שבט סופר חלק א עז

דהוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים א"כ זה דוקא כל זמן שלא נתן עוד לחבירו ויכול אחר להתפיסו ממנו המציאה אם המגביה לא זכה בו תחילה דהוי כהפקר אבל אם כבר נתן לחבירו וזכה בו ואיגלי' מלתא דלא הוי בשעת הגבהה חב לאחרים זכה בו למפרע בעד חבירו משום דזכין לאדם שלא בפניו ולאחר שנתן לחבירו איגלי' מלתא דלא הוי בשעת הגבהה חב לאחרים וזה למי טעמא דמתניתן בב"מ דאם משנתנו לו אמר אני זכיתי בו תחילה לא אמר כלום ועיין ברש"י מתניתן שם

ולדברי הרז"ה א"ש דאם משנתנו לו ואגלי' למפרע דלא הוי חב לאחרים ממילא משעת הגבהה זכה לחבירו ויש לפרש בזה גם דברי רש"י בד"ה סיפא דלא אפשר וכו' דגלי דעתיה כשנתנו לו דאדעתי' דהאי אגבהה והקשו שם במהר"ם ומהרש"א דמה מועיל לו דמתחילה אדעתא דהאי אגבהה דהא לסברא דהשתא המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ומצי הוא לזכות בו קודם הנתינה כמו שאמר אני זכיתי בו קודם שנתתיה לך יע"ש ולפי דברי הרז"ה א"ש כיון דכבר נתנה לו ומוכח דאדעתי' דחבירו אגבהה אע"ג דלא קנה חבירו קודם שנתנו לו מ"מ כיון שכבר נתן ואגלי' דדעתי' על חברו קנה באמת למפרע ולא יכול לומר אני זכיתי בו קודם שנתתי לך וא"ש ולפ"ז לדברי הרז"ה מיושב הא דאמר כרגלי מי שנתמלא לו דמשמע מיד בשעת מילוי וגם הא דנקט ונתן לחבירו דמשמע דוקא לאחר הקבלה ולכל השיטות קשה ממ"נ אבל לדבריו מורווח ביותר דבאמת הוא למפרע כיד מי שנתמלא לו וקנה מ"ד במילוי אבל דוקא לאחר שנתן לחבירו וזכה בו למפרע בשעת הגבהה אבל דוקא כשנתן ליד חבירו אבל קודם שנתן באמת לא קנה ומשו"ה נקט הפלוגתא בנתן לחבירו דוקא וא"ש הכל על נכון

ומה דתמוה לי טובא דברי הלח"מ שם באותו הלכה שמקשה על הראב"ד דלא השיג על הרמב"ם שכתב דחפצי עכו"ם קונין שביתה במקומן גזרה בעלים עכו"ם משום בעלים ישראל ולא השיג על הטעם זה כמו שהשיג על הטעם שכתב הרמב"ם בשור של פיטם דהא טעם של הרמב"ם לא נאמר אלא לרבנן אבל לרי"נ בלא"ה חפצי עכו"ם קונין שביתה והוא פסק כריב"נ דלא כרמב"ם יע"ש ותמוהין דבריו דמדמי חפצי הפקר לחפצי נכרים ואדרבה מפ' מי שהוציאוהו דף מ"ז ע"ב שהביא מוכח איפכא דודאי י"ל דחפצי עכו"ם לא קונין שביתה אע"ג דחפצי הפקר קונין שביתה כמו שמסופק הש"ס לשמואל דאמר דחפצי עכו"ם לא קונין שביתה דלרבנן פשיטא דהשתא חפצי הפקר דלית להו בעלים לא קונין שביתה וכ"ש חפצי עכו"ם אלא לריב"נ קאמר דאע"ג דחפצי הפקר קונין מ"מ חפצי עכו"ם אין קונין שביתה אלא דאח"כ הוכיח מהברייתא שם דע"כ לריב"נ צריך לומר דגם חפצי עכו"ם קונין שביתה והברייתא כריב"נ אבל לרבנן בודאי א"א לומר דקונין שביתה דהא אפילו חפצי הפקר אין קונים ודומה להא דאמרינן דריב"נ סבר חפצי הפקר קונין שביתה אע"ג דלא מוכרח ממה דסבר דאדם ישן קונה שביתה משום די"ל הואיל וניעור קנה ישן נמי קנה מ"מ מוכח מהברייתא דלריב"נ גם הפקר קונה שביתה אבל לחכמים בודאי א"א דחפצי הפקר קונה שביתה אבל לר"י דאמר חפצי נכרי קונין שביתה משום גזירה בעלים ישראל והברייתא שם כרבנן תו אמרינן אע"ג דלריב"נ גם חפצי הפקר קונין שביתה מ"מ חפצי עכו"ם דאית להו בעלים לא קונים שביתה והטעם רק משום גזירה ורבא דבעי מאי קסבר ריב"נ בחפצי הפקר אי קונים שביתה ע"כ כר"י אתי' דהברייתא דחפצי עכו"ם גם כרבנן אתי' דאי כריב"נ וכשמואל מאי מיבעי לריב"נ השתא חפצי עכו"ם קונין שביתה חפצי הפקר מיבעי וע"כ דלפי האמת דאמרינן גזירה לא מוכח מברייתא כלום וי"ל דאף לריב"נ לא חפצי עכו"ם ולא הפקר קונים שביתה אע"ג דמוכח דלריב"ב ע"כ חפצי הפקר קונים שביתה מ"מ חפצי עכו"ם לא קונין משום דיש להם בעלים והברייתא לכ"ע אתי' ומשום גזירה כמו שכתב הרמב"ם וגם הראב"ד סובר כן ומשו"ה לא השיג ויפה שתיקתו כאן ויש להאריך עוד ואסתיים בזה, פה פרעסבורג ט"ו שבט תרנ"ז לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה מו

שלום וברכה לכבוד הרב האברך המופלג בהפלגת חכמים ונבונים מו"ה אליקים געטציל נ"י מושבו בק"ק ווארשוי יע"א

קבלתי ספרו אשר שדר לן במתנה ספר שמחת יו"ט על ביצה אשר כבר יצא לאור עולם זה כמה שנים ויישר כחו שהדפיס עוד הפעם לזכות הרבים וזכות המחבר יעמוד לו ועיינתי בו כפי מסת הפנאי וראיתי בסוגיא דזימן שחורים ביצה דף יו"ד ומה שכתב ומפלפל בהא דרב אשי דמוקי המתניתן בגוזלות מקושרין ואמרתי גם כן לתרץ קושי' הטו"ז סי' תצ"ח ס"ק ט' מנ"ל לרב אשי דבב' כיסין מקושרות חלוקין רבי ורבנן דלמא בב' כיסין מקושרין כ"ע סברו דאחרינא נינהו והפלוגתא בכיס אחד דווקא וכווכתו דב' כיסין מקושרין יותר מסתבר לומר דהני אחרינא נינהו מבכיס אחד משום דצריך האדם הנוטלן להתיר תחילה הקשר ובוודאי לקח הכל משא"כ בכיס אחד י"ל דלא הי' הכיס מקושר כן כוונת הט"ז וכתבתי מפני שראיתי בחמד משה שתמה על הט"ז, ותירץ בט"ז דרב אשי רצה לאוקמי המשנה ומשנה דמעשר שני בסגנון אחד וכמה גדול הדוחק דעדיין קשה מנ"ל לרב אשי לחדש כזאת דר"א ור"י דמשני במדדין סברו דמשנה דמעשר שני אף בב' כיסין מקושרין איירי ותולין לרבי להקל אף בכה"ג

ונ"ל לתרץ קושי' הט"ז דהנה הפר"ח וכן הצל"ח כבר הקשו מנ"ל למ"ד בכיס אחד מחלוקות לחדש דשאני גוזלות דמנתחי מהדדי ואפילו במקושרין אמרינן אף לרבנן דחד אזיל לעלמא דהא יש לאוקמי כפשוטה באינם מקושרין ונ"ל דהקו' הט"ז והצל"ח מתורצת בירך חברתה דהי' קשה לרב אשי באמת למ"ד בכיס אחד מחלוקת למה מתרץ שאני גוזלות דמדדין כפשוטה נמי אתי' ואפי' אמרינן דר"י מצד הסברא גם כן סובר דמדדין מ"מ לא צריך לחדש ולתרץ כן ובפרט דקשה גם כן דמנ"ל לומר כן בלי הכרח ולהקל דגם רבנן מודים בגוזלות אף במקושרין, ומזה הוכיח רב אשי דמ"ד בכיס אחד מחלוקת היינו דווקא בשני כיסין קשורין אבל בכיס אחד סבר דמודה רבי דבוודאי לקח כל הכיס ולא לקח מנה מן הכיס ומשום דבשתי כיסין מקושרין יותר מסתבר לומר דנטל הכל ולא התיר הקשר ע"ז משני דרבי סבר דשאני קשר דזימנין דמתעכל קטרייהו ועיין במהרש"א וכיון דמתני' דמעשר שני על כרחך בב' כיסין מקושרין איירי דאי בכיס אחד מודה רבי משו"ה משני גם כן מ"ד בשני כיסין לא פליגו דמתניתן במדדין ואיירי במקושרין ג"כ משום דמסתמא דשני מתניתן בסגנון אחד איירי ומיושב קושי' הצל"ח דמשו"ה הי' למ"ד בכיס אחד מחלוקת הכרח לאוקמי מתני' במקושרין משום דסבר דבכיס אחד מודה רבי והפלוגתא בשני כיסין מקושרין ואם כן גם במתני' דזימון בכה"ג איירי ולא קשה קושי' הט"ז דמה"ט הכריח רב אשי דלמ"ד בכיס אחד איירי ע"כ סבר דבמקושרין פליגו דאל"כ במקושרין כ"ע סברו דאחרינא נינהו א"כ מה דוחק למ"ד בכיס אחד פליגו לאוקמי מתני' דזימן במקושרין ולתרץ משום דמנתחי אהדדי וע"כ משום דסבר דמתני' דמעשר שני כן ומשו"ה גם במתניתן דזימן במקושרין איירי ומיושב הכל על דעת פלפול נכון בעה"י

והנה הצל"ח הקשה על הפוסקים דהשמיטו הא דגוזלות מקושרין דהא אף למ"ד בכיס אחד מחלוקות משני דשאני גוזלות אף דלא צריך לשנוי כן די"ל מתני' שתי כיסין וע"כ צ"ל דסברא ברורה הוא דגוזלות מנתחי אהדדי ובזה לא פליגו רבי ורבנן וכיון דלא מצינו שלמ"ד בשתי כיסין פליגו דחולק על זה א"כ למה השמיטו הפוסקים אף דגוזלת מקושרין ונ"ל ליישב דהא אם אמרינן דבכיס אחד כעין שתי כיסין מחלוקת במקושרין והיינו משום דבכיס א' מסתבר דגם רבי מודה ומשום הכי יהיב טעם לרבי דכיסין זימנן דמתעכל קטרייהו ואף דחכמים לא סברו כן מ"מ בגוזלות דיש נמי הסברא דמכתחי אהדדי סמכינן להקל אף במקושרין דהא רבי אף