המופלג בהפלגת חכמים וותיק מלא עתיק מלא וגדוש מורג חרוץ בע"פ כש"ת מו"ה מרדכי יהודא בלויא נ"י דיין ומורה בק"ק משענגער יע"א

מכתבך קבלתי וראיתי מה שהציע לפני בעינינא דיומא יומא דחנוכה ותמה על הרי"ף שפירש א"כ לשיעורי' היינו דאם היתה דולקת והולכת יכול לכבותה או להשתמש לאורה א"כ מוכח מדבריו דעכ"פ במשך זמן הדלקה בודאי אסור להשתמש לאורה א"כ קשה על רב חסדא ממ"נ מהברייתא דהא סבר כבתה אין זקוק לה ומותר להשתמש לאורה והא אי אין זקוק לה צריכין לתרץ לשיעורי' וממ"נ מוכח חד מתרי או כבתה זקוק או אסור להשתמש והניח בצ"ע ורצה לפלפל בהקדמה זו ושגה ברואה דרי"ף כתב שני פירושים דיכול להכבותה או להשתמש לאחר זמן וא"כ לר"ח אמרינן רק פירש הראשון לכבותה היינו אף דמותר להשתמש מ"מ אין יכול לכבותה רק אם דלק כשיעור זמן מצותה אבל אם כבתה אין זקוק אבל משום דלכתחילה המצוה עד שתכלה רגל לא יכול לכבותה ולמ"ד אסור להשתמש לאורה כתב הרי"ף גם פירש השני דיכול להשתמש לאחר זמן ורצה לאשמועינן דמותר לאחר זמן ולא אמרינן דמשום שהוקצה למצותו אסור אף לאחר זמן השיעור

וכאשר נראה ממכתבך הטעוך דברי הב"ח שכתב הנ"מ בין שני תירוצים אי מותר להשתמש לאחר זמן מצותה דלפירש דלכבותה י"ל דאף לאחר זמן מצותו אסור אבל באמת כל זה רק לפי מה דפסקינן דאין זקוק ואסור להשתמש אבל לרב חסדא אין לנו פירש אחר רק דלכבותה דלא יכול לכבות תוך זמן המצוה ואין חילק בין פירש רש"י לרי"ף אלא לרש"י משמע ליה דלשיעורי' היינו שצריך עכ"פ לכתחילה ליתן כשיעור זה ולרי"ף משמע ליה יותר מלשון דמצותו היינו שידליק הנר כשיעור הזה ולא יכבה אותו וכל זה פשוט וליתא לכל פלפול שלך. ואני אמרתי הא דפירש רש"י דטעמא משום יפשע אדם לכאורה תמוה מנ"ל לרש"י דחיישינן שמא יפשע ובפנ"י רצה ליישב קצת דשמא יטעה בדין ויסבור דאין זקוק לה, וי"ל דרש"י הוכיח מקושי' תוס' דמנ"ל דר"ה סבר מותר להשתמש לאורה דלמא משום דכבתה זקוק כמו בחול ולפי מה שכתב רש"י א"ש דלא חיישינן רק שמא יפשע ובזדון לא ידליק אבל בשבת דלא יכול להדליק דהוי אונס לית לן בה אלא דבאמת עדיין אינו מספיק ועיין בפנ"י ונ"ל דרש"י הוכיח כן לפי גרסתו בש"ס דאמר ר"ה אין מדליקין בין בשבת ובין בחול ולפי מה שכתב הסמ"ע בחו"מ סימן ע"ב דהיכי דנקט בין ובין על הרוב בין האחרון פשוט יותר והוי זו ואצ"ל זו והבאתי ראי' לסמ"ע ממתניתן דספ"ק דביצה בין חיין ובין שחוטין ושחוטין פשוט יותר מחיין אלא דמתניתן בסמוך משלחין כלים בין תפורין ובין שאינן תפורין והוי לא זו אף זו משמע דלא כסמ"ע, וראיתי בפרמ"ג שהרגיש בזה וא"כ י"ל דאי גם בשבת שייך כבתה זקוק לה למה נקט ר"ה בין בשבת ובין בחול דהא שבת פשוט יותר וע"כ דטעמא דשמא יפשע ובשבת לא שייך וגם הא דמותר להשתמש לא פשוט די"ל דאדרבה דמסתבר דאסור להשתמש לאורה וא"כ הוי בחול פשוט יותר לאיסור משום דשייך שמא יפשע משא"כ בשבת דהוי אונס וגם מסתבר דאסור להשתמש לאורה דומי' דמנורה או דהוי ביזוי מצוה וא"ש נמי דנקט רב מדליקין בין בחול