שבט סופר חלק א סה

יש לחוש שלא יגנובו או יפסידו אותו לשבר הנכתמא לשברים הא לא הוי צורך אוכלין ואסור אבל המג"א דנקט לעיקר כשאר ראשונים וכאשר הכריע הרמ"א דמשום הפסד נמי מותר שפיר כתב דמה גם בכך אם ישאנו דהוצאה מותרת ביו"ט בכלי ולא יכול להניחו אם נפל ברה"ר שלא יגנובו או ישברו הנכתמא ותמה אני על אבא מאוה"ג זצ"ל שכתב דדברי המג"א נפלאו ממנו הלא שפיר יש בו צורך אף לאחר שנפל משום שלא יגנובו ומותר להוציא וא"ש ג"כ דברי הריטב"א שהובא בש"מ דלא גרס ליה דכל שהוא שלם מותר להוליכו ביו"ט כמה שירצה ואין החשש אלא שיבר ויוליך השברים בידו שהם נולד והוא אפילו בטלטול כ"ד אסור וכתב בכ"ס לא אוכל להבין דמ"ש כל שהוא שלם מותר להוליכו כמה שירצה למה יהי' מותר כיון שאין בו צורך קצת ורוצה להוכיח מזה בסוף התשובה מהריטב"א והשמטת הפוסקים דליכא איסור דאורייתא במעביר ד' אמות ביו"ט

ולפי מה שכתבתי אין ראי' די"ל דגם הריטב"א אזיל בשיטות הפוסקים דגם מפני שלא יגנובו ושאר הפסד ג"כ מותר להוציא ואי משום שמא שיבר הנכתמא וליכא עוד משום שלא יגכובו או ישברו אותו אח"כ אז למאי צריך ואתי לאתוי' דהא גם בטלטול אסור ע"כ יען מדברי שג"א ושהעה"אמ וגדולי אחרונים פשיטא להו דד"א ברה"ר אסור להעביר ביו"ט ומדברי הראשונים אלו שהביא בכ"ס ליכא ראי' כמ"ש הא דמסיק להלכה שם דליכא איסור במעביר ד' אמות ביו"ט מהני טעמא לי בנו ותלמידו עדין צ"ע לדינא במחכ"ת הקדושה זי"ע והי' זה שלום לך מנאי רבך חפץ בהצלחתך פה פרעסבורג לחודש מר חשון. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל

תשובה לח

גרסינן בר"פ בני העיר בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בהכ"נ וכו' אבל מכרו תורה לא יקחו חומשם וכו' וכן במותריהן והראשונים נתקשו במשנה שסתר רישא דמשמע בשווה אסור ומסיפא משמע איפכא דווקא להוריד אסור אבל בשווה מותר ועיין בר"ן וכן רבינו אפרים דסברו דרישא דווקא וסיפא אגב דרישא נקיט וכן משמע נמי מדברי הרמב"ם פרק י"א הל' י"ד מהלכות תפלה דדווקא להעלות מותר עיין בכ"מ שם ובתוי"ט רצה לומר מדברי הרמב"ם שסבר דגם בשוה דיעבד מותר מדכתב בהלכה י"ז בני כפר שרצו למכור בהכ"נ או ליקח בהכ"נ אחר משמע בשוה מותר ועיין במג"א קנ"ג סק"ד. ובאמת לא משמע כן מדברי הרמב"ם מדנקט רק רישא דמתניתן ולא סיפא שהוא עיקר לפי שיטה זו משמע דרישא עיקר וצריך להעלות דווקא ולא כמ"ש בתוי"ט דמ"מ מצוה איכא להעלות דא"כ לא הוי שתיק הרמב"ם להביא נמי הסיפא דעיקר הוא כיון דלא שמעינן עדיין דדיעבד אפילו להוריד אסור ורישא רק משום מצוה איירי אלא וודאי הרמב"ם דעתו ג"כ כר"ן ורבינו אפרים דרישא עיקר ומשו"ה לא הביא רק רישא דמתני' והא דמתרץ המג"א בדברי הרמב"ם לחלק בין בהכ"נ לשאר דברים כבר תמה במחצית השקל ובאלי' רבה דדוחק להעמידה בדברי הרמב"ם ועיין בקרבן נתנאל ובנתיב חיים ומדברי רש"י לא נראה מה דסבר אי רישא דווקא או סיפא ועיין בתשו' כ"ס סי' י"ח מה שמתמה על דברי רש"י ד"ה וכן במותריהן שכתב אי לקחו מספרים תורה לא יקחו במותר דבר שקדושתו פחותה מדלא כתב רש"י שיקחו ג"כ מן המותר ס"ת משמע דשוין הותר במותר ומדכתב רש"י אם לקחו מספרים תורה משמע שצריך להעלות דווקא ומתוך כך נכנס לחלק בין ממון ובין מותר יע"ש, ואף שהדברים נכונים בעצמותן להעמיס בדברי רש"י לחלק בין מותר לשאר ממון מ"מ מצאתי בר"ן שכתב וכן במותריהן אם מכרו ספרים יקחו גם במותר תורה, וכן ברב מאירי מגילה שכ' אם מכרו רחוב יקחו גם במותר בהכ"נ דקדוש טפי משמע משניהם שאין לחלק בין מותר לשאר ממון כלל ודין אחד להם להעלות בקדושה ותמוה שכ' אבא מאוה"ג זצ"ל בתשובה שלא מצא דין חדש זה ובאמת מהני תרי ראשונים מוכח בפירוש להיפך מ"מ הדברים בעצמותן נכונים לומר ליישב דברי רש"י בזה, אלא שקשה לומר שיפלגו בזה אי גם במותר צריך להעלות או סגי בשווה לבד ומאחר שכבר חזינן שהר"ן ומאירי סברו דצריך גם במותר להעלות קשה לומר כן בדברי רש"י שיחלוק על זה, ונ"ל דרש"י סבר כשיטת הטור לפי מה שהבין מהרי"א בדבריו דדווקא להוריד אסור אבל בשווה מותר ומדייק כן מדברי טור יותר ממתני' ועיין בט"ז שנתקשה בזה משום שהטור כתב אבל איפכא להוריד לא וכפל הלשון אבל איפכא להוריד ולא די לו באבל איפכא לחוד ומוסיף להוריד משמע הורדה דווקא אסור אבל בשווה מותר וכ"כ בפרמ"ג במשבצות

והנה גם בטור יש לדייק שכתב ואפי' אם קנה מן המעות דבר שקדושתו חמורה לא יקח מן המותר דבר שקדושתו קלה ואע"ג דהטור סבר בשווה מותר מ"מ נקט אם קנה מן המעות שקדושתו חמורה ובמותר כתב להוריד, ולכאורה י"ל דנקט לרבותא אע"ג דלא צריך להעלות הדמים רק בשוה והו"א אם העלה המעות וקנה דבר שקדושתו חמורה כנגד זה יכול להוריד. והוי אמינא אם העלה ממעות וקנה דבר שקדושתו חמורה כנגד זה יכול להוריד במותר קמ"ל דאפ"ה אסור ומדויק בזה לשון אפילו שכתב הטור ולא כתב סתמא אם קנה מן המעות אלא שקמ"ל שבכל צד צריך לקנות במותר דבר שקדושתו שווה כשיטתו דגם בעיקר המעות מותר בשוה, והנה גם ברש"י מדייק הטורי אבן שסבר כשיטת הטור בשוה מדכתב רש"י ומפרש על סיפא משום דמעלין ואין מורידין משמע דמורידין דווקא אסור ולדברי הטור אמרינן סיפא דווקא ובט"א כתב שם שצ"ל דרישא אטו סיפא, ובאמת לפי מש"כ בתוי"ט לא צריכין לזה רק דרישא קמ"ל דעכ"פ מצוה להעלות אבל איסור ליכא ובסיפא אפי' איסור איכא ולא סתרי דיוקי אהדדי ועיין באליהו רבה שכ' שכן עיקר, ואתי נמי שפיר הא דמעלין בקודש ואין מורידין שנתקשה בי הטורי אבן דסתר מניה וביה אלא שמעלין בקודש למצוה מן המובחר ואין מורידין מצד איסור

ובזה יש ליישב נמי קושיות הרשב"א דלא נקט ברישא לכתחילה דמעלין בקדש אלא קתני שמכרו שכבר מכרו ומזה יצא בכ"ס שם להביא ראי' לשיטת הר"ן דאף בדיעבד אסור בשווה, ובאמת גם לשי' הטור י"ל דאי נקט לכתחילה הו"א דווקא לכתחילה מצוה להעלות אבל בדיעבד רק להוריד אסור אבל אם כבר מכר לא צריך להעלות קמ"ל דאף אם כבר מכר מצוה להעלות ולפי דברים אלו שפיר י"ל בדברי רש"י דבאמת אי אמרינן דווקא להעלות אז ליכא חילוק בין המעות למותר כיון שהמותר תופס קדושת בהכ"נ כמו המעות אבל אי אמרינן דליכא רק למצוה להעלות אבל באמת גם בשווה מותר שפיר י"ל דווקא במעות מצוה איכא כיון שמכר והוי זלזול עכ"פ מצוה להעלות אבל אם כבר העלה בהמעות לא צריך להעלות ג"כ במותר וא"ש דברי רש"י שכתב אם מכרו ספרים וקנה תורה משום דמצוה להעלות כרישא לא יקחו במותר דבר שקדושתו פחותה רק בשווה אבל לשי' הר"ן ור"א גם במותר צריך להעלות

והנה ברש"י יש לדייק שנקט אם מכרו ספרים ולא נקט אם מכרו רחוב, וי"ל לרבותא נקט ספרים דבאמת ברחוב לא הוי רבותא כ"כ אם צריך גם במותר ליקח רחוב כיון שא"א להוריד בקדושה המעות רק להוציאה לגמרי לחולין שאין קדושה פחותה מרחוב אבל בספרים שיכול להוריד לקדושה קלה הו"א דלא חמור המותר משו"ה נקט רש"י ספרים (ומזה מוכח דרש"י סבר בשוה מותר במותר דאל"כ רק שצריך להעלות א"כ גם ברחוב יש רבותא שצריך להעלות אבל בשווה אסור אלא וודאי במותר בשווה מותר וליכא מצוה כלל להעלות)

אלא הר"ן שנקט ג"כ ספרים והניח רחוב אף ע"ג דר"ן סבר דצריך להעלות ואם כן זו הרבותא היה יכול לאשמועינן ג"כ ברחוב שצריך לעשות בהכ"נ י"ל דבאמת כ' הר"ן אצל מתנה כמכר דקדושת בהכ"נ מדרבנן ואם מכר בהכ"נ חל הקדושה על המעות ונתחלל הבית על המעות א"כ הו"א דווקא בהכ"נ כיון שיוצא לחולין הבית ונתפסים הדמים בקדושת בהכ"נ וכל המעות שלקחו בעד בהכ"נ נתפס הקדושה ע"כ גם במותר צריך להעלות אבל לספרים דעומדים בקדושתן גם ביד לוקח ורק משום דמכר שזלזל במכירה או שאין דעת בני העיר רוצים שימכרו גם אם יעלה בקדושה הו"א שדי בעיקר המעות אבל במותר יכול לקנות קדושה קלה ומשו"ה נקט הר"ן אפילו בספרים במותר צריך ג"כ להעלות שדין אחד להם לפי שיטתו דגם בספרים י"ל שתפס המעות בקדושה אע"ג שלא פקע הקדושה מהחפץ ועיין בפרמ"ג מה שכתב לתרץ שיטת הבע"מ דמחלק בין אם החפץ עומד בקדושה או בהכ"נ שפקע קדושה מני' ואם עומד בקדושה לא צריך להעלות ועיין בריטב"א שהקשה מספרים