שבט סופר חלק א עט

ראיתי דבריך מה שהצעת לפני בשיעורא דיומא דאתה לומד ברבים בר"פ שני דביצה בדברי מהר"ש מבונבורג שהביא הב"י בסי' תקכ"ז שהורה דמי ששכח לעשות ערוב תבשילין מערב יו"ט יעשה ביו"ט דהא לרבא דטעמא כדי שיברור וכו' פריך דביו"ט נמי ומשני שמא יפשע הא לא"ה יכול להניח אפי' ביו"ט עצמו וכיון ששכח אין כאן פשיעה ויניח ביו"ט יע"ש והצל"ח העלה לדינא להחמיר דאם שכח יניח ביו"ט שני ולא יסמוך על גדול העיר כיון דלדברי הר"ש יכול להניח לא יכול לסמוך על גדול העיר ויניח בלא ברכה ובכ"ס או"ח סי' ע"ח מכח קושי' השואל דהא גם ביו"ט ראשון צריך להניח כיון דלדברי הצל"ח רב אשי אית ליה ג"כ טעמא דרבא א"כ עכ"פ יכול וצריך לצאת לידי טעמא כדי שיברור ולא יכול לסמוך על עירוב של גדול העיר לבד כיון דלטעמא דרבא שיכול להניח פושע הוא אם לא יניח והעלה ג"כ דמי ששכח להניח ונזכר קודם הסעודה יניח ג"כ ולא יסמוך על גדול העיר לבד יע"ש ובאמת לא מצינו בכל הפוסקים שיאמרו דבר זה ולא ראינו ולא שמענו להחמיר אם שכח וצריך לסמוך על גדול העיר שיערב ג"כ בעצמו ונ"ל לומר מלתא בטעמא דלא חיישינן לחומרא דיש לחוש שיצא מזה תקלה ולא יהי' מהני כלל עירוב של גדול העיר דהנה בעיקר דברי הר"ש מבונבורג כבר עמד בצל"ח דהא הלכתא כרב אשי דטעמא משום דאין אופין מיו"ט לחול ולטעמא דרב אשי לא מהני עירוב ביו"ט אלא דצל"ח מחזיק בהוראתו של הר"ש דיש לומר דגם רב אשי אית ליה טעמא דרבא וכן בכ"ס הראה פנים מסבירות לדינו של הר"ש וראיתי במכתבך שעמדת בתמיה מהאי סמי' אמאי הוי עצב הא יכול להניח ג"כ ביו"ט ולאיזה צורך אמר לו ג"כ שמואל סמוך אדידי וכן אבוה דשמואל ור' אמי ור' אסי דמערבי אכולהו נהרדאי וטברי' ולמה לא ערבו השוכחים בעצמם ביו"ט עכ"ל ובאמת דוחק לומר ולדחות דכל הני סבירא להו כרב אשי ולא אתי' כרבא ובפרט לפי מה דמושמע מרש"י דשמואל דאמר על מתניתן דאמר קרא זכור את יום השבת זכרהו מאחר שבא להשכיחו היינו כרבא דטעמא משום כבוד שבת כדי שיבכור וא"כ אמאי אמר להאי סמי' סמוך אדידי אלא לדבריך ביותר הי' לך להקשות על רבא מכל הסוגי' דקמחו נאסר דלא קאמר תקנתא שיערב היא בעצמו ולמאי צריך להקנות קמחו באחרים אלא דלא קשה דדוקא קודם שאכל סעודת יו"ט יכול לערב לרבא אף ביו"ט וכמ"ש רש"י בד"ה אפילו ביו"ט יעשהו לפני סעודת יו"ט ויש כאן זכירת שבת לברור מנותו אבל לאחר שאכל סעודת יו"ט לא מהני כלל ואין תקנה רק לסמוך על גדול העיר או להקנות קמחא לאחרים אלא דקשה לפי מה שפירש רש"י במעשה דהאי סמי' דבר"ה הי' ומשו"ה לא הי' צריך להתנות וביו"ט ראשון הי' יע"ש במהרש"א א"כ לדברי הר"ש גם בר"ה יכול להניח וגם ביו"ט ב' של ר"ה עיין בשעה"מ ולא הי' צריך לסמוך ואמאי הי' עצב אלא שאין זה קושי' להר"ש די"ל דלא מפרש כרש"י רק כהר"ן שכתב דהי' גם בשני יו"ט של גליות ולא נזכר עד יו"ט שני דלא יכול להתנות עוד א"כ י"ל דהי' לאחר שכבר אכל סעודת יו"ט ושוב לא הי' יכול לערב ולא קשה כלום

והנה עיקר מה שהקשה הצל"ח על דברי מהר"ש מדקתני במתניתן אכלו או שאבד ואבד היינו שוגג א"כ הו"ל למתניתן לומר תקנתא דאם אבד שיערב ביו"ט דהא ע"כ אבד קודם שאכל סעודת יו"ט דאי אח"כ מותר לרבא כיון שבשעה שאכל סעודת הי' העירוב קיים וא"כ אמאי לא קתני תקנתא ואמרתי לישב לפי דבריו שכתב דף כ"ב ע"א על הא דמשני רבא לעולם שהניחו ושאני הטמנה דמוכחא מלתא דאדעתא דשבת קעביד והקשה שם שזה ניחא לטעמא דרב אשי כדי שיאמרו אין אופן וכו' אבל לרבא דמפרש משום כדי שיברור א"כ מה בכך שמוכחא מילתא ותירץ די"ל דרבא מודה לרב אשי דטעמא דב"ש משום דיאמרו אין אופין ולכך אסר הטמנה וב"ה סברו דטעמא משום כדי שיברור משו"ה גם הטמנה מותר ורבא מפרש הטעם כדי שיברור דהלכה כב"ה וא"כ א"ש דלא יכול למתני תקנתא דאם אבד שיערב ביו"ט דהא במתניתן קתני פלוגתא דב"ש וב"ה תחילה ואכל או שאבד דהוא בין לב"ש ובין לב"ה ולא יכול לומר דיערב ביו"ט דזה דוקא לב"ה אבל לב"ש דמודה רבא דטעמא כרב אשי לא יכול לערב לדידי' ביו"ט ועוד יש לדחות קושי' הצל"ח על הר"ש דהא כל קושיתו על הר"ש הוא משום שהוכיח מכח קושי' אחרת דיש להקשות לפמ"ש הרא"ש דלרבא לא מהני להניח העירוב קודם ערב יו"ט דשמא ישכח לברר א"כ מאי מקשה מאי ארי' ערב יו"ט אפילו יו"ט נמי דלמא אתי לאשמועינן ועושה תבשיל מעיו"ט היינו לאפוקי שלא יקדים לעשותו מקמי' עיו"ט ולא בא למעוטי שיעשנו ביו"ט וע"כ דאסיפא סמוך דקתני אכלו או שנאבד ולא קאמר שיערב ביו"ט וע"כ דלא מהני ביו"ט וא"כ זה הוכחה ג"כ נגד הר"ש ואני אומר דנפל יסוד הקושי' די"ל דקושי' הש"ס לא הוי מסיפא דלא קתני תקנתא דלא משמע כן אלא מהא דנקט ערב יו"ט וקושי' הש"ס כך הוא דודאי יותר טוב לערב ביו"ט עצמו קודם בישל לסעודת יו"ט מלערב מערב יו"ט דיכול עכ"פ יותר לשכוח לברר לשבת דהא באמת קודם ערב יו"ט אסור משום שמא ישכח והי' עדיף לתקן לערב ביו"ט עצמו אלא דא"א דיש חשש שמא יפשע וע"כ תקנו עכ"פ בערב יו"ט אבל קודם זה אסור וא"כ קושי' הש"ס כן דלרבא מאי ארי' בערב יו"ט אפילו ביו"ט ואם תרצה לומר דבאמת ביו"ט נמי אלא דמתניתן בא למעוטי מקמי' דערב יו"ט לא משום שמא ישכח א"כ הא גופא קשי' דלמה תקנו כלל שיכול לערב מערב יו"ט ויותר הי' להם לתקן שיערב ביו"ט דוקא קודם שיבשל ליו"ט דבודאי לא ישכח וע"כ כרב אשי ומוכרח דוקא לערב מערב יו"ט וע"ז משני שפיר שמא יפשע והוצרכו לתקן מערב יו"ט דוקא וא"ש

ועל הא דדרשו דשלחו מנות לאין נכון לו היינו למי שלא הניח ערובי תבשילין צ"ל ג"כ לר"ש היינו למי שכבר אכל סעודת יו"ט דלא מהני עוד עירוב ובצל"ח הקשה דהא היי' יכולים לקנות קמחם לאותם שערבו ולא היו צריכים לשלוח מנות, והנה כל דברי צל"ח בנוים דחייש להחמיר לדברי הר"ש היינו משום די"ל דרב אשי אית לי' ג"כ טעמא דרבא אלא דזה גופא צ"ע מנ"ל לחדש זאת דהא ע"כ מוכח מקושי' הש"ס דמקשה אפילו ביו"ט נמי להבא דרבא לית ליה טעמא דרב אשי ומנ"ל דר"א אית ליה ג"כ טעמא דרבא ונ"ל די"ל דהר"ש דייק לפי מה שכתב הרא"ש נ"מ בין רבא דצריך דוקא לערב מעיו"ט אבל לא מהני מקודם לעיו"ט משום שמא ישכח אבל לרב אשי יכול לערב אפילו זמן מה קודם ערב יו"ט וא"כ קשה לרב אשי למה נקט במתניתן ועושה תבשיל מערב יו"ט דיש לטעות דוקא מעיו"ט ולא קאמר ועושה תבשיל קודם יו"ט דהא לרב אשי יכול לערב אפילו קודם עיו"ט ומזה גופא הוכיח דגם רב אשי אית ליה טעמא דרבא וצריך דוקא עיו"ט שלא ישכח ולשיטת רא"ש צ"ל משום דדרכו כך הוא להניח מעיו"ט דמה לו להקדים וממילא לא קשה קושי' הצל"ח על הרא"ש דמנ"ל להקשות על רבא דלמא אתי מתניתן לאשמועינן דוקא מעיו"ט ולא קודם דהא לרב אשי ע"כ צ"ל דלאו דוקא עיו"ט אלא משום דהדרך כך הוא ולכתחילה בודאי יותר טוב להניח בעיו"ט דניכר התחלת בישול טפי דביש"ש פקפק בלא"ה על דברי הרא"ש די"ל דלא הוי ניכר דהתחלת בישל הוא אם מערב קודם עיו"ט ועיין

ולדידי נראה להביא ראיה לדבר' הר"ש מלשון המתניתן דקאמר אכלו או שנאבד לא יבשל עליו בתחילה ויש לדקדק דלמה נקט בתחילה וברישא דמתניתן נדחק רש"י דלא יהי' תחילת בישולו ועיקרו לשם שבת וכיון דכבר אשמועינן כזאת ברישא למה קאמר בסיפא ג"כ בתחילה והי' לו לומר רק לא יבשל וגם למה מדייק וקאמר עליו ולא נקט כמו ברישא לא יבשל בתחילה אלא לפי דברי הר"ש י"ל דרצה לומר דוקא עליו לא יבשל בתחילה משום דנאבד ונאכל אבל כיון דכבר הניח מעיו"ט ולא פשע רק נאבד באמת יכול עירוב אחר להניח ביו"ט ולבשל עליו ועיין ברמב"ם שכתב נאכל או נאבד וגם לפי מה שלפנינו במתניתן אכלו י"ל גם כן בשוגג עיין בצל"ח ואדרבה ממקום שמקשה הצל"ח משם ראי' להר"ש ומתניתן דייק כן דדוקא על העירוב שאבד לא יבשל אבל על עירוב אחר שיניח יכול לבשל לתחילה אלא דקשה אם איתא להאי דוקא תקשי לרב אשי דהר"ש לא קאמר דינו אלא לרבא ופסק לקולא כרבא וא"כ האיך יתרץ רב אשי וי"ל דלרב אשי הכי דיוקא דמתניתן דהראב"ד בהשגות פ"ו כתב דאם בישל