שבט סופר חלק א פ

כבר ליו"ט ונאבד העירוב אז יכול להניח התבשיל שכבר בישל לצורך שבת ויבשל ליו"ט ועיין בה"ה ולחם משנה שגם הרמב"ם אית ליה דינו של הראב"ד כיון שכבר בישל בהיתר אפילו נתכוין לצורך יו"ט יכול להניחו לשבת וזה דוקא אם העירוב הי' קיים כשבישל ומה שכבר בישל בעודו עירוב קיים יותר לו לשבת וא"כ י"ל דזה אתי' למתניתן לאשמועינן לא יבשל עליו בתחילה היינו שלא יבשל בתחילה לצורך שבת אבל מה שכבר בישל בעודו העירוב קיים ואח"כ נאבד יכול להניחו לשבת וזה א"ש לרב אשי לשיטתו דטעמא כדי שיאמרו דאין אופין וכו' וא"כ אם נאבד העירוב קודם שבישל לשבת אסור לו לבשל בתחילה לשבת אבל לרבא דטעמא דכדי שיברור כבר כתב הצל"ח דאם נאבד לאחר שכבר בישל לצורך יו"ט אע"ג דנאבד קודם שבישל לשבת יכול לבשל בתחילה לשבת שהרי אין שום טעם לאסור לשבת שהרי בשעה שבישל הי' העירוב קיים וממילא בירר אז מנה ליו"ט יע"ש וא"כ לרבא א"א לומר דקמ"ל מתניתן דיכול להניח מה שבישל כבר ליו"ט לשבת דהא אפילו לכתחילה מותר לבשל בשבת וא"כ לרבא לשיטתו אתי מתניתן בדיוקא לאשמועינן דעל העירוב שנאבד קודם שבישל גם ליו"ט לא יבשל לשבת אבל על עירוב אחר שיניח יכול לבשל וכשיטת הר"ש ונכון

ותלמיד מופלג אחד אמר לי די"ל דמתניתן קמ"ל בדיוקא הא דאביי דאמר נקטינן התחיל בעיסתו ונאכל עירובו גומר וא"כ דוקא להתחיל במלאכה בישול אסור אבל אם כבר התחיל גומר וזה מדייק מתניתן לא יבשל בתחילה אבל מה שכבר התחיל יכול לגמור אע"ג דנאבד העירוב ויפה דיבר, והנה אף שהראנו ג"כ פנים מאירות לדברי הר"ש מ"מ נ"ל לקיים המנהג שלא ראינו ולא מצינו ג"כ בפוסקים שיזכיר דבר זה שיחמיר ויחוש ג"כ לדברי הר"ש ויניח ג"כ בלא ברכה כמ"ש בצל"ח ובכ"ס דאפילו ביו"ט ראשון יעשה כן דהנה הב"י כבר דחה מכל וכל דברי הר"ש וכן משמע מהפוסקים דהלכה כרב אשי ובודאי אף שיש מקום ג"כ לדברי הר"ש ומהאי טעמא יחמיר ויניח ג"כ ביו"ט זה אם אין חשש כלל בהנחת עירוב ביו"ט אז יש להחמיר ג"כ להניח אבל לדעתי יש בהנחת עירוב ביו"ט ג"כ חששות מחדא ותרי טעמא דבדף י"ז בד"ה דליקני שביתה בשבתא כתב רש"י ואם התירו בע"ת התם משום כבוד שבת משמע מדברי רש"י דגם בע"ת יש חשש איסור והיינו משום דמחזי כמתקן ומשו"ה כתב רש"י דלא חששו משום מתקן משום כבוד שבת התירו כיון שהוא לצורך אפיה ובישול ועיין בפנ"י על דברי רש"י דאין לומר משום הכנה דא"כ מאי מקשה הש"ס מאי אריא בעיו"ט אפילו ביו"ט נמי דלמא אסור משום הכנה ודוקא מיו"ט לחבירו דספק הוא מתיר רבא להתנות וע"כ דרש"י סבר דטעמא משום מתקן ובע"ת לא חששו משום כבוד שבת אלא שזה גופא צריך טעם למה לא חששו משום מתקן דהא מצינו בטבילת כלים ובהגבהת תרומות ומעשרות וכדומה דחששו משום מתקן אף דלצורך יו"ט ושבת הוא וכדומה, וי"ל דבאמת לא התירו רק להתנות

ובפנ"י כ' כיון שהוא לצורך אפייה ובישול לא גרע מאפייה ובישול ממש ודוחק דדמי יותר למכשירי אוכל נפש כיון דאפשר לעשות העירוב מאתמול מה שאין כן אפייה ובישול ממש אוכל נפש עצמו הוא ויש לומר הא דמקשה הש"ס לרבא מאי אריא מערב יו"ט אפילו ביו"ט נמי היינו כמו שכתבתי כיון דבודאי ביותר טוב שיניח העירוב ביו"ט עצמו קודם שמבשל סעודת יו"ט דלא שייך שמא ישכח כלל משא"כ בעיו"ט הוי כמו מכשירין שא"א לעשות מעיו"ט ויותר הי' להם לתקן שיניח ביו"ט ומתרץ שמא יפשע ולא יניח כלל ע"כ התקינו מעי"ט דלא שייך שמא יפשע ואדרבה עדיף שיניח מעיו"ט וממילא הוי כמכשירין דאפשר לעשות מעי"ט דעדיפא דלא שייך שמא יפשע או י"ל דהקושי' הוא לב"ש דהא ר"א דהוא שמותי תלמידי דש"ש סבר בר"פ תולין דגם מכשירים שאפשר לעשותן מעיו"ט מותר ביו"ט ושפיר מקשה אפילו ביו"ט נמי ומתניתן לכ"ע הוא, וכיון דלב"ש א"א לומר טעמא משום כדי שיברור דא"ה אפילו ביו"יט נמי ונ"ל לרבא לחדש לב"ה טעם אחר וע"כ כטעמא דרב אשי כדי שיאמרו אין אופין וכו' וא"כ לר"ה אי אמרינן טעמא דמתקן דשייך גם בע"ת י"ל באמת דלא התירו להניח ביו"ט כלל משום מתקן ואם באנו להחמיר כשיטת הר"ש לצאת ידי שיטתו אנו נאמר איפכא דיש לנו לחוש בהנחת עירוב ביו"ט משום מתקן ויצא שכרו בהפסדו הא חדא, ועוד י"ל לפי מה שפרשו הראשונים על הא מעשה דסמי' דאמר ליה פושע את היינו כיון דאשתקד לא ערבת והודעתיך שאני מערב על כל בני העיר ועכשיו אתה ג"כ מצטער על שלא הנחת הרי אתה מגלה דעתך שאינך רוצה לצאת בשלי ואין זכין לאדם בע"כ וא"כ לכ"ע שרי ולדידך אסור משמע דאם אינו סומך לא מהני עירוב של גדול העיר וא"כ חשש קרוב הוא אם נאמר לו אם שכח להניח עירוב שיניח עירוב ביו"ט שיהי' עיקר סמיכתו על העירוב שמניח ולא יעלה על דעתו לסמוך על עירוב של גדול העיר רק יאמין שיכול להניח גם ביו"ט עירוב אם שכח מעיו"ט ובאמת לא מהני רק עירוב של גדול העיר לטעמא דרב אשי שהוא עיקר ויסמוך על הטפל בשביל החומרא ויניח העיקר שהוא מצד הדין

ובזה יש מקום ליתן טעם ולהצדיק הצל"ח אשר קרא עליו תמה השואל בכ"ס ומכח זה העלה בכ"ס שגם ביו"ט ראשון יניח דלא כצל"ח ולפי דברינו י"ל דוקא ביו"ט שני שכתב הצל"ח די"ל דלא שייך כלל טעמא דרב אשי וגם רב אשי אית ליה טעמא דרבא משום כדי שיברור משום דלא שייך כדי שיאמרו אין אופין כיון דיו"ט שני דרבנן ומיו"ט לחול עצמו הוא דרבנן מה"ט לא חייש הצל"ח דלמא יהי' עיקר סמיכתו על העירוב שלו דהא י"ל דגם לרב אשי מותר להניח ולא צריך כלל לסמוך על עירוב של גדול העיר כיון דביו"ט שני גם רב אשי אית ליה דרבא ולא שייך טעמא דרב אשי כלל משא"כ ביו"ט ראשון דמצד הדין צריך עירוב לרב אשי דוקא מעיו"ט מה"ט לא חיישינן לדברי הר"ש כיון דיש חשש שיסמוך על עירוב שלו לעיקר ולא על עירוב של גדול העיר ויש חשש בשביל המניח עצמו ובשביל הרואים שיעשו כן ולא יסמכו על גדול העיר כלל אבל מאחר שרוב הפוסקים לא ס"ל כן ורב אשי חולק על רבא וגם ביו"ט שני קאמר רב אשי טעמא משום דאין אופין וביו"ט שני ג"כ חשש מצד הדין שלא יסמוך על עירוב של גדול העיר ומכל הני תרי טעמא שכתבתי נ"ל מי שאינו מחמיר להניח עירוב טעמא ונימוקו עמו ואין לחוש כנ"ל ויען כי אתה עוסק בשיעורא דרבים בענין זה אומר לך מה שעלה בדעתי לישב קושי' חמורה של חדושי המאירי על הא דמקשה הש"ס ממתניתן על רב אבא אמר רב דעירובי הבשילין צריך כזית דהא תנן שייר ממנו כל שהוא סומך עליו לשבת לאו אע"ג דליכא כזית ומאי תיובתא דלמא סוף העירוב שאני כדאמרינן בעירובי חצרות דלכתחילתו בעינן י"ח גרוגרות ובשיריון כ"ש כדאיתא פרק חלון ונדחק לתרץ מדקאמר צריך שיהא בו משמע שיהא בו בכל שעת הבישול בין בתחילתו ובין בשיריו יע"ש ולדידי נראה דסמוך על הברייתא שהקשה ממנה אח"כ דתני דתחילתו וסופו אין שיעור ומוכח מברייתא עכ"פ דתחילתו וסופו שווין וא"א לחלק ביניהם וממילא קשה על ממתניתן דתני אם שייר כ"ש דע"כ בתחילתו ג"כ כן הוא דאל"כ אין תחילתו וסופו שווין ומשו"ה פריך תחילה ממתניתן וסמוך אברייתא ובלא"ה אין קושי' כ"כ מהברייתא דהא רק מאי לא קאמר אבל במתניתן מפורש שייר ממנו כל שהוא ולאחר שתירץ לו המתניתן מקשה מברייתא מאי לאו אין לו שיעור כלל וכן דרך הסוגי' בכמה מקומות אין מספר וא"ש, ועוד יש דברים והארכתי יען כי נוגע לדינא וה' שנותיך יאריך ללמוד וללמד תורה ברבים כחפץ רבך אוה"נ, פרעסבורג יום ג' משפטים תרנ"ד לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה מח

שלום וברכה לתלמידי המופלג חו"ש יפ"ת מו"ה שמעון נ"י

לפרש לך דברי תוס' ביצה בדף למ"ד ע"ב ד"ה כל אחת וכו' שכתבו לאו דווקא לאלתר דהא אתרוג של יו"ט ראשון אסור כל היום עד למחר ולא פליגי רב ורב אסי