שבט סופר חלק א פא

אלא בשאר הימים ועמדת עליהם כיון דסבר רב דלא אתקצי אלא למצותו מה לי יום ראשון או שאר ימים וי"ל דתוס' סברו גם כן כמו שמפרש הריטב"א והר"ן סוכה דף מ"ו על הא דר"ל סבר דאתרוג בשביעי מותר ור"י סבר דאסור אבל מ"מ בשמיני מותר ולא אמרי' מגו דאתקצי לר"ל ומותר אפילו באותו יום וגם לר"י הי' לן לומר מגו דאתקצי בה"ש ותאסור אפילו בשמיני וכתב דלא אמרינן מגו דאתקצי בה"ש אתקצי לכולי יומא רק בשבת וי"ט דצריך הכנה מבעוד יום אבל אם הוכן בשבת לא מהני כמו שאמרינן בפ' כירה במטה שהי' עליה מעות בה"ש אבל בחול דלא בעי הכן לא אמרינן מגו דאתקצי כלל ומה"ט סבר ר"ל כיון דלא אתקצי האתרוג רק למצותו לשחרית ומשו"ה מותר בשביעי ור"י סבר כיון דאם לא נקט שחרית נוטלו בין הערבים ומשו"ה הוקצה אתרוג לכל יום השביעי כיון דאם פשע ולא נטל שחרית נוטלו כל היום אבל בשמיני אע"ג דהוא יו"ט מותר משום דלא הוקצה ג"כ לבה"ש כיון דספק יום הוא ואתרוג בשאר ימים דרבנן ולא צריך ליטל בבה"ש מפני ספק ע"כ לא הוקצה למצותו בה"ש ומותר בשמיני יע"ש ולפ"ז שפיר כתב תוס' בפשיטות דהא דמותר לאלתר לאו דוקא דביום ראשון אסור דהא כיון דאתקצי האתרוג למצותו לנטלו בשחרית א"כ ביו"ט ראשון דצריך הכן כל היום אסור ואין הכנה באמצע היום משא"כ בשאר ימים ותדע דכן הוא דהא בסוכה גם ר"ל סבר דאסור בשמיני משום דאי מתרמי סעודה בה"ש ומגו דאתקצי בה"ש ולמה לא אמרינן דגם סוכה מותר לאחר בה"ש לר"ל כמו אתרוג דסבר דלא אתקצי רק למצותו אע"כ ביו"ט דצריך הכן גם במוקצה מחמת מצוה אסור במגו דאתקצי משא"כ ביום חול ומשו"ה כתב תוס' בפשיטות דגם לרב בהפריש שבעה אתרוגים דמותר לאלתר הוא רק בשאר ימים ולא ביום ראשון ולא פליגו רק בשאר ימים ואף שמדברי תוס' בסוכה שם מוכח דטעמא דרב אסי ור"י דאסרו לכל היום הוי משום דמגו דאתקצי, וכן כתבו דף יו"ד ע"ב בד"ה עד מוצאי יו"ט וכו' דאע"ג דאתרוג לא חזי בה"ש מ"מ מוקצה הוא משום ספק שביעי ורק משום דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר מותר בשמיני ומשמע מתוס' דטעמא דרב אסי משום מגו דאתקצי הוא ודלא כריטב"א והר"ן מ"מ לרב ור"ל בודאי מודה תוס' לדברי הריטב"א אע"ג דלית ליה מגו דאתקצי דוקא בחול אבל לא ביו"ט דצריך הכן דבשבת ויו"ט גם רב מודה דאסור משום מגו ומה"ט לא אתי שפיר דברי הט"ז בסי' תרס"ה שכתב דתמיהת הב"י על הא"ח שהביא הא דירושלמי דאתרוג שנפסל מותר מיד דנימא מגו דאתקצי בה"ש הוא רק על א"ח שהביא להלכתא הא דירושלמי ועל הירושלמי גופא לא קשי' דהא רב סבר דרק למצותו אתקצי ומותר אפילו באמצע יע"ש ולפי מה שכתב תוס' זה ליתא דהא ביום ראשון כ"ע מודה דאסור שוב ראיתי שכבר עמד על דברי טו"ז בחמד משה יע"ש ומה"ט א"ש נמי מה שעמדו על הא דהריטב"א ור"ן דכתבו דמה"ט לא אמרינן דאסור אתרוג בשמיני משום דלא אתקצי בה"ש דלא צריך ליטול משום ספק דרבנן

ולפ"ז קשה מ"ט מותר האתרוג שנטל ביום ראשון ואוכל למחר גם לרב אסי דהא ביום ראשון דאורייתא וצריך ליטלו מספק ועיין באליהו רבה לפמ"ש ל"ק דלריטב"א והר"ן לא אמרינן כלל ביום חול מגו דאתקצי דלא צריך הכן ורק משום דאם לא נקט נטל שחרית יטול בין הערבים אסור לרב אסי כל היום ורק משום יום שמיני שהוא יו"ט צריך הר"ן לומר דלא אתקצי גם בה"ש משום דלא צריך ליטול דהוי ספק דרבנן דאי הי' צריך ליטול הי' אסור בשמיני דהוא יו"ט וצריך הכנה משא"כ אתרוג מותר ביום שני אע"ג דצריך ליטלו בה"ש של יום ראשון מ"מ יום שני חול הוא ולא צריך הכנה ולתוס' בלא"ה א"ש דלא אמרינן מגו משום יום שעבר וכיון שכבר יצא בשחרית לא דמי לסוכה ולא אסור ביום הראשון רק משום מגו דאתקצי ותו לא אמרינן מגו משום יום שעבר ועוד יש להאריך בענין זה ולא באתי כעת רק להעמידך על האמת בדברי תוס' הכ"ד רבך חפץ בהצלחתך, פרעסבורג יום ו' עש"ק בחדש תשרי תרמ"ו לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה מט

שלום לך תלמידי חביבי הרבני המופלג חרוץ ברק השנון יפ"ת מו"ה ישראל חיים ברוין נ"י בק"ק נייטרא יע"א

קבלתי מכתבך והבאת לנו קושי' בביצה דף ד' דאמר ר' מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור מרבה עליהן עצים מוכנים ומבטלין ועל הא דמקשה והא דאין מבטלין איסור לכתחילה מתרץ ה"מ בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין ותמוה לך אמאי לא מקשה לרבה דסבר פסחים דף מ"ז דמוקצה דאורייתא א"כ עצים שנשרו הוי מוקצה דאורייתא וכמו דמקשה לרב אשי דאמר דשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטל וכתבת שהצעת קושי' זו לכמה ת"ח גדולים וקטנים ולא השיבו לך דבר, ראשית דבר מה שאתה כותב בפשיטות דרבה סבר בפסחים מוקצה מה"ת לא עיינת בסוגי' שם דאדרבה משם מוכח דגם רבה חזר בו דהא מקשה עליו אביי מהברייתא וחזר רבה ואוקי בעצי אשירה א"כ גם רבה חזר בו ותוס' בפ' כל מערבין והר"ן ריש ביצה הקשו על רש"י ביצה דף ב' בד"ה ורבה שכתב דיליף מהפסוק והכינו דמוקצה דאורייתא והי' לך להקשות רק על שיטת רש"י ותמוה שכל אלא הת"ח הגדולים עם הקטנים לא ידעו ולא ראו שכבר קדמוך בקושי' זו הפנ"י במקומו שם וכתב דצ"ל לרש"י דפליג רב מתנא על רבה וסבר דמוקצה דרבנן והא דפריך על רב אשי צ"ל משום דהא דרב אשי הלכה פסוקה הוא ובפנ"י מתרץ דברי רש"י מהא דהקשו עליו מש"ס פסחים וכתב דרבה לא חזר משום הא דיכול לא יביא מן המוקצה דיש לחלק בין מוקצה דשה מאפר ובין עצים שנשרו אלא משום קושי' אחרת והא את היא דאמרת חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ביו"ט חזר אבל מוקצה דאוריי' ונ"ל ראי' לדבריו דהא הכנה בודאי הוי דאורייתא כדילפינן מהכינו את אשר יביאו וא"כ קשה לפי מה שמבואר בטור וכן סברו רוב הפוסקים דעצים שנתלשו בשבת אסור להסיקן ביו"ט שלאחריו מצד הכנה דאורייתא והא דרב מתנא ביו"ט בעלמא דוקא א"כ עדיין קשה בפסחים דלוקמי בבישול ביו"ט שלאחר שבת בעצים שנשרו מן הדקל בשבת שלפניו דהוי הכנה משבת ליו"ט דהוא דאורייתא וע"כ דעיקר חזרה דרבה הוא משום דסבר דאין חילוק מלאכות ביו"ט ועיין בפרמ"ג סי' שכ"ה סק"ט שכתב ג"כ דעיקר הקושי' מהא דחילוק מלאכות דהא אף אי מדרבנן אסור להנות ממוקצה מ"מ עדיין קשה דלחייב על הבערה דלא שייך הואיל דהא האורחים לא יעשו אסור דרבנן וישתמשו בעצי מוקצה ועיין במחצית השקל סי' שכ"ה באריכות וזה לפי הבנתם דלא אמרינן הואיל דאיסורא אף באיסור דרבנן דלא כשאגת ארי' בסי' ס"ד שכתב דבאיסור דרבנן אמרינן הואיל שלא ללקות ואי לא אמרינן הואיל באיסור דרבנן א"כ אף אי מוקצה. דרבנן מ"מ חייב שפיר על הבערה ע"כ עיקר חזרת רבה הוא מהא דאין חילוק מלאכות ליו"ט משו"ה מקשה לו עוד מהא דאין חילוק מלאכות אע"ג דאין זה קושי' רק לרבה

והנה המחצית השקל בסי' שכ"ה מסכים עם החמד משה דבש"ס פסחים דאמר מוקצה דאורייתא הוא בשביל טלטול מוקצה וכתב דכן מוכח מפירש רש"י ולפענ"ד קשה לומר דטלטול מוקצה יהי' אסור מה"ת דהא ילפינן מהקרא דהכינו את אשר יביאו וזה באכילה או בהנאה אבל מנ"ל טלטול מוקצה ללמוד מקרא דהכינו ודוק בדברי רש"י שכתבו בד"ה ועייל עצי מוקצה הואיל מדאורייתא אסור להשתמש בעצי מוקצה ולא כתב דאסור לטלטל עצי מוקצה אלא משום דטלטול בעלמא באמת מותר רק להשתמש ולהנות מהמוקצה אסור מה"ת דיש שבח עצים בפת ובזה א"ש דברי תוס' שכתבו בביצה שם בד"ה ותנן הא דמותר לבטל ולהוסיף בדרבנן היינו דוקא במוקצה דעיקרו מדרבנן משא"כ בעיגול דהוי עיקרו מה"ת אין מבטלין וכבר תמה בפנ"י בביצה דף ג' דדברי תוס' סתרו אהדדי שכתבו הא דלא פריך לר"נ מהא דספיקא אסור משום דמוקצה חמור כעין דאורייתא והכא כתבו דעיקרו מדרבנן ועוד קשה לי דהא לרבה דהכנה דאורייתא בודאי עיקרו מה"ת ודוחק לומר דרב מתנה לית ליה הכנה דרבה כלל אלא ודאי