שבט סופר חלק א סו

יקחו ס"ת אע"ג דספרים בקדושתם עומדים ומ"מ צריך להעלות דספרים תופסים המעות בקדושה אע"ג שלא יצאו לחולין אבל בהכ"נ לא תפס הדמים רק אם יוצא לחולין ע"ש, וכן משמע נמי מדברי הרמב"ם שכתב דווקא במותר לחוד יכולים להתנות ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל לא בכל המעות ועיין בכ"מ שם משום שהקדושה נתחלל על המעות, ומדברי ב"י סי' קנ"ג משמע שגם בס"ת סבר הרמב"ם כן דלא יכולים להתנות רק על המותר אף ע"ג דס"ת בקדושתו הוא וע"כ דהרמב"ם סבר דגם ס"ת תופס המעות בקדושה אע"ג דלא יצא לחולין ולא בהכ"נ לבד יע"ש, ולהלכתא פסק הב"י כריב"ש בתשובה דגם להרמב"ם ליכא חילוק ובכל המעות יכולין להתנות והא דנקט הרמב"ם מותר קולא הוא אפי' לא התנו מיד בשעת המכירה יכולין להתנות במותר ומשו"ה לא הביא בש"ע שלו שיטת הרמב"ם משום דרמב"ם לא חלק על תוס' ושאר ראשונים בזה ודלא כמ"ש בכ"מ וכן כתב הרמ"א שכן עיקר לדינא שיטת הריב"ש ברמב"ם

ותמיה לי בדברי המג"א ס"ק כ"ז שכתב שבתשוישי קדושה כ"ע מודו שיכולין להוציא המעות לחולין יחיד בשלו או ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר ובאמת הדבר מבואר בפירוש בריב"ש באותו תשובה שסיים אם יש טעות בספר שנידון כחומשים יכולין למכור ולהוציא המעות לחולין חזינן דווקא בס"ת דחמיר אבל חומשין לא ומכ"ש התשמישי קדושה דקיל חומשים ועיין ברמ"א יו"ד סי' רפ"ב סעיף י"א שהביא הא דריב"ש להלכה

ואם גם בתשמישי קדושה יוצא לחולין החפץ אם מכרו יחיד עיין מג"א ס"ק י"ד שכתב שתשמעישי קדושה בקדושתן עומדים ודווקא בהכ"נ יוצא לחולין, ובאמת תמהתי ע"ז דהא מדברי טור יו"ד סימן רפ"ב משמע שגם תשמישי קדושה יוצאים לחולין שכתב על הא דרמב"ם ברמוני זהב של ס"ת שהרא"ש חולק וגם החפץ יכול לעשות בו הלוקח מה שירצה משמע שגם החפץ יוצא לחולין, ולאחר החיפוש מצאתי שכבר הרגיש בזה בפרמ"ג אשל אברהם ס"ק י"ד יע"ש, ועיין בשו"ת שיבת ציון מה"ג שמואל לאנדא ז"ל סי' ז' שמאריך בזה

והנה בבהכ"נ כ"ע מודו שיוצא לחולין וכן מוכח ממתני' אין מוכרין בהכ"נ אלא על תנאי וחכ"א מוכר ממכר עולם חוץ מד' דברים, ומאוד תמהתי על רש"י דף כ"ו ע"א בד"ה לא שנו וכו' שכתב דאין מורידין דמן מקדושתן ובהכ"נ בחשיבותו עומד בשלא מכרו רק ז' טובי העיר לחוד משמע מדברי רש"י דגם בהכ"נ עומד בקדושתו כמו המעות אם לא מכרו רק ז' טובי העיר לחוד ובאמת דמתני' דחכ"א מוכרין אותו ממכר עולם חוץ מד' דברים יכולין לאוקמי דווקא בזט"ה ובמעמד אנשי העיר ואפ"ה ד' דברים אסורים משום בזיון וההוא תילא דבי כנישתא דשרי לאזרעי' צ"ל דזריעה לא הוי תשמיש מגונה כמו ד' דברים אלו או שסובר דווקא בחרבונה מותר לעשות מה שירצה בז' טובי העיר אבל בבנינה לא מהני לד' דברים ולא צריכין לומר דרש"י סבר דזריעה לא הוי תשמיש מגונה כמו ד' דברים וכן משמע מתוס' דסבר דזריעה הוי תשמיש מגונה ומשום הכי לא מהני תנאי אפילו בחרבונה אלא שרש"י כתב במתני' אין מוכרין של רבים ליחיד בד"ה ורבנן וכו' דרבנן סברו כיון דשקל דמי ומעלי להו בקדושה מעילה כל מה דבעי לוקח עביד חוץ מד' דברים משמע שגם בזט"ה לחוד נמי בהכ"נ יוצא לחולין חוץ מד' דברים דהא במעמד אנשי העיר לא צריכין להעלות המעות וכאן כ' רש"י בהיפך שגם הבהכ"נ בקדושתו עומד, ורציתי לומר ולדייק בדברי רש"י שכתב דמים בקדושה ובהכ"נ בחשיבותו ולא כתב ג"כ בהכ"נ בקדושתו רק חשיבותו משום דבאמת הקדושה פקע מבהכ"נ רק מ"מ חשוב הוא ועומד בחשיבותו שלא להשתמש בו בד' דברים אבל במעמד אנשי העיר גם ד' דברים מותרים ובטל חשיבותו מכל וכל וכן היא שיטת הרמב"ם דבמעמד אנשי העיר גם לענין ד' דברים מהני תנאי ודלא כהראב"ד שחולק אלא שמדברי רש"י שכתב דומי' דספרים משמע שלא פקע קדושה כלל מבהכ"נ ורש"י סתר עצמו מלקמן ולא מצאתי מי שהרגיש בדברי רש"י אלו ונצטערתי לעמוד על דברי רש"י אלו ולא עלתה בידי וצע"ג

ומדברי רש"י אלו יש ג"כ לדייק שגם תשמישי קדושה שווין לבהכ"נ ואם בהכ"נ יוצא לחולין גם תשמישי קדושה כן ודלא כמג"א מדהביא רש"י ראי' דומי' דספרים ולא הביא מהא דמטפחת דנקט במתני' בראשונה משמע דבהכ"נ דין א' עם תשמישי קדושה ולא פשיטא לרש"י יותר מבהכ"נ ועיין

והנה במג"א חקר מה דינו בהמ"ד של יחיד אם מותר לעשות בהכ"נ וכתב מסי' צ' משמע דאסור דעדיף מבהכ"נ, ובא"ר חולק וכתב דגרע מבהכ"נ ע"ש, ואני מצאתי ברב מאירי שכתב בפירוש וז"ל בית המדרש קבוע והוא של רבים קדושתו גדולה הבהכ"נ ואין עושין ממנו בהכ"נ אבל עושין מבהכ"נ מדרש עכ"ל, מוכח בפירוש דכ' והוא של רבים דווקא בהמ"ד של רבים אבל של יחיד לא ולא עדיף מבהכ"נ ודלא כמג"א ועדיין אינו מוכח מדבריו אם בהמ"ד של יחיד שווה עם בהכ"נ או דגרע כמו שכ' בא"ר ועיין בכ"ס שמאריך בזה

והנה בכ"ס שם מדקדק מאי דנקט רבא פפי בי רבנן וריב"ל בהמ"ד וגם דלא אמר ריב"ל דבר והפוכו כמו רבא ובאמת גם לדברי המהרש"א בח"א יש ליישב כ"ז שכתב שערים המצוינים בהלכה הוא בהמ"ד שלומדים גמרא שמביא להלכה משא"כ מקרא ומשנה כמו שאמרו בש"ס אלו מציאות מקרא מדה ואינה מדה משנה מדה גמרא אין לך מדה גדולה מזו משמע דבהמ"ד שלומדים גמרא עדיף מבהמ"ד שלומדים רק מקרא ומשנה, וי"ל לפ"ז שבהכ"נ עם בהמ"ד שלומדים בו מקרא ומשנה שוה ולא עדיף אבל בהמ"ד שלומדים גמרא עדיף משניהם א"כ רבא בדווקא נקיט בי רבנן משום דבי רבנן לא מקרי רק בית שלומדים בו גמרא דבלא זה לא מקרי בי רבנן אם לומד רק מקרא או משנה ודווקא מזה אסור לעשות בהכ"נ אבל בהמ"ד כולל גם אם לומדים רק משנה לחוד וגם אם לומדים גמרא, ומשו"ה לא אמר דבהמ"ד אסור לעשות בהכ"נ כיון שבהמ"ד שלומדים רק משנה ומקרא לא עדיף מבכה"ג כיון שבהמ"ד שלומדים רק משנה ומקרא לא עדיף מבהכ"נ מקום שמגדלין בו תורה זה דווקא מקום שלומדים גמרא שמביא לידי הלכה ולא מקרא ומשנה לחוד כמובן ולא שווה עם בית שמגדלין בו תפלה

ונסתפקתי אם מותר לעשות בהמ"ד של רבים או שלומדים בו גמרא מבהכ"נ שלומד בו יחיד או מקרא לחוד אע"ג דמכל אחד בהמ"ד עדיף מ"מ בשניהם יחד י"ל דלא עדיף בהמ"ד של רבים ולא מקרי מעלה בקודש אע"ג דהשתא נמי הוא בהמ"ד מ"מ לא יכול להפקיע מהבית קדושת בהכ"נ כיון שגם עתה היו לומדים בתוכו ביחיד ויש לפרש בזה הא דאמר ר"ח אוהב ה' שערי ציון וכו' יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות ואפילו מתרווייהו אם גם בתי כניסיות בתי מדרשות המה מ"מ שערים מצעויני' בהלכה גדולים מזה ויש להאריך בכ"ז ועיין, עד כה היו דברינו ברבים פה ביום יא"צ של אבא מאוה"ג זצ"ל יום א' י"ט טבת תרל"ה לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה לט

שלום וכ"ט לכבוד אהובי אחי הרב המופלג המאוה"ג חרוץ ובקי יפ"ת כש"ת מו"ה שמעון סופר נ"י

אודות מה שבקשת ממני לחוות לך דעתי ע"ד אנשי מקומך שיש להם שתי בתי כנסיות וצריכים להרחיב אחת מהם כי צר להם המקום מהכיל כל בעלי בתים הבאים לשם מהסבכיבה בימים טובים ובעת שמתאפסים שעה כל אנשי הקהילה, ונדבה לבם אותם לבנות ולהרחיב בית הכנסת וא"א להרחיב באופן אחר רק לסתור הבהכ"נ אם יש לסמוך על הרא"ש ב"ב דף ג' ע"ב שכתוב להרחיב הבנין הוי כמו תיוהא, ועיניך שפיר חזו בכל המקומות ששייכים לדין זה, ובפרט מה שנאמר בתשו' אבינו מאוה"ג זצ"ל בכתב סופר סי' ח"י ולא יצא בהיתר מפורש אלא בצירוף טעמים אחרים, והנה מדברי רש"י ורמב"ם שכתבו שמזומן ליפול או שחרבו יסודותיו משמע דדוקא זה מקרי תיוהא ולא דבר אשר רק אם בלא"ה סופו ליפול, וברמ"א סי' קנ"ב מביא בשם הרי"ו שגם להרחיבו אסור, ובכ"ס יצא להשוות דברי הרי"ו עם דברי רבו הרא"ש ומחלק דהרי"ו איירי רק ליפות הבנין או להרחיבו למען יוכלו לעמוד בו במרוח, והרא"ש איירי אם אינם יכולים להתפלל שם