שבט סופר חלק א עא

נתת לי וכן בהבאת ביכורים תלי' בירושת הארץ ואפילו אי קנין פירות כקנין הגוף לא יכול לומר אשר נתת משא"כ לעלות לרגל דתלי' רק אם יש לו קרקע מקנין הגוף שפיר משכחת ג"כ בגר כמ"ש בצל"ח

ולפי דברי של צל"ח נ"ל דהנה בתוס' ר"פ חגיגה בד"ה חוץ מחרש וכו' הקשו אמאי לא תני נמי מקמץ ובורסי ומי שאין לו קרקע ותירצו דפסול דגופא כחשיב לאפוקי הנהו דפסולין מחמת דבר אחר והרמב"ם כתב דגם מקמץ ובורסי חייב אם מטהרין גופן ומלבושין ועיין בכ"מ שם בשם הר"י קורקוס דגם האחרים מודים דאם מטהרין חייבים וכתב בספר שיח יצחק על חגיגה דזה כוונת תוס' בתירוצם דוקא פסול דגופא קחשיב משום דאין בידם לתקן את עצמם שיהי' חייבים וכן במי שאין לו קרקע כן דבידו לקנות ולתקן עצמו דאפילו בקרקע כ"ש נמי סגי ומשו"ה לא מוכח ממתניתן דמי שאין לו קרקע חייב מדלא תני במתניתן דפטור די"ל דה"ט דבידו לתקן עצמו אבל זה ניחא אי אמרינן קנין פירות כקנין הגוף שפיר בידו לקנות קרקע וקרינן ולא יחמוד איש ארצך אבל אי קנין פירות לאו כקנין הגוף ורק אי ירש מבנו יש לו קנין הגוף זה לא מקרי בידו לתקן את עצמו וא"כ קשה אמאי לא תני במתניתן דמי שאין לו קרקע וע"כ מוכח ממתניתן דגם מי שאין לו קרקע חייב ור' אמי י"ל דסבר קנין פירות כקנין הגוף אבל הרמב"ם דפסק לאו כקנין הגוף מוכח ממתניתן דלא תני דחייב אף במי שאין לו קרקע כנ"ל ע"ד פלפול ליישב דברי הרמב"ם

אלא לפמ"ש הטורי אבן בחגיגה שם בד"ה ועבדים שא"מ יש לדחות קצת ועיין בירושלמי פ"ג דפאה ר"י בשם ר"י מי שאין לי קרקע פטור מן הראיון וכן ר' יוסי בשם ריב"ל סבר דפטר מראיי' דכתיב ולא יחמוד איש את ארצך, ובזה נדחה תירוצו של הצל"ח שכתב משום דהרמב"ם פסק כרב דלית לי' שלוחי מצוה אין נזקין בחזירתן וע"כ בהליכתן יליף מלא יחמוד דהא בירושלמי מפורש דר"י וריב"ל סברו דפטור ובודאי הלכה כוותם נגד רב ותמוה שלא מצאתי בדברי הרמב"ם כלל הך דשלוחי מצוה אינן ניזקין והשמיטו לגמרי וצ"ע, מפני הטרדות תהי' פה שביתת קולמסי וד' יאיר עיני בתורתו ידידו הדוש"ת פרעסבורג יום ג' סדר תו"מ תרמ"ב לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בפ"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה מג

שוכ"ט לכבוד הרב המופלג בהפלגת חכמים ונבונים המאוה"ג מורג חרוץ ובקי בע"פ עדני העצם כש"ת מו"ה זכרי' שפירא נ"י אבדק"ק ווראנוב והגליל יע"א

אחדש"ה את מכתבו קבלתי על נכון ויען כי הייתי אני טרוד בלימוד שיעורין כסדרן עם בני הישיבה הע"י לא יכולתי לשום עיני על ג' הערות אשר כתב על דבר קדוש זקני מאוה"ג בעל ח"ס זצ"ל, וראשון לציין אשר העיר באו"ח סי' ט"ו שהביא ספק בשם הג' ישועות יעקב היכא דעשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אם נזדמנו דרבנן ודאורייתא יחד אם גם כה"ג עשו חיזוק או לא וכ' בח"ס דהדבר פשוט מש"ס תענית י"ז ע"ב לא נצרכה אלא לאסור יום שלפניו וכן י"ח ע"א לאסור יום שלאחריו אף ע"ג דר"ח ויו"ט דאורייתא ולא עשו חיזוק ומבואר להדיא היכא דמקלע אהדדי בעי חיזוק ומעכ"ת תמה מש"ס יבמות דף ל"ו ע"ב ר"מ ור"א אמרו דבר אחד וכו' א"נ עד כאן לא קאמר ר"מ התם אלא משום דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אבל הכא דאורייתא ומפרש פרשי מיניה וגם שם דאורייתא אשת אח ומעוברת חבירו יחד ואפ"ה לא עשו חיזוק משום דפוגע גם בדאורייתא עכ"ל הנה ספר ישועות יעקב אין אתי במחיצתי ויען כי קשה להקשות בדברים כאלו כי אין לדמות גזירות ותקנת חכמים אהדדי כי הרבה פעמים מצינו שעשו חיזוק כשל תורה ופעמים יותר משל תורה וגם שלא עשו חיזוק כלל עיין בתוס' כתובות פ' אע"פ דף נ"ו ע"ב על כן אמרתי לעיין בו ושלחתי אחריו ומצאתי בהלכות ר"ח שמדבר מזה אבל כתב שם רק ואין לומר לפרש יותר קושיתו שם לפמ"ש הרא"ש נדרים אע"ג דנדר חל על דבר מצוה וכשאירעו בו שבת ויו"ט הנדר חל להתענות מ"מ יו"ט דדבריהם חמור לענין זה שאין הנדר חל עליו להתענות משום דחכמים עשו חיזוק יותר משל תורה ומשו"ה אמרו בש"ס תענית יחיד שקיבל עליו להתענות ב' וה' של כל השנה ואירעו בו ימים הכתובי' במגילת תענית אם קדמה גזרתינו לנדרו ידחו נדרו ואם כן לשיטת הרמב"ם דגם ר"ח דאורייתא ואסור להתענות עיין סעיף ד' מאי מקשה בתענית דף י"ז ונימא מתרי ניסן ור"ח גופא פשיטא דאסור דהא יש נפקותא בנדר להתענות ולא צריך לאוקמי לענין יום שלפניו וע"ז כתב דאין לומר דכה"ג לא עשו חיזוק משום דיש בדבר איסור תורה דהא גם לענין יום שלפניו או שלאחריו אמרו דר"ח לא בעי חיזוק ואפ"ה אסרו יום שלפניו משום מגילת תענית והוא בעצמו הביא הראי' של ח"ס שאין לחלק כן ואפי' כה"ג עשו חיזוק אלא דקשה וסתרו דברי הש"ס אהדדי דמיבמות משמע דכה"ג היכא דתקלע דאורייתא ודרבנן יחד לא עשו חיזוק ונ"ל דיש לחלק דלענין יום שלפניו ולאחריו של הימים שנאמרו במג"ת כיון דתקנו דגם לפניהם ולאחריהם יהא אסור משום חיזוק דבריהם שלא יבואו להתענות בימים שתקנו ליו"ט שחששו שיקילו בו כיון דלא הוי רק מדבריהם שפיר י"ל כיון דבכל שנה ושנה כן הוא דמתרחש ר"ח או יום טוב בתוך ימים אלו לא אמרו בו חוץ וגם אי מקלעי לפני ר"ח נמי החמירו ותקנו כן אבל במעוברת חבירו דלא הוי אלא קנס וקנסו את הבעל שלא יכול להחזיר אשתו או אפילו מת העובר או הפילה שצריך להוציאה בזה שפיר לא קנסו כיון דבלא"ה מפרש פרשי מיני' כיון דהוי איסור תורה וגם לא שכיח שיעבור אדם על איסור תורה ולא שייך לא פלוג בתקנתן במלתא דלא שכיח ועיין בתוס' יבמות שם ד"ה חיזוק וכו' אי דרבנן דהכא ר"י והא הוא סבר בכתובה עשו חיזוק יותר משל תורה ותירצו משום דלא שכיח שישא אדם מעוברת חבירו וח"כ יש לומר אף על גב דר"מ גזר גם כה"ג במלתא דלא שכיח זה דוקא במעוברת לחוד אבל לא אם ג"כ יש איסור דאורייתא דלא שכיח כלל שיעבור ולא פלוג לא שייך כיון דלא רגיל ושכיח שישא מעוברת חבירו ובזה יש לישב גם קושי' השועות יעקב דדוקא לענין לאסור יום שלפניו או לאחריו כיון דלא עקרו דבר רק הוסיפו לאסור שגם יום שלאחריו אסור להתענות לא חילקו בזה ואפי' קודם ר"ח או יו"ט נמי גזרו ולא פלוג וממילא אפי' קיבל עליו תענית לא מהני אבל אם נדר שלא להתענות בר"ח ויו"ט אפילו ע"י שכולל שאר ימים נמי לא שכיח דהא אסור להתענות בהם מה"ת ויעקרו ד"ת ויאמרו דלא צריך להתענות זה ודאי לא שכיח וי"ל כה"ג אי מקלעי דאורייתא ודרבנן יחד לא גזרו ולא אמרו לא פלוג כיון דלא שכיח שיקבל עליו להתענות בראש חודש ויום טוב משא"כ ביום שלפניו דמשום לא פלוג הוסיפו לאסור וממילא דבריהם חמור לענין זה שאפילו נדר להתענות אינו חל עליו כיון דיום זה דלא הוי רק מדבריהם ויזלזלו בדבריהם להתענות ומשו"ה חיזקו דבריהם שאפי' נדר נמי אינו חל משא"כ אם קיבל עליו להתענות בר"ח דלא שכיח שיקבל עליו להענות כה"ג לא אמרו דנדר בטל אע"ג שהוא גם כן מימים שנכתבו במג"ת ועיין

שנית מה שהעיר בסי' קכ"ז קושי' בשם הג' מו"ה אליעזר קוניטץ הובא בתשובה מאהבה ח"א קכ"א במתניתן פסחים כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה דהא ר"א שמותי מתלמידי ב"ש וסובר חמץ בכותבות ורבא קאמר ביומא פ' יוה"כ דכותבות יותר מכביצה ובפסח יש קפידא שלא לאפות יותר משיעור חלה כדאמר בפסחים מ"ח קבא מלוגנאה לפסחא וכן לחלה ובטומא הפרשת חלה לכ"ע א' ממ"ח וכיון דשיעור חלה מ"ג ביצים וחומש לא יגיע החלה לשיעור ביצה ואינו עובר עליו בבל יראה ומעכ"ת התפלא דהא מבואר שם דר"נ בשם ר"א קאמר חילוף הדברים מר' ישמעאל בנו של ריב"ק ובחיטין שלשה קבין ובשעורין קבין וע"כ דסברו דיכולין לאפות יותר משיעור חלה דהא ג' קבין יעלה ע"פ החשבון דהקב הוא ד' לוגין ולוג ששה ביצים וא"כ העיסה ע"ב ביצים ושיעור חלה אחד ממ"ח מהעיסה יעלה הרבה יותר משיעור כותבת ולא קשה כלום הקושי' אשר טרחו