שבט סופר חלק א ע

לברך ואף לר"י דכתב דאם לא ספר בלילה יספור בשאר לילות משום דכל לילה מצוה בפני עצמו הוא היינו ג"כ דחלק מצוה בפני עצמו הוא ומברך משא"כ ברכת שהחיינו לא שייך לברך על הזמן רק אם עושה כל המצוה ולא חלק ממנו ומפרש בזה דברי הר"ן סוף סוכה שכתב דראיתי מי שכ' דמש"ה לא מברך זמן על ספירת העומר משום דאם לא ספר בלילה לא יספור ביום ורבים תמהו על דברים אלו שאין להם מובן כלל וקשה ג"כ מלולב דבמקדש כל ז' ואם לא נטל ביום לא יטול בלילה ולא יברך זמן אלא כוונת הר"ן דשאני ספירה דלא נגמר המצוה מיד דעד תשלם כל הארבעים ותשעה לא נשלמה המצוה אלא אם הי' הדין דאם לא בירך בלילה יכול לברך ביום ג"כ אם כן כולהו כחדא מצוה אריכתא הוא וכיון שהגיע לזמן התחלת המצוה הי' לו לברך אבל כיון דלא יברך ביום ויש הפסק בין כל חלק וחלק מהמצוה והתחלת הספירה עושה רק חלק מהמצוה לא שייך לברך זמן על חלק מהמצוה כן הוא תוכן אריכת דבריו שם והעליתי יען כי נשאלתי כבר לפרש דברי הר"ן אלו. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה מב

שלומים מרובים לכבוד ידידי הרב המופלג בהפלגת חכמים מעוז ומגדל המאוה"ג בנש"ק כש"ת מו"ה ישוע ברוך רייניטץ נ"י אב"ד דק"ק טשעטשאוויטץ וע"א

מכתבו קבלתי בעידנא שאין דרך הלבלר לצאת בקולמסו ועכשיו באתי להראות כי יקר בעיני פלפולו אשר הציע לפני על קושי' הרב הג' מו"ה דוד דייטש זצ"ל הובא בח"ס או"ח קכ"ד על תוס' ריש פסחים דמי שאין לו קרקע פטור מפסח א"כ מ"ט דר"א דסבר בר"פ א"ד דמכשירין דוחה שבת בפסח הא מבואר בר"פ ראד"מ דמודה ר"א בציצית ומזוזה דאין מכשירין דוחה שבת הואיל ובידו להפקירן א"כ ה"נ נימא הואיל ובידו להפקיר קרקע, ומע"כ יצא לחלק דשאני בפסח דאף דלית לי' קרקע פטור מפסח מ"מ אם עביד מצוה קעביד ומחללין שבת משא"כ במזוזה וציצית דאי מפקר ליתא למצוה כלל וגאון אחד רצה להביא ראיי' לסברתו מתוס' ספ"ק דעירוכין ונדה מ"ד בד"ה איהו מיית וכו' דאף דמותר להרגו בבטן מ"מ מחללין את השבת להביא סכין דרך רה"ר לקרוע את האם דמצוה הוא להחיות את נפשו ראיי' זו חלושה מאד כאשר דחי ג"כ מע"כ דפקוח נפש שאני דאין הולכין בו אחר הרוב וכמה קולות מצינו שהתירו מפני פקוח נפש, ואין הענינים דומין אהדדי ואין להאריך

ואני אמרתי מאז לפרש בזה כוונת תוס' כתובות דף מ' שתירצו על הא דצריך קרא דאם יאמר לו אבא שיחלל שבת שלא ישמע לו דהא יכול למחול לומר לא בעינא כמו באונס שגירש דלא אמרינן עשה דוחה ל"ת משום דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל והטעם כתבו מקצת ראשונים כיון דאפשר למיעקר העשה ברשותה היא קילא ועשה כי האי לא דחי ל"ת, ותירצו דשאני כבוד דמיד כשצוה איכא עשה לעשות מצותו יע"ש ודבריהן צריכין ביאור ואמרתי דבכיבוד אב דמיד כשצוה וגילה דעתו שרוצה בזה ואף שמוחל על כבודו נגד הבן מ"מ אע"ג דלא עובר הבן על העשה דכיבוד אב אם לא עשה רצונו לאחר שמחל על כבודו מ"מ עשה מצוה כיון שעשה רצונו משא"כ באונס אי אמרה לא בעינא אין כאן מצוה כלל וכמו בהשבת אבידה בזקן ואינו לפי כבודו שפטור ומ"מ אם משיב בודאי עושה מצוה ועיין בט"א מגילה כ"ח ע"א והארכתי בתשו' א' בזה הרבה, שוב מצאתי בשיטה מקובצת בב"מ שהעלה כן בשם הרמ"ש וכן הרדב"ז בתשובה דבכיבוד לא נדחה המצוה מכל וכל אבל מ"מ לא דמי לחלוקו דודאי דלא דחי עשה ל"ת וכ"ש פסח דאמר כן בש"ס פ"ק דיבמות דאין לילף שידחה עשה ל"ת שיש בו כרת משום דפסח עצמו בכרת אלא א"כ אם אין מקיים העשה עובר על העשה ומשו"ה התירה התורה נמי להקריב פסח בשבת משום דעובר על עשה שיש בו כרת אבל אם אינו עובר בעשה רק שמקיים המצוה בכל זאת אם עושה כה"ג לא חמיר העשה לדחות ל"ת וכ"ש שבת אלא בכיבוד אב שפיר י"ל כיון דהאב לא מחיל על כבודו ורק משום דאי בעי מחול הוי קילא שפיר יש לחלק ולומר דכה"ג לא אמרינן דאפשר למיעקר העשה כיון דמ"מ מקיים העשה אף אי אמר לא בעינא והשתא דלא מחיל דחי העשה אבל אי באמת ליכא חיוב עשה עליו אם אמר לא בעינא י"ל דלא דחי ופשוט

והנה עיקר קושי' של הג' ר' דוד דייטש זצ"ל הוא רק על ר"א ולענין מכשירין אבל לעיקר המצוה לומר דלא יעשה המצוה הואיל ובידו להפקיר אין לנו ללמוד ממכשירין וכן נראה מדברי ח"ס שם ולא כתב שם רק ע"ד פלפול לתרץ דברי הרמב"ם שלא הביא הא דרב אמי דמי שאין לו קרקע פטור לעלות לרגל וכתב דיש סברה נמי לומר לענין עיקר המצוה מדכתב רחמנא דפסח ידחה שבת על כרחך אף דאין לו קרקע חייב לעשות הפסח וממילא ילפינן מפסח דגם לעלות לרגל חייב והא דהביא בח"ס מש"ס מנחות פ' ר' ישמעאל במחכ"ת אין ראייה דשם לא דייק רק דע"כ נקצר שלא כמצותו פסול דאי כשר וקיים המצוה בדיעבד אמאי דחי שבת כיון שיש אופן שיקיים המצוה בלי דחיית הלאו אבל לבטל המצוה לגמרי אין ראיי' משם, ובפרט הרמב"ם פסק דנקצר שלא כמצותו כשר ואפ"ה דחי שבת ועיין בחכם צבי קס"ו שכתב דסבר הרמב"ם דכל הני שנויי דאתמרא בגמרא דחיקא נינהו ואנו אין לנו אלא ככל הני סתמי משנתינו דכיון דעיקר המצוה מ"מ בלילה משו"ה דחי שבת ועיין בתוס' שם באמת שנדחקו ג"כ דמסתבר דומי' דתמיד בענין א"כ להרמב"ם בודאי אין לתרץ כן אלא דבזה יש לומר דוקא בנקצר שלא כמצותו לא פסק הרמב"ם כסוגי' דמנחות שם משום דכ' תוס' דכל הטעם דדומי' דתמיד בעינן וזה דוחק לומר אי ילפינן דקצירת מצוה דוחה שבת מבחריש וקציר רשות משא"כ קצירת מצוה ואין למילף מתמיד כיון דיש לנו קרא מיוחד לקצירת מצוה דדוחה שבת משא"כ פסח דילפינן ממועדו דומי' דתמיד ילפינן מתמיד כמ"ש בתוס' שם ושפיר י"ל דומי' דתמיד בעינן ואי דאין לו קרקע פטור מפסח אמאי דחי שבת כאשר הוכיח בח"ס אלא שכבר כתבתי דשאני התם דלא דחינן המצוה לגמרי משא"כ בפסח

ובדברי תוס' מנחות שם שכתבו דמסתברא דומי' דתמיד בעינן ומשו"ה אע"ג דלכתחילה המצוה כן בזמנו מ"מ לא הוי דחי שבת אי בדיעבד יצא ניחא נמי הא דאמרינן בש"ס עירובין דף ק' בפלוגתא דר"א ור"י בניתנין במתנה ארבע שנתערבו בניתנין במתנה אחת דר"א סבר שינתן במתן ד' ועיין ברש"י שסבר דאתי עשה דחטאת ונתן על קרנות ודחי לבל תוסיף והתוס' שם הקשו באמת לר"י אמאי לא דחי ותירצו יע"ש, והא שם גם הניתן במתן ד' בדיעבד יצא וכיפר במתנה אחת ואמאי דחי העשה וע"כ דשאני קרבן דלא ניתן שבת לדחות כלל מפני העשה אלא דהתורה התירה ממועדו להקריב תמיד ופסח שפיר יש לומר דומי' דתמיד דוקא אבל היכא דאתינן מכח עשה דוחה ל"ת אע"ג דבדיעבד כשר מ"מ העשה לא קיים וידחה ל"ת ועיין ברשב"א שבת כ"ד הא דצריך לומר דמשו"ה לא דחי עשה דשריפת קדשים יו"ט משום דהוי עשה ול"ת אע"ג דאפשר לשרפו למחר מ"מ לא מקרי זה אפשר לקיים שניהם כיון דעכשיו לא יכול לקיים וחביבה מצוה בשעתא ועיין ג"כ בתוס' יבמות בסוגי' דעשה דוחה ל"ת דמה"ט לא ילפינן משריפת קדשים אבל מ"מ צריך קרא ויש להאריך בכ"ז

והנה הצל"ח דף ח' ע"ב יצא לתרץ דברי הרמב"ם שהשמיט הא דרב אמי דמי שאין לו קרקע פטור מלעלות לרגל והביא הקושי' בשם הג' ר' ישעי' ברלין זצ"ל וכבר קדמו במשנה למלך בפ"ב מחגיגה ובתחילה רצה לומר דתלי' אי אמרינן קנין פירות כקנין הגוף דמי ואח"כ דחי דמשכחת ג"כ גר דיש לו קרקע ע"י ירושה מבנו וראיתי במרכבת המשנה בפ"ט מהל' נדרים שכתב די"ל דהרמב"ם דחי הך דרב אמי מסוגי' דנדרים דף ל"א ע"א דפריך מסיפא מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר בכותיים ופריך בש"ס ואמאי והא מצווין נינהו והרי כותיים לא עדיפי מגרים ואין להם קרקע כמ"ש הרמב"ם פי"א מה' מעשר שני הל' י"ז וע"כ סתמי דגמרא לא סבר כרב אמי ודבריו תמוהים דממעשר שני אין ראיי' דהתם תלי' אי ישנו בירושת הארץ דלא יכולין לומר האדמה אשר