שבט סופר חלק א פב

דוקא לענין אכילה והנאה מקרי עיקרו מה"ת משום דיש סמך למוקצה מקרא דהכינו אבל טלטול דליכא סמך בקרא מקרי עיקרו מדרבנן וא"כ אף בפ"ד דקמשני רבה דעייל עצי מוקצה ויליף מהכינו בודאי דוקא אכילה ותנאה אבל לא טלטול והתוס' בביצה אזלו לשיטתם דסברו דמוקצה מותר בהנאה בפסחים בסוגי' דוז"ג וגם בע"ז בסוגי' דבת תיהא וא"כ כל השקלא וטרי' בביצה על הא דרב מתנה הוא דוקא על טלטול מוקצה כמ"ש במ"א סי' שכ"ה ושפיר כתבו דלא הוי עיקרו מה"ת ועיין

והנה בפרמ"ג ביו"ד סי' צ"ט הרבה להקשות להרא"ש דאין מבטלין בדרבנן רק במקלי קלי איסורא א"כ קשה מטלטול דהא מקשה והא קמהפך באיסורא ואי אמרינן כיש"ש דתולין מה שמהפך הוא דהיתריה ולא צריכין לביטול א"ש אבל הרא"ש כתב מצד ביטול וכן הר"ן כתב דוקא באינו ניכר א"כ מצד ביטול הוא והא בטלטול עדיין לא מקלי קלי ומסיים שעונותי גרמא שלא זכיתי להבין יע"ש ותמוה לי דהא הדבר מבואר בדברי הר"ן ודוק בדבריו שם שכתב דלאו בכל איסור דרבנן מותר לבטל אלא בדרבנן כי הא קאמר שאינו אלא טלטול בעלמא ומקלי קלי איסורא ואמסקנא סמוך יע"ש מוכח דגם הר"ן סבר כהרא"ש דלענין אין מבטלין אמסקנא סמוך משום דמקלי קלי וא"כ מאי זה שכתב ג"כ הר"ן דאינו אלא טלטול בעלמא משמע משום דאינו רק טלטול משו"ה מבטלין אלא משום דבאמת צריכין לבטל משום טלטול מוקצה ומשום איסור הנאה דמוקצה ובטלטול מוקצה לא שייך מקלי קלי משו"ה מתרץ הר"ן בקיצור לשונו דאף בכל שאר איסור דרבנן אסור לבטל אבל הכא אינו אלא טלטול בעלמא וקיל משאר איסור דרבנן ובשביל הנאת מוקצה קיל משום דמקלי קלי וא"ש הכל

ותמוה לי שלא הרגיש אדם בסתירת הרשב"א בביצה כתב דמסתבר דוקא בשאינו מכיר עצם איסור הא מכירין אין ביטול מועיל שאין ביטול בדבר הניכר לעיין יע"ש וזה כהר"ן דמשום ביטול ממש הוא דלא כיש"ש ובשבת דף כ"ט כתב היפך זה דלא מתורת ביטל נגעו בה אלא צריך רוב כדי שלא יהי' כמטלטל האיסור אלא כמטלטל היתר וכי מטלטל בשבר כלי הוי ליה טלטול מן הצד וזה כדברי היש"ש ולא ראיתי מי שהרגיש בזה, והנה לפי דברי רשב"א שבת דהא דקמשני בהיתרא קמהפך לאו משום ביטול הוא דהא ליכא ביטול בניכר צ"ל ע"כ הא דמקשה בביצה דאין מבטלין איסור לכתחילה היינו בשביל שנהנה מהמוקצה ואע"ג דכתב רשב"א דמוכח מהא דלא מקשה בשבת רק משום והא קמהפך באיסורא דמוכח מזה דמוקצה מותר בהנאה והקושי' רק משום טלטול היינו דוקא בהנאה הבאה ממילא אח"כ סבר הרשב"א דמותר להנות כמו מסיקין בכלים דבשעת הבערה אינו עוד מוקצה רק אח"כ נעשה שברי כלי ולאחר שכבר דולקים נעשים מוקצה הו"ל הנאה דממילא אבל כשמדליק בתחילה בדברים מוקצים זה אסור בהנאה אי לאו משום ביטול ופריך והא אין מבטלין איסור ודוק בדבריו שכן הוא שכתב דלסמוך בו כרעי המטה אע"ג דאינו מזיזו ומטלטלו אסור משום דנהנה מהמוקצה משא"כ בכלי שנעשה אח"כ מוקצה ועיין במג"א סי' תק"א ס"ק י"ב שמחלק כן דבשבר כלי דאף לשרוף במקומן בלי טלטול אסור משום הנאת מוקצה אבל בכלי שלם מותר אע"פ שנתקלקל אח"כ ההנאה באה ממילא, ותמוה לי שלא הביא דברי הרשב"א שבת דמבואר כדבריו ובזה מיושב הא דמקדק הצל"ח הא דלא הקשה ג"כ בש"ס שבת שהביא על הא דאמסיקין בכלים הא דרב מתנה ולא פריך והא אין מבטלין איסור לכתחילה ותירוצו של הצל"ח משום דבשעת ביטול עדיין היתר כיון דהוא כלי שלם וכן כתב ג"כ במג"א תק"י סק"א

ולדברינו י"ל דהא איסור הנאה ליכא במדליק בכלי שלם וכל האיסור רק משום טלטול מוקצה והא דמרבה עליהן לאו משום ביטול הוא רק משום טלטול מן הצד ולא שייך כלל ביטול איסור משא"כ בביצה דמדליק בעצים שנשרו דהוי מוקצה בשעת הדלקה ואסור להנות משו"ה פריך על הנאת מוקצה דאין מבטלין ובזה א"ש ג"כ הקושי' שנייה של הצל"ח דלא פריך מהא דרב אשי דדבר שיש לו מתירין לא בטל לפי מה שכתב הפנ"י בסוגי' דספק מוכן וכן הצל"ח דף ג' דיש לומר בטלטול לא שייך דבר שיש לו מתירין דהא יכול לטלטל היום ומחר ומה"ט לא יכול להקשות בשבת דצריך להא דרב מתנה רק משום טלטול משא"כ בביצה דצריך לרב מתנה ג"כ בשביל הנאת מוקצה שפיר פריך משום דבר שיש לו מתירין ועיין

והנה הרמב"ם כתב סתם בפ"ב מהל' יו"ט הל' י"ב דמסיקין בכלים שלמים ולא הביא הא דרב מתנה שמרבה עליהן עצים מוכנים וכבר עמד הה"מ ונדחק מאוד דאולי יש להרמב"ם גירסא ופירוש אחר בגמרא ועיין בשעה"מ וגם בבינה לעתים מהגאון פלתי שיצאו לתרץ דברי הרמב"ם וכל אחד הולך לדרכו בסברא אחרת דהרמב"ם סבר דמסיקין בכלי שלם אף דלא מרבה עליהן והש"ס קאי רק לר' יוסף דסבר גם במשנה בפתילת הבגד שקיפלה דג' על ג' מצומצמת אוקמינן אבל רבא חולק יע"ש ועדין לא יצאו ידי חובתם דמנ"ל להרמב"ם לחלק מסברת עצמו ולדחוק דהש"ס פריך רק לר"י מנ"ל דרבא דמשני תירץ אחר חולק ונ"ל דהי' להרמב"ם הכרח דסבר הרמב"ם דבעצים שנשרו מהדקל גם לכתחילה מבטילן כמ"ש הר"ן דיש מי שסוברים כן וכן כתב היש"ש וא"כ קשה מאי בין כלי שלם ושבר כלי כיון דגם בכלי שלם אין מסיקין רק אם מרבה עליהן עצים וכה"ג גם בשבר כלי מותר כמו עצים שנשרו וא"כ יש לומר דהש"ס בשבת דלא הביאו כל השקלי' וטרי' דביצה סבר דבאמת לכתחילה אסור לבטל בשבר כלי משא"כ בכלי שלם דאף לכתחילה מותר להרבות כמו שכתב המג"א כיון דעדין היתר הוא אבל הרמב"ם סבר דלפי סוגי' דביצה דמקשה ומשני הא דאין מבטלין איסור לכתחילה וגם דמקלי קלי איסורא בודאי אף לכתחילה מבטלין וע"כ דלא צריכין בכלי שלם להרבות עצים והא דמסיקין בכלים איירי בלא עצים אחרים ומה"ט אין מסיקין בשברי כלים

וראיתי בצל"ח ביצה דף ל"ג ע"א בד"ה ואמנם וכו' שמתמה כיון דבכלים מסיקים רק במרבה א"כ בשברי כלים נמי ונדחק שם וע"כ קושיתו ג"כ להשיטות דבמקלי קלי אף לכתחילה מבטלין ועיין שם שכתב דבמרבה עליהן ליכא עוד משום הנאת מוקצה כיון שמרבה עליהן ובשעת הנאתו כבר נתבטל אלא דאין מסיקין משום טלטול מוקצה וראיתי בספר עטרת פז שמישב קושי' הפרמ"ג שהבאתי להרא"ש דדוקא מקלי קלי מותר לבטל א"כ עדין קשה מטלטול וכתב לפמ"ש המג"א סי' תק"ט דאף דרלריצב"א הובא בתוס' ביצה דף ח' וכ"א ול"א טלטול מוקצה בשביל אוכל נפש מותר מ"מ להשתמש בדבר מוקצה אסור דדוקא לסלק המוקצה מותר כמו אפר כירה לאפות בו מותר אבל לשתמש בו דהיינו הנאת מוקצה אסור כמו אכילה וכתב המג"א שם דמה"ט אין מסיקין בעצים שנשרו אף לשיטת תוס' דהנאת מוקצה מותר מ"מ לכתחילה אסור להנות יע"ש וא"כ כיון דבשעה שנהנה כבר נתבטל המוקצה ברוב ומיקלי איסורא א"כ מצד תשמיש מוקצה מותר דכמאן דליתא וממילא גם הטלטול דקודם לכן אין לאסור דשרי לצורך או"נ וקושי' הש"ס מהא דקמהפך באיסורא כיון דכונתו להשתמש לאפות בו' אף בטלטול אסור ומשני דבהיתרא קמהפך דבטל אף דהוי דשיל"מ משום דמקלי קלי וממילא מותר הטלטול דמעיקרא כיון דהוי רק טלטול לצורך או"נ ומצד הנאת מוקצה ליכא דהא נתבטל ברוב ויען כי המחבר הגאון ז"ל הוא ש"ב של זקני הגאון ר"ע איגר ז"ל חביבים עלי דבריו ודפח"ח

וראיתי בשעה"מ בפ"ב מהל' יו"ט שעמד על סתירת מהרש"א שכתב בדף כ"ח הא דלא יכול לשחוט לכתחילה ולכסות באפר שהוסק ביו"ט משום דהטלטול אינו בשביל או"נ אלא משום הכיסוי ואסור בלא שחט ובדף ל"ג דאין סומכין את קדירה בבקעת כתב מהרש"א משום דטלטול מוקצה משום אוכל נפש לא שרי רק לסלק המוקצה כגון גריפת תנור אבל להשתמש ולהנות בדבר מוקצה אסור וא"כ גם בכיסוי הי' יכול לתרץ כן דמשתמש במוקצה ועיין בט"ז סי' תקי"ח ססק"ז שתירץ כן ולדידי אינו קשי' דהא תשמיש מוקצה אינו אסור רק משום דאסור להנות כמו דאכילת מוקצה אסור וא"כ בכיסוי דמכסין בעפר עיר הנדחת משום דמצוה לאו להנות