שבט סופר חלק א עב

לישב וזה איזה שנים אשר גם למדן מופלג פה הציע לפני התימה זה על הגאונים וקשה לומר שנעלמו לפי שעה מהם הסוגי' אשר היא במקומה שם

ובזה יפורש היטב המשך הסוגי' שם לאחר שהביא תחילה הא דקאמר ר"א לר"י לדבריך הרי הוא עובר בבל יראה ובב"י הביא הפלוגתא בן ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה ור"א במה יכול לאפות בחיטין ובשעורין דמשום דקאמר ר"א ג' קבין חיטין וקבין שעורין שפיר קאמר דעובר בב"י ובב"י ובאמת לדידי בלא"ה אפי' אי לאו ר"א שמותי נמי קשה דהא אפילו יהי' החלה כזית או אפי' כביצה נמי יכול להפרש החלה ולאחר שהפרש יכול לחלק החלה לכמה חצאי זתים ואפי' כולם בביתם לא מצרפינן לעבור עליו אי לאו דחוט של בצק מצרפן או עריבה אבל בלא"ה לא חייב על ח"ש אפי' יש כמה חצאי זתים בביתו כמבואר בסוגי' דאלו עוברין מ"ה ע"ב ועיין במג"א סי' תמ"ב ובשו"ת פנ"י סי' ט"ו שהאריך בזה וגם בלא זה נמי כיון דמה"ת אין חייב להפריש רק כ"ש רק מתתנו צריך להפריש כדי שיעור נתינה ועיין בנוב"י מה"ת סי' ר"א שהאריך בזה והכא כיון דליכא פסידא לכהן בזה לכ"ע יכול להפרש כ"ש ואינו עובר בב"י ובתשובה מאהבה שם מקשה רק לדברי טור ריש הל' חלה דדרשה דתתנו רק אסמכתא ולדידי אפי' הוי דרשה גמורה כמו שהאריך בנוב"י דיש שיעור מה"ת לנתינת חלה לכהן מ"מ כיון דלא יפסיד הכהן יכול להפריש רק כ"ש ולא יעבור וע"כ צ"ל כמ"ש בתשובה מאהבה שם דלר"א לא קשה דהא רצה לומר תקנה להנצל מאיסור דאורייתא דגם לענין ביעור שיטות רוב אחרונים דחייב על ח"ש והא דקאמר לדבריך הרי הוא עובר עליו בב"י היינו ר"י לשיטתו דהוא מתלמידי הלל ומעיקרא לא קשי' מידי דהא הוא סבר חמץ כזית אלא לפמ"ש דיכול לחלק החלה לחצאי זתים ואינו עובר עליו בב"י עדיין לא א"ש וי"ל כאן דאמר ר"י רק סתם מפרשתה ומניחה עד הערב ולא זהו חמץ שמוזהרין עליו משמע דאינו עובר כלל ויכול להפרש כמו בשאר שנה ועיין

ועל השלישית אשיבנה בח"ס יו"ד סי' רצ"ד על הדגול מרבבה דבתינוק תוך שלשים ל"ש חזקת חי וכתב ולא ידעתי מנ"ל הא בספ"ק דעירוכין אמרינן כן בעובר שכבר מתה האם להס"ד ולבסוף מסיק קמ"ל דגם זה מקרי חזקת חי ומע"כ תמה דמדברי הרמב"ם משמע איפכא שכתב בפ"ב מה' שבת הל' ט"ו שספק נפשות להקל ואפי' לזה שאין חזקתו חי, הנה גם בטור כתב שאפילו ספק בזה שלא הי' בחזקת חי דוחה שבת אלא דזה יש לדחות דלא מוכח מדבריהם נגד הח"ס דכוונת הרמב"ם וטור נמי אפי' אין חזקתו חי היינו שלא ראינו אותו חי לפנינו כשאר אדם רק שאמו הרגישה חיותו במעיה וע"ז קאמר קמ"ל דגם זה חזקת חי וכונת הרמב"ם וטור דלא הי' לו חזקת חי כשאר כל אדם ומש"כ דהא י"ל קמ"ל איפכא דלא הוי חזקת חי בודאי י"ל כך וי"ל ג"כ דהוי חזקת חי וכן מצינו הרבה פעמים אלא דכונת ח"ס מנ"ל לדג"מ בפשיטות לומר דלא הוי חזקת חי כיון דיש לפרש קמ"ל דהוי באמת חזקת חי, אלא בתשובה הסמוכה רצ"ה בסופה כתב לפום רהיטא לא עיין בספ"ק דעירובין דמבואר דיהיבנא ליה חזקת חיות בודאי צ"ע מנ"ל דהפשט דקמ"ל דיש חזקת חיות דלמא איפכא דקמ"ל אע"ג דאין לולד חזקת חיות נמי מחללין והכא מסתבר טפי דהא אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב ואפי' כמה ספיקות נמי מחללין ומסתבר דלא צריך נמי חזקת חיותא דמעיקרא ועוד משמע מדברי קדוש זקני דגם בספק נפל נמי שייך חזקות חיות כיון דהרגישה חיות העובר במעיה וממילא בספק אם נסתפק לן אי עוד חי הולד אחר למ"ד יום כדי שיצא מתורת נפל אמרינן מכח חזקת חיות דמעיקרא שבודאי נמי חי אחר שלשים וממילא אינו נפל

ולולי דברי קדשו הייתי אומר דאם אנו דנין אם הנולד נפל הוא או לאו וליכא דרוב אינם נפל כה"ג גם הדג"מ מודה דיש חזקת חיות אבל ביושבת על המשבר דלא נולד הולד ומתה האם דליכא רוב דאינם נפל א"א לומר ג"כ חזקת חיות דהא חיות הנפל אינו חיות ולא נכנס בגדר בעלי חי כלל וחיות של נפל הוי רק כזנב הלטאה ואין להחזיק מחיות זה לומר דיחי' גם לאחר שלשים ויהי' בן קיימא דלא דמי חיות נפל לחיות ב"ק כמו שאמרינן בשבת בפר"א דמחתך בבשר בעלמא הוא משא"כ בכלו חדשיו רק דאנו מסופקים אם הוא מת או חי אז י"ל חזקה דחזקת חיות במעי האם הועיל להחזיק דעדין הוא חי וכה"ג שפיר י"ל כסברת הח"ס דגם חזקת חיות במעי האם מקרי חזקת חיות, ובזה מובנים דברי המג"א בסי' ש"ל ס"ק ט' שהביא קושי' בשם הע"ש מ"ש ביושבת על המשבר דמחללין שבת ובספק בן ז' או ח' אין מחללין אע"ג דגם ביושבת על המשבר לא הי' לולד חזקת חי מעולם ותירץ במ"א משום דיושבת על המשבר איירי בכלו לו חדשיו, ועדיין צ"ע דהא גם בכלו ספק הוי דלמא כבר מת הולד במיתת האם או לא והוי נמי ספק ומ"ש מספק נפל וע"כ צ"ל דבספק נפל א"א לומר חזקת חיים משום דאינו נכנס בגדר החי כלל ובלא חזקת חיות לא מחללין משא"כ ביושבת על המשבר וקים לן דכלו חדשיו דיש לעובר חיות ורק דאנו דנין אם כבר מת העובר או לא שפיר מחללין משום חזקת חי דהי' לעובר במעי האם וא"כ מוכח דקמ"ל היינו דגם זה מקרי חזקת חיות אבל בלא קים לן דכלו חדשיו לא מוכח דמקרי חזקת חי ואדרבה מדברי המג"א משמע להיפך. ועוד יש לי דברים בדברי המג"א שם, שוב מצאתי מש"כ על דברי מג"א ביד אפרים ורוב דברי מצאתי שם ע"כ לא הארכתי, ובפרט כי בלא"ה קשה עלי מעשה הכתיבה מפני כאב עינים וקשה עלי לעיין בספר וד' יאיר עיני בתורתו ידידו הדש"ת. פרעסבורג ה' יתרו תרמ"ב לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה מד

שלום לך תלמידי המופלג מורג חרוץ וותיק מלא עתיק בע"פ מו"ה מרדכי אליעזר עהרעגגרובער שיחי' לאי"ט יושב עה"ת בק"ק פאקש יע"א

מכתבך קבלתי על נכון ושמחתי לדעת כי יושב אתה על התורה ועבודה וה' ירים קרנך בקרוב ובכבוד ועמדת על דברי ח"ס יו"ד סימן צ' מה שיצא לתרץ שם קושי' השואל ברש"י פסחים מ"ה ע"א ד"ה ור"ע שפירש דרבנן דפליגי על ר"א בכותח הבבלי ס"ל געולי נכרים חידוש הוא וטעם כעיקר לאו דאורייתא אם כן לר"מ דאוסר נותן טעם לפגם ולית לי' געולי נכרי חידוש הוא ע"כ לא יחלוק על כותח הבבלי וא"כ מה קאמר ר"נ דלמא ר"מ לא קאמר רק בנוקשה אבל בתערובות לא ולרש"י א"א דהא ר"מ סבר טעם כעיקר דאורייתא ובח"ס מתרץ די"ל דרש"י סבר דאין לוקין על טע"כ דאי ממשרת אין מזהירין מן הדין ומגע"כ הוי רק עשה וקושו' רש"י דאי טע"כ מה"ת א"כ מסתבר גם לחכמים לרבות מכל דללקי על תערובות חמץ דהא היכא דיש סברא כתבו בתוס' דדרשינן כל אבל לר"מ לא קשה דהא באמת גם לר"נ דרש כל לענין נוקשה ולא קשי' לרש"י רק לר' יהודא דסבר כיון דפליגי רבנן בתערובות מכ"ש נוקשה א"כ אי טע"כ דאורייתא הול"ל לדרוש כל לענין מלקות יע"ש שכתב דעדיין לא פלטינן מן הדוחק

ולדידי לא קשה די"ל דרש"י סבר דלשון ועל עירובו בלא כלום משמע דליכא איסור מה"ת כלל לרבנן וכן מוכח מר"ש בטבול יום שהקשה דלעבור עכ"פ גם לרבנן משום ח"ש ומכח זה העלה דח"ש דתערובות מותר מה"ת ודברי ר"ש אלו נעלמו במח"כ ממהרש"א כאן בתוס' ד"ה לענין חמץ וכו' יע"ש, וכן משמע דאי אסור מה"ת לא שייך לומר ועל עירובו בלא כלום וזה דלא כר"ן שכתב דלרבנן עכ"פ תערובות מה"ת אסור מצד ח"ש אי לא נתבטל וכן סבר הטור בסימן תמ"ב דלרבנן תערובות ונוקשה מה"ת מותר לגמרי ורק אסור מדרבנן ועיין בב"י שם דרצה לדייק מדברי חכמים דמה"ת מודו רבנן דאסור רק דאין לוקין עליו מדלא קאמרו ועירובו מותר ועיין בט"ז שהקשה בדברי ב"י

ונ"ל דזה אינו דיוק לפי מה שהקשה הריטב"א בחולין צ"ב על הא דמוקי הא דתנן במתניתן וחלבו מותר לד"ה